השבת הזאת.

פורום נסיונות פעילים

בהנהלת: ענבל

מכתב פתיחה

השבת הזאת.*בננית*

תובנה איומה נדמה לי שתפסתי איזו מקודה משמעותית בחיים שלי. אין לי מושג מה אני הולכת לעשות איתה עכשיו.

היא תמיד ישבה איפשהו באחד התאים האחוריים במוח, אבל היום היא אזרה אומץ ונעמדה בקדמת הבמה.

ונקודת אור מר' נחמן. קריאת כיוון לעבודה שאני צריכה לעשות עם עצמי.

|צר דעת אבל|שורדתתת

אם היא כלכך איומה אולי היא לא נכונה?

ואולי אם עד עכשיו היא הייתה מאחורי הקלעים עדיף שהיא פשוט תשאר שם?

אבל..*בננית*

אני לא חושבת שעדיף

בכל אופן המצב לא משהו, איתה או בלעדיה

אוף

איך אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק שכזהקול דממה

אני מתגעגעת

*בננית*

אמא שלי אומרת,פינג.

ששחקנים רבי הוד עולים לבמה רק אם יש בה מספיק מקום עבורם.

במילים אחרות, כנראה שהסיבה שעד עכשיו הנקודה הזאת הסתתרה מאחורי הקלעים,

היא כי באמת לא היה לך כח להתמודד איתה.

ואם עכשיו היא באה, אז זה אולי צל"ש בשבילך,

שגם השחקנים השחורים בלב שלך מרגישים שיש בך מספיק מקום בשבילם,

ושלא תדחי אותם מהבמה או תחנקי אותם תחת ערימת שמיכות.

את תכאבי קודם, אולי, תיבהלי ותתבלבלי,

ואז תתפסי אותה בשתי ידיים ופשוט תעבדי עליה.

הרצון לטוב שבך, הכנות והשאיפה לנקודת האמת,

יעמדו לצידך.

אני בטוחה.

שולחת חיבוק. אוהב ומעריץ.

...*בננית*

באמת הסכמתי לה לעלות לבמה. החלטתי לחסל את ההדחקה הזו.
הבעיה היא שאני לא יודעת איך עובדים על דבר כזה, שמעורבים בו דברים שאין לי שליטה עליהם, ושמציב אותי אותי בעמדה חסרת אונים.
אולי נדבר על זה בהזדמנות? אני צריכה לחשוב אם זה יהיה חכם מצידי לשתף בזה.
(לא נושא מרחיק לכת במיוחד.. אבל בכ"ז).

תודה רבה רבה

את אמיצה. מצדיעה לך.פינג.

על מה שאין שליטה, זה יהיה בזבוז אנרגיה, ופשוט לא הוגן בכלל, להאשים את עצמך.

צריך לבודד את הרכיבים.

לעשות סדר, מה שנקרא.

ואז לבקש ממנו שיעזור.

כמו שאמר ונברא עולם, שיאמר ויסתדר הכל.

איך שתרצי.

בהצלחה, יקרה שלי

אמא חכמה יש לך.א"י זה קשה

נכון, ונבונה ורגישה מאד.פינג.

נכון נכוןקול דממה

בדיוק בגלל זה את צריכה לבוא אליי לשבת |שולף טיעון מנצח|פינג.

ככה יהיה לכן מלא זמן לדבר!

האמת שאני לרוב מדחיק דברים שברור לי שיפריעו לתפקוד שליא"י זה קשה

כרגע. הרבה פעמים אני מרגיש שיש משהו שברור לי שאני יצטרך מתישהו להתמודד אבל כרגע לא בא לי אז אני פשוט נמנע מלהתעסק בזה.
זה הרבה פעמים תוקע אבל זה מאפשר לחיות עם ראש נקי. וכשמשהו עולה אז מתמודדים איתו.
לפעמים באידאולוגיות לפעמים בבירורים נפשיים.

האמת,פינג.

שאני די משוכנעת שזה לרוב קורה לך בכלל בלי שתדע.

ההמנעות המודעת מלהתעסק במשהו היא כבר שלב אחר;

הדחקה במודע זו גישה רבת חילוקים.

הגדרת טוב. זה בערך כמו, "דיה לצרה בשעתה".

השאלה כמה מקום תופסת הנקודה זקוקת הבירור הזאת.

כלומר, השאלה אם השד לא סוחב יותר אנרגייה כשצריך לשמור על מנעול התא שלו ולזרוק לו אוכל,

מאשר כשפשוט עומדים מולו ונלחמים איתו.

(פעם מצאתי לזה דימוי שכזה:

אם אתה מטאטא אבק אל מתחת לשטיח,

זה באמת מקל עליך את חיי היומיום.

זה אולי התעלמות. אבל למי מפריע? העיקר שככה נוח יותר.