גם של אורי אורלב, אבל יש בו קטעים קשים.

הוא כתב גם את הביתה מערבות השמש, שזה ממש קל, וגם לא בדיוק על השואה.

אבל לא אכפת לי לקבל עוד המלצות ח

הביתה מערבות השמש או רוץ ילד רוץ?

זה סיפורו של ניצול השואה יורם פרידמן שחי בארץ (אני לא יודע אם הוא עדיין בחיים, אבל זכור לי שראיתי ראיון איתו לפני שנים)

גחבור הסיפור עדיין חי (אאל"ט) ומתגורר באחד הקיבוצים בארץ.

אני חושב שזה היה הספר הראשון עם 200 עמודים שקראתי בתור ילד (בתור ילד זה היה נראה ספר מאוד ארוך).
בגדול זה ספר שואה אחר ממה שמקובל.
גיבור הסיפור הוא ילד שברח מהגטו וחי בזהות בדויה של גוי. כך שאין פה מחנה השמדה ועינויים של נאצים וכמעט ואין גטו.
רוב הספר הוא עובר ממשפחה למשפחה בזהות בדויה.
אמנם למרות זאת עוברים עליו גם דברים לא פשוטים בכלל, אחד מהם ישנה את חייו, אבל זה לא קשור לנאצים. הנאצים רוב הספר מחוץ לתמונה. (אמנם יש קטע אחד משמעותי עם נאצים באמצע הספר)
אבל לא זכור לי טראומה מהספר או משהו כזה (והייתי ילד כשקראתי את זה), זה נשאר אצלי בזיכרון כספר נחמד ומעניין.

אני צריכה ללכת לחפש אותם בספריה

בס"ד

ספר חובה מדהים כלכך, מרגש כל כך, ויוצאים ממנו עם כלכך הרבה כוחות,

פשוט אין לי מילים לתאר אותו

ילדת היער ספר שואה מצוין גם לילדים בערך מכיתה ה'

תודה רבה לכולם! אני אבחר אחד..

(מי שחיברה אותו היא גיבורת הסיפור.)

שווה קריאה

רק לא ספר עם תיאורים מזעזעים ממש..

תודה!

ספר מדהים, אני לא חושבת שהוא קשה כ"כ...

אבל אני אבדוק

ספר מדהים.

על שואת יהודי הולנד.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.