אני ממש לא מבוגרת או משהו,דווקא מאוד צעירה. סתם זה הגיל שהסביבה מתחילה להתחתן, ללדת, להקים משפחה..
הקטע הוא שאני בחורה בוגרת ועמוקה מאוד. מגיל קטן צחקו עלי שאתחתן מוקדם, שנולדתי להיות אמא, עשיתי שירות שנה אחת והתחלתי ללמוד מהר בדיוק בשביל חיי נשואים מוקדמים ושפויים יותר. ניסיתי לסדר כך את החיים שלי כי באמת הקמת משפחה היא עליונה בסדר העדיפויות שלי. באמת.
והזמן דיי עובר, במהירות. יש הצעות ב"ה, זה בא בתקופות אבל יש, ולא קורה. פשוט לא..
אני בחורה שמחה ואופטימית, מתלהבת מכל דבר קטן ובטח לא דואגת. גם לא נכנסת למחשבות של מה רע בי, מה איתי ומה קורה. אני לא חושבת שאני מושלמת, בכלל לא. הפוך, מודעת יותר מדי לחסרונות שלי. אבל אוהבת אותם, ועובדת לאזן אותן, וחיה במודעות שיש צד טוב וצד פחות טוב בכל תכונה. שמחה בי ומחוברת לעצמי ב"ה.
חייבת לציין שמאוד ברור לי מה אני מחפשת, מה נכון לי, מהם העקרונות שלא אתפשר ומה הדברים שמוכנה לוותר, ואיך הבית שנבנה יקח חלק משמעותי בעם הזה.
סתם.. התחושה החסרה.. שדיי..באלי כבר.. מוכנה כבר הרבה זמן.. חולמת עד הפרטים הכי קטנים..רק שיקרה כבר, שיבוא..
יש פתרונות? הצעות? דרכים מעשיות לקידום העניין?


