בס"ד
בלגן
קונצרט גרוע של קולות צועקים
זייפנים
אפילו אחד מהם הוא לא הקול שלי
בס"ד
בלגן
קונצרט גרוע של קולות צועקים
זייפנים
אפילו אחד מהם הוא לא הקול שלי
בס"ד
גשם
רד כבר גשם
לא רוצה לראות הכל כשבא הגשם
רד כבר גשם
כי העיר כבר עייפה
היא פוחדת מעצמה
רוצה לנשום
זיכרונות אפלה
שוב שואל
אין תשובה
אני צועק בכל העיר
שיסתכלו עלי
רק עלי
בס"ד
בלגן
אני שונאת אותו
ואותן
ואותי
יותר מכל דבר אחר
צעירים לא מגניבים
יש להן קול של בחורות
(@נפתלי הדג [לא הוא לחוששים])
חלמתי שאני לוקחת ממך את הצרה ההיא (@~תות~)
יומנים נשרפיםתירגמתי חצי והרגשתי כמו עילגת חח לא הבנתי כלום!!
אבל עכשיו אני זוכרת בערך איפה כל אות במקלדת![]()
~תות~אחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)