גם חמותי וחמי מגיעים לשולחן שבת בפיג'מה
הם לא דתיים במקור, ועושים מאמצים רבים בשבילנו (לסיים בישולים עד כניסת שבת, פלטה וכו..) אז אם יש משהו שלא באמת חשוב לי (הלבוש שלהם בערב שבת) אני מנסה לא להעיר.

אני ובעלי מן הסתם מגיעים לבושים חגיגי.
אז בהתחלה היא הייתה אומרת לי שאני ארגיש בנוח וחבל שאני מתלבשת יפה כי אני כמו בבית והסברתי לה שזה לכבוד השבת
וכשנולדו הילדים גם אותם הלבשנו (ואנחנו מלבישים) יפה
ומה אכפת לי מה היא לובשת.. שתעשה מה שנוח לה..

וכנל לגבייך, תעצבי את המשפחה שלך כמו שאת רוצה, ושהיא תעשה כרצונה..

בקשר לעוף אני לגמרי מבינה אותך.. אבל אני מניחה שהיא בנאדם מבוגר.. ואם ככה היא רגילה אולי זה יהיה קצת בעייתי להרגיל אותה עכשיו למשהו אחר

קל להגיד וקשה לעשות אבל תתעלמי מזה איכשהו? 

בקשר לסלטים אולי כדאי לדבר עם בעלך לראות מה הוא חושב על זה (בעדינות בעדינות בעדינות ובנחת) כי זה אכן לא נשמע היגייני במיוחד. אולי הוא יכול להציע לה בעדינות להשתמש בכפית כדי לטעום מהסלטים?
יש עוד גיסים\גיסות? הם לא שמים לב לזה?

תנסי לשפוט לכף זכות

אולי היא באמת לא מבינה למה את לובשת בגדים לא נוחים? הרי ברור שהיא מעדיפה את הנוחות..

חמותי מקסימה, ויש בינינו פערי תרבות שמגושרים לרוב מתוך כך ששתינו מגיעות עם רצון טוב.

יש משפט בפרסית (ההורים שלי פרסים במקור..) שאומר ששני אנשים שרוצים להסתדר יחד יוכלו לחיות גם על קצה של מחט

ושני אנשים לא רוצים להסתדר יחד כל העולם לא יהיה מספיק גדול בשבילם

תשפטי לזכות. היא רוצה שיהיה לך טוב. ברור שההגדרות שלכן ל"טוב" הן שונות, ואת לא חייבת להיות כמוה. אבל תקבלי אותה..

ולוקחת קשה די?

טיפ לחיים (ולא שאני חושבת שזו התמודדות קלה..)

תסתכלי על אנשים בגובה העיניים ולא מלעלה גם הם יעריכו אותך ויכבדו את רצונותייך.

זה נוגע לכולם, חמות בעל וכו'..

בהצלחה רבה  וסליחה אם פגעתי.

נראה לי יש כאן ביקורתיות יתירה שמפריעה לכל מהלך החיים

וככה גם תעזרי לה. תשימי כפיות בסלטים ואפשר לשים 2 צלוחיות בשני צידי השולחן, היא תאכל מאחת ואת מהשניה, בלי רעש וצלצולים.

לגבי הבגדים... לגיטימי בעיניי. היא רוצה שתרגישי אצלה בנוח. הלוואי שאצל חמותי הייתי יכולה להסתובב בבגדים נוחים.. היא רוצה שתרגישי בבית.

אני אישית נגעלת מזה שאין כפית לכל סלט כך שכל אחד לוקח עם המזלג שלו מהקעריות המרכזיות (גם באולמות ממש נחשבים זה ככה. ממש נשגב מבינתי.....).

מה שאני עושה אני לוקחת ישר בהתחלה.

הכי הרבה בצד השני של הסלט.

כמובן לפני שאני מתחילה לאכול (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך....).

אני מנסה להבין את הסיטואציה ולא מצליחה. מבחינתי לא משנה אם השמיכה נקייה או מלוכלכת - אין מצב בכלל שחמותי תכסה אותי, או בכלל כל אדם אחר... אפילו לא בעלי. כמו שהוא לא מלביש לי גרביים.

למה לא תביאי מהבית?

מקומם של חתולים לא בבית , וזה ממש מגעיל ,וגם לא כל כך הגייני . החתולים בחוץ ושיתפסו עכברים -ככה זה אצלנו . סתאאם נותנים להם אוכל -אבל יש הפרדה מוחלטת בין מה שאנחנו לובשים ומתכסים בו , לבין הסמרטוטים שחתולים ישנים עליהם -בחוץ. אני מאה אחוז איתך . 

אז הצד השני של המטבע , הוא שאפשר לחיות עם שיערות של חתולים , ויצא לי שמצאתי גם באוכל שאכלתי אצל אנשים שיש להם חתולים בבית. לא מתים מזה . 

בהריון, רופא שלי תמיד שואל אם יש חיית מחמד כדי לדעת אם לשלוח לבדיקות, יש מדינות ששולחים את כולן

עם כפפות ושטפתי את הידיים מליון פעמים . 

לפחות מערכון . 

כיוון שזה מצב לא חד פעמי, אם אפשר תגידי אמת- זה מפריע לך וכו'.

דרך אגב, אין צירך על הדרך להסביר שזה מפריע גם ל99% מהעולם. העניין זה את וחמותך. בלבד.

שתי הערות- א. נראה שזה מכלול של בעיות, וצריך לראות במה רוצים להתמקד/ להתחיל.

ב. יש לשים לב שמשמע שאתם מתרבויות ממש שונות. כדאי להתייעץ מאן לגשת לזה.

בהצלחה

לא !!אל תגידי לה , שהחתול , שאולי הוא החבוב שלה -מגעיל אותך . אל תגידי לה מה את חושבת על תרבות האכילה , גם לא בעדינות . זה פשוט להזמין צרות . תמצאי תרוצים ותגידי הכל עם חיוך על הפנים : אלרגיות , כבר אכלתי , מנסה דיאטה חדשה , וגם אפשר להגניב סלט שאת הכנת ולאכול ממנו בעיקר , ואם לא מסתכלים על כל ביס שלך , בסוף הארוחה , לשים קצת סלט ולהשאיר אותו בצלחת . 

אני בעצמי מאד נגעלת כשאנשים מכניסים מזלג לסלט שהיה בפה שלהם . וקרה לי גם שאנשים כן הסתכלו על כל ביס שלי וניסו להכריח אותי לאכול דברים שהגעילו אותי . סיוט . 

במיוחד אם אופן ונימת הדיבור שונה בתרבות.

לקח לנו חצי שנה לעלות על זה, בסוף זה קרה...

שהשתמשת במילה "מסריחה" . את יודעת , בעבודה שלי יש אישה מאד מאד גדולה עם ריח מאד לא נעים . במסגרת העבודה , אני נדרשת לפעמים לעמוד לידה , לשבת על ידה, וזה קשה לי . אז אני מזכירה לעצמי שהיא נשמה טהורה , שהיתה לה ילדות , יש לה רגשות, מחשבות ... כל פעם שקשה לי , וקשה לי -אני מזכירה לעצמי את זה  (ואז מתרחקת כי מאד מאד קשה לי -אני אינסטניסטית חבל על הזמן) 

ועוד משהו -אל תשכחי שזו אמא שלו . אם למישהו היתה ביקורת על אמא שלך -זה בטח היה מכאיב לך -כמה שזה יותר נכון , ככה זה יותר מכאיב. אל תשכחי , שלו עצמו אין בעיה עם אמא שלו -הבעיה היא שלך ולכן של שניכם . 

הפוסל במומו פוסל...(!!)

וכמו שזקנת השבט רשמה- הבעיה היא שלך ולכן של שניכם..תעבדי עם עצמך!!

לא טוב לך, תשארי בבית.

וסליחה על ההודעה החריפה- ממש עיצבן אותי איך שכתבת עליה..!

זה לא מישהי משועממת כותבת?

כי מעולם לא נישאתי לצערי. נישואים זה לא דבר קל -אבל ההפך רווקות או חלילה גרושים -קשה עוד יותר. מותר לשאול אם יש ילדים בתמונה? עזבי את חמותך . אני לגמרי מבינה את הכאב ואת הגועל שאת חווה . זה ממש בלתי נסבל , וכל פעם לצאת בכזה מפח נפש מארוחה -שזה אמור להיות דבר מהנה...

יש לך בעל -פעם בחרת בו , והוא בחר בך -תעבדי על לשמר את זה , ולשפר את זה -תילחמי על הקשר ביניכם . תביני שזה שעמדתם פעם מתחת לחופה , זה לא סתם במקרה . זה סוג של זכיה בפייס. כן , כן!! הוא עם כל החסרונות שלו , ועם אמא שלו , והחתולים..

ואז תשאלי את עצמך את השאלה הבאה : מה יכול לעזור לי להתאהב בו , בלי שהוא יעשה משהו בשבילי? אם הוא למשל יחזור יום אחד בהפתעה ויביא לך פרחים ועגילים יפיפיים , ולמחרת יתלבש נורא יפה ויהיה עדין וטוב אלייך -אז את תאהבי אותו בתגובה למה שהוא עשה .

אני נותנת לך תרגיל קשה יותר -לאהוב אותו בלי שהוא עשה שום דבר שיעורר את האהבה .אבל לתרגל את זה כמה שאפשר . אם זה גדול עלייך -נסי להעזר באנשים . רבנים? חברה טובה , שאת סומכת עליה והיא חושבת דברים טובים עליו , ספרים ? 

צריכה להתנסח ככה.

כמים הפנים לפנים

ומחשבות מבינים יפה  מאוד

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...