זה דחוףף!!

בכל בית ספר יש כזה בן אדם... 

מדריכה,יועצת, מחנכת ,רב, בת שרות,

קיצר למצוא את האדם הנכון שמכיר את הנפשות הפועלות ולשתף על מנת לשמוע חוות דעת של מבוגר שיכול באמת לעזור 

בשונה מאיתנו שיכולים רק לתת עצות ולקוות שהן עזרו 

מקווה שעזרתי

היא לא רוצה ללכת ביישוב ושירחמו עלייה. אני מבינה אותה. היא ממש אוהבת את היישוב. ממש. ממש. ממש.

יכולה לדבר עם מבוגר ולשמור את זה בפרטיות ואף אחד לא ירחם עליה

שהטרידו אותה,אבל זה היה מדובר בהטרדה ממש (ואני לא יכולה לפרט) והיא לא סיפרה לאף אחד (חוץ ממני וכמה חברות) ואחכ היה לה מאד קשה,והיא מאד הצטערה שהיא לא סיפרה לאף אחד כשזה קרה 

ולספר לה בלי להגיד מי זאת, זה בסדר?

הזאת. ובכל זאת היא לא רוצה לדבר איתה.

היא לא ממש מוכנה לדבר עם היועצת. כבר היו לה שיחות איתה ובאמת היא לא בכוונה של לחזור לשם..

היא לא רוצה לדבר עם אף אחד ומתחרטת שהיא אמרה לנו! היא מתביישת ממנו! היא פוחדת להיות איתנו עכשיו, היא רוצה כל הזמן רק לישון..!!

היא ממש לא בקטע של ההורים..

היא סובלת מזה.,.

היא כתבה ככה לשכבה ובסוף לא אמרה.. אני מורידה חלק דברים..

בנות אהובות! פעם חשבתם למה בן אדם מאבד אמון?! למה בן אדם רוצה להיות לבד?! למה בן אדם בורח?! למה בן אדם רוצה רק את עצמו?!

חשבתם למה?! לא!

ככה זה. גם אני לא חשבתי על זה עד שהגעתי לצד השני של המשחק. הצד שבורח. הצד שרוצה להיות לבד. הצד שמאבד אמון. הצד שנמאס לו.

אתם, שהייתם חברות שכשהכל היה טוב ויפה, אתם, שהייתם חברות שלי תמיד, אתם, בדיוק אתם, לאן נעלמתם כשהייתי צריכה אותכם?!

נכון, לא נעלמתן. הייתם קיימות אבל בדיוק איך שלא הייתם צריכות להיות קיימות. הייתי מצפה ממכן לתמיכה. לפחות לנסות להבין! למה אני אמורה לקבל בפנים אחרי כל המאמצים שלי לבד לחזור להיות אני, לקבל בפנים כמה שאני בדיכאון, כמה שנהייתי סגורה, כמה שאני.. כמה שאני..

זהו? זה מה שאתם יודעות לומר?!

אתם יודעות שאני בן אדם שמח. חברותי. בן אדם שחי! מה עבר לכן בראש שראיתן אותי נופלת?! סתם?! לא עבר לכן כלום?! אני במקומכן הייתי שמה לב שמשהו כאן לא בסדר.

כתבתי לא בשביל שתרחמו עליי עכשיו, כתבתי כדי שפשוט תתחילו לשים לב להשמך החיים שלכן.

אוהבת אותכן המון!

~~

קיצוורר,, אני יודעת שאם אני אדבר עם מישהו והיא תדע שזה אנחנו, היא תפסיק להאמין לכולם.. לכל בן אדם.

אז ללדבר עם מישהו בלי השם?

בס"ד

ה' יודע מה הכי טוב ונכון לפעול ולעשות. וקודם כל הדבר הכי נכון לעשות זה שתפללי אליו שיעזור לך ויתן לך את העצה הנכונה מה לעשות בדיוק.ושיתן לך עצה ותבונה איך לעזור לחברתך בצורה כזאת שבאמת תצליח ושתהיה לטובה ולברכה. ושלא תצא תקלה תחת ידך. ושחברתך לא תכעס עליך.............

בנוסף לאחר התפילה(וטוב להמשיך התפלל על זה פעם ביום ככה כמה דקות עד שתצליחי לעזור לחברתך) :

תחשבי ותמצאי משהי מתאימה לדבר איתה על זה בלי להזכיר שם. משהי שנראת לך הכי מתאימה. בת שירות/בת דודה גדולה שלך לדוגמא/מורה קרובה שאת מכירה אותה וסומכת עליה שתפעל נכון.  - אין לך מה להפסיד לעשות את זה וסביר להניח שזה יעזור לך להחליט איך לפעול.

תתייעצי כבר מחר (גם אם זה אומר להרים טלפון למישהי בוגרת שאת מכירה ואוהבת ולהגיד לה - מה קורה מה שלומך? אני צריכה להתייעץ איתך על משהו קטן יש לך כמה דקות?)

ובנוסף אגיד משהו שאני בעצם גם אומר את זה גם לעצמי:

בחיים לא תמיד יש שחור ולבן

יש גם אפור

לא תמיד ברור מה הכי נכון

ולהעז ולקחת אחריות וסיכון בעוז ובענווה ללא גאווה מתוך כוונה שלמה וטהורה לשם שמיים זה דבר גדול:

לא מיזמן למדנו על יהודה - היה מוכן לקחת סיכון עצום!!! להפסיד את כל עולמו הבא ("וחטאתי לך כל הימים") ובפרט להעז ולקחת את הסיכון העצום על כתפיו מתוך דאגה לשלום אחיו וידיעה שאם הוא לא יקח את הסיכון הם עלולים חלילה למות.

מצד אחד סיכון ואחריות עצומים - "אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך"(השמירה על בנימין) ומצד שני היה מוכן לסכן את עצמו למען טובת הכלל.ומה זאת אומרת לסכן את עצמו -לא העולם הזה... אלא את עולם האמת עולם הנצח!!!!!!

לכן דווקא מיהודה יצאה מלכות.(מלכות בית דויד) מלך צריך להעז לעשות החלטות אמיצות מתוך ענווה ודאגה אמיתית לכלל.

חברתך במצב לא טוב כפי מה שנשמע מדברייך. יש סיכון לפעול בשביל לעזור לה - סיכון שאולי למשך תקופה היא תכעס עלייך. אבל אם תחשבי על טובתה לטווח הארוך כנראה שזה מה שנכון לעשות.

עד כמה נכון לספר את שמה ליועצת/להוריה ועד כמה המצב שלה לא טוב - לא יודע.

לכן קודם כל תפילה לה'....

לאחר מכן את צריכה להתייעץ עם מישהי קרובה בלי להזכיר את שמה של חברתך ולספר לה יותר לפרטים.....

ורק אחר כך להחליט איך לפעול גם אם זה אומר שזה קצת סיכון לטווח הקצר.

אשרייך על כל האכפתיות לזולת

תכעס סופית.. כאילו באמת זה יכול להגיע לשנה +....

בס"ד

להתפלל לה'.

לברר עם משהי בוגרת שאת סומכת עליה שנכון לספר ליועצת/....  את שמה של הילדה והמיקרה. כיוון לשמי שתתייעצי עימה תספרי את הדיפור לעומק... עם יותר פרטים.

אם תביני שכך נכון לפעול ולספר את שם הילדה והמיקרה ליועצת וכו' אפילו שהיא תכעס עליך שנה+ - אז תעשי את זה כי את רוצה את טובתה האמיתית. ויודעת שב"ה תעזרי לה מאוד להמשך דרכה.ויהיה לך חשוב איפלו לסבול/ולהצטער קצת ובפרט שלחברתך יהיה טוב באמת....

חייב להיות מישהו שהיא סומכת עליו (אולי לא בעינין זה )אולי משהוא עם יותר השפעה עליה או רב,

אם לא תודיעי לה שאת פונה למבוגר בתפקיד (יועצת ע"ס מחנכת ) עם שם או בלי.

זה מה שיעצו לי במקרה שונה (גם חברה מחבורה שלל 6 בנות ספרה שאמא  שלה פגעה בה )וזה עזר (לאחר שהבהרנו לה שהיא צריכה לפנות למבוגר ו"איום"לפנות למחנכת היא העדיפה לעשות את זה לבד בליוי של אחת מאיתנו) ועשה לה טוב.בהצלחה

בס"ד

את צריכה לפנות לאדם מבוגר.

בדיוק בשביל מקרים כאלה יש את יועצת בית הספר.תתייעצי איתה - אבל תקחי בחשבון שכנראה לא תוכלי לעשות את זה בלי לספר את שם הילדה.

מצד אחד היא מעדיפה שלא תספרו.

אבל לעומת זאת:

יכול להיות שזה גרם לה לנזק שהיא צריכה "קצת עזרה" לתקן אותו. לא ברור לי מה חומרת הדברים אבל צריך להתייחס לדברים כאלה ברצינות.

את צריכה להסביר לחברתך את חשיבות הדבר.

ויכול להיות שהיא תחליט רק "לפרוק" את זה לפני היועצת וביחד איתה להחליט איך לפעול - תוך מאמץ מרבי לכך שהדבר לא יתפרסם....

ב"ה יכול להיות שאם היא תספר את זה ליועצת ותשב איתה כמה פגישות לדבר על זה וגם שהיועצת תתן לה הבנה איך להתייחס למה שקרה - זה כבר יספיק לה.והיא תרגיש שהיא "התחזקה" מזה והיא כבר נרפאה ממה שקרה.

חשוב לעזור לה.

כל הכבוד לך שאכפת לך ממנה.

היי  לא בטוחה שהבנתי 100% אבל...

 קודם כל ממש כל הכבוד שכל כך אכפת לך ממנה! לא הרבה בנות כמוך.

את קודם כל צריכה לזכור משהו אחד..להיות שם בשבילה.. לפני שאת נכנסת איתה אם לספר או לא, תשתדלי כמה שיותר להיות האדם ששם בשבילה, לתמוך בה כי לפי מה שהבנתי היא לא ממש סיפרה.. אבל את יודעת!. שזה תפקיד ענק. את זאת שיכולה לתמוך בה בצורה מטורפת, היא קודם כל צריכה להיות בטוחה שיש לה מישהו ששם בשבילה ואוהב אותה כי אם אנשים שעוברים דברים כאלה לא מרגישים אוהבים ושמקבלים אותם הם יכולים להגיע לדברים הרבה יותר גרועים!

דבר שני תנסי בעדינות לפתוח איתה את הנושא של האם היא מרגישה בנוח לשתף אנשים מבוגרים. אמרת שלא.. תנסי להבין למה, האם זה באמת כי היא לא רוצה שידעו או בגלל דברים אחרים. בכל מקרה תנסי לפתוח איתה את הנושא בעדינות המירבית ולפי דעתי לא ללכת לספר בעצמך ישר.. כי זה צריך לבוא ממנה. היא צריכה לרצות את זה כי אם לא יהיה את שיתוף הפעולה שלה זה יהיה פחות אפקטיבי, וגם אולי היא תאבד את האמון בך..אבל זה כן דרוש טיפול, ואם היא ממשיכה להתנגד ואת חושבת שבלא לספר היא גורמת נזק לעצמה את באמת צריכה לספר, לספר נגיד למישהי! (בת) שקרובה אליה אך עדיין דמות חינוכית,(לדוגמא בת שירות, יועצת,מדריכה) להסביר מה קורה ולנסות לבדוק איך מתקדמים משם

ממש ממש בהצלחה!! מקווה שעזרתי באמת

עזרה דחוףף.. - נוער וגיל ההתבגרות

ביתאלניקים  מה יש לכם?????

ובכל מקום בערך זה קורה...

לי זה נראה אותו סיפור... ואתן סתםם עושות מימנו כל מיניי סתיגמות(זה מה שנראה לי אבל לא בטוח!)

מי שהטריד אותה!

חוץ מזה שזה היה בתחילת כיתה ז והסיפור עם הבנים מהיישוב בחופש והשנה!!!!!!!

חוץ מזה שהיא באמת ילדה יפה. היא לא ממש מבינה את זה, אבל יש לה תווים מיוחדים.. ממש. קיצור, היא מושכת והיא לא קולטת את זה..

והיא קצת קשורה מאוד לסיפור עם הבנים מהייושב.. זה כאילו... זה ככה.

וזה בכלל לא דומה.. מכירה את שתי המקרים

אחרת אף אחד לא יענה ברצינוות!

וזה מקרים ממש ממש ממש ממש ממש דומים. רק שזה לא אותם הבנים. הוא לא מהיישוב, ואין לנו מושג איך הוא מכיר אותה ויודע עלייה בכלל.

והם החליטו לא לדבר.. וזה נראה לי היחידד..

1, היא החילטה לא לדבר איתו כי זה עשה לו לא טוב ..(בנות הציקו לו..)

2, הם החליטו לא לדבר. היא רוצים רק כשהם יהיו גדולים..

לנסות לדבר עם מישהו מהם שינסה..?

השני גם קצת מכיר את זה שהטריד אותה. החבר הכי טוב שלו (שהוא גם סבבה עם חברה שלי..), לומד איתו.. ושתיהם לא ממש מתסדרים איתו ולא ממש אוהבים אותו

תמונה שלו בפייסבוק ואז היא פשוט זרקה את הפלאפון ובכתה ואמרה שנמאס לה ואין לה כוח ואם בא לי אני יכולה להביא אותו עד אלייה אפילו לא מעניין אותה כבר

לא יודעת

יש כאן הרבה אנשים מהישוב והסביבה.. גם אם את רוצה לשתף ולשאול כדאי לא לתת יותר מידי פרטים ואפשר לשנות חלק דברים כי הגיוני מאוד שאנשים שקוראים יזהו מי זאת וזה לא נעים..

בהצלחה !

זה פורום פתוח ואין לך מושג כמה אנשים ואיזה אנשים קוראים את מה שאת כותבת.

לכן כדאי לשמור על הפרטים אצלך ולתאר את המקרה בכללי..

לדוגמא לא צריך לציין באיזה ישוב ובנות כמה אתן וכו'

בדיוק כמו עם הסיפור שלך. עם כל הפרטים שנתנו פה+שיחה תמימה של שתי חצ'קונים סגרה לי את כל הפרטים. והפרטים עצמם ממש לא עניינו אותי. קיצר- לא חייבים לפרט.

והמצב שיא הקשהה.. היא לא מאמינה לאף אחד כבר ולא באף אחד.

היא רוצה להיות שוב לבד..

לא יודע, הסיפור עצמו לא קשור אליי - אני לא יכול לעזור.

רק באופן כללי לא לפרט יותר מדי. זה הכל.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....