חצאית ארוכה זה בהחלט דוסי...

ואת באמת דוסית... תתמודדי וזהו!

היא מתעבת את ההגדרה ואת אומרת לה. כזאת חסרת רגישות

וכמו שאמרתי לה... אז גם אתה... תתמודד....

מאד אעריך את זה

זו בעצם השאיפה שלי בעניין הזה (אומנם מוכן קצת להתפשר)

עם השניה

יאללה מזומנת להתחיל מעכשיו שעדיין קריר ולא קשה.. 

(: 

תשימי נילון על החצאית..

או שאת רוצה אני יארגן לך חצאית נגד מים?..

אם כבר אתה מחפש את מה שצריך... (חצאית עד לאחר הברך, בלי גרביונים בנוסף - זה על פי דעת היחיד של המשנה ברורה. אומנם רב גדול בלי ספק בפני עצמו, אבל עדיין, דעת יחיד...)

אם ככה את מאמינה שבחורה יראת שמיים צריכה להתלבש זה מה שתעשי..

והחתן לעתיד יקבל אותך כמו שאת עם הצניעות שלך ויעריך את זה.

אם משהו ירתע כנראה שהוא לא החתן שלך..

לצערי יש הרבה בנות ממש טובות עם חצאיות קצרצרות שבקושי מכסות את הברך בגלל האופנה. עצוב.

חזקי ואמצי!

השאלה מה מביא בת לכזו התנהגות.

זה מעיד על חוסר בגרות מסויימת , ואצל בנות זה דווקא מושך.

אם היא באמת חושבת שככה צריך, אולי כדאי לצאת איתה פעם לאכול גלידה ברחוב לנדאו בבני ברק.

זה עושה יופי לפרופורציות.

הן תמיד ובאופן גורף סמל לאיך שאשה צנועה צריכה להראות?

מה אכפת לך שנשים מתלבשות בצניעות. מה, זה כואב לך? מפריע בעין לראות חצאית ארוכה, חולצה סגורה ולא צמודה וגרביים?

במיוחד לבעלי תשובה.

זה שהיום הסטנדרט הוא לא משהו משהו מבחינת צניעות, לא אומר שמי שכן הולכת כמו שצריך יוצאת מפרופורציות.

ובני ברק, לרוב, זה לא המקום שאליו הייתי שולחת כדי ללמוד על צניעות.

זה עניין של אופי.

יש אישה צנועה, אף אחד לא ישים לב שהיא עוברת ולא משנה מה היא תלבש. זה מה שאמר.

ואת אולי לא רב גדול בישראל , אבל לא יזיק לך ללמוד גם לקרוא. אני לא אמרתי ללמד אותה צניעות , אלא פרופורציות.

הרבנית מלמד (ניק: פועה - ניתן לפנות אליה בשיחות אישיות/מסרים אישיים) נגד הכופר שגולש כאן באתר ומנסה להכניס דברי כפירה לתוך הפורומים, ולבקש לחסום אותו - בטח ובטח שכאשר מבקשים ממנו לנסות לפחות לעגן את דברי הכפירה שלו בפוסק כלשהו, או "רוב הפוסקים" - הוא מתחמק שוב ושוב וממשיך להפגין את כפירתו הבורה במרחבי הפורום.

אם מספיק יתלוננו אולי באמת כבר יגיע הקץ של אותו ניק כאן באתר והוא ייחסם לאלתר, כמו שהיה צריך לעשות מזמן לאדם שמנסה בכוח לבזות את התורה ואת ההלכה באתר דתי כמו שלנו...

ויש כאן התרסה.

פנימיות מתבטאת בחיצוניות. 

יכול להיות שהיא מתלבשת ככה רק כי... ולא באמת רוצה להיות צנועה. אבל זה מקרה חריג.

יותר מצוי שאשה שהולכת חשוף זה בגלל שלא אכפת לה למכור את הגוף שלה בזיל הזול.

נכון שצניעות זה מידה... אבל זה לא רק ברכב לא מפואר וכו' זה גם ובעיקר בגוף...

העיקרון הוא לא למשוך תשומת לב בכוח

אישה צנועה מכסה את הגוף שלה כדי לשמור עליו מעיניים של אחרים... (כמובן בבגדים שלא מושכים תשומת לב)

ואשה לא צנועה רוצה שכולם יסתכלו אז היא לובשת חשוף\ צמוד\ נוצץ וכו'

אם לא היה שום קשר בין צניעות לבגדים אז חכמינו לא היו קובעים הלכות לגבי לבוש.

אף אחד לא חושב שצניעות זה רק בגדים, אבל א"א להכחיש שצניעות זה גם בגדים.

אז זה נחמד שבחורה היא מאוד מאוד צנועה וענווה באופיה, אבל אם הולכת עם בגדים חשופים מדי אז יש כאן בעיה.

ולהפך.

כל מידה בנפש צריך שיהיה לה ביטוי מעשי, אחרת היא לא שלמה.

והביטוי המעשי של מידת הצניעות הוא גם בהתנהגות וגם בלבוש.

ומעבר להכל- מה לעשות, אבל בחורה שלא מושכת מבטים ברחוב כנראה שיש בה משהו צנוע יותר מאשר בחורה שכן מושכת מבטים.

אולי מכך שיכירו אותנו קצת יותר דרך הפורום הזה, יוכלו לשדך לנו בסוף מישהו/י (על פי המין הרלוונטי)

ולו ישודך כך זוג אחד בלבד, אשרינו

המטרה לא "שלא יכשלו בנו"

זאת המטרה שלהם לא להכשל.

המטרה שלנו היא ללכת צנוע.

כולם צריכים גם לשמור על העיניין והמחשבה וגם ללכת צנוע.

נשים צריכות יותר להקפיד על לבוש צנוע וגברים צריכים יותר להקפיד על שמירת עיניים ומחשבה.

העניין של הלכות לבוש היא ליצור חברה שיש בה צניעות. "קדושים תהיו"

וליצור אנשים שיש בהם צניעות.

גם אשה צנועה- אסור לגבר להסתכל עליה לשם הנאה

וגם לגברים יש עניין שילכו צנוע ולא עם בוקסר (גם כשקופצים למעיין אהם אהם..)

כשאדם מקפיד בלבושו זה גם משפיע עליו ועל התנהגותו

וגם כשהוא חלק מחברה- זה משפיע על התנהלות החברה.

ההלכה קובעת את הלכות הצניעות ג-ם בלבוש (גם בעוד תחומים, אבל הלבוש זה אחד התחומים שהכי קל לכמת בהם את ההלכה ולהגיד מהן הגבולות הברורים) - ולכן, בהחלט, בגדים ארוכים שהם בדרישת ההלכה בהקפדה - זה בהחלט קשור ל"בחורה צנועה".

[הרב ליאור שליט"א היה מתבדח, למה יש הרבה התקפי לב? כי יש האומרים שהם "דתיים בלב". אז כאשר מעמיסים הכל רק על הלב - זה כבד..]

זה נותן תחושה שהיא באמת יהלום שצריך לשמור עליו.

שזה כך.

ומה משנה מה "יעריכו"..  זה בוודאי לפחות דקדוק במצוות (שלא לומר מעצם הדין בחלק מהדברים, והאחרים לחלק מהשיטות).

ו"לא יבוש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה'".

וכמובן חשוב להשתדל, שלא תהיה רק "חיצונית", שזו מצוה בפני עצמה, אלא גם מבפנים.

ובוודאי תמצא מישהו ממש איכותי שיעריך וירצה את זה.

[חשבתי שהתבדחת על ערבים...]

זה מישהו ששמח שאשתו מדקדקת בהלכה. בצניעות. לא קשור ל"שומר שאחרים לא יראו"..

אבל זה לא שייך.

יש ב"ה "משלנו" הרבה טובים וטהורים וצדיקים.

זה סטנדרט מצוי ונאה למי שמקפיד בהלכה. בלי לשלול גם הסתמכות, בחלק מהדברים, על שיטות מקלות יותר בתוך ההלכה.

למה לשאול גברים לגבי לבוש? 

למה שגבר יתערב ברמת הצניעות? תשאירו את זה לנו.

גם אם הוא ירתע אבל את מאמינה בדרך שלך, אז תורידי מעליך שכבות בשבילו?

כנראה שלא..

אז למה זה אמור להיות משנה...

נדמה לי שאין צורך לקבל חוות דעת מגברים על זה.

ואם את מתעקשת אז אולי ורק אולי מבעלך (למרות שגם זה לא נראה לי..)

לא לריב !

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰