אם היא תרצה לקבל תשובה- היא תגיע לתשובה בעזרת חקירה וחיפוש ועיבוד ומציאת התשובות שמתאימות לה- מפנים.
ואז זה יהיה הכי אמיתי והכי עמוק.
ישנן תשובות רבות לשאלות אמונה רבות.
השאלה היא לא האם שואלים (זה מצויין לשאול) אלא- מאיפה שואלים. כלומר, מאיזה מקום בנפש היא שואלת את השאלות, והאם היא באמת רוצה לקבל תשובות או שהיא רוצה למרוד? או אולי משהו אחר קורה לה והיא מחפשת משהו אחר?
לא תמיד שאלות באות כדי לקבל תשובות,
ולא תמיד יש תשובות ברורות לכל השאלות.
התשובות האמיתיות, אלה שבסוף נשארות בפנים, הן אלה שמגיעים אליהן בעצמינו, בעזרת חיפוש אמיתי ורצון.
מה שאת יכולה לעשות בתור חברה זה לשמוע את השאלות, לא להיבהל, להבין שיש לה רצון לחפש, לשמוע, להבין מה היא עושה, ולהיות שם אוזן קשבת. אם אין לך תשובות להציע אינך צריכה להציע אותן.
לפעמים השאלה חזקה ואז פשוט אפשר לתת לה מקום. כשיגיע הזמן של השאלה להיענות- היא תיענה.
ואם היא לא תיענה זה גם בסדר.
העולם שלנו לא מלא בתשובות להכל. יש חלקים שבהם יש פשוט אמונה. בלי תשובות ברורות.
אבל זה דבר שמגיע מבפנים, ואף אדם לא יכול לתת לך או לה את האמונה. זו בחירה אישית של כל אחד.
מה שכן אפשר לתת- זו תמיכה נפשית ואהבה ללא תנאי, לא משנה כמה רחוק היא הולכת בשאלותיה. אם את חברה אמיתית והיא חברה קרובה שלך- האהבה ביניכן יכולה להיות יציבה גם מעל השאלות שלה.
ואני שואלת את עצמי- מה זה עושה לך. ואיפה זה פוגש אותך. ולמה זה מפחיד אותך כל כך שהיא שואלת?
האם את פוחדת גם להידרדר?
בדקי זאת עם עצמך. ואם את פוחדת מכך- עשי מעשים והתחזקי עם עצמך על מנת שתרגישי בטוחה ויציבה יותר מול שאלותיה.
בהצלחה רבה!
