בגדול, שכירות זה לא "כסף לפח" אם במקביל חוסכים ואם העלות האלטרנטיבית (משכנתא) הייתה גבוהה יותר בגלל הריבית.

תנסי לבדוק בכיוונים אחרים.

מה מצב פח האשפה שלכם? נזרק אוכל?

עלויות תקשורת? סלולר? אינטרנט? (אם יש לכם שכנים אפשר להתחלק איתם בתשלום חצי חצי או שליש שליש שליש וכו')

אני מעלה עוד תהיה: 45 מ"ר זה מעט ממש. האם יש לכם ריהוט מתאים שמאפשר לנצל את השטח בצורה סבירה?

אפשר היום לקנות פיתרונות אחסון יצירתיים שמאפשרים לנצל טוב יותר את השטח הקיים ולחיות במקום הצפוף בקצת פחות סיוט.

זה לא יפתור את הבעיה, אבל יפתור את תחושת המחנק שלך.

אומנם לא נשמע שאתם בדרך לדירה. אלא אם כן יהיה באמת שינוי בשוק הדיור.

זה יכול לקרות, ואפילו הגיוני שזה מתישהו יקרה אבל השאלה מתי....

דבר נוסף-

אם שתיכם עובדים, עם 3 ילדים ואתם בקושי מצליחים לחסוך. ככל הנראה עם הזמן זה רק יהיה יותר קשה. זה גם עלול ליצור בעיות כלכליות עתידיות ללא קשר לדירה...

האם מיציתם את כושר ההשתכרות שלכם? האם לשתיכם יש מקצוע?

אם לא, 

אני מציע לכם לחשוב בגדול ולנסות לעשות מהלך משמעותי על מנת לשפר את ההכנסות שלכם.

תודה על הרעיונות.

אנחנו באמת משתדלים לנצל את השטח בצורה הכי טובה שיש, אבל עדיין מאוד צפוף.

קשה בעיקר בחורף כשאי אפשר לצאת עם הילדים לשחק בחוץ...

למרות שמבחינת הפותחת זה להשקעה.

אבל בבנק זו דירה ראשונה.

ומשתכרים בצורה מסודרת, אולי כדאי לפנות לבנק ולברר בעניין משכנתא.

מנסיון שלנו - זה לא באמת בשמיים, כפי שזה ניראה.

ממליצה לפנות ליועץ משכנתאות (בד"כ עדיף פרטי, זה לא זול. אבל אם אי אפשר, אז גם יועץ משכנתאות בכל בנק זה בסדר גמור) ולבדוק מה האופציות.

בהצלחה.

אשמח ליותר פרטים

הוראת שעה שמי שקונה דירה ראשונה למגורים בפריפריה מקבל הנחה במסים השונים שיכולה להגיע עד 100 אלף ש"ח. (ניתן למימוש רק בקניה מקבלן).

אני לא יודעת אם עדיין קיים.

באיזה שהוא שלב, אם לא מכרנו את הנכס- חלק מסכום המשכנתא התקבל כמענק.

לא נראה לי שקיים היום.

בחריש.. 60 אלף. תלוי במיקום ובעוד פרטים... בהצלחה!

איפה יש רווח של 80% תוך שנתיים-שלוש?

דבר שני - אין מס רכישה בסכומים האלה.

אין להם 200K , אם זה לא היה ברור מהודעת הפתיחה

למה להכאיב לאנשים סתם ?

וזכינו לקנות דירה עם המון סייעתא דשמייא אחרי - 18 שנות נישואים!!!

רק תפילות!  לאבא שבשבמים לא חסר הון עצמי ולא חסרות הדרכים להעביר אותו אליכם.

להיעזר במישהו שמבין ויכול להמליץ על נכס בר-השכרה ועם פוטנציאל לעליית מחיר ולא לירידה במחיר.

אם אין לכם הון עצמי נראה לי שכדאי לכם לעשות מאמץ גדול ולחסוך כל חודש לפחות 1000 ש"ח, וכך תוך כמה שנים יהיה לכם הון כזה. זה נשמע אולי דרך ארוכה מאד, אבל עדיף להתקדם בדרך כלשהי מאשר לזרוק כסף לפח על שכירות כל החיים.

אחרי שקונים דירה, ההכנסה משכ"ד מממנת את המשכנתא וכך מפסיקים לזרוק כסף לפח. ובע"ה לאחר כמה שנים אפשר להתקדם לנכס קצת יותר גדול וכו'. לפעמים אפשר לנצל סכומי כסף חד פעמיים כמו קרן השתלמות שמשתחררת / פיצויים וכו'.

אין לי הבנה גדולה בענין אז נא לקחת את דברַי בע"מ.

אני מכיר ויכול להמליץ על חברה שמתעסקת בדיוק באפיק הזה. ניתן לפנות אלי "באישי".

זה לא בושה לקנות שם

ואין לך מושג כמה בגדים עולים לילדים. גם בסיילים

אולי לא הון עצמי אבל אני חושבת שיכולים להצטבר סכומים יפים...

דווקא יש לי מושג כמה עולה.

בגלל זה אני מקבלת בגדים יד שניה ולא מתביישת בזה אלא מודה על מה שיש.

אבל היא בקשה עזרה בלקנות בית. לכן אני התרשמתי שהתגובה "לקנות בגדים בגמח של יד שניה" לא נועדה לעזור לה בזה אלא לזלזל.

והתרשמתי שאת/ה כתבת את ההודעה הקודמת ואת/ה הצעת כי חשבת שזה יכול להצטבר לסכומים יפים ולעזור.

אם כוונתך הייתה לטובה אני מתנצלת על שחשדתי שזה נועד לזלזל. (והגבתי בהתאם)

עיצה נהדרת, אם הם לא עושים את זה כבר

ב"ה

תפילה לרכישת דירה (ניתן לאומרה בכול עת, פרט לשבת ויו"ט):

בָּרוּךְ יְיָ אֱלוֹהִים אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן, לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל. אנא יְיָ צְבָאוֹת אֱלוֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים השקיפה עלינו מִמְּעוֹן קודשך לטובה, וברכנו וסייע בידנו לרכוש דירה טובה ונאה,

עם שכנים בעלי יראת שמים ואדם, דירה אשר נשמח בה, ונתברך בה,

אנו וכול בני ביתנו לאורך ימים ושנים ארוכים בטוב ובנעימים, דירה אשר תועיל לנו להתברך ברוחניות וגשמיות. וסייע בידנו שנזכה לקיים את מצוות ישוב הארץ בשמחה ובטוב לבב כְּדִכְתִיב: וְשָׁב יְיָ אֱלוֹהֵיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְיָ אֱלוֹהֵיךָ שָׁמָּה אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְיָ אֱלוֹהֵיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלוֹהֵיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

ומלא משאלות ליבנו לטובה ולברכה, ומאוצר מתנת חינם חוֹנֵנו כְּדִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְיָ לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם.

ומִבִּרְכוֹתֶיך נתברך בבנין בית המקדש ובנין ירושלים בחסד וברחמים אמן.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.

• נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

רק העיסוק בזה עושה לי רע

לפנות לעמותת "אחים לבית", שמסייעת מאוד בדיוק במקרים כאלו.

זה האתר שלהם: http://ahim-labait.org/

אני מכיר אותם באופן אישי. הם עובדים יפה ומקצועי, קודם כל לאתר מקורות כספיים שהמשפחה יכולה להשיג בעצמה, ואח"כ גם עוזרים בהלוואה וכדו'.

ממש מפתיע לגלות שיש משפחות רבות שיודעות במאה אחוז שאין להן כסף, וקצת ייעוץ מקצועי יכול לגלות להם נפלאות..

גילוי נאות, אנחנו אחרי 15.5 שנות נישואין ועדיין בשכירות, כי אחרי הכול כסף למשהו בשבילנו לא היה לנו - אבל בסייעתא דשמיא קנינו דירה קטנה להשקעה, ואיתה אנחנו מתקדמים ב"ה.

גם על זה אני ממליץ מאוד, ואפשר לפנות בעניין אליי באישי.

חוץ מזה תמיד מומלץ, אם זה לא הכשרון הטבעי שלנו, לפנות לייעוץ בכל מה שקשור להתנהלות כלכלית, פנסיה וכו' - כמעט תמיד יש עוד מה ללמוד.

בהצלחה, אין ייאוש!!!

?

אם תתני את הנתונים האלה אולי נוכל לעזור.

אגב הוצאות קשיחות שחייבים להוציא הכוונה לשכירות/ מוסדות חינוך וצהרונים וכד'....

אנחנו במצב דומה, אך קודם כל חשוב לא להתייאש!

מנסיון, הקב"ה שולח את הפרנסה-תאמיני בו, מה זה בשבילו לשלוח לך עוד קצת כסף? דירה?

נשמע שאתם באמת חוסכים, אז אולי צריך לחשוב על מקור הכנסה נוסף

אח שלי טוען שבמקום להשקיע את הכוח באיך לחסוך כסף צריך להשקיע את הכוח והמחשבה באיך להכניס כסף

יש היום כל מיני עבודות דרך הבית שיכולות להיות בנוסף לעבודה שבחוץ

אם זה יכול להתאים לך את מוזמנת לפנות באישי ואגיד לך מה אני עושה..

בהצלחה

לקבוע שעה שבה היא צריכה ללכת לישון.

ושתנהל את המשימות שלה עד אז.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתנהגות הזאת.

זה יכול להיות קושי בהתארגנות, קשב וריכוז וכו'.

לפעמים זה משתפר עם הזמן, כשגדלים שצריכים לקחת יותר אחריות.

ב"ה זה לא נראה קשב וריכוז או קושי בהתארגנות, נטו דחיינות. היא ידעת לסדר מאד יפה רק לא בא לה לעשות את זה ברגע הראשון.

מקווה שיתאזן קצת...

תודה!

כי אם כן - היא לא עושה את זה בכוונה...

ומצד שני - אפשר ללמד אותה דרכי התנהלות מותאמים לקשיי קשב, ואז היא תוכל לצמוח לתפארת.

לא להשליך עליה חיים של מישהו אחר.

תכונות דומות לא מביאות לחיים דומים.

היא לא הוא, יש לה בוודאות עוד שלל תכונות, יתרונות ויכולות, שיכולות להביא אותה לכל מקום שהיא תבחר.

הדרך הכי טובה לבן אדם לקחת אחריות היא שלא לוקחים בשבילו את האחריות.

כשהוא מתמודד עם התוצאה של המעשים והבחירות שלו.

ועכשיו זה בדיוק הזמן לתת לה לטעות וללמוד לקחים בעצמה - כשטעויות שתעשה הן מינוריות ולא משמעותיות.

תנו לה לאחר, לפספס, אל תנסו להעיר לה כל הזמן או להזכיר לה שוב ושוב.
 

והכי חשוב לא להתנהל מתוך חרדה שאולי היא תהיה אותו אדם שאתם מפחדים שהיא תהיה.

כי היא כנראה לא, אבל אם תקחו את האחריות במקומה אולי היא באמת לא תלמד לקחת אחריות ותהיה כזאת.

היא עייפה? כשזה מפריע לה, היא תלמד לקחת אחריות, כשזה רק מפריע לך - היא לעולם לא תלמד, במקרה הטוב תציית עד שתתבגר.

נשמע שאיך שאתם מתנהלים בבוקר זה כיוון מעולה.

אם זה מפריע *לה* ומקשה *עליה* והיא זאת שלא מצליחה להתמודד עם זה למרות שמנסה, אולי כדאי לחשוב על דרכים שיעזרו לה.

חיפשתי כיוון מחשבה חינוכי עבורי, איך להתנהל מולה. 

והיא ברחה לכל החדרים בבית. כשניסינו להלביש לה נעליים, היא בעטה בנו בכוח.

האם נבנתה תוכנית בשיתוף היועצת והפסיכולוגית?

צריך לדעת שהמנעות היא דבר שמתפתח, ככל שהיא תישאר יותר בבית יהיה לה קשה יותר לחזור.

צריך מצד אחד להציב גבול ומצד שני לסייע לה להירגע וללוות אותה בתהליך.

אם בי"ס לא הצליח לסייע הייתי הולכת אפילו באופן פרטי לפסיכולוג חינוכי שיעזור לכם להחזיר אותה

ילד חייב ללכת לבית הספר מכוח החוק. הנוכחות של ילד בביהס נאכפת על ידי קצין ביקור סדיר שהוא עובד אגף החינוך ברשות.

לכאורה הוא אמור להיות מעורב בתהליך וביהס אמור לערב אותו (שוב, מכוח החוק). הרבה פעמים יהיו לו רעיונות טובים איך לעזור.

ילד לא מתעקש להיעדר מבית הספר באופן קבוע סתם בלי סיבה.

זה לא נשמע כמו סתם פינוק.

יכול להיות קושי חברתי, לימודי, מול מורה מסוימת ויכול להיות קושי או לחץ מסוים בבית שמקשים עליה ללכת לבית הספר.

אל תדחקו בה, גם במחיר של ימי חופש מהעבודה או במחיר של בית ספר רחוק יותר.

גם ילדים שטוב להם בבית הספר מעדיפים לפעמים להישאר בבית, אני מרשה לילדים שלי פעם בכמה זמן לבחור יום חופשי מבית הספר, זה לא נשמע המקרה שלכם.

אני לא מבין גדול מדי, אבל שווה לבדוק (ולו כדי לשלול) את האופציה הזו.

תראה, אני לא מאלו שאהבו ללכת וגם אצלי זה היה מאבק יום יומי בתור ילד (והיום בתור מבוגר יש לי אתגר דומה - קצת אחר עם הבכור שלי).

היא עושה בבית משהו? או שהיא כל היום מסתגרת?

הבן שלי עשה לנו את אותו הדבר. בתחילה נתנו לו להשאר כדי לוודא שהכל בסדר במוסד. אחרי כמה ימים שניסינו לקחת אותו ולא הסכים לרדת מהרכב או ברח מהחיידר, שיתפתי את אמא שלי יום אחד שההיתי חייבת לצאת לעבודה והילד לא הסכים לזוז שתבוא אלי לבית שלא יהיה לבד.

היא הגיעה, לא היה צריך הרבה, הציבה עובדה שהוא יוצא איתה תוך חמש דקות.

הוא התלבש מיד ויצא איתה. ליד התלמוד תורה היא פגשה את אחד מחברי הצוות שהיא מכירה מהשכונה. והוא לקח אתו איתו. ליד החבר צוות הנ''ל הילד התפדח לברוח .

ומאז שקט. הילד הולך ומפסוט וכל כך משוחרר.

לפעמים הילדים קולטים אותנו שאנחנו נוותר להם. וצריך מישהו חיצוני וחזק מספיק שהילד מבין שאין ברירה, הוא הולך 

כדי להתמודד עם זה. 

כנראה היא פיתחה חרדה מ'נטישה', שלא יחזירו אותה הביתה בסוף היום, אגב זו חרדה שיש להרבה ילדים, אבל רובם מצליחים להתגבר עליה עם התערבות קצרה.

במקרה של הבת שלכם, נשמע שזה התפתח למשהו גדול, וכדאי לכם לקבל הדרכה מתאימה.

אני ממליצה מאד ללכת להדרכת הורים בגישת 'הסמכות החדשה'. גישה קצת אחרת מהדרכות הורים רגילות וצריך מטפל שהתמחה בשיטה.

היא מיועדת בדיוק למקרים כאלה, ואני מכירה כמה מקרים דומים שזה ממש עזר ופתר את הבעיה. (אפילו אצל ילד ששנתיים לא הלך לבית ספר והם ניסו המון דרכים להחזיר אותו, וכשעשו תהליך של הסמכות החדשה זה פתר את הבעיה).

מצרפת קצת מידע על הגישה ואיך לפנות אליהם הדרכת הורים בגישת הסמכות החדשה - מרכז הסמכות החדשה

בהצלחה!!

שהעיקר זה לדבר איתה.

ילד לא סתם מסרב להגיע לבית הספר. כנראה משהו מאד רע לו שם. האם היה מקרה שאחיה לא הוציא אותה? כן כדאי להקשיב למה שהיא עברה ולנסות להבין מה קרה שם, מה היא הרגישה, ועם זאת זה נשמע יחסית קיצוני בשביל להתמיד בלא ללכת לבית הספר בגלל זה לאורך זמן.

איך לה בלימודים?

איך לה מבחינה חברתית?

יש לה חברות? היא מצליחה? היא שמחה?

מה היה עד עכשיו, היא לא התלהבה ופתאום לא רצתה או שתמיד היה טוב ובבת אחת היא לא רוצה?

האם היא כבר נשארה בבית כמה ימים? לפעמים אחרי שילג נשאר בבית כמה ימים הוא מעצמו רוצה לחזור.

בכל מקרה נשמע שהמפתח הוא שיח עם הילדה, הבנה עמוקה של מה שקורה איתה (לפעמים יש ל"ע מקרים של פגיעה, או של חרם, וילד לא סתם מתנגד)

לנסית לתת לה כמה ימים להיות בבית ולראות אם זה משתנה, כמובן לדבר על החוייה שהייתה כשאחיה לא בא.

אם זה לא מספיק, אז הדרכת הורים, ובמידת הצורך גם טיפול רגשי עבורה.

ומוסיפה:

איך היא בבית? שמחה? שותפה לפעילויות ביתיות?

ואיך היא מחוץ לבית שלא במסגרת בית הספר - כמו למשל אצל סבא וסבתא?

האם בעבר היא כן הלכה ללימודים בשמחה?

בכל אופן, אם בבית הספר לא יודעים איך לעזור, אז כדאי לפנות לטיפול מחוץ לבית הספר - במרפאת בריאות הנפש בקופה או אצל פסיכולוג פרטי. (אם יש באפשרותכם אז עדיף ללכת בפרטי כדי לטפל כמה שיותר מהר)

בהצלחה.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

טעימים ורק אז להתחיל שירים ודברי תורה

אצלנו זה מושך את הגדולים ומימלא כל האווירה משתנה.

עשינו איתם גם שיחה מקדימה "מה כל אחד מביא איתו לשולחן שבת?". והם משתדלים יותר שתהיה אווירה נעימה

מי שאומר דבר תורה אנחנו עפים עליו ממש

גם יצרנו מחרוזת שירים קבועה, כל אחד בחר שיר ואנחנו שרים לפי הסדר- את השיר של אבא, אח''כ את של אמא את של הבכור וכו'

אגב לא חייבים את כל אורך השיר..

בשבתות הראשונות קיצרנו כמה שאפשר העיקר שתהיה חוויה טובה ושישאר טעם טוב

אח''כ לאט לאט הילדים כבר נשארים ונמרחים יותר בשולחן.. ואני משתדלת גם להעלות דיונים מה קורה באותו שבוע

למשל "מה אתם חושבים על מה שקרה בהפגנה השבוע" וכו' זה מחבר אותם

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם