גם חמותי וחמי מגיעים לשולחן שבת בפיג'מה
הם לא דתיים במקור, ועושים מאמצים רבים בשבילנו (לסיים בישולים עד כניסת שבת, פלטה וכו..) אז אם יש משהו שלא באמת חשוב לי (הלבוש שלהם בערב שבת) אני מנסה לא להעיר.

אני ובעלי מן הסתם מגיעים לבושים חגיגי.
אז בהתחלה היא הייתה אומרת לי שאני ארגיש בנוח וחבל שאני מתלבשת יפה כי אני כמו בבית והסברתי לה שזה לכבוד השבת
וכשנולדו הילדים גם אותם הלבשנו (ואנחנו מלבישים) יפה
ומה אכפת לי מה היא לובשת.. שתעשה מה שנוח לה..

וכנל לגבייך, תעצבי את המשפחה שלך כמו שאת רוצה, ושהיא תעשה כרצונה..

בקשר לעוף אני לגמרי מבינה אותך.. אבל אני מניחה שהיא בנאדם מבוגר.. ואם ככה היא רגילה אולי זה יהיה קצת בעייתי להרגיל אותה עכשיו למשהו אחר

קל להגיד וקשה לעשות אבל תתעלמי מזה איכשהו? 

בקשר לסלטים אולי כדאי לדבר עם בעלך לראות מה הוא חושב על זה (בעדינות בעדינות בעדינות ובנחת) כי זה אכן לא נשמע היגייני במיוחד. אולי הוא יכול להציע לה בעדינות להשתמש בכפית כדי לטעום מהסלטים?
יש עוד גיסים\גיסות? הם לא שמים לב לזה?

תנסי לשפוט לכף זכות

אולי היא באמת לא מבינה למה את לובשת בגדים לא נוחים? הרי ברור שהיא מעדיפה את הנוחות..

חמותי מקסימה, ויש בינינו פערי תרבות שמגושרים לרוב מתוך כך ששתינו מגיעות עם רצון טוב.

יש משפט בפרסית (ההורים שלי פרסים במקור..) שאומר ששני אנשים שרוצים להסתדר יחד יוכלו לחיות גם על קצה של מחט

ושני אנשים לא רוצים להסתדר יחד כל העולם לא יהיה מספיק גדול בשבילם

תשפטי לזכות. היא רוצה שיהיה לך טוב. ברור שההגדרות שלכן ל"טוב" הן שונות, ואת לא חייבת להיות כמוה. אבל תקבלי אותה..

ולוקחת קשה די?

טיפ לחיים (ולא שאני חושבת שזו התמודדות קלה..)

תסתכלי על אנשים בגובה העיניים ולא מלעלה גם הם יעריכו אותך ויכבדו את רצונותייך.

זה נוגע לכולם, חמות בעל וכו'..

בהצלחה רבה  וסליחה אם פגעתי.

נראה לי יש כאן ביקורתיות יתירה שמפריעה לכל מהלך החיים

וככה גם תעזרי לה. תשימי כפיות בסלטים ואפשר לשים 2 צלוחיות בשני צידי השולחן, היא תאכל מאחת ואת מהשניה, בלי רעש וצלצולים.

לגבי הבגדים... לגיטימי בעיניי. היא רוצה שתרגישי אצלה בנוח. הלוואי שאצל חמותי הייתי יכולה להסתובב בבגדים נוחים.. היא רוצה שתרגישי בבית.

אני אישית נגעלת מזה שאין כפית לכל סלט כך שכל אחד לוקח עם המזלג שלו מהקעריות המרכזיות (גם באולמות ממש נחשבים זה ככה. ממש נשגב מבינתי.....).

מה שאני עושה אני לוקחת ישר בהתחלה.

הכי הרבה בצד השני של הסלט.

כמובן לפני שאני מתחילה לאכול (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך....).

אני מנסה להבין את הסיטואציה ולא מצליחה. מבחינתי לא משנה אם השמיכה נקייה או מלוכלכת - אין מצב בכלל שחמותי תכסה אותי, או בכלל כל אדם אחר... אפילו לא בעלי. כמו שהוא לא מלביש לי גרביים.

למה לא תביאי מהבית?

מקומם של חתולים לא בבית , וזה ממש מגעיל ,וגם לא כל כך הגייני . החתולים בחוץ ושיתפסו עכברים -ככה זה אצלנו . סתאאם נותנים להם אוכל -אבל יש הפרדה מוחלטת בין מה שאנחנו לובשים ומתכסים בו , לבין הסמרטוטים שחתולים ישנים עליהם -בחוץ. אני מאה אחוז איתך . 

אז הצד השני של המטבע , הוא שאפשר לחיות עם שיערות של חתולים , ויצא לי שמצאתי גם באוכל שאכלתי אצל אנשים שיש להם חתולים בבית. לא מתים מזה . 

בהריון, רופא שלי תמיד שואל אם יש חיית מחמד כדי לדעת אם לשלוח לבדיקות, יש מדינות ששולחים את כולן

עם כפפות ושטפתי את הידיים מליון פעמים . 

לפחות מערכון . 

כיוון שזה מצב לא חד פעמי, אם אפשר תגידי אמת- זה מפריע לך וכו'.

דרך אגב, אין צירך על הדרך להסביר שזה מפריע גם ל99% מהעולם. העניין זה את וחמותך. בלבד.

שתי הערות- א. נראה שזה מכלול של בעיות, וצריך לראות במה רוצים להתמקד/ להתחיל.

ב. יש לשים לב שמשמע שאתם מתרבויות ממש שונות. כדאי להתייעץ מאן לגשת לזה.

בהצלחה

לא !!אל תגידי לה , שהחתול , שאולי הוא החבוב שלה -מגעיל אותך . אל תגידי לה מה את חושבת על תרבות האכילה , גם לא בעדינות . זה פשוט להזמין צרות . תמצאי תרוצים ותגידי הכל עם חיוך על הפנים : אלרגיות , כבר אכלתי , מנסה דיאטה חדשה , וגם אפשר להגניב סלט שאת הכנת ולאכול ממנו בעיקר , ואם לא מסתכלים על כל ביס שלך , בסוף הארוחה , לשים קצת סלט ולהשאיר אותו בצלחת . 

אני בעצמי מאד נגעלת כשאנשים מכניסים מזלג לסלט שהיה בפה שלהם . וקרה לי גם שאנשים כן הסתכלו על כל ביס שלי וניסו להכריח אותי לאכול דברים שהגעילו אותי . סיוט . 

במיוחד אם אופן ונימת הדיבור שונה בתרבות.

לקח לנו חצי שנה לעלות על זה, בסוף זה קרה...

שהשתמשת במילה "מסריחה" . את יודעת , בעבודה שלי יש אישה מאד מאד גדולה עם ריח מאד לא נעים . במסגרת העבודה , אני נדרשת לפעמים לעמוד לידה , לשבת על ידה, וזה קשה לי . אז אני מזכירה לעצמי שהיא נשמה טהורה , שהיתה לה ילדות , יש לה רגשות, מחשבות ... כל פעם שקשה לי , וקשה לי -אני מזכירה לעצמי את זה  (ואז מתרחקת כי מאד מאד קשה לי -אני אינסטניסטית חבל על הזמן) 

ועוד משהו -אל תשכחי שזו אמא שלו . אם למישהו היתה ביקורת על אמא שלך -זה בטח היה מכאיב לך -כמה שזה יותר נכון , ככה זה יותר מכאיב. אל תשכחי , שלו עצמו אין בעיה עם אמא שלו -הבעיה היא שלך ולכן של שניכם . 

הפוסל במומו פוסל...(!!)

וכמו שזקנת השבט רשמה- הבעיה היא שלך ולכן של שניכם..תעבדי עם עצמך!!

לא טוב לך, תשארי בבית.

וסליחה על ההודעה החריפה- ממש עיצבן אותי איך שכתבת עליה..!

זה לא מישהי משועממת כותבת?

כי מעולם לא נישאתי לצערי. נישואים זה לא דבר קל -אבל ההפך רווקות או חלילה גרושים -קשה עוד יותר. מותר לשאול אם יש ילדים בתמונה? עזבי את חמותך . אני לגמרי מבינה את הכאב ואת הגועל שאת חווה . זה ממש בלתי נסבל , וכל פעם לצאת בכזה מפח נפש מארוחה -שזה אמור להיות דבר מהנה...

יש לך בעל -פעם בחרת בו , והוא בחר בך -תעבדי על לשמר את זה , ולשפר את זה -תילחמי על הקשר ביניכם . תביני שזה שעמדתם פעם מתחת לחופה , זה לא סתם במקרה . זה סוג של זכיה בפייס. כן , כן!! הוא עם כל החסרונות שלו , ועם אמא שלו , והחתולים..

ואז תשאלי את עצמך את השאלה הבאה : מה יכול לעזור לי להתאהב בו , בלי שהוא יעשה משהו בשבילי? אם הוא למשל יחזור יום אחד בהפתעה ויביא לך פרחים ועגילים יפיפיים , ולמחרת יתלבש נורא יפה ויהיה עדין וטוב אלייך -אז את תאהבי אותו בתגובה למה שהוא עשה .

אני נותנת לך תרגיל קשה יותר -לאהוב אותו בלי שהוא עשה שום דבר שיעורר את האהבה .אבל לתרגל את זה כמה שאפשר . אם זה גדול עלייך -נסי להעזר באנשים . רבנים? חברה טובה , שאת סומכת עליה והיא חושבת דברים טובים עליו , ספרים ? 

צריכה להתנסח ככה.

כמים הפנים לפנים

ומחשבות מבינים יפה  מאוד

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....