בס"ד
אני בטוחה שיצא לך לסלוח לאנשים אחרים, ומה איתך?
היה נגמר (ואני מניחה שביקשת סליחה והסתדרתם, נכון?) וזהו.
האם הייסורי מצפון האלו הם על שגרמת לחברה שלה להרגיש רע
או על עצם שהתנהגת בכוונה בצורה רעה?(לדעתך?)
אם זה על עצם שחברה שלך הרגישה רע, את בעצמך כבר אמרת את זה, היא כבר בסדר וסלחה ושכחה
ואין סיבה שתמשכי לענות את עצמך כשהיא בכלל שכחה שזה קרה
אם זה על עצם ש'היית רעה' בכוונה,
הרי זה אומר שאת אדם מקסים ששם לב ועובד ועומל וטורח לתקן את המידות שלו וששם לב לזיופים ולטעויות שהוא עושה ו---- אכפת לו!!!!!!!!
אשרייך!!!
אנחנו לא צדיקים, אנחנו מנסים להיות טובים, אבל לפעמים אנחנו קצת מזייפים ונותנים לעצמנו לעשות דברים שאנחנו יודעים שהם לא בסדר ואחר כך אנחנו מתחרטים ומצטערים
וזה טוב, כי זה מחזיר אותנו למסלול, אבל אם כבר הצטערנו וחזרנו למסלול ואנחנו ממשיכים לאכול את עצמנו על כך, זה לא מועיל לאף אחד.
עשית את המעשה, התחרטת עליו, תיקנת אותו, ואני מניחה שקיבלת על עצמך לא לעשות את זה שוב.
עשית תשובה, ה' סולח לך- עכשיו תסלחי לעצמך.
תקראי מה שכתבתי ופשוט תפנימי שמגיע לך לסלוח לעצמך,
כי גם אם בהתחלה לא היית בסדר, אחר כך הלכת וסידרת את זה עם החברה וכן היית בסדר
ואם החברה שלך סלחה לך, אין סיבה שתחשבי שראוי שתחושי ייסורי מצפון.
כי את רגשי האשם רק את בלבד יכולה להחליט להרגיש או לא, את בוחרת את הפרשנות שלך למציאות ואיך לכוון את הרגשות שלך.
את בסדר, את חשה חרטה, בסדר, אבל זה נגמר ואפשר לעבור הלאה.
בהצלחה לך.