כשי כמה ילדים אז הם משחקים ביחד.

כשיש ילד אחד - את החברה שלו ודי כבולה.

לא שאני מצליחה להיות מסודרת אבל קצת יותר קל.

אם בכל זאת רוצים, צריך לקחת עזרה בנקיון או להפקיד את הילדים בידי מישהי - ביביסיטר, מטפלת, סבתא - למשך שעות רצופות פעם בשבוע, ואז כשהם חוזרים אליך, את מלאת סיפוק אבל ממוטטת מעייפות...

אז מגיע השלב של חוסר סבלנות קיצוני, ואם את מניקה, אז גם אין לך מספיק חלב. 

והעצבים, אחרי כל העבודה, כשהם שופכים משהו (חוק מרפי) או מפזרים הכל בשניות - כי הכי כיף לפזר את המשחקים על רצפה מבהיקה מנקיון....

לא שווה את זה.

כמו שאמא שלי אומרת לנו מאז שאנחנו עם ילדים - כשתהיו זקנות כמוני תשתוללו עם הניקיון.

אני כל כך מבינה את הצורך וההנאה שבנקיון יסודי, אבל אני חושבת שעיקר העבודה בשלב הזה בחיים הוא עבודה על שלוות הנפש.

​

אני עובדת 5 ימים בשבוע- יוצאת ב7:00 וחוזרת ב16:30, אז אין מצב להספיק,

מנקה חפיף ופעם בשבועיים מגיעה עוזרת ל4 שעות ועושה יותר יסודי.

מי שהיא אמא לכמה ילדים קטנים, לא נראה לי הגיוני בכלל שהבית יהיה נקי ומסודר תמיד.

אני יכולה לנקות ולסדר ולשטוף וגם לנקות חלונות ואחרי יום כבר הכל חזר לעצמו

צריך להחליט על כמה דברים שחשובים לך שאת מרגישה שאת יכולה לעמוד בתחזוקה השוטפת שלהם, ועליהם לנסות להקפיד.

כמובן שבזמן הריון ואחרי לידה צריך להנמיך עוד יותר את הציפיות מעצמנו. או לקחת עוזרת.

והכי חשוב- לתת לעצמך טפיחה על הכתף על כל מה שאת כן עושה!

את עושה כביסות? לכולם יש בגדים נקיים כשצריך? 20 נקודות

את מבשלת אוכל מזין וטעים? 20 נקודות

השרותים במצב סביר? 10 נקודות

חלק מזמנך את נמצאת עם הילדים- משחקת, מספרת, יוצאת? קבלי עוד 30 נקודות

יש לך גם את בעלך וגם את עצמך- גם לכם צריך לדאוג, נכון? קצת לשבת, לדבר, לצאת, לקבל החלטות חשובות. עוד 20 נקודות.

זהו, רק מהדברים האלה יש לך כבר 100 נקודות...

כל חלון שתנקי, כל ארון בגדים שתסדרי, כל מדף שתאבקי- זה בונוסים...

מתוסכלת מהבלאגן השמייאח והתמידי.

מפעילה את הדיבוט כל יומיים בערך בשביל שישאב ויעביר סמרטוט על הרצפה, עושה עבודה מעולה... ניקיון יסודי משתדלת לעשות פעם אחת בשבוע, לפעמים מפספסת ומנקה יסודי פעם בשבועיים.... אבל אומרים ש"יש לי כלים בכיור, בלאגן בחדרים וילדים מאושרים" אבל בהחלט לא היה מזיק לי יותר זמן לסדר.

ecovacs זה סוג כזה של "רובוט" שמטאטא/שוטף?

פרטי, הסבירי, ונמקי...

אולי זה פיתרון...

זה רובוט ששואב ומעביר סמרטוט על הרצפה, קטן, נוח מאוד לניקוי, נטען מהר ואני מריצה אותו בבית בדרך כלל משהו כמו פעמיים בשבוע וזה מקל מאוד!!! 

אנחנו הזמנו מהאתר הזה https://www.ecovacs.co.il/

אבל לפעמים, כשהמטלה על הילדים, אז הבית מטוטא אבל הסימפוניה נשארת, ואז בעצם לא עשית כלום..

לי קשה להכניס מנקה כי אני רגישה לביקורת. ואני גם ביישנית. ולמרות שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה ואיך, מנקות תמיד נוטות לחשוב שאני חסרת ישע ולא מתפקדת בתחום הנקיון, ומרגישות בנוח להשתלט ולהעיר.

בעבר בעלי לחץ שניעזר במנקה (כולם היו קטנטנים והמצב היה בלתי אפשרי), ולמרות שעשיתי לעצמי דמיון מודרך, לא ישנתי בלילה לפני שהמנקה הגיעה.

אני מודה לה' שהילדים גדלו והם אלו שמנקים. אומנם גם להם יש ביקורת  אבל אני מרגישה בנוח לבקש שדברים יעשו בדרך שאני אוהבת.

אחרי ניסיונות אין ספור להסתדר בעצמי (בשיתוף הבעל והילדים, שלצערי לא ממש ששים לשתף פעולה), הגעתי למסקנה שכשאימא עובדת ללא ימים חופשים, ויש ילדים קטנים בבית - מוכרחים להעסיק עוזרת...

מקווה שאצליח לשכנע את בעלי (הוא מוכן שאעסיק עוזרת, אך אינו משוכנע שיש צורך בכך. חוששת שכל עוד הוא אינו משוכנע, לי יהיו ייסורי מצפון...)

זה מועיל בשני אופנים:

1. זה מוריד ממך את רוב הזמן והמאמץ של הניקיון, ואמא פחות עייפה ועסוקה זה יתרון לכל הדעות

2. זה ייתן לך נחת שהבית יהיה נקי יותר או יותר בקלות, והשמחה שלך היא גם דבר ששווה הרבה כסף, לא?

ועוד משהו צדדי:

פחות תצטערי אם יתלכלך..

כמו שכתבו כאן שאחרי שמנקים נורא מצטערים כשמתלכלך. כשממישהו אחר עושה את זה תמורת תשלום זה לא אותו דבר. את תגידי לא נורא, שבוע הבא ינקו יסודי שוב ותנגבי את הלכלוך וזהו. 

אני לא הייתי מסתדרת בלי.

שווה לחסוך בדברים אחרים ולהשאיר לעוזרת.

אם רוצים למזער את המחיר אפשר להשאיר לעוזרת רק ספונג'ה ושרותים ודברים גדולים כמו חלונות שלא מנקים כל שבוע.

את הסדר והאבק את תעשי וככה גם "תעברי" על הבית פעם בשבוע ותראי מה קורה ותארגני.

זאת עבודה קלה שאפשר לעשות בחלקים מדי פעם, בניגוד לספונג'ה.

חי..לא??

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....