(מצטערת מראש ממי שקוראת את חלקן בפעם השניה)

-*** הוא איש תותח.
-בית שמש מוזרים.
-בית שמש מודעים לזה.
-בית שמש אוהבים את זה שהם ככה
-תמיר דומה בצורה מפחידה לג'ואי. זה מלחיץ האמת.
-לישון על מזרון על הרצפה ב4 מעלות עם שמיכה דקה עם חלון שלא נסגר גורם במפתיע לאנשים להיות חולים.
-אני אוהבת את ***** כ"כ.
-האושר מגיע בהרבה צורות.
-אחת מהן היא ספר.
-ואחת מהן ביותר ספציפיות היא פרסי ג'קסון 1 באנגלית!!
-חצי מהתנועה ג'ינג'ים!! ראיתי כתום כל השבת.
-אסור לתלות שלטים שהוכנו מאלבד וגואש מתחת למזגנים מטפטפים.
-כי אז הרצפה של החדר אוכל הופכת להיות בצבע של הגואש.
-ואז גם לא ממש נשאר שלט. סתם אלבד תלוי מרוח בגואש כתום.
-*** הוא ילד כישרוני מאוד אם הוא הצליח לא לשבור גם את הרגל השניה במהלך השבת הזו.
-אני חייבת ללכת ללמוד למבחן.
- @ירא ורך לבב, חשבתי על דעותך כמה פעמים במהלך השבת הזו. אני עדיין לא מסכימה איתן. האמת שאני עכשיו עוד יותר בטוחה בדעתי מלפני. 
-אני מתגעגעת להרבה אנשים.
-יש לנו כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אנחנו בכלל קולטים מה זה אומר?!
-***** היא ילדה מצחיקה ממש ובגלל זה אני אוהבת אותה.
-המשך ערב טוב חבר'ה.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול