אני עובדת בגן פרטי ...שהתחלתי לעבוד בו היו כמה ילדים וזה התפתח והגיע כיום ל 8 ילדים .המעסיקה שלי ייעדה את הגן שלה לעד 10 פעוטות/ מבוגרים .
ה 9 יכנס בפסח ...
אני רק רוצה להדגיש שוב 8 הילדים האלה הם רב גילאי
היינו תינוקת בת חצי שנה שנכנסה ממש לאחרונה
והשאר בגילאי 9 חודשים ומעלה ..
לאחרונה זה התחיל להיות לא שפוי .הסדר יום .האירגון הקצת צפוף -ולהלחוץ
גן פרטי זה בטוח לא .
העיקר לכתוב גן פרטי ונעים
המעסיקה שלי פשוט לחוצה כל היום כל היום באקשן מטורף בעמוד של הישרדות.
ורוצה להכניס עוד ילד בפסח ועוד ילד שימלא את ה 10
אני לא מפונקת בכלל אני
מאוד גמישה ומשתדלת להיות סבלנית
השאלה שלי לפני הכול זה 1:איפה לדעת להיות אסרטיבית ולהשים גבולות ? איך לדעת במה לוותר ובמה לא לוותר ?
שנית
אני יודעת מה זה לעבוד קשה
אבל שאני הגעתי לעבודה הזו באתי כדי לקבל ולתת לילדים יותר ברגשי בחום באהבה
לא כמו במקום הקודם שהייתי בו שהוא היה עבודה של שנתיים השחיקה מטורפת והייתי אחראית על 11 ילדים כולל הכול עד 4:30
ופה פתאום אני קולטת שאין לי זמן לאכול כי התינוקת בת החצי שנה (שלמזלי באה רק 3-4 פעמיים בשבוע ) אוכלת מאוד קצת ולכן הזמן שהמעסיקה שלי איתה הוא זמן מוגבל כי היא עם הבקבוק שלה הרבה זמן
ואם אני כבר גוועת מרעב ואוכלת פתאום אחד הילדים קיבל מכה או כל דבר אחר ושוב האוכל שלי הוא לא אוכל
בעיקרון מתסכל אותי שאין לי זמן לאכול ושפשוט הכמות של הילדים לא אפשרית
והיא מכחישה את זה לעצמה והיא בעצמה מתמוטטת וקשה לה
אני עוברת מדבר לדבר בעבודה ואני לא מרגישה אנושית
אני אחראית על הניקיון שטיפת הכלים .לצאת איתם לחצר לפעמיים לעזור לה עם ההחלפות(אני שוטפת כלים בוקר הצהריים וזה עבודה לא קטנה כולל שטיפה קלה בסוף היום )
אני לא יודעת איך להסביר אבל השילוב של הכמות של הילדים עם הלחץ התמידי הזה למול זה שאין תפקידים מוגדרים בדיוק
ז"א היא משכיבה את הילדים לשינה ומבשלת אבל מן הסתם היא מנהלת המקום
לפעמיים שאני שוטפת כלים היא קצת מפריעה לי או מצפה ממני כל מיני דברים
קשה לתאר את זה לכם
ואני מנסה לדבר איתה על מה שמציק לי
אבל העומס פשוט לא נורמאלי והיא מודעת לזה אבל אומרת לי נצטרך לעבוד קשה יותר
והיא לא מבינה שזה לא הגיוני כמות כזו של ילדים וזה לא קשור לעבוד יותר קשה
רוב הילדים לא אוכלים לבד וכו'..והתינוקת בת החצי שנה גוזלת זמן מהמעסיקה שלי שבא על חשבוני
הילדים ככה אני מרגישה לרוב באים ללהשגיח לספק להם אוכל .נגיד 90% מהזמן
אני לא יודעת איך לדבר איתה על זה ואם להמשיך ככה
כי היא מסרבת לראות חלק מהמציאות
ואני מאוד מודעת לעצמי ויודעת מתי להבליג מתי היא צודקת ואני צודקת
בקיצור אני לא בחורה שחושבת שעבודה זה קל והכול בא בקלות וכולם חייבים לי משהו
ה 9 יכנס בפסח ...
אני רק רוצה להדגיש שוב 8 הילדים האלה הם רב גילאי
היינו תינוקת בת חצי שנה שנכנסה ממש לאחרונה
והשאר בגילאי 9 חודשים ומעלה ..
לאחרונה זה התחיל להיות לא שפוי .הסדר יום .האירגון הקצת צפוף -ולהלחוץ
גן פרטי זה בטוח לא .
העיקר לכתוב גן פרטי ונעים
המעסיקה שלי פשוט לחוצה כל היום כל היום באקשן מטורף בעמוד של הישרדות.
ורוצה להכניס עוד ילד בפסח ועוד ילד שימלא את ה 10
אני לא מפונקת בכלל אני
מאוד גמישה ומשתדלת להיות סבלנית
השאלה שלי לפני הכול זה 1:איפה לדעת להיות אסרטיבית ולהשים גבולות ? איך לדעת במה לוותר ובמה לא לוותר ?
שנית
אני יודעת מה זה לעבוד קשה
אבל שאני הגעתי לעבודה הזו באתי כדי לקבל ולתת לילדים יותר ברגשי בחום באהבה
לא כמו במקום הקודם שהייתי בו שהוא היה עבודה של שנתיים השחיקה מטורפת והייתי אחראית על 11 ילדים כולל הכול עד 4:30
ופה פתאום אני קולטת שאין לי זמן לאכול כי התינוקת בת החצי שנה (שלמזלי באה רק 3-4 פעמיים בשבוע ) אוכלת מאוד קצת ולכן הזמן שהמעסיקה שלי איתה הוא זמן מוגבל כי היא עם הבקבוק שלה הרבה זמן
ואם אני כבר גוועת מרעב ואוכלת פתאום אחד הילדים קיבל מכה או כל דבר אחר ושוב האוכל שלי הוא לא אוכל
בעיקרון מתסכל אותי שאין לי זמן לאכול ושפשוט הכמות של הילדים לא אפשרית
והיא מכחישה את זה לעצמה והיא בעצמה מתמוטטת וקשה לה
אני עוברת מדבר לדבר בעבודה ואני לא מרגישה אנושית
אני אחראית על הניקיון שטיפת הכלים .לצאת איתם לחצר לפעמיים לעזור לה עם ההחלפות(אני שוטפת כלים בוקר הצהריים וזה עבודה לא קטנה כולל שטיפה קלה בסוף היום )
אני לא יודעת איך להסביר אבל השילוב של הכמות של הילדים עם הלחץ התמידי הזה למול זה שאין תפקידים מוגדרים בדיוק
ז"א היא משכיבה את הילדים לשינה ומבשלת אבל מן הסתם היא מנהלת המקום
לפעמיים שאני שוטפת כלים היא קצת מפריעה לי או מצפה ממני כל מיני דברים
קשה לתאר את זה לכם
ואני מנסה לדבר איתה על מה שמציק לי
אבל העומס פשוט לא נורמאלי והיא מודעת לזה אבל אומרת לי נצטרך לעבוד קשה יותר
והיא לא מבינה שזה לא הגיוני כמות כזו של ילדים וזה לא קשור לעבוד יותר קשה
רוב הילדים לא אוכלים לבד וכו'..והתינוקת בת החצי שנה גוזלת זמן מהמעסיקה שלי שבא על חשבוני
הילדים ככה אני מרגישה לרוב באים ללהשגיח לספק להם אוכל .נגיד 90% מהזמן
אני לא יודעת איך לדבר איתה על זה ואם להמשיך ככה
כי היא מסרבת לראות חלק מהמציאות
ואני מאוד מודעת לעצמי ויודעת מתי להבליג מתי היא צודקת ואני צודקת
בקיצור אני לא בחורה שחושבת שעבודה זה קל והכול בא בקלות וכולם חייבים לי משהו