אני כמוך חושב שזה לא אמור להוות הפרעה, מצד שני זה גם תלוי בגבר אם מפריע לו.

נראה לי שעדיף לפגישות הראשונות לא לדבר על השקפות אידואולגיות  "שנויות במחלוקת" ולהתמקד בדברים החשובים באמת.

באופן אישי כואב לי תמיד להיפגש במקרים שאנשים חותכים על שטויות כאלו, במיוחד אם טוב לכם ביחד.

בגלל זה אני עונה בשאלה...

מה זה הבדלים מהותיים? מה זה משפיע ביום יום? איך זה משפיע על החינוך ילדים?

טלוויזיה בבית זה דבר ששייך לחיי היום יום. לאיזה בית ספר הילדים ילכו-שייך ליום יום. כיסוי ראש. אמונה. קיום מצוות. יראת שמיים כל אלו שייכים ליום-יום.

אם מוצאים בחור\בחורה טוב\ה לא צריך להגיד אפשר למצוא יותר טוב.

ב. רוב האנשים לא מעורבים פוליטית

ג. באופן אישי זה לא ממש משנה לי אז אין לי תשובה.

ד. זה בסדר אנחנו לא חייבים לחשוב אותו דבר

אין פערים שלא ניתן לגשר מעליהם מבחינה זוגית- אפילו חרדי וחילונייה יכולים לחיות כזוג, מבחינת זוגיות.
אבל, זה מצריך כוחות נפש אדירים ודבקות במטרה, שחבל ולא תמיד יש לנו לתת-
אין מה לעשות, להתחתן זה קשה, גם אם שני הצדדים לומדים תחת אותו רב ומקבלים ממנו הדרכה באופן ישיר,

תמיד יהיו מחלוקות וכיוונים שונים, אפילו ברמת הלבוש, היחס, צורת הדיבור- ואם יש השקפות אמוניות שונות,

כיוונים פוליטיים שונים, זה רק עוד "שמן". חבל, הצורך שבן הזוג יקבל אותך הוא חזק- ואם בן\בת הזוג לא מסוגלים

לזה, זה קשה, ולא משנה במה. על אחת כמה וכמה שכשזה מגיע לעולם המחשבה והאמונה, וויכוח כזה לא יעשה טוב,

אז חבל להוסיף עוד קושי.

מה הקשר בין דעות פוליטיות לבני הזוג? איזה השפעה יום יומית יש? אם מחליטים בממשלה לפנות אותם מהבית אז מה עושים? זאת הדילמה?

זה שזה לא משפיע ביום-יום, זה אולי נכון(רק אולי, כי יש דברים שמאוד משפיעים על היום יום),

אבל תחשוב שבבית כל פעם שתגיד את הדעה הפוליטית שלך לאישתך יהיה פרצוף חמוץ, כל פעם

שתביע את דעתך, היא תתבאס. גם אם תוכלו להתגבר על זה, התקופה בהתחלה שבה היא לא תסכים

לשמוע אותך או שאתה לא תסכים לשמוע אותה ישאירו כאב ויקשו על ההתפתחות הזוגית, שיש לה מספיק

קושי בפני עצמה בלי להכניס את הראש לסוגיות אחרות.

הדבר שאדם הכי רוצה מבן הזוג, והוא חייב להיות הוא שהוא יקבל אותו כפי שהוא, ואדם שחושב שדרך מסויימת

שגויה, או מזיקה, לא יוכל לקבל את האדם השני בשלמות, כל עוד הוא מחזיק בדעה שנראית לו ככזו,

זה משאיר מרחק וכאב. וחבל.

אנונימית הגדירה את זה יפה

כנראה זאת נקודת השוני בנינו

זה נכון שבכל מקום אפשר למצוא אמת, אבל איזו אמת.
מי שהאמת שלו הם דברי הרב זצ"ל והרצי"ה- רוצה שאישתו תבנה איתו בית שהולך לאורם,

שמקבל את הדרך הזו, שמחנך לדרך הזו.

זה נכון שהעיקר הוא יראת שמיים ושמירת המצוות- אבל מי שלא רואה בעלייה להר מצווה?

מי שרואה בכך עבירה? את יכולה להתווכח- ולא בטוח שהוא יסכים איתך, וכל מה שיווצר זה

מרחק וכאב של "הוא לא מבין אותי".

אם הוא יגיד שהוא לא מסוגל לקבל את זה שאת עולה להר והילדים ילמדו ממך- תפסיקי לעלות?

בשבילך, אני מציע שתחפשי מראש אנשים יותר קרובים לדעה שלך, כי כל הבדל או אפילו בדל

של צד ש"לא מרוצה" מהצד השני הוא קשה וכואב, הוא התמודדות זוגית. זה שאת אומרת שלא אכפת

לך זה יכול להיות- אבל כשזה מגיע למחשבה אמיתית על ילדים שלנו זה שונה(מניסיון), את באמת תקבלי

את מה שהוא מאמין בו?

אם לא, אז חבל, יש כל-כך הרבה דברים אחרים להתמודד איתם מתוך השוני הטבעי, שהשקפה שונה

זה בכלל קשה.

ומהצד הגברי, לפחות ממה שאני מכיר, אלו לא ויכוחים שמוסיפים שום פלפל, ויכוחים באופן כללי לא מוסיפים

שום פלפל, אלא רק כאבי לב וקושי. אם תתווכחי על זה עם בעלך אחרי החתונה, אפילו אם הוא ידע מראש,

הדבר היחיד שזה יכול להגיע אליו הוא וויתור של אחד מכם או כאב, ורוב הסיכויים הם שהוא ירצה שאת

תקבלי את הדרך שלו ותלכי איתו.

סתם מתוך סקרנות.

אם לא טוב-

הוא רואה במדינה ערך, היא רואה בה שטויות וכפירה,
כל פעם שהוא יתרגש מהמדינה היא תתייחס לזה כאל כמעט ע"ז? איך הוא יוכל לשתף אותה?

כשהיא תשמח במקומות שהוא יתעצב איך היא תשתף אותו?

כל וויכוח הוא מראש מתכון לכאב, אין וויכוחים טובים, אלא אם כן באמת מצליחים לקבל את השני למרות

השוני- וזה לוקח שנים של עבודה(בטח לא בתוך השנה הראשונה), וכל שוני כזה לפני שיש ביטחון אמיתי,

הוא מרחיק ומכאיב.

שכהניסטים לא רואים במדינה שטות וכפירה, ולא ע"ז. וגם לא כל הממלכתים רואים במדינה פרה קדושה, יש רמות ודעות שונות גם בתת מגזר הזה.

נראה לי שאתה חושב שהפערים הם יותר גדולים מהמציאות.

מהרבה שיחות עם ממלכתים רובם חושבים שזה לא מצווה ואולי מזיק אפילו, אבל ממש לא עבירה. אז שויין, הוא לא עולה להר ואני כן. בגלל זה לא כדאי להתחתן? לא יודעת, אולי אני טועה וכן, לא כדאי להתחתן בגלל זה.

הקצנתי, בכוונה כדי לחדד, אבל פערים בין בני זוג הם כואבים גם בהבדלים דקים,
צריך להיות שם בשביל להבין.

מספיק מבט לא מרוצה אחד, אפילו קצת לא מרוצה בשביל לערער שלוות נפש, זה כח עצום.

לוקח זמן עד שזוג מתעצב והקשר מתחזק, ובזמן הזה הדברים קשים אפילו עוד יותר,

כאידאל- זוג צריך להיות זהה(נלמד מבן סורר ומורה שהוריו צריכים להיות זהים בכל כדי להוכיח שאעפ"י שקיבל

את התנאים הטובים ביותר, קרי ההורים הטובים ביותר עדיין אין לו תקנה והעניין תלוי בו ולא בהוריו), ככה אין הפרדה בכלום,

למעשה זה לא יקרה ולא קורה(ולכן אין בן סורר ומורה אף פעם)ותמיד ישאר מרחק והבדל מסויים, טבעי ובסיסי(גבר\אישה, חוויות שונות, חינוך שונה) ולכן מומלץ, בעיני לפחות לדאוג לכמה שפחות מקומות כאלו.
אני לא אומר שלא להתחתן אם יש משהו שמתאים בגלל זה, אבל לחפש יותר בכיוון שלך.

את לא צריכה כלפי עצמך "לסנן" בחורים ממלכתיים אם לך אישית אין בעיה עם זה שהם כאלו - אלא הדבר הנכון לעשות, לדעתי, זה פשוט לדאוג מראש להודיע למשדך שיודיע לצד השני שאת בראש כזה וכזה, ולמרות זאת אין לך בעיה להיפגש גם עם כאלו ממלכתיים בהרבה ממך, ושאת סוברת שזה לא צריך להפריע לפגישות.

גם אם את לא חושבת/יודעת את זה - כמו שלך זה לא מפריע, ככה יש גם בחורים ממלכתיים שזה לא יפריע להם - וחבל, אולי הפוטנציאלי שלך הוא כזה?  

(וזה, נכון, כמובן, לשני הצדדים...גם במקרה הפוך משלך...).

אם לצד השני לא יהיה מתאים דבר כזה מראש, אז הוא יבחר שלא להתחיל את הקשר וזה בסדר גמור, חסכת פגישה מיותרת...

ב"הצלחה!

את ההשקפה האמיתית של הרב כהנא.

את צודקת שהעיקר הוא יראת שמים ושמירת מצוות,הבעיה שאת מציגה את זה שאת תומכת ברב כהנא ז"ל זה ישר מצלצל בראש שאת נערת גבעות בפוטנציאל (אל תיפגעי כן?אני לא חושבת ככה) שתומכת במקרה דומא וכו' וצריך לגרש את כל הערבים והוא כבר בראש חושב שהפגישות הבאות שלכם יהיו בתא המעצר...

לדעתי את צריכה לציין את זה בשלב יותר מתקדם ולא בפגישה שנייה.

מיד מדמיינים תגי מחיר ותאי מעצר.

התהייה שלי היא האם גם אם אציין את זה בשלב יותר מתקדם זה לא יגרום לו לחתוך. כמובן שכל אדם יכול לעשות עם זה משהו אחר, אבל בכ"ז, אני תוהה לעצמי מה הכי נכון לעשות. חוצמיזה שאני גם לא מבינה, זה משהו בעייתי שאני צריכה להסתיר את זה עד לשלב מתקדם? זו אני ודעותיי וזה לא חולשה שלי.

אגב, אכן צריך לגרש את כל הערבים מהארץ אין דו קיום איתם וזה בסדר, במקרה דנן אפילו הבחור הממלכתי הנ"ל אמר שהוא חושב שהם לא צריכים להיות כאן.

אני מסכימה איתך כי למדתי על הרב כהנא ועל האישיות המדהימה שהייתה לו,אבל זה העולם.

זה לא משהו בעייתי אבל זה דבר שעדיף לספר אותו שאת יותר בטוחה בקשר.

לדוג' ואני ממש לא משווה בין 2 המקרים,נניח והיית יוצאת עם בחור שהוריו גרושים והוא מספר לך את זה לאחר חודש,עכשיו מאוד יכול להיות שלך זה יפריע  ומאוד יכול להיות שלא וזה לגיטימי אבל אין ספק שהבחירה שלו לספר את זה לאחר חודש משפיעה על ההחלטה האם לסיים את הקשר

אני צריכה לעכל ולחשוב על מה שכל אחד כתב. ללבן את זה עם עצמי. לכן אני לא מגיבה לכל אחד...

רק רציתי לומר שאני מאוד מעריכה את הציבור הקווניקי, ואני אפילו לומדת עכשיו במסגרת כזו. הרבה תורה קיבלתי מהם, הרבה אמת. יוצא להתדיין על נושאים אקטואליים כאלה ואחרים, ואני מוצאת שההבדלים לא כאלה קיצוניים כמו נטורי קרתא וציונות חילונית. יש פעמים שבהם אני לא מסכימה עם מה שנאמר, אבל זה ממש לא 100%, והחיים לא מסתכמים רק בזה.

ועוד משהו- זה שאני כהניסטית זה לא אומר שאני נערת גבעות (אולי כי לפי מה שאני רואה רב נערי ונערות הגבעות הם בכלל לא כהנסטים, הרב כהנא גם היה ממלכתי בדרכו שלו...). אז זה לא נכון לשייך כל אדם שמצהיר שהוא כהניסט בדעותיו ישר לנוער הגבעות ולתגי מחיר. (ועוד 2 הערות- 1. גם בתוך נוער הגבעות יש זרמים, לדוגמא יש כאלה שמתמקדים ביישוב הארץ ובניית מאחזים ויש כאלה בפעולות נקמה. 2. שלא ישתמע שאני מסתייגת מנוער הגבעות, כמו שאמרתי מקודם שניתן למצוא אמת בכל מקום, גם בציבור הנפלא הזה יש הרבה דברים טובים).

קצת קשה לי עם הבעה בכתב, יותר טובה בוורבלי, מקווה שהובנתי...

שוב תודה רבה לכם והמשך יום מוצלח.

אם לדעתך זה לא משהו לפסול עליו. אם את חוששת שיפסלו אותך בגלל זה, אפשר לציין את זה מראש - ואם הוא ירצה בכ"ז, שיחתוך הוא בעצמו.

לשאלה עצמה... אני לא יודע. השאלה מה זה אומר "כהניסטית"...

היחס למדינה הוא דבר מאוד יסודי בנפש האדם. זה משנה את היחס לחברה שלו, למה שקורה סביבו.

"האדם הוא יצור מדיני". זה ייחודו של האדם, החיבור שלו לחברה שלמה, העובדה שהוא נהייה חלק מהחברה. מהמדינה.

ולכן ייתכן שהאופן בו רואים את המדינה יפריע עד כדי שלא יתאים.

אבל לכן השאלה היא מה זה אומר "כהניסטית"... כי לא בהכרח שזה שונה מהותית.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה