אם היא כלכך איומה אולי היא לא נכונה?

ואולי אם עד עכשיו היא הייתה מאחורי הקלעים עדיף שהיא פשוט תשאר שם?

אני לא חושבת שעדיף

בכל אופן המצב לא משהו, איתה או בלעדיה

 

אוף

ששחקנים רבי הוד עולים לבמה רק אם יש בה מספיק מקום עבורם.

במילים אחרות, כנראה שהסיבה שעד עכשיו הנקודה הזאת הסתתרה מאחורי הקלעים,

היא כי באמת לא היה לך כח להתמודד איתה.

 

ואם עכשיו היא באה, אז זה אולי צל"ש בשבילך,

שגם השחקנים השחורים בלב שלך מרגישים שיש בך מספיק מקום בשבילם,

ושלא תדחי אותם מהבמה או תחנקי אותם תחת ערימת שמיכות.

 

את תכאבי קודם, אולי, תיבהלי ותתבלבלי,

ואז תתפסי אותה בשתי ידיים ופשוט תעבדי עליה.

הרצון לטוב שבך, הכנות והשאיפה לנקודת האמת,

יעמדו לצידך.

אני בטוחה.

שולחת חיבוק. אוהב ומעריץ.

באמת הסכמתי לה לעלות לבמה. החלטתי לחסל את ההדחקה הזו.
הבעיה היא שאני לא יודעת איך עובדים על דבר כזה, שמעורבים בו דברים שאין לי שליטה עליהם, ושמציב אותי אותי בעמדה חסרת אונים.
אולי נדבר על זה בהזדמנות? אני צריכה לחשוב אם זה יהיה חכם מצידי לשתף בזה.
(לא נושא מרחיק לכת במיוחד.. אבל בכ"ז).

תודה רבה רבה

על מה שאין שליטה, זה יהיה בזבוז אנרגיה, ופשוט לא הוגן בכלל, להאשים את עצמך.

צריך לבודד את הרכיבים.

לעשות סדר, מה שנקרא.

ואז לבקש ממנו שיעזור.

כמו שאמר ונברא עולם, שיאמר ויסתדר הכל.

 

איך שתרצי.

בהצלחה, יקרה שלי

ככה יהיה לכן מלא זמן לדבר!

כרגע. הרבה פעמים אני מרגיש שיש משהו שברור לי שאני יצטרך מתישהו להתמודד אבל כרגע לא בא לי אז אני פשוט נמנע מלהתעסק בזה.
זה הרבה פעמים תוקע אבל זה מאפשר לחיות עם ראש נקי. וכשמשהו עולה אז מתמודדים איתו.
לפעמים באידאולוגיות לפעמים בבירורים נפשיים.

שאני די משוכנעת שזה לרוב קורה לך בכלל בלי שתדע.

ההמנעות המודעת מלהתעסק במשהו היא כבר שלב אחר;

הדחקה במודע זו גישה רבת חילוקים.

הגדרת טוב. זה בערך כמו, "דיה לצרה בשעתה".

השאלה כמה מקום תופסת הנקודה זקוקת הבירור הזאת.

כלומר, השאלה אם השד לא סוחב יותר אנרגייה כשצריך לשמור על מנעול התא שלו ולזרוק לו אוכל,

מאשר כשפשוט עומדים מולו ונלחמים איתו.

 

(פעם מצאתי לזה דימוי שכזה:

אם אתה מטאטא אבק אל מתחת לשטיח,

זה באמת מקל עליך את חיי היומיום.

זה אולי התעלמות. אבל למי מפריע? העיקר שככה נוח יותר.

אולם כשאתה דוחף חתיכות של לגו ופליימוביל מתחת לשטיח,

אזי פני השטח נורא נחמדים ונקיים.

אבל כשאתה פוסע עליו- נפצעות לך הרגליים שוב ושוב,

מהמפגש התמידי עם קצות קרחונים מודחקים.

ההדחקה המודעת צריכה להיות מאד זהירה.)

 

 

אני חושב שככה החיים. התפקיד שלנו זה לעשות מה שאנחנו מסוגלים. אם עכשיו לא מסוגלים אז מוותרים על זה כרגע.

אשכרה.

קפוץ לי