גם חמותי וחמי מגיעים לשולחן שבת בפיג'מה
הם לא דתיים במקור, ועושים מאמצים רבים בשבילנו (לסיים בישולים עד כניסת שבת, פלטה וכו..) אז אם יש משהו שלא באמת חשוב לי (הלבוש שלהם בערב שבת) אני מנסה לא להעיר.

אני ובעלי מן הסתם מגיעים לבושים חגיגי.
אז בהתחלה היא הייתה אומרת לי שאני ארגיש בנוח וחבל שאני מתלבשת יפה כי אני כמו בבית והסברתי לה שזה לכבוד השבת
וכשנולדו הילדים גם אותם הלבשנו (ואנחנו מלבישים) יפה
ומה אכפת לי מה היא לובשת.. שתעשה מה שנוח לה..

וכנל לגבייך, תעצבי את המשפחה שלך כמו שאת רוצה, ושהיא תעשה כרצונה..

בקשר לעוף אני לגמרי מבינה אותך.. אבל אני מניחה שהיא בנאדם מבוגר.. ואם ככה היא רגילה אולי זה יהיה קצת בעייתי להרגיל אותה עכשיו למשהו אחר

קל להגיד וקשה לעשות אבל תתעלמי מזה איכשהו? 

בקשר לסלטים אולי כדאי לדבר עם בעלך לראות מה הוא חושב על זה (בעדינות בעדינות בעדינות ובנחת) כי זה אכן לא נשמע היגייני במיוחד. אולי הוא יכול להציע לה בעדינות להשתמש בכפית כדי לטעום מהסלטים?
יש עוד גיסים\גיסות? הם לא שמים לב לזה?

תנסי לשפוט לכף זכות

אולי היא באמת לא מבינה למה את לובשת בגדים לא נוחים? הרי ברור שהיא מעדיפה את הנוחות..

חמותי מקסימה, ויש בינינו פערי תרבות שמגושרים לרוב מתוך כך ששתינו מגיעות עם רצון טוב.

יש משפט בפרסית (ההורים שלי פרסים במקור..) שאומר ששני אנשים שרוצים להסתדר יחד יוכלו לחיות גם על קצה של מחט

ושני אנשים לא רוצים להסתדר יחד כל העולם לא יהיה מספיק גדול בשבילם

תשפטי לזכות. היא רוצה שיהיה לך טוב. ברור שההגדרות שלכן ל"טוב" הן שונות, ואת לא חייבת להיות כמוה. אבל תקבלי אותה..

ולוקחת קשה די?

טיפ לחיים (ולא שאני חושבת שזו התמודדות קלה..)

תסתכלי על אנשים בגובה העיניים ולא מלעלה גם הם יעריכו אותך ויכבדו את רצונותייך.

זה נוגע לכולם, חמות בעל וכו'..

בהצלחה רבה  וסליחה אם פגעתי.

נראה לי יש כאן ביקורתיות יתירה שמפריעה לכל מהלך החיים

וככה גם תעזרי לה. תשימי כפיות בסלטים ואפשר לשים 2 צלוחיות בשני צידי השולחן, היא תאכל מאחת ואת מהשניה, בלי רעש וצלצולים.

לגבי הבגדים... לגיטימי בעיניי. היא רוצה שתרגישי אצלה בנוח. הלוואי שאצל חמותי הייתי יכולה להסתובב בבגדים נוחים.. היא רוצה שתרגישי בבית.

אני אישית נגעלת מזה שאין כפית לכל סלט כך שכל אחד לוקח עם המזלג שלו מהקעריות המרכזיות (גם באולמות ממש נחשבים זה ככה. ממש נשגב מבינתי.....).

מה שאני עושה אני לוקחת ישר בהתחלה.

הכי הרבה בצד השני של הסלט.

כמובן לפני שאני מתחילה לאכול (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך....).

אני מנסה להבין את הסיטואציה ולא מצליחה. מבחינתי לא משנה אם השמיכה נקייה או מלוכלכת - אין מצב בכלל שחמותי תכסה אותי, או בכלל כל אדם אחר... אפילו לא בעלי. כמו שהוא לא מלביש לי גרביים.

למה לא תביאי מהבית?

מקומם של חתולים לא בבית , וזה ממש מגעיל ,וגם לא כל כך הגייני . החתולים בחוץ ושיתפסו עכברים -ככה זה אצלנו . סתאאם נותנים להם אוכל -אבל יש הפרדה מוחלטת בין מה שאנחנו לובשים ומתכסים בו , לבין הסמרטוטים שחתולים ישנים עליהם -בחוץ. אני מאה אחוז איתך . 

אז הצד השני של המטבע , הוא שאפשר לחיות עם שיערות של חתולים , ויצא לי שמצאתי גם באוכל שאכלתי אצל אנשים שיש להם חתולים בבית. לא מתים מזה . 

בהריון, רופא שלי תמיד שואל אם יש חיית מחמד כדי לדעת אם לשלוח לבדיקות, יש מדינות ששולחים את כולן

עם כפפות ושטפתי את הידיים מליון פעמים . 

לפחות מערכון . 

כיוון שזה מצב לא חד פעמי, אם אפשר תגידי אמת- זה מפריע לך וכו'.

דרך אגב, אין צירך על הדרך להסביר שזה מפריע גם ל99% מהעולם. העניין זה את וחמותך. בלבד.

שתי הערות- א. נראה שזה מכלול של בעיות, וצריך לראות במה רוצים להתמקד/ להתחיל.

ב. יש לשים לב שמשמע שאתם מתרבויות ממש שונות. כדאי להתייעץ מאן לגשת לזה.

בהצלחה

לא !!אל תגידי לה , שהחתול , שאולי הוא החבוב שלה -מגעיל אותך . אל תגידי לה מה את חושבת על תרבות האכילה , גם לא בעדינות . זה פשוט להזמין צרות . תמצאי תרוצים ותגידי הכל עם חיוך על הפנים : אלרגיות , כבר אכלתי , מנסה דיאטה חדשה , וגם אפשר להגניב סלט שאת הכנת ולאכול ממנו בעיקר , ואם לא מסתכלים על כל ביס שלך , בסוף הארוחה , לשים קצת סלט ולהשאיר אותו בצלחת . 

אני בעצמי מאד נגעלת כשאנשים מכניסים מזלג לסלט שהיה בפה שלהם . וקרה לי גם שאנשים כן הסתכלו על כל ביס שלי וניסו להכריח אותי לאכול דברים שהגעילו אותי . סיוט . 

במיוחד אם אופן ונימת הדיבור שונה בתרבות.

לקח לנו חצי שנה לעלות על זה, בסוף זה קרה...

שהשתמשת במילה "מסריחה" . את יודעת , בעבודה שלי יש אישה מאד מאד גדולה עם ריח מאד לא נעים . במסגרת העבודה , אני נדרשת לפעמים לעמוד לידה , לשבת על ידה, וזה קשה לי . אז אני מזכירה לעצמי שהיא נשמה טהורה , שהיתה לה ילדות , יש לה רגשות, מחשבות ... כל פעם שקשה לי , וקשה לי -אני מזכירה לעצמי את זה  (ואז מתרחקת כי מאד מאד קשה לי -אני אינסטניסטית חבל על הזמן) 

ועוד משהו -אל תשכחי שזו אמא שלו . אם למישהו היתה ביקורת על אמא שלך -זה בטח היה מכאיב לך -כמה שזה יותר נכון , ככה זה יותר מכאיב. אל תשכחי , שלו עצמו אין בעיה עם אמא שלו -הבעיה היא שלך ולכן של שניכם . 

הפוסל במומו פוסל...(!!)

וכמו שזקנת השבט רשמה- הבעיה היא שלך ולכן של שניכם..תעבדי עם עצמך!!

לא טוב לך, תשארי בבית.

וסליחה על ההודעה החריפה- ממש עיצבן אותי איך שכתבת עליה..!

זה לא מישהי משועממת כותבת?

כי מעולם לא נישאתי לצערי. נישואים זה לא דבר קל -אבל ההפך רווקות או חלילה גרושים -קשה עוד יותר. מותר לשאול אם יש ילדים בתמונה? עזבי את חמותך . אני לגמרי מבינה את הכאב ואת הגועל שאת חווה . זה ממש בלתי נסבל , וכל פעם לצאת בכזה מפח נפש מארוחה -שזה אמור להיות דבר מהנה...

יש לך בעל -פעם בחרת בו , והוא בחר בך -תעבדי על לשמר את זה , ולשפר את זה -תילחמי על הקשר ביניכם . תביני שזה שעמדתם פעם מתחת לחופה , זה לא סתם במקרה . זה סוג של זכיה בפייס. כן , כן!! הוא עם כל החסרונות שלו , ועם אמא שלו , והחתולים..

ואז תשאלי את עצמך את השאלה הבאה : מה יכול לעזור לי להתאהב בו , בלי שהוא יעשה משהו בשבילי? אם הוא למשל יחזור יום אחד בהפתעה ויביא לך פרחים ועגילים יפיפיים , ולמחרת יתלבש נורא יפה ויהיה עדין וטוב אלייך -אז את תאהבי אותו בתגובה למה שהוא עשה .

אני נותנת לך תרגיל קשה יותר -לאהוב אותו בלי שהוא עשה שום דבר שיעורר את האהבה .אבל לתרגל את זה כמה שאפשר . אם זה גדול עלייך -נסי להעזר באנשים . רבנים? חברה טובה , שאת סומכת עליה והיא חושבת דברים טובים עליו , ספרים ? 

צריכה להתנסח ככה.

כמים הפנים לפנים

ומחשבות מבינים יפה  מאוד

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות