הייתי חייבת...יעל

מומלץ מאד לקרוא, למרות האורך. באמת שווה קריאה ומוסיף המון.

 

https://www.facebook.com/haotiyothaktanot/photos/a.1615666148717205.1073741830.1526849064265581/1682545572029262/?type=3&theater

מישהו קרא?יעל


אני גם נקראת?כתם דיו
אני כמעט כמעט לא כותבת שירים,
אבל נהניתי מאוד.
מן הראוי שאדם שכותב יקרא את זה קודם.
(מינימום את זה..)
והאופן שבו זה כתוב הוא פשוט נהדר.
תודה שהעלית(:
(ונראה לי לא קראו בגלל שזה בקישור)
ברור.יעל

כל אדם, לדעתי, צריך לקרוא את זה, במידה שווה.

באמת נכס...

רימון חוסם לי את זה, משום מהפינג.


הנה (העתקתי לפה)כתם דיו
@פינג.

האותיות הקטנות
לכבוד שבת שירה: המדריך לחורז

כבר בגן הילדים, כל פעוט ופעוט
עוד בטרם ידע מקווים ליצור אות
כבר אז, כמין קסם, כעין סוד ורז,
נמשך האדם אל השיר המחורז.
את זאת לא יוכל להסביר במפורט
גם ביום שיכתוב עבודת דוקטורט.
אך באופן כללי – את נפשו מה מדליק?
השילוב, השידוך, ההרמוניה, הקליק,
כל כניסה של מפתח בדיוק אל החור,
כל מיזוג דמוי יין-יאנג בין לבן לשחור.
פסנתר פוגש ויולה, סיום עם תחילה,
במבה וקולה, חתן וכלה,
אז גם בין שתי שורות, כששומעים את ה"קנאק"
מופק מהשיר פתאום עונג ענק.

ולמה כל זה הברבור הנלוז?
כדי להבין איך כדאי לחרוז.
רק אם מיזוג הפכים הוא על-אמת
האוזן תקלוט כאן הרמוניה מושלמת.
אח עם אחות הרי לא יתחתן
שני שכנים? יתחתנו, אך זה לא יעניין.
אך שכנוזית אשר תינשא לתימוני –
ודאי יהיה זה שילוב די הרמוני.
אז זהו הכלל שנרחיב לקמן:
או שילוב ניגודים, או חבל על הזמן.

א.
קודם כל, כמובן, אין לקחת מילה
ולחרוז בדיוק עם אותה המילה.
לא יעזור גם לקחת אותה
ומילה די קרובה לחרוז שם איתה.
זה כמו נישואין בין בן-דוד לבת-דודה,
לא רק פגם רפואי – זאת בכלל לא המודה.
נוסיף: גם בוגרי אותו שבט בסניף
לא יצליחו כותרת ענק להניף.
גם אם צהוב, למשל, אינו חום –
בתור שני צבעים הם ממש אותו תחום,
ולכן שורה על עגבנייה אדומה
לא שווה לחרוז עם תפוח אדמה.
וראו גם כי זוג שיובלות כבר בדייטים
כשסוף סוף יתארס – לא יהיה לזה רייטינג,
לכן בהחלט לא כדאי לעולם
לחרוז כאן חרוז כה שחוק כמו "כולם".
יש כבר עץ זית צמוד לכל בית,
אז טוסו לדובאי, תחזרו עם דובאית.

ב.
הדרכה חשובה, חיונית, אין כמוה:
צריך את הסאונד של ה"קליק" טוב לשמוע.
השילוב כבר הרמוני? שיהיה גם בולט
באופן שכל תנוך של אוזן קולט.
את זאת כבר קבעו קדמונים בקיצור:
עיצור אחרון פלוס תנועה פלוס עיצור.
אם רוצים לחרוז מילה כמו חרוז
יש תפוז, יש אחוז, אבל אין כמו: ארוז.
צריך את ה"קליק" לשמוע חזק,
לא "מצ'וקמק", שיהיה חד כמו בזק.
כדי שטעם מתוק יובלט ויוכר –
שלא יהיה סתם "קר", שימו שניים סוכר.
כמה שיותר הגאים תואמים –
כך טעם מתוק וטעים טועמים.

ג.
עוד נקודה מרכזית בפטנט היא
תחושה שה"קליק" אמתי ואותנטי.
אם אין לכם טעם לדון ב"פוחלץ"
ברור שבואו היה די מאולץ.
משפט, מילותיו אם סדרן השתנה –
גם פה אווירת האילוץ לא קטנה.
רק שורה שזורמת, הולכת דוך,
יוצרת תחושה אמתית של שידוך.
עם זאת, ההרמוניה תורגש ותודגש
ככל שיהיה בלתי צפוי במפגש:
עיניכם תהיינה ודאי מופתעות
אם ינחת פה לפתע מרק כופתאות.

ד. (סיכום)
הכל הוא אותה נקודה בעצמה,
לקבץ נידחים ולחבר בעוצמה.
לקחת פרופסור נכבד, איש מודרנה,
להצמיד לו תינוק עם בקבוק של מטרנה.
להפגיש בין סלב בשיא הקריירה
לרב שקורא פרשה כמו וירא.
לנסוע עם טליה למלון באנטליה
ולשאול חדרנית אם הא בהא תליא.
למה את כל העולם לתזז?
רק כדי שאי שם שיר אחד יתחרז?
כך זה, הנפש נהיית מאושרת
כשבריאה מבולגנת פתאום מתקשרת.
חורזים אותה קצת, והנה היא שרשרת
ואולי, ואולי, כל זה מאפשר את
אחד הגילויים הגדולים, אם לא ה –
אחד הוא בורא כל תבל ומלואה.
אני ממש ממש אשמור לי את השרשור הזהL ענק
(ואתן לכל מיני כותבי שירים בחרוזים)
בכלל קשה לי עם חרוזים.
מרגיש לי שיש בהם משהו טיפה עם יותר מדי חיוך בשביל לתת לקטעים את הרצינות שאני חושב שמגיע להם.
למרות שאם יש חרוז טוב באמצע שיר רגיל פתאום, זה נהיה מעניין יותר.
החיוך שבחרוזיםכתם דיו
לדעתי נובע קודם כל משימוש מאולץ.
.....
והארץ תשקוט, עין שמיים אודמת
תעמעם לאיטה על גבולות עשנים,
ואומה תעמוד - קרועת לב אך נושמת
לקבל את הנס, האחד, אין שני.
.....
דוגמא קלאסית קטנה לחריזה יפהפייה שאין בה שמץ חיוך (בטוחה שתוכל למצוא בקלות עוד הרבה).

זו אומנות מטורפת.
בבקשה לא לשכוח קרדיט -יעלאחרונה
כתב חיים אקשטיין.
שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשהאחרונה

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה

לשחררlittle prince
עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:26

עבר עריכה על ידי little prince בתאריך כ"ח בחשוון תשפ"ז 21:25

נשימות מתגברות

מתנשפות

מבשרות את הדבר ההוא שעוד מעט יגיע

הדבר שממנו אני מפחד

מנסה לעצור כדור שכבר נורה

להסדיר נשימה

כמה פשוט זה נשמע

רק להירגע

לשחרר

תשחרר אמר לי פעם פסיכולוג בתהליך קבלה לאיזו משרה נחשבת

אתה 10 מ10 אמר בשפה לא כל כך טיפולית

אתה צריך פשוט לשחרר

פשוט לשחרר

לעגתי לו בקרבי

פסיכולוג עאלק

אם היה פשוט לשחרר

פשוט לא הייתה לך פרנסה

ודווקא הנשימה

זאת שנכנסת ויוצאת מאיליה

מכניסה ומוציאה אוויר

דווקא היא מבשרת לי בדרכה

ששוב זה מגיע

שוב, הגב אל הקיר

תהומות

תהומות שבי עולים מעלה

פורצים שוב נתיב חשוך ואין דרך שאוכל לעוצרם

רק להתכנס אל עצמי

ולמנוע פגיעה באהובי

אין לי מנוחה

שעםליפא העגלון

כָּל מוֹדָעָה שֶׁתָּלִית

עַל לוּחַ לִבִּי

וְחָלְפָה לָהּ,

הוֹתִירָה אַחֲרֶיהָ נָעַץ

וְחוֹר

חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת

נבואת הגוריםטאבי
עבר עריכה על ידי טאבי בתאריך כ' בחשוון תשפ"ז 23:10

גור חתולים נביא אמר לי שמעתה הכל ילך ויסתבך.

שומע? הכל יסתבך. הכל יהיה נורא נורא מסובך.

זה אומר שיהיה רע?

אני נביא, לא פילוסוף. רע זה מושג פילוסופי. אני יודע רק שיהיה מסובך. זאת הנבואה שלי.

זהו? זאת כל הנבואה?

לא. בעצם כן. אפשר להרחיב ולפרט, אבל זה יהיה מסובך יותר.

וזה יסתבך בהדרגה? או בבת־אחת?

גם וגם. הכל יקרה וימשיך לקרות כל הזמן. הכל יסתבך במקביל. הכל ילך ויסתבך עד לרמת הסיבוך המוחלטת, האולטימטיבית. רמת הסיבוך האינסופית שהעולם שואף אליה מבריאתו.

כמו פקעת צמר?

כמו פקעת צמר.

כמו אוזניות בכיס?

כן. כמו אוזניות בכיס. כפי שאתה רואה, העולם שואף לסיבוכיות.

ואני אבין משהו בסופו־של־דבר?

לא, לא תבין דבר. לא יהיה שום היגיון בשום־דבר. ככל שיחלוף הזמן תבין פחות ופחות. וככל שתנסה להבין – או להיפך, תנסה לא להבין וללכת יד ביד עם הגורל – ככל שתבחר, אין לכך שום משמעות. הכל יסתבך בעל־כרחך.

ובמה זה יבוא לידי ביטוי?

בכלום. אתה תקום בבוקר כרגיל. אתה תחטא ותחזור בתשובה. אתה תתפלל, תאהב, תתאכזב ותתחרט. הכל כפי שעשית עד עצם היום הזה. אלא שמיום זה והלאה, כל־זה ייעשה מסובך לאין־שיעור.

נשמע מסובך.

כן. זה כבר התחיל.

ויראבין הבור למים

ריאות אשי נושפות שחורן ואשי שוחקת,

בחלום מלוכים שליחיי להלהיבך לחום

אבְניי נוקשות, לשוני כובלה לבור;

חבולה, על פניו נאנחת,

רפואה.. רפוה.. ותנו כסות לנוכחת.

כי בראותה, רעועה, שריקת תם

כנשימת מלאך המוות בבואו לאור,

בראשי-תבות בואכה דמעתי קודחת

ברקעי מזמור המלח אֲמֹסס את סדום

כ חשון, מתוך שיר כל יום