לפעמים יש לי הרגשה שבתור ציבור דתי לאומי אנחנו הרבה פעמים עם הראש למעלה מידי..
יותר מידי עושים מעצמנו ברמה כזו שכולם צריכים ללמוד מאיתנו ואנו לא יכולים ללמוד משום ציבור..
לדוג'-
החרדים צריכים ללמוד מאיתנו מהי עבודה
החילונים צריכים ללמוד מאיתנו מהי תורה
והשמאל צריך ללמוד מאיתנו מה זה ארץ ישראל
והמסורתיים צריכים ללמוד מאיתנו מה זה לשמור תרי"ג מצוות
האם אני צודק?? האם אנחנו לא מתנשאים מידי??
מוזמנים להביע דעתכם!
אני חושבת שזה תלוי בחינוך שקיבלת בבית- אם הרגילו אותך תמיד לראות איך אתה בסדר ואחרים לא- אז המצב שתיארת נכון..
אותי חינכו כך שבכל ציבור אני ב"ה יכולה למצוא הרבה דברים טובים, זה לא אומר שאני מסכימה עם הכל ושכל דבר מוצא חן בעייני אבל זה ככה גם בציבור שלנו, הדתיים לאומיים, יש הרבה מאד דברים שהם כלל לא מושלמים ובטח שלא יותר טובים מאחרים..
אני מכירה כמה רבנים, לומדת אצל כמה וגם הרבנים שיש דיבור סביבם בבית- מכבדים ויודעים להעריך יופי את הצדדים הטובים בכל ציבור..
אולי תבדוק מי הרבנים שאתה מתחבר אליהם(- לא בטוחה איך לתאר יחס לרבנים ודבריהם...מקווה שהבנת את הרעיון...)
~א.ליש בזה משהו, אבל צריך להבין שזה מגיע על גבי רגשי נחיתות של שנים.
מה לעשות, מרוב הישיבות הציוניות לא ייצא ספר שיתקרב ל'חידושי רבי נחום' (שהוא מומלץ בחום..!!!).
ומה לעשות, את המילה שלום כבר לקחו לנו ועוותו לנו...
ומה לעשות, הרבה מהציבור התברגנו ודואגים בעיקר לעצמם, בגרעין, בעיר או ביישוב...
אבל, נעשה כאן ניסיון נפלא להכיל את האמיתות שיש אצל כולם,
ומה לעשות, החיקוי לא יכול להיות פנימי אלא רק של חיצוניות התופעות שאצלם.
א"א להישאר רק ב'חידושי רבי נחום' או להבדיל רק ב'הגשמה עצמית',
כשהמטרה הסופית שלך היא גאולת העולם והעם.
לכן, לאחר שלמדנו מהקבוצות השונות על תנועות חיצוניות טובות שיש בהן,
צריכים אנו להעמיק ולנסות להוציא פעולות דומות ממניעים אחרים לגמרי.
יש המון נפילות בדרך, ויש לי הרבה ביקורת על הרבה ניסיונות שנעשים בציבור הד"ל,
אבל הכיוון בגדול הוא די חיובי.
אני יודע מה אומרים הרבנים בישיבות בהן למדתי.
חלקם עם אוריינטציה חרדית, וחלקם ממש לא מתנשאים...
לכן אמרתי רוב, ולא דברתי על מרכז, הר המור ודומותיהן.
(גם לרב מרדכי שליט"א יש ספרים שעזרו לי לא פעם... מקווה שיוציאו עוד)
בינינו, הבעיה ידועה ומוכרת, והשינוי צריך להיות מהותי.
אין לי רעיון, רק בדלי מחשבות לניסיונות.
יש המון שמתקדמים לשם, ולדעתי הרב מרדכי הכי משכנע...
נראה לי אמורים להתחיל בר' נחום, להמשיך בר' מרדכי, ולסיים איפה שהוא בכתבי האר"י, אבל עוד חזון למועד...
בתיכון ממש היה נמאס לי מכל הציבורים, והכל היה נראה לי שקר.
היה נמאס לי מהחפיף והלייט (זה מה שהכרתי...), אבל היה לי ברור ש'אין לך קץ מגולה מזה'.
בצר לי, החלטתי ללמוד מכל ציבור את הטוב שבו, להקפיד על ההלכה ולהאמין בשוב ד' ציון בעת הזאת.
אכן, השתדלתי לברר, להעמיק, וללמוד מכל אדם, ונשארתי עם כיפה סרוגה ממש לא מרצוני...
אח"כ הגעתי לישיבה בה למדתי, וגיליתי שיש בה אנשים שאני יכול להזדהות איתם.
ועדיין, עברתי תהליך משמעותי הרבה יותר מרבים מחבריי בדרך אל האמת, להבנתי...
אני ממש לא מרגיש מחוייב לנורמה כי היא 'ציונית דתית'.
אותי מחייב 'רצון הקב"ה', בין אם הוא דתי לאומי, ובין אם לא...
רמה דתית מושפעת ישירות מאידיאולוגיה, בעיקר בציבור הד"ל
[בעיקר אצל אלה עם האופי האשכנזי, ע"ע הרב שרקי בלינק, ואכמ"ל].
כמה 'לייטים' מוכנים לדבר על בית המקדש, סנהדרין, גאולה, משיח, נבואה?
כמה 'לייטים' זוכרים שיש לנו מצווה ליישב את כל א"י, ולא מסתפקים בלהתרפק על השלש שנים שהם עשו?
איזו תרבות מחיה את אותם לייטים? שלמה ארצי (המהרש"א..?), או שמא אריק קלפטון? [הם נפלאים, שלא יובן אחרת...]
אין לי שום דבר עם כל זה. אלה לא הערכים שלי, וזו לא התרבות שלי, גם אם יצא לי להכיר אותה.
"חבר אני לכל אשר יראוך", יהיה אשר יהיה, יהיה צבע כיפתו אשר יהיה.
ומי שלא ירא - משתדל, אם יש ביכלתי, להחזירו למוטב, לאביו שבשמיים.
לא באתי לחלוק עלייך, אלא להזדהות עם הבחור.
השייכות היחידית שלי לציבור הזה היא לצורך שידוכים.
כשנסיים עם זה סופית בע"ה - אפטר מהצורך להגדיר את עצמי ציבורית,
ויפה שעה אחת קודם...
ועדיין חבריי ואני נמצאים בדיוק במקום הזה.
להערות שיש בהם הוצאת שם רע ולשון הרע על רבים אני לא מתייחס.
שאחרים יטפלו בזה...
אני מכיר שירים כאלה כי קצת לא הייתי בבועה, ולא שומע בכוונת תחילה.
אם שאלת, אני עסוק במשך היום בלימוד תורה,
ומדי פעם בהרבצת תורה לחבר'ה צעירים, קצת.
לא כל היום אני מדבר עם אנשים על משיח וגאולה,
ומימי לא עלייתי להר הבית, למרות שיש לי תאווה עזה לכך.
אבל כשאומרים בסוף כל סעודה (כשיש תחנון) על נהרות בכוונה,
זה די מספיק לבטא את כל רחשי הלב הקשים האלה.
מי שלא חוגג ביום העצמאות - חווה את המציאות באופן חלקי,
אך גם מי שלא בוכה בחצות - חווה את המציאות באופן חלקי...
ביהדות העניין הוא שיש כמה דרכים להתקרב לה' יתברך.
וכל אחד לפי תכונותיו ושורש נשמתו נמשך לדרך מסויימת או בפרט למצווה מסויימת להשקיע בה יותר.
לכן יכול להיות כמה דרכים וכולם צודקים.
זה כמו המשל הידוע שיש כמה חילות בצבא... אז אחד הולך לגולני והשני הלך להיות טייס
יעלה על הדעת שאחד מהם יטען כנגד השני שהוא טועה?!
צריך את שניהם...כל אחד משלים את השני
אבל אם הם יתחילו לריב... הלך הצבא
מה עם כף זכות על השני? שכוונתו לשמים... ואולי גם לו יש טענות חזקות לשיטתו
גם במחלוקת שהייתה בין בית הלל לבית שמאי לגבי יבום...
כל אחד לפי השני ביטל מצווה... ואף על פי כן הם לא נמנעו לקחת נשים אחד מהשני וחיו ביחד באהבה.
ואדרבא..
בית הלל כשהיו מלמדים את המחלוקות שבניהם היו מקדימים ללמד את שיטת בית שמאי ואח"כ מלמדים את השיטה של עצמם
זה כל העניין של מחלוקת לשם שמים...
אבל כשמתחילים לחשוב שכולם טועים ואני צודק זה בעיה...
הדיון היה האם לא צריך ללמוד מאחרים... והתשובה היה כן בהחלט!!
גם אם מישהו טועה -לשיטתך - עדיין יש מה ללמוד ממנו...
אפילו האדם שהכי צודק יש לו מה ללמוד מאחרים...בכל אדם יש משהו שהוא טוב בו.
אחד יש לו לב טוב.. אוהב לעזור
השני חזק בלימוד תורה...
השלישי בתפילה הוא נותן את הנשמה..
את למה להסתכל על הטעות ולא על היתרון?
משה רבינו שהיה הכי צדיק (והכי צודק) היה עניו מכל האדם.. ולמה?
כי הוא תמיד אמר לעצמו..
"מי יודע.. אולי אם עם ישראל היו יודעים את מה שאני יודע, היו צדיקים הרבה יותר ממני...
הולם במיוחד, שבגלל שאנחנו חושבים שאנחנו צודקים- ישר מכים על חטא של חוסר קבלת האחר, חוסר הערכה וכולי. ובכלל אפשר לחשוב שאתה הצודק ובכ''ז לכבד ולהעריך)
מבקש אמונהצריכים גם ללמוד מאיתנו מהי דמוקרטיה, מה זה להיות אזרח טוב,
מהן זכויות אדם.
ולכן - לא יתכן שנהיה פחות נאמנים מכל השאר לכל אותם הערכים.
היוצא מזה, הוא שבהרבה פעמים, המגזר כמגזר מוותר על ערכיו העצמיים
במטרה להוכיח שהוא מצטיין גם בערכיו של הזולת.
הרי איש לא ישפוט אותו על הנאמנות לערכיו העצמיים מלבד "קיצוניים במחנהו".
),כל טבעת חיצונית מכנה את הפנימית "הקיצונים במחנהו"
או "עשבים שוטים" או "תופעות שוליות ולא מייצגות"
)אבל לפעמים מאבקים של יחידים שהקדישו חייהם למען הארץ
פשוט לא זוכים לגיבוי נרחב בקרב רוב הציבור הדתי
זאת מטעמי ממלכתיות והצדקת השלטון, כשלרוב הממלכתיות הזו
נובעת מאידיאולוגיה דמוקרטית ולא בהכרח יהודית
)הולם במיוחדמוטיבציהאחרונה
שאלה שכנראה השתרשה בעקבות דתיות אחרות )היא קיימת גם בחו"ל.
שם הרפובליקנים שונאים את הדמוקרטיים ומתנשאים עליהם בכל דרך אפשרית.
אפשר ללמוד מכל בנ"א (גם מהגויים אבל זו כבר סוגיה בפני עצמה).
במקום להגיד מה הם יכולים ללמוד מאיתנו ניתן להסתכל על מה שיש לנו ללמוד מהם.
(זה לא סותר את החסרונות שלהם. זו פשוט דרך הסתכלות שונה על המציאות).
לענ"ד זה לא קשור לציבור אלא יותר נתון לבחירה אינדוודואלית של כל אחד.
אם כן אשמח לעזרה בפרטי
תודה מראש!
בעודי מחכה בתור בסופר
ילד ישמעאלי קטן טרוריסט חמוד אחז בציצית שלי ושיחק איתה
כה אמר ה' צ־באות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו א־להים עמכם
טוב אז אמנם לא 70*10*4
אבל לפחות חלק קטן
אנימהבס"ד
אין מילים! לא מה שאנחנו חושבים. משהו אחר לחלוטין:
איך להכניע את אירן. אליהו יוסיאן בראיון בערוץ טוב. מאתמול.
אשמח לשמוע מכם הכוונות יתרונות וחסרונות בהחזקת רכב לבחור בן 21 עם עבודה קטנה שמכניסה 3-4 אלף בחודש. בעיקר מהצד הכספי והנפשי.
חיסרון: יכניס אותך לחובות
אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.
כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום
זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.
תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪
תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין
תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה
תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול
תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)
כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.
או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה
ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.
אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.
למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?
מניח שיש יותר זול מזה
האם וואו? זה איני יודע
ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'
ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף
לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות
זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב
לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי
מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן
צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות
נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית
אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות
נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית
אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע
אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...
זמן זה פרמטר חשוב בחיים
בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.
גם רכב זה על אותו בסיס
שילוב של נוחות+חיסכון זמן
על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.
אבל זה על אותו משקל.
אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן
ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה
לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת
ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס
אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה
וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש
אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.
או משהו כזה.
לכן זה שיקול של עלות תועלת
במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי
אבל יש כאלה שזה שווה להם
(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)
תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.
השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק
יתרונות: נוחות
חסרונות: עלות
זה בגדול
מה זה הדבר הזוועה הזה. אין לילה, ושבת נמתחת כ'כ...
לא מבינה למה בכלל עוברים לשעון קיץ
חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש
מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני
ים זמן לשיעורי תורה בשבת
ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה
הרצאות בפיזיקה שכעת הוא מעביר בזום, אז אין לו לוח של כיתה כדי לכתוב עליו.
יש לכם המלצה למשהו טוב ולא יקר שאפשר להשיג לאחרי פסח?
פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.
אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.
מתואמתאחרונהאבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף
יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?
ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.
למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...
אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...
שתי אפשרויות:
הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול. וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.
מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.
ואם רק דרך ה tablet:
• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).
•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.
• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט
אני צעיר, רוצה לעשות מה שבאלי אבל המצפון לא נותן..
תנו לי עצה!!!!
אני מרגיש קרוע!!!
תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור
אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך
זה באמת מורכב.
חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.
ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-
מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.
זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!
שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";
לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך
אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך
כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו
שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי.
לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",
אבל אביא דוגמא מעצמי:
שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה
שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.
(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי
שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.
הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה
ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה
זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין
ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה
שהיתה לי.
אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,
הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל
גם מרמור וכעס והרגשת חנק.
אותו דבר לגבי ספרים;
ספריה ציבורית - יש אנשים
שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא
רוב הספרים המודרנים הם
זבל. ממש. גסים לשמה....
אבל אוהבת לקרוא אז אני
כן הולכת ונזהרת; אם זה
מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת
משתדלת ספר שאם יש
בו דבר מה לא צנוע, זה
לא יהיה לשמה... מבין?
אותו דבר לגבי ספר שכותב
על נושא שאני אוהבת.למשל,
טבע, צמחים, חיים של מישהו
בטבע.... אבל אם יש שם
אפיקורסות וליצנות מהסוג
הגרוע, אוותר.
זה הקרבן שלנו לקב"ה.
לא פשוט ללכת על גשר צר...
ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,
להשתדל להיזהר שזו לא תהיה
נחיתה קשה מדי, שאחר כך,
עלולים לשלם עליה ביוקר....
אז זורקים משהו לכלב התאב הזה
איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם
שנסתפק בזה ונרגע מזה.
בהצלחה!
בספרו "כלי יקר".
ישנה דיעה האומרת שמשיח יגיע בשנות השין: תש......
זה בזמננו. הלוואי.
לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים
בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש
למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין
שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?
כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.
דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.
לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.
לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.
להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.
זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.
אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.
צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.
כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.
כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.
את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.
מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.
הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?
אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.
רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼♀️
להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".
כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.
טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"
הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.
הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.
גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.
קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.
לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.
בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.
מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.
מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.
ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.
כמה נקודות חשובות:
1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.
2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.
3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).
4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.
5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).
וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן? אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.
הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"
מלפני כחמש מאות שנה!
"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;
בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,
והוא הורמוז . והוא נמצא תחת ממשלת
הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה
האחרונה באחרית הימים".
על הפסוק בישעיהו:
"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול
בארץ אדום".
שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.
מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.
הייתי אז בכתה ח.
גם אז אמרו משיח
גם אז אמרו המלחמה האחרונה
גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם
לא הגיע, לא נורא.
"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה
"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).
הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.
שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר
.
דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.
הרבה יותר מעם ישראל התנצרו או התבוללו בגלל אריכות הגלות.
הלהט המשיחי וההבנה שהגאולה תלויה לא רק בתורה ותפילה, אלא גם בעשיה גאולית ממשית שלנו - שהיה המוטו של עליית תלמידי הגר"א (בשונה ככל הידוע לנו מכל העליות הקודמות), הוא תחילת התהליך הציוני.
הלהט הזה היה מבוסס על מהלך תורני מורכב מפשט, דרש, רמז וסוד, ככל תורת הגר"א ותלמידיו הגדולים שכמה מהם היו מובילי העליה. מהלהט הזה, ר' ישראל משקלוב הוביל עזיבת כל המוכר והידוע בשקלוב, קיידאן וילנה והאזור והקים קהילה בגליל במסירות נפש וגם חידש את הפסיקה במצוות התלויות בארץ, כי אוטוטו נזדקק לזה. מהלהט הזה, האגף של ר' מנדעל משקלוב (השני אחרי ר' חיים מוואלז'ין בהסברת תורת הגר"א בנסתר) עלה לירושלים מחופשים ור' אברהם שלמה זלמן צורף-סלמון הי"ד, שנחשב ראשון חללי מערכות ישראל, לוחית מספר 1 בהר הרצל (שנכד נין נכדו, אביעד אלחנן וולונסקי הי"ד, נקבר שם ביום שישי האחרון), גאל את חצר האשכנזים החרבה מאז התפרקות קהילת ר' יהודה חסיד ואפשר לאשכנזים לחזור לירושלים.
מהלהט הגאולי הזה, הדור השלישי שלהם (שהתגבר על המשבר של ת"ר) בראשות נכדו ר' יואל משה סלמון וחבריו, הובילו את היציאה מהחומות הקמת שכונות ירושלים והמושבות הראשונות בשרון (פתח תקווה) ובגליל (גיא אוני- לימים ראש פינה).
אז נכון, לכל תהליך יש סיגים. אכן היו בדרך משברים והיו שנפלו פיזית או רוחנית על משמרתם.
לגבי שנת ת"ר, הרב אלישע זצ"ל תמיד ציין, שלכאו' לא רק שלא הגיע גאולה שלמה כמו שציפו, אלא שהיתה עלילת דמשק והיהודים בכל האיפריה העות'מנית היו בסכנה עצומה.
אבל לימים אנחנו יכולים לחשבן, שמונטיפיורי הגיע לאיזור, כדי להרגיע את העלילה, הגיע לארץ ורכש את האדמה עליה הוקם ל"ב שנים מאוחר יותר בי"ס מקווה ישראל שהיה הבסיס לכל הקמת החקלאות היהודית בארץ. כלומר לא 'משיח בן דוד', אבל אכן שנת מפנה בתהליכי הגאולה.
בדומה לזה הרב יגאל אריאל מראה בספרו על דניאל, איך כל מיני חישובי קץ, הגיעו לתאריכים משמעותיים.
עיקר שיטת תלמידי הגר"א היתה פעם ראשונה שדיברו בה על גאולה בדרך הטבע.
כפי שציינתי (וכנראה עצרת בכותרת) - עיקר תורת הגאולה של תלמידי הגר"א, היתה שהגאולה תלויה בנו, במעשינו הגאולים הממשיים. 'אל תגידו קץ יבוא - הביאו את הקץ'.
בתוך ספר 'קול התור', יש מהלך שלם של רמזים, שכשלומדים אותם רואים שתורת הרמז הזאת מכוונת אותנו למעשים ולהסתכלות פנימית על תהליכי הגאולה בדרך הטבע, גם כשהם נראים הפוכים, גם כשנראה שהכוחות החיצוניים, הגשמיים או הרוחניים, משתלטים על התהליך. "ויכר יוסף את אחיו - והם לא הכירוהו".
אז היו שתי משפחות שנתפסו לתאריך ונשברו, כמו שביציאת מצרים היו כאלו שנשברו. לא נבטל את כל התהליך בגלל שני דתן ואבירם, בגלל עשרה מרגלים, או בגלל עושי העגל.
ומסכים לגמרי שהרבה יותר מלשבת על הטריבונה ולהמתין פסיבית לשינויים רדיקאליים בזמנים כאלו ואחרים - צריך לפעול במציאות, קמעה, קמעה, כדי שבמהלך של שנים, השינויים יתרחשו, למרות שהדרך הזאת דורשת הרבה יותר חוסן פנימי מהתפסות לתאריך שבו מדמיינים שיפתרו כל הבעיות.
רק הערתי שהמהלך הגאולי של 'קול התר', של חבורת תלמידי הגר"א שהובילה את הציונות שלפני 'שבירת הכלים', גדול ומורכב הרבה יותר מהעובדה שגם כיוונו לתאריך מסויים, שלכאורה לפי ההבנה השטחית הכזיב. הכיוון לתאריך הזה, היה סטארטר משמעותי, שהניע את כל התהליך, שבמידה רבה על יסודותיו בנוי כל המהלך הציוני.
כמו כל תהליך גדול - יש שאוחזים במהות ויש שנתפסים לשולי. אז כשמשה רבינו מתעכב בחצי יום ממה שחשבו עושים עגל וכשבת"ר במקום משיח רואים את עלילת דמשק - מתנצרים. לא בגלל זה נבוז למהלך החשוב.
כמדומני שאנחנו חוזרים על עצמינו, אפרוש כאן.
ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...
'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/
נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב
ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/
וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...
