" אנחנו הילדים של אוסלו, שנת תשעים ושלוש
מכרתם אותנו שם בדשא תמורת הבטחות
הייתם גברים עייפים שרצו פרס נובל לשלום
הייתן נשים צעירות שרצו לערבב מציאות וחלום
אז קיבלתם המון מחמאות ועשיתם הסכם, חצי תעלול
שאפשר לנסות עלינו-לא נורא, אחריכם המבול
הבטחתם יונה, עלה של זית
קיבלנו קסאם על בית
הבטחתם שלווה ושמחות
קיבלנו רק גירוש ופצצות
הבטחתם יונה...
אנחנו הילדים של אוסלו שנת תשעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם נשק, קסדה על הראש
אני מכפר סבא,חיפה,גוש קטיף, אני משדרות..
שמרו על הנובל, שלא יתלכלך מרסיס או מדם ודמעות
עליכם לא נלחץ, לא נשאל כל אחד-
מה עוד הוא זומם
כי מכם כבר מזמן למדנו:
הבטחות לא צריך לקיים
בבתי החולים,אשקלון,איתמר, ובקרב-
רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של האוסלו ההוא...
מה עבר לכם בראש?
הבטחתם יונה, עלה של זית
קיבלנו קסאם על בית
רק שני הרוגים וכל יום
זה אחלה דיל עבור השלום
תמשיכו לשיר כאן על מורשת
קיבלנו פקודה ברשת
ואין לנו זמן לשיחה
זה בסדר, מוותרים על סליחה
הבטחתם יונה..."
אולי לא הייתי אז פעם שחתמו על ההסכם
אבל זה ממש לא משנה,
בגלל שאנשים החליטו לחשוב רק על עצמם ולא לחשבוב על ההשלכות חטפתי את הכל בהמשך..
כן! חטפתי קאסם על הבית, חוויתי רצחים של חברות... וסבלתי..
ולא רק אני, אני בטוחה שיש עוד המון אנשים בעולם שחטפו ככה ,
למה? כי אף אחד לא חשב על ההשלכות..
על זה שכל יום שומעים על עוד פיגוע על עוד רצח..
למה זה צריך לקרות? המציאות הזאת לא צריכה להיות מציאותית
והיא גם לא! היא יכולה להשתנות אם רק אנשים שיכולים לשנות היו קמים ומעיזים ולא מפחדים
מאיזה ראש ממשלה שנשלט כבובה באיזה אובמבה אחד..
אם ביבי היה מעיז להרים את קולו ולומר לברק אובמה פעם אחת לא,
לא היינו חוטפים קסאם על הבית, ולא היינו שומעים ברדיו כל יום על רצח כזה או אחר..
אם המדינה היתה מעיזה היינו רואים מציאות שונה וטובה הרבה יותר..
רק צריך לקחת אומץ להרים קול ולומר את הדעה לא לפחד...
רק להעיז לקום ולעשות לקום ולבנות..
אני חייבת לציין שנערי הגבעות הם כמעט המגזר היחיד ששמעתי עליו,
שהוא עושה בלי לפחד מאיזה בובה נשלטת..
שזנכה לאות מציאות יותר טובה ועשיה גדולה!
