וע"ע בקידושין (נב: ) אשה בעזרה מנין ע"ש ברש"י ותוס'. ובתוספתא פ"ג דערכין מעולם לא נראית אשה בעזרה אלא בשעת קרבנה בלבד, ובירושלמי דמע"ש (פ"ה ה"ג) אתה וביתכם - ואשה נכנסת לעזרה ע"ש במפרשים. ועי' בסוטה (כב.) וקיבול שכר מאלמנה וכו'. ובירושלמי דברכות (פ"ה ה"ד) שעונים אחרי הכהנים הנשים והטף. ומראה מקום אני לך.

ומכל אלו יש קצת להעיר על הרעיון שהעלית.

גם בבית המקדש וגם בבית הכנסת יש מקום לנשים אך לא מקום מרכזי, ונראה שאין חילוק בין השניים.

ראשית, דיתכן לומר דבביהמ"ק הכינוי עזרת נשים דבק לעזרה לאו דווקא בגלל יעודו הבלעדי לנשים אלא בגלל ההיתר.

ולאידך גיסא, עיין בשו"ת ברית יעקב (חאו"ח סי' ח) שהאריך להוכיח שיש חיוב לייחד מקום לנשים בבית הכנסת, ואף כפין בני העיר זע"ז לבנותה.

וידעתי גם ידעתי ששתי טענותיי לא עולות בקנה אחד, ונקטתי בשיטת זיל הכא מדחי לה וזיל הכא מדחי לה, לומר שאין הדברים ברורים כ"כ, ולענ"ד שתי העזרות - של בית המקדש ושל ביה"כ - שוות בחשיבותן אותה המידה, אם זו שולית - כך גם חבירתה, ואם זו מהותית - כך גם חבירתה.

אם כבר נשא ליבן אותנה לבא למקום הקודש, היה להן מקום ייעודי לכך, בדיוק כמו בית כנסת. ואין לזה כל סתירה מדברי הרב קוק שדן בהיסטוריית ההפרדה והכרחיותה.

ובנוגע למה שנתקשית מדברי הברית יעקב ממנהג כמה מהקהילות: הקושייה מתבססת על משוואה שגוייה, במחילה מכת"ר. אתה מניח שכופין = חובה. ולא היא. ראה למשל דעת הגאון ר' חיים פלאג'י שהובאה בספר יד ימין (חאו"ח סי' ג) שאין חובה אפילו מדרבנן לבנות בית כנסת ומה שכופין זא"ז לבנותו הוא מדין צרכי העיר ולא משום חובה. ומעתה אין כל תימה על הקהילות שלא נהגו בעזרת נשים, שלעזרת נשים יש דין בדיוק כמו בית כנסת, וכמו שאפילו בבית כנסת גופא אם עלו בהסכמה כל בני העיר שלא לבנותו רשאין, כן ה"ה לעז"נ.

בהן ולאו דווקא ע"ש המהות הפנימית והרעיון הנאצל העומד מאחריהן. עזרת ישראל - העזרה שעד אליה מותרין ישראל להיכנס. לא היה שם מהות מיוחדת לישראלים. עזרת כהנים - כנ"ל. וכן בעזרת נשים.

כמו כן פשוט וברור שיש פוסקים שסוברים אחרת מר' חיים פלאג'י, והדעות בעניין עצם חיוב ביה"כ נעות מחיוב דאורייתא, עבור בדרבנן, וכלה בלא כלום. הבאתי אותו כמקור לכך שהמשוואה שיצרת איננה הכרחית, ולכן אין כל תמיהה על מנהג ישראל שלא לבנות עז"נ, גם אם נניח כדברי הברית יעקב. כוונתי הייתה להניח את דעתך בדבר התימה המתעוררת לשיטתו, לשיטתך.

ובנוגע לחתימה: אם בהיעדרותה של העזרה במשך הדורות, תמכת יתדות חידושך, בא ואשאלך: מדוע איפוא במשכן (במדבר) נעדרה עזרת הנשים כליל? ואף אם תרצה לחלק מטען כל דהו בין המשכן למקדש, מה עם בית המקדש הראשון? לרוב ככל הדעות עזרת הנשים נהגה בו רק מתקופת יהושפט וגם זה בספק גדול. אם היא כ"כ מהותית וכרוכה במקדש למה נגרעו המשכן ובית ראשון ממנה?

וכאשר הוכחתי מהכינוי עזרת ישראל שאין לה פשר אלא כנ"ל.

הטעמים הפנימיים שליקטת מספרי הקבלה והחסידות הם רק בדיעבד. אין הכרח כלל שכאשר בחרו בשם זה היה בחלק המודע שלהם שלל ההסברים והתבלינים שנאמרו במשך הדורות, אלא שרוח ה' הייתה בם ומילתו על לשונם לשים בפיהם כינוי זה שמקפל בתוכו עוד משמעויות, וכדרך זה גם ברוב ככל התורה שבע"פ. וכעין שאמרו בפסחים (קיד: ) רבא מיהדר אסילקא וארוזא הואיל דנפק מפומיה דרב. והפשט לא יופשט.

הדילוג לעולם הקבלה לא צריך להיעשות בדרך קפיצה אלא רק אחרי שהרובד הגלוי מבוסס. רק אז באה הפניומות ונוסכת בו רוח חיים. לא במקומו - בו.

ועי' ביומא (ח: ) בטעם השם של לשכת הפרהדרין שהוא ע"פ לשון יווני, וכן שם (לה.) בפשר בית הפרווה שהוא ע"ש מכשף אחד ע"י מעשה שהיה בו, כמ"ש התוס' שם בשם הערוך. וכן כה"ג לגבי שערי ניקנור שם (לח.). וכן לכל אחת מהלשכות והמקומות יש טעם פשטי ברור, ואין ספק שהם הם עיקר הטעמים הנראים לעין.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.