1. לא חיסנתי

2. חצי מילדים היו בריאים החורף וחצי היו חולים פעמיים עם אנטיביוטיקה, לא נראה לי שזאת הייתה שפעת

4. אוכלים הרבה פרות אבל כן יש ממתק פעמיים ביום- כוונה לשוקולד , עם מים משתדלים

3. זאת שחולה ומדביקה היא שנה ראשונה בגן ויש שם 34 ילדים

יש ילדים רגישים יותר ויש פחות, כך נראה לי. האם ניתן לחסן אותם טבעית? שאלה טובה. אולי אם את חוששת לויטמינים את יכולה לתת מולטיויטמין דובונים וכאלה. ברוך ה' שעברה את זה, אבל לדעתי חבל לך לייסר את עצמך.

1. מעולם לא.

2. לא, וגם אני לא זוכרת שהיתה שפעת, לפחות לא שפעת קשה בינתיים, ברוך ה'. היו לפעמים דלקות אוזניים וגרון, אבל לא הרבה (השנה בינתיים רק לילד אחד דלקת גרון) הם כן קצת משתעלים/מנוזלים לפעמים. גם לא בטירוף. 

3. לא נראה לי שהאזור שלנו נקרא צפוף אבל גם לא מרווח. אזור עירוני רגיל.

4. ירקות - משתדלים לתת בכל ארוחה, לא תמיד הם אוכלים אותם בגן ובבית הספר. פרות - כנ"ל. יש ילדים שיותר משתפים פעולה ויש שפחות. אני לא רואה הבדל בחולי בגלל זה. שותים מים+כוס שוקו כל יום ולפעמים תה עם סוכר. שבת מיץ. ממתקים - בעיקר שוקולדים אבל גם חטיפים וסוכריות, הם אוכלים ביום יום. לא בהגזמה לדעתי (לא במקום אוכל), אבל גם לא מתנזרים. אני לא מחזיקה מאגרים (רק של שוקולד, בסקויטים וקורנפלקס- שוקולד מריר ובסקויטים אוכלים כל יום כמעט, אבל הם משיגים חטיפים מהגן, מבית ספר, מהבית כנסת, ומדי פעם קונה להם..) הם שותים בבוקר שוקו עם בסקויטים, אוכלים 3 ארוחות מסודרות, ואחר הצהריים משתדלים לתת להם גם פרות ושוקולד מריר, ולפעמים הם מוסיפים לעצמם חטיפים... רק בעלי מקפיד על עצמו על קטניות מלאות.

1. אני לא מחסנת לשפעת

2. לא היתה לנו שפעת. (אחת הייתה יומיים עם חום וזהו. האם זה שפעת? או סתם וירוס?)

3. לא גרים באיזור צפוף.יש כאן אוויר הרים בשפע (עכשיו מלא באובך, אבל בדרך כלל לא..)

4. מקפידים על תזונה בריאה. הרבה פירות וירקות, קטניות, דגנים מלאים כמה שאפשר, וכמה שפחות דברים קנויים. אין אצלנו ביסקוויטים, משתדלת שיהיו עוגיות ביתיות בדרך כלל. שותים רק מים (בשבת קצת מיץ).

5. לא שאלת אבל בכל זאת- כשילדה מראה סימני "עוד מעט אני נהיית חולה"- אני נותנת מינון גבוה של ויטמין C.

חיממתם לי את הלב ..

1. לא חיסנתי.

2. היתה לה שפעת בחורף , היתה חולה גם בקיץ עם וירוס -כנראה שפעת. הפעם היה מפחיד.

3. אני גרה באזור צפוף ומה שגרוע גם עם זיהום אויר.

4. נושא כאוב שכבר כתבתי עליו . אין כאן ממש משפחה , ויש חוסר תקשורת בין כל המבוגרים שבקשר עם הילדה והם רבים , והיא ילדה אחת. אז מה שקורה ,זה שכל אחד חושב שהוא היחיד שנותן לה ממתקים ומשקאות מתוקים ושטויות. אני המכשפה הרעה , והמטיפה בשער אבל לא תמיד זה עוזר לי . 

אם כמו שכתבת אין לך שליטה על כל מה שהיא אוכלת, תנסי לחשוב איך מה שכן בשליטתך הוא הכי טוב.

אם נותנים לה הרבה ממתקים- אז את תתני לה ממתקים הכי מיוחדים, שאת הכנת בעצמך ואולי אפילו תכינו ביחד.

כדורי קוואקר או פצפוצי אורז עם דבש ושקדיה, או דבש וטחינה, או כדורי תמרים עם אגוזים, או סוכריות קליפות תפוזים. וכד'- כאלה דברים.

על טחינה אין מה לדבר, גם לא על אבוקדו , ואפילו לא על דייסת קווקר מתוקה . אבל בגדול , אני לא מתייאשת מלנסות מדי פעם . 

1. לא

2. לא

3. יחסית צפוף, עכשיו אנחנו לא יוצאים הרבה וגם כשכן- בד"כ אין עוד אנשים בסביבה

כי רק אנחנו ההזויים שיוצאים גם כשטיפה קר..

4. יחסית משתדלים, שותים רק מים, פרי וירק ליום, לצערי אוכלים לחם לבן (מדי פעם עם שוקולד)

אין אצלינו ביסקויטים וממתקים (חוץ ממה שמקבלים כל סוף שבוע- בגן- בביה"כ- בתהילים, וכל יומולדת

וכל הזדמנות שרק אפשר בגן שנחשב ל"בריא".. (כן, זה סוג של פריקה..))

שאם יש לך גנטיקה טובה , אתה אוכל בריא פלוס מינוס , וחי בצורה מאוזנת -הסיכוי שלך להדבק יותר קטן. נדמה לי. 

אם דואגים לתחזוק הגוף באופן שוטף- אז כל המערכות מוכנות ליום שבו יבוא הוירוס...

אני חיסנתי נגד שפעת כי יש לי 2 ילדים אסמטיים בקבוצת סיכון, ואם הם היו חוטפים שפעת זה היה עלול להסתבך...

משתדלת להקפיד על תזונה בריאה,

בקושי יש ממתקים אצלנו בבית

ואני גרה במקום פתוח לא צפוף.

ובזכות החיסון הם לא מפספסים יום אחד במסגרות

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....