cx"s
tck tbh kt rumv kjhu,
xkhjv
tck bdnr kh vfuj kvkjo
xkhjv
tbh nmygr,
kt gah,h auo scr cguko
auo scr aauv atbauo cdkku gus bahnv
xkhjv
tbh juac, afti tbh tdnur
tbh nmygr,
tbh tuvc, tu,l
ntus
cx"s
tck tbh kt rumv kjhu,
xkhjv
tck bdnr kh vfuj kvkjo
xkhjv
tbh nmygr,
kt gah,h auo scr cguko
auo scr aauv atbauo cdkku gus bahnv
xkhjv
tbh juac, afti tbh tdnur
tbh nmygr,
tbh tuvc, tu,l
ntus
יעלז...ז..זו את?
|סופק כפיים|
באלי לתת לך חיבוק
אבל את נורא רחוקה מכאן
אופ
תסתפקי בכאילו וירטואלי?
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)