פשוט עושה לי טוב על הלב.
אני רוצה סיכה לפטיפון.
אתמול ראיתי תקליט בסטימצקי, לא חשבתי לשאול אם יש להם גם סיכות.
אני אפילו לא יודעת להגיד איזו סיכה אני צריכה. אני רק יודעת שיש לי פטיפון ויש תקליטים שווים ממש של פעם.
וריטלין. כי יש מטלות לעשות. אבל לא היום כי ככה החלטתי.
וחברות.
וניתוק מהמחשבה הזאת שמטרידה אותי כי זה לא טוב עכשיו.
מישי' מאפושו'אחרונהואז גיליתי שהאשראי שלי ופייפל לא חברים בכלל.
אבל השתדרגנו מאז, אני באמת צריכה לנסות את זה שוב.
תודה על התזכורת
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
