בטח שלא משהו אלכוהולי.

הקיבה שלו בנויה לעכל חלב. אין לו בגיל הזה איך להתמודד עם מזונות אחרים. טעימות קטנות של דברים אחרים אני נותנת הכי מוקדם בגיל ארבעה חודשים - זה גיל הטעימות.

פעם אחת ויחידה שאני נותנת לתינוק קטן לטעום משהו שהוא לא חלב: בברית. מיץ ענבים (לא אלכוהול לקיבה כזאת פיצפונת). מנהג ישראל דין, ואני מאמינה שקיום המנהג לא יכול להזיק. אבל לא שמעתי שיש מנהג ישראל לתת לתינוק לטעום מהקידוש...

וכמובן שמדובר על מיץ ענבים ולא על יין.

מגיע לקיבה או לא אני לא יודעת, אז לא אתווכח.

נותנים תרופות אם צריך, זה נכון, אבל זה כי חייבים וברור שאם אפשר עדיף יותר בלי. כשלא חייבים - לא נותנים לתינוק טעימות לפני הגיל שרואים שמערכת החיסון שלו בשלה להתמודד עם זה (מלקק רצפה וכו).

מבחינתי טיפה מהקידוש זה חובה..

מטרנה זה דבר חיצוני אות דבר, גם זה תעשייתי ולמרות הכל נותנים.

אני חושבת שרק טוב קורה מלטעום מהקידוש..ובכל מקרה לא יכול לקרות שום נזק (זה לא מחקרי.. אבל כל הסביבה הרחבה שלי במשך כמה דורות עושה את זה ובנתיים לא קרה כלום ב"ה).

אשמח אם תפני אותי למראה מקום אם יש לך.

מטרנה כמובן חייבים לתת בדייקנות, רק מה שהוכן במפעל מוכר עם אישור משרד הבריאות ששמים רק מרכיבים שמתאימים לתינוקות, ורק במינון המדויק של מים ואבקה לפי ההוראות. דווקא נמזה תלמדי כמה חשוב להקפיד על מה שנותנים לתינוקות. וגם אחרי כל ההקפדות - ההמלצה הבסיסית כידוע היא לתת חלב אם ולא מטרנה. כשצריך נותנים מטרנה, גם אני נתתי, אבל לא לומדים מזה על מקרים שלא חייבים.

וכמו שאמרת בעצמך הסביבה הרחבה שלך זה לא מחקרי. אני מהמשפחה הרחבה שלי יכולה ללחמוד שלא מסוכן לסוע בלי חגורה ובלי כיסא בטיחות, וגם אין בעיה בעישון. ב"ה שנתונים סטטיסטיים מסיקים מאלפי אנשים עם double blind ושאר הכללים למחקר סטטיסטי.

את כתבת שאקמולי חייבים לתת ואני מכירה אלפים שלא נותנים דבר כזה לתינוק אלא מורידים חום או מסייעים בצורה אחרת בלי לתת חומרים זרים.

ברמה הזאת, מבחינתי הילד שלי יקבל לטעום מהקידוש. ושוב, זה לטבול את המוצץ ולנער, כך שנותר מעט מאוד רושם של טעם. ואני שוב מזכירה לך שבברית נותנים לתינוק יין וזה לדעתי כן כתוב איפה שהוא וכל הבנים היהודיים בעולם מקבלים את זה ודבר לא קרה. מחקרי יותר?!

בשום מקום לא כתבתי שחייבים לתת אקמולי. כתבתי כך: "נותנים תרופות אם צריך", וזה מבחינתי וממה שהבנתי מכל הרופאים - היחס הנכון. לתת תרופות, בין אם אנטיביוטיקה ובין אחרות, רק אם צריך. "צריך" זה אומר מצב ששיטות אחרות לא עושות את העבודה. ממש לא רצוי לרוץ לתת תרופות על כל פיפס, אפילו בילד גדול ובטח שבתינוק קטן. החום הוא כרגיל טוב להתמודדות עם המחלה ולא כדאי להוריד אותו. לרוב הנקות מרובות הן המשכך כאבים הכי טוב. אני נותנת אקמול רק במצב קיצוני. ובטח שאני לא מסיקה מזה שאפשר לתת חומרים אחרים, שאין עליהם אישור מיוחד לתינוקות, במצבים אחרים - שאין בהם צורך מיוחד.

כל הבנים היהודים מקבלים יין בברית? לא, הרבה מהם מקבלים מיץ ענבים. זה מה שהילדים שלי קיבלו בהוראת המוהל. גם את זה לא הייתי נותנת ביום אחר, אבל שומר מצווה לא ידע רע, ובברית זו באמת מצווה לתת לתינוק. ביום אחר גם לא הייתי כורתת לתינוקות חלק מהגוף! וזה שעושים את זה בברית לכל התינוקות וכמעט אף תינוק לא הגיע מזה לסיכון - אני לא חושבת שכדאי להסיק מזה שאפשר לחתוך תינוקות גם בימים אחרים....

ועם הרבה יותר סוכר.

ושוב, זה די דיון עקר... הילד שלי יקבל יין מהקידוש הרבה לפני שהוא יקבל כל תרופה קונבנציונאלית או מטרנה וכו'

לא יודעת מה יותר גרוע, רק חשוב להתייחס גם לנתון הזה.

לגבי "כל הבנים מקבלים את זה ושום דבר לא קרה" - אם את רוצה להתייחס לזה כנתון מחקרי את צריכה להוכיח ששום דבר לא קרה מזה - כלומר שאף ילד שקיבל סכרת זה לא קשור לחשיפה הזאת לסוכר, שאף ילד שפיתח אלרגיה בהמשך חייו זה לא קשור למזון זר שהוא נחשף בגיל שהקיבה עדיין חדירה, שאף ילד שפיתח דלקת במעי לא קשור לזה וכו' וכו'. כל זמן שאין לך הוכחה לזה - אי אפשר לסמוך על הנתון הזה כהוכחה שאין בזה סיכון. בגדול עושים ברית (על כל מה שכרוך בה) למרות שיש בה מעט סיכון, כי זאת המצווה. זה כתוב כבר בגמרא.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....