הלכתי אתמול להתפלל בכותל, ולאחרונה עלתה בי מחשבה שזעזעה אותי..
הקיר הזה שאנו מתפללים על ידו הוא בסה"כ חומה שהיתה סביב המקדש, וזהו השריד של בית מקדשנו.
הפכנו את הקיר הזה למשהו מקודש וגדול, כל אדם שמתפלל בכותל רוצה לגעת בקיר ולנשק אותו, כולם רוצים להיות קרובים, אבל בשביל מה?
האם אנחנו רק מיחלים לקיר ששימש כחומה?
למה אי אפשר להתפלל לה' ולהתחבר אליו באמת גם בלי להתקרב ולהצמד לאותו הקיר.
הפכנו את הכותל הזה למצב אידיאלי, במקום שנתפלל בבית מקדשנו באמת!
אז נכון שאין היום בית מקדש, ולעלות להר הבית זה דבר גדול(שנוי במחלוקת אבל לא נתווכח על זה), אבל אנחנו צריכים להבין שהקיר הזה הוא רק הקליפה של הדבר העצום שנקרא בית מקדש.
והחלטתי שמהיום אני לא נצמדת לקיר הזה(נכון שזה מקום שקרוב למקדש, אך זה רק אמצעים ולא מטרה)
ומהיום אני מתפללת לה' כי אני קרובה אליו תמיד בלי קשר לקיר מסויים, ואולי בסוף התפילה אני אגש ללנשק את הקיר הזה מתוך כבוד למקום שהינו כמו מקדש קטן, ונחשב בעייני למעין בית כנסת.
ואני מייחלת ליום הזה שנוכל להבין מהו בית מקדש אמיתי, ושהקיר הזה יחזור לתפקד רק בתור חומה סביב המקדש ולא כמקום הנגיש המקודש ביותר לעמ"י..
הקיר הזה שאנו מתפללים על ידו הוא בסה"כ חומה שהיתה סביב המקדש, וזהו השריד של בית מקדשנו.
הפכנו את הקיר הזה למשהו מקודש וגדול, כל אדם שמתפלל בכותל רוצה לגעת בקיר ולנשק אותו, כולם רוצים להיות קרובים, אבל בשביל מה?
האם אנחנו רק מיחלים לקיר ששימש כחומה?
למה אי אפשר להתפלל לה' ולהתחבר אליו באמת גם בלי להתקרב ולהצמד לאותו הקיר.
הפכנו את הכותל הזה למצב אידיאלי, במקום שנתפלל בבית מקדשנו באמת!
אז נכון שאין היום בית מקדש, ולעלות להר הבית זה דבר גדול(שנוי במחלוקת אבל לא נתווכח על זה), אבל אנחנו צריכים להבין שהקיר הזה הוא רק הקליפה של הדבר העצום שנקרא בית מקדש.
והחלטתי שמהיום אני לא נצמדת לקיר הזה(נכון שזה מקום שקרוב למקדש, אך זה רק אמצעים ולא מטרה)
ומהיום אני מתפללת לה' כי אני קרובה אליו תמיד בלי קשר לקיר מסויים, ואולי בסוף התפילה אני אגש ללנשק את הקיר הזה מתוך כבוד למקום שהינו כמו מקדש קטן, ונחשב בעייני למעין בית כנסת.
ואני מייחלת ליום הזה שנוכל להבין מהו בית מקדש אמיתי, ושהקיר הזה יחזור לתפקד רק בתור חומה סביב המקדש ולא כמקום הנגיש המקודש ביותר לעמ"י..
