היה יום מופלא

ופגשתי את @נדנדה כתומה. והיה כיף

ובשבוע האחרון יש שבוע מצוין.

ואני אוהבת את הכיתה שלי. פולים.

וגם יש לי יומולדת, ואתמול הייתי בא. ערב ואז הגעתי לחדר והיו לי בלונים על המיטה, ואח"כ הלכתי לבית מדרש וכמה בנות מהכיתה הכינ לי מסיבת הפתעה ולא ידעתי והן התקשרו וביקשו עזרה בגאומטריה כי הן כבר מתוסכות מהשיעורים אבל שאני אכנס בשקט לחדר כי חברה שלי ישנה ולא הבנתי למה הן מבקשו ממני עזרה בגאומטריה כי אני א יודעת בזה כלום, ואז באתי לחד והן הפתיעו אותי ושרו לי היום יומולדת והחדר היה מפוצץץץץץ בלונים!!

ואז בבוקר חברה מהשישית באה אלי ונתנה לי בלונים גם, אז החדר שלי מלאאא בבלונים!!

ויש לי פיג'מה חדשה מושלמת כזאתי אז כבר לא קר לי בפנימייה

ויצורות זה טוב!

והספקתי ללמוד השבוע תנך והיה לי כיף.

והתקנתי תוסף...

והטרמחי"ות ממש חמודות!! וגם אלה שעולות לז'... ואני אהיה שמיניסטית שלהן אז אני אעשה להן השבעההה!!!

ואחת הטרמחיות היא אחות של **** והן בול אותו דבר חמודה!

וכבר סוף השבוע ומחר יום שישי!!

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול