לפעמים יש לי הרגשה שבתור ציבור דתי לאומי אנחנו הרבה פעמים עם הראש למעלה מידי..
יותר מידי עושים מעצמנו ברמה כזו שכולם צריכים ללמוד מאיתנו ואנו לא יכולים ללמוד משום ציבור..
לדוג'-
החרדים צריכים ללמוד מאיתנו מהי עבודה
החילונים צריכים ללמוד מאיתנו מהי תורה
והשמאל צריך ללמוד מאיתנו מה זה ארץ ישראל
והמסורתיים צריכים ללמוד מאיתנו מה זה לשמור תרי"ג מצוות
האם אני צודק?? האם אנחנו לא מתנשאים מידי??
מוזמנים להביע דעתכם!
אני חושבת שזה תלוי בחינוך שקיבלת בבית- אם הרגילו אותך תמיד לראות איך אתה בסדר ואחרים לא- אז המצב שתיארת נכון..
אותי חינכו כך שבכל ציבור אני ב"ה יכולה למצוא הרבה דברים טובים, זה לא אומר שאני מסכימה עם הכל ושכל דבר מוצא חן בעייני אבל זה ככה גם בציבור שלנו, הדתיים לאומיים, יש הרבה מאד דברים שהם כלל לא מושלמים ובטח שלא יותר טובים מאחרים..
אני מכירה כמה רבנים, לומדת אצל כמה וגם הרבנים שיש דיבור סביבם בבית- מכבדים ויודעים להעריך יופי את הצדדים הטובים בכל ציבור..
אולי תבדוק מי הרבנים שאתה מתחבר אליהם(- לא בטוחה איך לתאר יחס לרבנים ודבריהם...מקווה שהבנת את הרעיון...)
~א.ליש בזה משהו, אבל צריך להבין שזה מגיע על גבי רגשי נחיתות של שנים.
מה לעשות, מרוב הישיבות הציוניות לא ייצא ספר שיתקרב ל'חידושי רבי נחום' (שהוא מומלץ בחום..!!!).
ומה לעשות, את המילה שלום כבר לקחו לנו ועוותו לנו...
ומה לעשות, הרבה מהציבור התברגנו ודואגים בעיקר לעצמם, בגרעין, בעיר או ביישוב...
אבל, נעשה כאן ניסיון נפלא להכיל את האמיתות שיש אצל כולם,
ומה לעשות, החיקוי לא יכול להיות פנימי אלא רק של חיצוניות התופעות שאצלם.
א"א להישאר רק ב'חידושי רבי נחום' או להבדיל רק ב'הגשמה עצמית',
כשהמטרה הסופית שלך היא גאולת העולם והעם.
לכן, לאחר שלמדנו מהקבוצות השונות על תנועות חיצוניות טובות שיש בהן,
צריכים אנו להעמיק ולנסות להוציא פעולות דומות ממניעים אחרים לגמרי.
יש המון נפילות בדרך, ויש לי הרבה ביקורת על הרבה ניסיונות שנעשים בציבור הד"ל,
אבל הכיוון בגדול הוא די חיובי.
אני יודע מה אומרים הרבנים בישיבות בהן למדתי.
חלקם עם אוריינטציה חרדית, וחלקם ממש לא מתנשאים...
לכן אמרתי רוב, ולא דברתי על מרכז, הר המור ודומותיהן.
(גם לרב מרדכי שליט"א יש ספרים שעזרו לי לא פעם... מקווה שיוציאו עוד)
בינינו, הבעיה ידועה ומוכרת, והשינוי צריך להיות מהותי.
אין לי רעיון, רק בדלי מחשבות לניסיונות.
יש המון שמתקדמים לשם, ולדעתי הרב מרדכי הכי משכנע...
נראה לי אמורים להתחיל בר' נחום, להמשיך בר' מרדכי, ולסיים איפה שהוא בכתבי האר"י, אבל עוד חזון למועד...
בתיכון ממש היה נמאס לי מכל הציבורים, והכל היה נראה לי שקר.
היה נמאס לי מהחפיף והלייט (זה מה שהכרתי...), אבל היה לי ברור ש'אין לך קץ מגולה מזה'.
בצר לי, החלטתי ללמוד מכל ציבור את הטוב שבו, להקפיד על ההלכה ולהאמין בשוב ד' ציון בעת הזאת.
אכן, השתדלתי לברר, להעמיק, וללמוד מכל אדם, ונשארתי עם כיפה סרוגה ממש לא מרצוני...
אח"כ הגעתי לישיבה בה למדתי, וגיליתי שיש בה אנשים שאני יכול להזדהות איתם.
ועדיין, עברתי תהליך משמעותי הרבה יותר מרבים מחבריי בדרך אל האמת, להבנתי...
אני ממש לא מרגיש מחוייב לנורמה כי היא 'ציונית דתית'.
אותי מחייב 'רצון הקב"ה', בין אם הוא דתי לאומי, ובין אם לא...
רמה דתית מושפעת ישירות מאידיאולוגיה, בעיקר בציבור הד"ל
[בעיקר אצל אלה עם האופי האשכנזי, ע"ע הרב שרקי בלינק, ואכמ"ל].
כמה 'לייטים' מוכנים לדבר על בית המקדש, סנהדרין, גאולה, משיח, נבואה?
כמה 'לייטים' זוכרים שיש לנו מצווה ליישב את כל א"י, ולא מסתפקים בלהתרפק על השלש שנים שהם עשו?
איזו תרבות מחיה את אותם לייטים? שלמה ארצי (המהרש"א..?), או שמא אריק קלפטון? [הם נפלאים, שלא יובן אחרת...]
אין לי שום דבר עם כל זה. אלה לא הערכים שלי, וזו לא התרבות שלי, גם אם יצא לי להכיר אותה.
"חבר אני לכל אשר יראוך", יהיה אשר יהיה, יהיה צבע כיפתו אשר יהיה.
ומי שלא ירא - משתדל, אם יש ביכלתי, להחזירו למוטב, לאביו שבשמיים.
לא באתי לחלוק עלייך, אלא להזדהות עם הבחור.
השייכות היחידית שלי לציבור הזה היא לצורך שידוכים.
כשנסיים עם זה סופית בע"ה - אפטר מהצורך להגדיר את עצמי ציבורית,
ויפה שעה אחת קודם...
ועדיין חבריי ואני נמצאים בדיוק במקום הזה.
להערות שיש בהם הוצאת שם רע ולשון הרע על רבים אני לא מתייחס.
שאחרים יטפלו בזה...
אני מכיר שירים כאלה כי קצת לא הייתי בבועה, ולא שומע בכוונת תחילה.
אם שאלת, אני עסוק במשך היום בלימוד תורה,
ומדי פעם בהרבצת תורה לחבר'ה צעירים, קצת.
לא כל היום אני מדבר עם אנשים על משיח וגאולה,
ומימי לא עלייתי להר הבית, למרות שיש לי תאווה עזה לכך.
אבל כשאומרים בסוף כל סעודה (כשיש תחנון) על נהרות בכוונה,
זה די מספיק לבטא את כל רחשי הלב הקשים האלה.
מי שלא חוגג ביום העצמאות - חווה את המציאות באופן חלקי,
אך גם מי שלא בוכה בחצות - חווה את המציאות באופן חלקי...
ביהדות העניין הוא שיש כמה דרכים להתקרב לה' יתברך.
וכל אחד לפי תכונותיו ושורש נשמתו נמשך לדרך מסויימת או בפרט למצווה מסויימת להשקיע בה יותר.
לכן יכול להיות כמה דרכים וכולם צודקים.
זה כמו המשל הידוע שיש כמה חילות בצבא... אז אחד הולך לגולני והשני הלך להיות טייס
יעלה על הדעת שאחד מהם יטען כנגד השני שהוא טועה?!
צריך את שניהם...כל אחד משלים את השני
אבל אם הם יתחילו לריב... הלך הצבא
מה עם כף זכות על השני? שכוונתו לשמים... ואולי גם לו יש טענות חזקות לשיטתו
גם במחלוקת שהייתה בין בית הלל לבית שמאי לגבי יבום...
כל אחד לפי השני ביטל מצווה... ואף על פי כן הם לא נמנעו לקחת נשים אחד מהשני וחיו ביחד באהבה.
ואדרבא..
בית הלל כשהיו מלמדים את המחלוקות שבניהם היו מקדימים ללמד את שיטת בית שמאי ואח"כ מלמדים את השיטה של עצמם
זה כל העניין של מחלוקת לשם שמים...
אבל כשמתחילים לחשוב שכולם טועים ואני צודק זה בעיה...
הדיון היה האם לא צריך ללמוד מאחרים... והתשובה היה כן בהחלט!!
גם אם מישהו טועה -לשיטתך - עדיין יש מה ללמוד ממנו...
אפילו האדם שהכי צודק יש לו מה ללמוד מאחרים...בכל אדם יש משהו שהוא טוב בו.
אחד יש לו לב טוב.. אוהב לעזור
השני חזק בלימוד תורה...
השלישי בתפילה הוא נותן את הנשמה..
את למה להסתכל על הטעות ולא על היתרון?
משה רבינו שהיה הכי צדיק (והכי צודק) היה עניו מכל האדם.. ולמה?
כי הוא תמיד אמר לעצמו..
"מי יודע.. אולי אם עם ישראל היו יודעים את מה שאני יודע, היו צדיקים הרבה יותר ממני...
הולם במיוחד, שבגלל שאנחנו חושבים שאנחנו צודקים- ישר מכים על חטא של חוסר קבלת האחר, חוסר הערכה וכולי. ובכלל אפשר לחשוב שאתה הצודק ובכ''ז לכבד ולהעריך)
מבקש אמונהצריכים גם ללמוד מאיתנו מהי דמוקרטיה, מה זה להיות אזרח טוב,
מהן זכויות אדם.
ולכן - לא יתכן שנהיה פחות נאמנים מכל השאר לכל אותם הערכים.
היוצא מזה, הוא שבהרבה פעמים, המגזר כמגזר מוותר על ערכיו העצמיים
במטרה להוכיח שהוא מצטיין גם בערכיו של הזולת.
הרי איש לא ישפוט אותו על הנאמנות לערכיו העצמיים מלבד "קיצוניים במחנהו".
),כל טבעת חיצונית מכנה את הפנימית "הקיצונים במחנהו"
או "עשבים שוטים" או "תופעות שוליות ולא מייצגות"
)אבל לפעמים מאבקים של יחידים שהקדישו חייהם למען הארץ
פשוט לא זוכים לגיבוי נרחב בקרב רוב הציבור הדתי
זאת מטעמי ממלכתיות והצדקת השלטון, כשלרוב הממלכתיות הזו
נובעת מאידיאולוגיה דמוקרטית ולא בהכרח יהודית
)הולם במיוחדמוטיבציהאחרונה
שאלה שכנראה השתרשה בעקבות דתיות אחרות )היא קיימת גם בחו"ל.
שם הרפובליקנים שונאים את הדמוקרטיים ומתנשאים עליהם בכל דרך אפשרית.
אפשר ללמוד מכל בנ"א (גם מהגויים אבל זו כבר סוגיה בפני עצמה).
במקום להגיד מה הם יכולים ללמוד מאיתנו ניתן להסתכל על מה שיש לנו ללמוד מהם.
(זה לא סותר את החסרונות שלהם. זו פשוט דרך הסתכלות שונה על המציאות).
לענ"ד זה לא קשור לציבור אלא יותר נתון לבחירה אינדוודואלית של כל אחד.
מילא אנשים רגילים ץאבל לראות דוסים נוהרים אחרי זה זה כזה רדוד בעיני וממש לא לעניין
ץ
לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.
מה אני אגיד לך:
מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.
לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.
ככה אני רואה את זה.
כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.
גם דוסים, תתפלא.
ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.
אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.
אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.
הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר 
אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?
ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע
בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות
ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?
פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.
לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות
מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.
וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?
אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה
אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.
תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.
לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.
קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.
ולא למדת.
אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.
עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?
למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?
כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?
ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.
הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.
ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).
או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...
ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".
וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.
אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.
לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.
מחפש לקרוא סיפורים אמיתיים אישיים שקשים להבנה, תחשבו על הדבר הכי הזוי/'על-טבעי' שקרה לכם אי פעם? מי שרוצה לשתף בסיפור ארוך או אישי מדי, מוזמן בשמחה לפרטי!
בניסוח אחר לשאלה, מה צירוף המקרים הכי הזוי שקרה לכם, או תחושת בטן שפשוט צדקה ב-100% והצילה אתכם? מקווה שהבנתם מה אני מחפש...
במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.
ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.
קוראים לזה נס.
טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬
ניסים.
פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.
לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.
1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.
בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.
ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!
2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...
3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...
4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)
סימנים מחפשים בשבת.
כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.
אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים
קרה לי עוד פעם בעבר.
אני נוסע, עוצר במעבר חצייה, עוברת בחורה ופשוט נועצת בי מבט חודר לכל אורך החציה וגם אחר כך.
אני מסיט את המבט, ממש מובך, לא מבין מה קרה.
לא לבשתי פונפון על האף.
זה גם מבט ממש מטריד, חודר כזה. מצד שני לא נראה כועס או כאילו אני מוזר.
מה הסיפור? קרה לכם פעם?
זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.
יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.
להסתכל על הנהג כשאתה חוצה
שמישהו יעזור לנתח, מה קורה לנפש שלנו, מה היא מרגישה כשהיא רואה סרטונים מה7.10?
מה קורה לנו שם עמוק בפנים?
נ.ב.
צפיתי בסרט הזוועות כבר לפני שנה וחצי.. הכל מזכיר לי את מה שהיה שם..
כזה נוראי..
דווקא הייתי בהלם מעצמי שלא קרסתי ודווקא הייתי סבבה אחרי זה.
אבל עמוק בפנים היתה לי הרגשה שזה הרס אותי.
מה אומרים?
יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף
אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל
לא זוכר מי כרגע מחילה
שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.
אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים
אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?
מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,
לשם מה להוסיף זוועות?
אני גם נגוע בזה.
מישהו שופך את ליבו/מבקש עצה/ משתף, כולם נותנים לו את הלב, עוזרים לו.
הרבה פעמים זה נראה כאילו הוא פתח את השרשור והלך, אפילו לא בדק מה ענו לו.
זה קצת מתסכל.
זה כל כך חשוב לפדבק, לשים לב מה ענו לך, להגיב, להודות, לומר מה דעתך על זה, אם זה עזר לך, התאים לסיטואציה שלך.
וגם מה בסוף עשיתם, זה כל כך חשוב לשתף גם בסוף!!
יש סיפור על איזה רב שתלמידו ביקש ממנו להתפלל על איזה חולה. אחרי כמה שנים טובות הם נפגשו ואז הוא שואל אותו תגיד מה עם אותו חולה? ענה התלמיד בהלם שהוא כבר התרפא. אמר לו הרב אני עדיין מתפלל, תעדכן אותי מה יוצא אם מי שאני מתפלל עליו.
לתשומת ליבנו🙏🏿
אשריכם!
🤗
זוכר? אם גם לא בתגובה נחמדה כל כך....
ולפעמים קורה שלא רואים מה מגיבים, כי נכנסים לפורום אחרי ימים אחדים וגם המגיבים
לא עונים מייד; אני יכולה עכשיו להגיב למישהו שכתב עוד בתמוז וגם להיפך.....
זה ממש בולט, וכל הכבוד על זה.
אנחנו לומדים מזה.
תודה על הדיבור הזה. ממש שימח אותי.
פתאום הרגשתי לרגע לא שקוף.. שמישהו שם לב ללב שלי. שאני קיים. תודה!
ואפילו שלא מכירים, מכירים באיזה מקום; הרי האופי, האישיות
ניבטים גם אם השם בדוי...
ו...בבקשה!
שלושה שבועות לא להתקלח, כל שנה מחדש, אנשים בעבודה מתרחקים ממני, ישן על הספה, אפילו הילדים לא נעים להם ממני "אבא מסריח איףףף" הם עוד רגע בני מצוות מסכנים ויצטרכו גם להקפיד על מנהג אבות.
גם לא מקלחת צוננת מינימלית?
לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!
מחזקים את ידך במנהג החשוב
הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.
ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.
אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.
הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.
והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.
לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו
אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?
ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?
לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.
היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.
הבעיה שנגמר המלאי
אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.
נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.
אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.
בשבת ראש חודש, הכוונה
הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה
שיש כאלה שבאמת עושים את זה,
או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,
התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.
(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)
שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.
בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...
ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.
מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...
היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.
אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.
צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה
מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?
מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..
איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!
אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.
שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.
