וע"ע בקידושין (נב: ) אשה בעזרה מנין ע"ש ברש"י ותוס'. ובתוספתא פ"ג דערכין מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד, ובירושלמי דמע"ש (פ"ה ה"ג) אתה וביתכם - ואשה נכנסת לעזרה ע"ש במפרשים. ועי' בסוטה (כב.) וקיבול שכר מאלמנה וכו'. ובירושלמי דברכות (פ"ה ה"ד) שעונים אחרי הכהנים הנשים והטף. ומראה מקום אני לך.

ומכל אלו יש קצת להעיר על הרעיון שהעלית.

גם בבית המקדש וגם בבית הכנסת יש מקום לנשים אך לא מקום מרכזי, ונראה שאין חילוק בין השניים.

ראשית, דיתכן לומר דבביהמ"ק הכינוי עזרת נשים דבק לעזרה לאו דווקא בגלל יעודו הבלעדי לנשים אלא בגלל ההיתר.

ולאידך גיסא, עיין בשו"ת ברית יעקב (חאו"ח סי' ח) שהאריך להוכיח שיש חיוב לייחד מקום לנשים בבית הכנסת, ואף כפין בני העיר זע"ז לבנותה.

וידעתי גם ידעתי ששתי טענותיי לא עולות בקנה אחד, ונקטתי בשיטת זיל הכא מדחי לה וזיל הכא מדחי לה, לומר שאין הדברים ברורים כ"כ, ולענ"ד שתי העזרות - של בית המקדש ושל ביה"כ - שוות בחשיבותן אותה המידה, אם זו שולית - כך גם חבירתה, ואם זו מהותית - כך גם חבירתה.

אם כבר נשא ליבן אותנה לבא למקום הקודש, היה להן מקום ייעודי לכך, בדיוק כמו בית כנסת. ואין לזה כל סתירה מדברי הרב קוק שדן בהיסטוריית ההפרדה והכרחיותה.

ובנוגע למה שנתקשית מדברי הברית יעקב ממנהג כמה מהקהילות: הקושייה מתבססת על משוואה שגוייה, במחילה מכת"ר. אתה מניח שכופין = חובה. ולא היא. ראה למשל דעת הגאון ר' חיים פלאג'י שהובאה בספר יד ימין (חאו"ח סי' ג) שאין חובה אפילו מדרבנן לבנות בית כנסת ומה שכופין זא"ז לבנותו הוא מדין צרכי העיר ולא משום חובה. ומעתה אין כל תימה על הקהילות שלא נהגו בעזרת נשים, שלעזרת נשים יש דין בדיוק כמו בית כנסת, וכמו שאפילו בבית כנסת גופא אם עלו בהסכמה כל בני העיר שלא לבנותו רשאין, כן ה"ה לעז"נ.

בהן ולאו דווקא ע"ש המהות הפנימית והרעיון הנאצל העומד מאחריהן. עזרת ישראל - העזרה שעד אליה מותרין ישראל להיכנס. לא היה שם מהות מיוחדת לישראלים. עזרת כהנים - כנ"ל. וכן בעזרת נשים.

כמו כן פשוט וברור שיש פוסקים שסוברים אחרת מר' חיים פלאג'י, והדעות בעניין עצם חיוב ביה"כ נעות מחיוב דאורייתא, עבור בדרבנן, וכלה בלא כלום. הבאתי אותו כמקור לכך שהמשוואה שיצרת איננה הכרחית, ולכן אין כל תמיהה על מנהג ישראל שלא לבנות עז"נ, גם אם נניח כדברי הברית יעקב. כוונתי הייתה להניח את דעתך בדבר התימה המתעוררת לשיטתו, לשיטתך.

ובנוגע לחתימה: אם בהיעדרותה של העזרה במשך הדורות, תמכת יתדות חידושך, בא ואשאלך: מדוע איפוא במשכן (במדבר) נעדרה עזרת הנשים כליל? ואף אם תרצה לחלק מטען כל דהו בין המשכן למקדש, מה עם בית המקדש הראשון? לרוב ככל הדעות עזרת הנשים נהגה בו רק מתקופת יהושפט וגם זה בספק גדול. אם היא כ"כ מהותית וכרוכה במקדש למה נגרעו המשכן ובית ראשון ממנה?

וכאשר הוכחתי מהכינוי עזרת ישראל שאין לה פשר אלא כנ"ל.

הטעמים הפנימיים שליקטת מספרי הקבלה והחסידות הם רק בדיעבד. אין הכרח כלל שכאשר בחרו בשם זה היה בחלק המודע שלהם שלל ההסברים והתבלינים שנאמרו במשך הדורות, אלא שרוח ה' הייתה בם ומילתו על לשונם לשים בפיהם כינוי זה שמקפל בתוכו עוד משמעויות, וכדרך זה גם ברוב ככל התורה שבע"פ. וכעין שאמרו בפסחים (קיד: ) רבא מיהדר אסילקא וארוזא הואיל דנפק מפומיה דרב. והפשט לא יופשט.

הדילוג לעולם הקבלה לא צריך להיעשות בדרך קפיצה אלא רק אחרי שהרובד הגלוי מבוסס. רק אז באה הפניומות ונוסכת בו רוח חיים. לא במקומו - בו.

ועי' ביומא (ח: ) בטעם השם של לשכת הפרהדרין שהוא ע"פ לשון יווני, וכן שם (לה.) בפשר בית הפרווה שהוא ע"ש מכשף אחד ע"י מעשה שהיה בו, כמ"ש התוס' שם בשם הערוך. וכן כה"ג לגבי שערי ניקנור שם (לח.). וכן לכל אחת מהלשכות והמקומות יש טעם פשטי ברור, ואין ספק שהם הם עיקר הטעמים הנראים לעין.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל