לפעמים יש לי הרגשה שבתור ציבור דתי לאומי אנחנו הרבה פעמים עם הראש למעלה מידי..
יותר מידי עושים מעצמנו ברמה כזו שכולם צריכים ללמוד מאיתנו ואנו לא יכולים ללמוד משום ציבור..
לדוג'-
החרדים צריכים ללמוד מאיתנו מהי עבודה
החילונים צריכים ללמוד מאיתנו מהי תורה
והשמאל צריך ללמוד מאיתנו מה זה ארץ ישראל
והמסורתיים צריכים ללמוד מאיתנו מה זה לשמור תרי"ג מצוות
האם אני צודק?? האם אנחנו לא מתנשאים מידי??
מוזמנים להביע דעתכם!
אני חושבת שזה תלוי בחינוך שקיבלת בבית- אם הרגילו אותך תמיד לראות איך אתה בסדר ואחרים לא- אז המצב שתיארת נכון..
אותי חינכו כך שבכל ציבור אני ב"ה יכולה למצוא הרבה דברים טובים, זה לא אומר שאני מסכימה עם הכל ושכל דבר מוצא חן בעייני אבל זה ככה גם בציבור שלנו, הדתיים לאומיים, יש הרבה מאד דברים שהם כלל לא מושלמים ובטח שלא יותר טובים מאחרים..
אני מכירה כמה רבנים, לומדת אצל כמה וגם הרבנים שיש דיבור סביבם בבית- מכבדים ויודעים להעריך יופי את הצדדים הטובים בכל ציבור..
אולי תבדוק מי הרבנים שאתה מתחבר אליהם(- לא בטוחה איך לתאר יחס לרבנים ודבריהם...מקווה שהבנת את הרעיון...)
~א.ליש בזה משהו, אבל צריך להבין שזה מגיע על גבי רגשי נחיתות של שנים.
מה לעשות, מרוב הישיבות הציוניות לא ייצא ספר שיתקרב ל'חידושי רבי נחום' (שהוא מומלץ בחום..!!!).
ומה לעשות, את המילה שלום כבר לקחו לנו ועוותו לנו...
ומה לעשות, הרבה מהציבור התברגנו ודואגים בעיקר לעצמם, בגרעין, בעיר או ביישוב...
אבל, נעשה כאן ניסיון נפלא להכיל את האמיתות שיש אצל כולם,
ומה לעשות, החיקוי לא יכול להיות פנימי אלא רק של חיצוניות התופעות שאצלם.
א"א להישאר רק ב'חידושי רבי נחום' או להבדיל רק ב'הגשמה עצמית',
כשהמטרה הסופית שלך היא גאולת העולם והעם.
לכן, לאחר שלמדנו מהקבוצות השונות על תנועות חיצוניות טובות שיש בהן,
צריכים אנו להעמיק ולנסות להוציא פעולות דומות ממניעים אחרים לגמרי.
יש המון נפילות בדרך, ויש לי הרבה ביקורת על הרבה ניסיונות שנעשים בציבור הד"ל,
אבל הכיוון בגדול הוא די חיובי.
אני יודע מה אומרים הרבנים בישיבות בהן למדתי.
חלקם עם אוריינטציה חרדית, וחלקם ממש לא מתנשאים...
לכן אמרתי רוב, ולא דברתי על מרכז, הר המור ודומותיהן.
(גם לרב מרדכי שליט"א יש ספרים שעזרו לי לא פעם... מקווה שיוציאו עוד)
בינינו, הבעיה ידועה ומוכרת, והשינוי צריך להיות מהותי.
אין לי רעיון, רק בדלי מחשבות לניסיונות.
יש המון שמתקדמים לשם, ולדעתי הרב מרדכי הכי משכנע...
נראה לי אמורים להתחיל בר' נחום, להמשיך בר' מרדכי, ולסיים איפה שהוא בכתבי האר"י, אבל עוד חזון למועד...
בתיכון ממש היה נמאס לי מכל הציבורים, והכל היה נראה לי שקר.
היה נמאס לי מהחפיף והלייט (זה מה שהכרתי...), אבל היה לי ברור ש'אין לך קץ מגולה מזה'.
בצר לי, החלטתי ללמוד מכל ציבור את הטוב שבו, להקפיד על ההלכה ולהאמין בשוב ד' ציון בעת הזאת.
אכן, השתדלתי לברר, להעמיק, וללמוד מכל אדם, ונשארתי עם כיפה סרוגה ממש לא מרצוני...
אח"כ הגעתי לישיבה בה למדתי, וגיליתי שיש בה אנשים שאני יכול להזדהות איתם.
ועדיין, עברתי תהליך משמעותי הרבה יותר מרבים מחבריי בדרך אל האמת, להבנתי...
אני ממש לא מרגיש מחוייב לנורמה כי היא 'ציונית דתית'.
אותי מחייב 'רצון הקב"ה', בין אם הוא דתי לאומי, ובין אם לא...
רמה דתית מושפעת ישירות מאידיאולוגיה, בעיקר בציבור הד"ל
[בעיקר אצל אלה עם האופי האשכנזי, ע"ע הרב שרקי בלינק, ואכמ"ל].
כמה 'לייטים' מוכנים לדבר על בית המקדש, סנהדרין, גאולה, משיח, נבואה?
כמה 'לייטים' זוכרים שיש לנו מצווה ליישב את כל א"י, ולא מסתפקים בלהתרפק על השלש שנים שהם עשו?
איזו תרבות מחיה את אותם לייטים? שלמה ארצי (המהרש"א..?), או שמא אריק קלפטון? [הם נפלאים, שלא יובן אחרת...]
אין לי שום דבר עם כל זה. אלה לא הערכים שלי, וזו לא התרבות שלי, גם אם יצא לי להכיר אותה.
"חבר אני לכל אשר יראוך", יהיה אשר יהיה, יהיה צבע כיפתו אשר יהיה.
ומי שלא ירא - משתדל, אם יש ביכלתי, להחזירו למוטב, לאביו שבשמיים.
לא באתי לחלוק עלייך, אלא להזדהות עם הבחור.
השייכות היחידית שלי לציבור הזה היא לצורך שידוכים.
כשנסיים עם זה סופית בע"ה - אפטר מהצורך להגדיר את עצמי ציבורית,
ויפה שעה אחת קודם...
ועדיין חבריי ואני נמצאים בדיוק במקום הזה.
להערות שיש בהם הוצאת שם רע ולשון הרע על רבים אני לא מתייחס.
שאחרים יטפלו בזה...
אני מכיר שירים כאלה כי קצת לא הייתי בבועה, ולא שומע בכוונת תחילה.
אם שאלת, אני עסוק במשך היום בלימוד תורה,
ומדי פעם בהרבצת תורה לחבר'ה צעירים, קצת.
לא כל היום אני מדבר עם אנשים על משיח וגאולה,
ומימי לא עלייתי להר הבית, למרות שיש לי תאווה עזה לכך.
אבל כשאומרים בסוף כל סעודה (כשיש תחנון) על נהרות בכוונה,
זה די מספיק לבטא את כל רחשי הלב הקשים האלה.
מי שלא חוגג ביום העצמאות - חווה את המציאות באופן חלקי,
אך גם מי שלא בוכה בחצות - חווה את המציאות באופן חלקי...
ביהדות העניין הוא שיש כמה דרכים להתקרב לה' יתברך.
וכל אחד לפי תכונותיו ושורש נשמתו נמשך לדרך מסויימת או בפרט למצווה מסויימת להשקיע בה יותר.
לכן יכול להיות כמה דרכים וכולם צודקים.
זה כמו המשל הידוע שיש כמה חילות בצבא... אז אחד הולך לגולני והשני הלך להיות טייס
יעלה על הדעת שאחד מהם יטען כנגד השני שהוא טועה?!
צריך את שניהם...כל אחד משלים את השני
אבל אם הם יתחילו לריב... הלך הצבא
מה עם כף זכות על השני? שכוונתו לשמים... ואולי גם לו יש טענות חזקות לשיטתו
גם במחלוקת שהייתה בין בית הלל לבית שמאי לגבי יבום...
כל אחד לפי השני ביטל מצווה... ואף על פי כן הם לא נמנעו לקחת נשים אחד מהשני וחיו ביחד באהבה.
ואדרבא..
בית הלל כשהיו מלמדים את המחלוקות שבניהם היו מקדימים ללמד את שיטת בית שמאי ואח"כ מלמדים את השיטה של עצמם
זה כל העניין של מחלוקת לשם שמים...
אבל כשמתחילים לחשוב שכולם טועים ואני צודק זה בעיה...
הדיון היה האם לא צריך ללמוד מאחרים... והתשובה היה כן בהחלט!!
גם אם מישהו טועה -לשיטתך - עדיין יש מה ללמוד ממנו...
אפילו האדם שהכי צודק יש לו מה ללמוד מאחרים...בכל אדם יש משהו שהוא טוב בו.
אחד יש לו לב טוב.. אוהב לעזור
השני חזק בלימוד תורה...
השלישי בתפילה הוא נותן את הנשמה..
את למה להסתכל על הטעות ולא על היתרון?
משה רבינו שהיה הכי צדיק (והכי צודק) היה עניו מכל האדם.. ולמה?
כי הוא תמיד אמר לעצמו..
"מי יודע.. אולי אם עם ישראל היו יודעים את מה שאני יודע, היו צדיקים הרבה יותר ממני...
הולם במיוחד, שבגלל שאנחנו חושבים שאנחנו צודקים- ישר מכים על חטא של חוסר קבלת האחר, חוסר הערכה וכולי. ובכלל אפשר לחשוב שאתה הצודק ובכ''ז לכבד ולהעריך)
מבקש אמונהצריכים גם ללמוד מאיתנו מהי דמוקרטיה, מה זה להיות אזרח טוב,
מהן זכויות אדם.
ולכן - לא יתכן שנהיה פחות נאמנים מכל השאר לכל אותם הערכים.
היוצא מזה, הוא שבהרבה פעמים, המגזר כמגזר מוותר על ערכיו העצמיים
במטרה להוכיח שהוא מצטיין גם בערכיו של הזולת.
הרי איש לא ישפוט אותו על הנאמנות לערכיו העצמיים מלבד "קיצוניים במחנהו".
),כל טבעת חיצונית מכנה את הפנימית "הקיצונים במחנהו"
או "עשבים שוטים" או "תופעות שוליות ולא מייצגות"
)אבל לפעמים מאבקים של יחידים שהקדישו חייהם למען הארץ
פשוט לא זוכים לגיבוי נרחב בקרב רוב הציבור הדתי
זאת מטעמי ממלכתיות והצדקת השלטון, כשלרוב הממלכתיות הזו
נובעת מאידיאולוגיה דמוקרטית ולא בהכרח יהודית
)הולם במיוחדמוטיבציהאחרונה
שאלה שכנראה השתרשה בעקבות דתיות אחרות )היא קיימת גם בחו"ל.
שם הרפובליקנים שונאים את הדמוקרטיים ומתנשאים עליהם בכל דרך אפשרית.
אפשר ללמוד מכל בנ"א (גם מהגויים אבל זו כבר סוגיה בפני עצמה).
במקום להגיד מה הם יכולים ללמוד מאיתנו ניתן להסתכל על מה שיש לנו ללמוד מהם.
(זה לא סותר את החסרונות שלהם. זו פשוט דרך הסתכלות שונה על המציאות).
לענ"ד זה לא קשור לציבור אלא יותר נתון לבחירה אינדוודואלית של כל אחד.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
קטן מידי.
תעבור למצב מחשב
ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה
החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.
עכשיו הכל מובן.
