בס"ד
רציתי להתייעץ אתכם במשהו.
כבר תקופה ארוכה שאני בהתלבטות לגבי המוכנות שלי להתחיל קשר.
הסיבה היא חרדות/פחד. ואסביר
הייתי בישיבת הסדר לפני מספר שנים. הישיבה היתה אחלה באמת רק שאני עם הזמן משיעור ועוד שיעור על ערך לימוד התורה וניצול הזמן וצניעות וכו' לאט לאט מאוד פחדתי.
העניין הוא שאם לדוגמא לומדים על ערך לימוד התורה וכמה זה חשוב וכו' אז ישר אני מרגיש שכבר מעכשיו אני חייב להיות מושלם ופרפקט בדבר ואם לא אוי ואבוי לי מהקב"ה. כאילו שאני עתיד להענש בעולם הבא. דימיינתי את עצמי כאילו אני צריך להיות ככה בחדר אפור כזה ואוי ואבוי לי אם אבטל רגע מביטול תורה. וכן לגבי חלק גדול מהמצוות הרגשתי שאם נפלתי אוי ואבוי לי ושאני עלול לסבול ייסורים קשים בעולם האמת.
אתן דוגמא נוספת לאיך אני "תופס" את עבודת ה':
לא מזמן היה את עניין מכירת יוסף. בסופו של דבר יוסף התנכל עליהם בשביל לכפר להם על הדבר והאחים הצטערו על זה שעשו זאת(מי יותר מי פחות על פי פירוש רש"י).כמובן ידוע לנו שהאחים היו צדיקים ומכרו את יוסף לא ככה סתם מרשעות אלא חשבו שיש לו דין של מורד במלכות(יהודה) ולכן עונשו מיתה. או שידעו שיוסף הוא בחינת צדיק בבחינת שבת. והם לא היו בדרגה זאת ורצו שיבין מה הם עוברים ולכן השליכו אותו לבור שזה לא בחינת שבת. אז נכון שכנראה שכתוצאה משנאתם אליו טעו וחטאו בדין שפסקו לו אבל בסופו של דבר הצטערו על הדבר. ואע"פ כן כמה דורות לאחר מכן 10 הרוגי מלכות מתו במיתות משונות ונוראיות על מנת לכפר על עוון האחים.(ור' עקיבא כנגד השכינה לכאורה).
בקיצור שאני חושב על זה אני אומר הרי ברור לי שעשיתי עוונות בחיים וכנראה לצערי עוד אעשה ומה יהיה בסופו של דבר בעולם האמת? אני רוצה לעשות תשובה על כולם אבל לא תמיד מצליח.
לדוגמא אם דיברתי לשון הרע על משהו אני חושש שמא איבדתי את כל שכרי והשכר עבר אליו וכו'...
בסופו של דבר עזבתי את הישיבה לאחר מספר חודשים בודדים וגם זה מתוך חשש עצום שמא אני עובר על רצון ה' ושאולי אני עלול להפסיד את העולם הבא שלי וכו'.(דרך אגב מדובר באמת באמת בישיבה טובה אני משער שאני היחיד בשיעור שהדבר הזה קרה לו).
זמן קצר לאחר עזיבת הישיבה הכרתי את הספר ב"גן האמונה". הספר מאוד עזר לי והקל עלי הרבה מהצער ומהפחד מה'.הייתה תקופה שהבנתי שהפחד היה יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות אבל שהעיקר לגמרי זה פחד מעונש מה'.
תקופה ארוכה הייתי מתפלל על ריפוי הפחד.
התגייסתי בערך כשנה וחצי לאחר התיכון לצבא במסלול שח"ר. הטירונות(ג'ובניק) הייתה ממש קשה אע"פ שהיא הייתה חודש אחד. הדבר מאוד הקשה עלי ומאוד סבלתי מהרגשת פחד מייסרת. אע"פ שהיה זמן ארוך יחסית לתפילה עדיין לא הספקתי להתפלל תפילת שחרית בזמן של שעה כי לדוגמא הייתי נתקע בק. שמע וממש מנסה לכוון שמא לא אצא ידי חובה. או שהייתי מתפלל לאט וחוזר כמה פעמים על מילים כי חששתי שאני דילגתי על מילה/משפט ושמא לא אצא ידי חובה וכו'. בסופו של דבר הטירונות הסתיימה בהצלחה לאחר צער רב.
לפי הזכור לי לאחר זמן מה(בערך כמה חודשים לאחר ההתגייסות) ולאחר תפילות והתבודדיות רבות הרגשת הפחד ללא סיבה מאוד הופחתה ואף כמעט נעלמה. עדיין סבלתי מלימוד התורה. ולימוד דברים על עונשים וכו' היה עלול להעלות בי פחד קשה וחזק.עדיין הייתי נתקע בק. שמע ועדיין הייתי חוזר על מילים לעיתים קרובות אבל היה הרבה פחות קשה מלפני כן.
לאחר בערך שנה הפחד ללא סיבה חזר אך אם כי לעיתים לא כ"כ קרובות.
עיקר הפתרון(וזה דורש השקעה רבה גם שנראה שאבוד ויש ייאוש חזק) זה דרך ההתבודדות שלימד ר' נחמן וזה גם דבר שלוקח שנים מסתבר.
ממש ממש לא מיזמן סיימתי את השירות הצבאי שלי(3 שנים). המצב הרבה יותר טוב מליפני כמה שנים ואני מצליח להתפלל יותר מהר מבעבר אע"פ שהמצב עוד טוען דרך ארוכה והדברים עדיין קיימים.
היו הרבה רגעים של קושי והתגברות חזקה של פחד אבל השיגרה מאוד עזרה לזה.
עכשיו אני עומד לפני התחלת קורס פסיכומטרי והבעיה שהבנתי שהמצב שלי עדיין על הפנים.
לדוגמא אני ממש עלול להטלטל מפגישה של עונשים/אזהרות בדברי תורה ואפילו אם אני לא עושה את הדברעדיין עניין העונש מאוד מפחיד ומייסר אותי.
וכמובן שכל חייו של האדם יש לו על מה לעשות תשובה - ולכן על דברים שאני צריך לחזור בתשובה קרה לי לפעמים שהפחד מתיאור העונשים העלולים להיות בעולם הבא כל כך מלאו אותי והפחידו אותי עד שממש זה כבר הפך להיות בגדר חרדה.
לדוגמא חשש שמא לא אכוון כראוי ב"שמע ישראל...." ו"ברוך שם" ולכן אני קצת איטי שם או החשש שמא דילגתי על מילה בתפילה וכו'....
מה שמאוד עזר לי בעבר זה הספר "בגן האמונה" אבל עם הזמן הרגשתי שהשפעת הספר התפוגגה ברמה מסויימת.
אני מאוד משתדל להמנע כמעט מכל ספר שאני מכיר/חושש שמא יפחיד אותי ולומד בעיקר ר' נחמן,תנ"ך,פניני הלכה.
השבת פגשתי חבר שאני מאוד מעריך אותו ואוהב אותו.הוא חבר שלי מהתיכון והלכנו ביחד לישיבת ההסדר.הוא נשאר בה ולאחר הצבא החליט להתחיל את החיים ולעזוב והוא מאוד מרבה בלימוד תורה.חשבתי שלאחר 3 שנים וכל מה שעברתי שאני מחוזק מספיק ומספיק בריא ושאני יכול ללמוד איתו את הספר "מסילת ישרים". למדתי איתו את ההקדמה והתמלאתי פחד חזק.קראתי על כל המדרגות של הזריזות/נקיות וכו'. והבנתי עד כמה אני רחוק מהשלמות.לדוגמא הרגשתי שאני הולך להתייסר בעולם הבא ייסורים קשים מאוד בגלל שאני לא הייתי מספיק זריז לקיים מצוות והפסדתי הרבה בחיים שלי. וגם הרב יצא נגד אלו שמרבים לקרוא תהילים למיניהם - דבר שמאוד חשוב לי והקל עלי הרבה סבל בתקופות הקשות. לאחר הלימוד הסברתי לחבר מה שעבר עלי מהלימוד והוא ניסה להרגיע אותי אך לצערי לא כ"כ בהצלחה.
באמצע הלילה התעוררתי עם פחד חזק מאוד מהעולם הבא וגם הרגשתי שמאוד מאוד קר לי ושאני מזיע- הבנתי שזה התקף חרדה ופשוט סבלתי עד שנירדמתי שוב.אני עדיין סובל מפחד מאז המיקרה בשבת ומשתדל לעסוק בדברים שיעסיקו לי את המחשבה. פתאום בבת אחת התנפצה לי המחשבה שאני די נבראתי מהעניין. אם לפני המקרה בשבת חשבתי שאולי יש סיכוי שכבר עכשיו - זה יהיה הזמן הנכון להתחיל להכיר ולהתחתן אז בבת אחת המחשבה התנפצה לי.
ההורים שלי היו שותפים למה שעבר עלי בתקופה של ההסדר ועד הגיוס וחשבו שהדבר עבר.אני לא רוצה לשתף אותם בזה מ2 סיבות:
1.אני יודע שהם יקחו את זה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה מדאגה וצער שזה מה שעובר על הבן שלהם.
2.ההורים שלי מסורתיים ואני יודע שאם אספר להם את הדבר הם עלולים להתעצבן שאני דתי מדי. וגם אני מרגיש שאני שהוא היחיד במשפחה שמסמל את הדרך של דתי בלי להתפשר (לדוגמא שמירת נגיעה,שמירת שבת כהלכתה לפרטיה וכו') וזה עלול להיות חילול ה' גדול מאוד.
אני משער שיש פה אנשים שעברו מקרים זהים/דומים גם אם בדרגה פחותה ורוצה לשאול עצה ממכם איך התמודדתם?מה עשיתם?
טיפול נשמע לי נושא יקר מאוד. וכמובן שאיני רוצה לקחת תרופות במיוחד אחרי שעברתי כבר תקופה קשה מאוד מאוד בלי תרופות ועם הספר בגן האמונה ועם תפילה.התקופה של בין ישיבת ההסדר והצבא.
אני מבין שכדאי לי למצוא עבודה אפילו יחד עם קורס הפסיכומטרי בשביל שתהיה לי שגרה אבל מפחד מ"העולם הגדול" לעשות ראיונות ולפגוש מראיינים ומקומות חדשים קצת מפחיד.
כואב לי שה' מייסר אותי כ"כ אבל אני מנסה להודות לו על זה ולהסתכל על כל הטוב שיצא לי מזה:רגישות גדולה לזולת,רצון ושמחה והשתדלות להרבות בגמילות חסדים, הגעה להסתכלות מתוך עומק ויופי על חלק מהמצוות אחרי חיפוש קשה ורב,יכולת לעזור לאנשים רבים מתוך החוויה הקשה שעברתי/עובר.אבל עדיין שואל את עצמי מי כבר תירצה להתחתן עם אחד כזה שיכול לפעמים לחטוף פחדים? האם אזכה להתחתן עם זיווג טוב? האם אתרפא?
אז נכון שסיימתי שירות צבאי רגיל אבל עכשיו ממש כמה ימים לאחר הסיום פתאום אני מאוד מרגיש כאילו חזרתי לתקופה ההיא גם בגלל הפחד והחרדה שנפלו עלי וגם בגלל שאיני יודע לאן פני מועדות.
אני מודה לכם מכל הלב על העזרה.שה' יברך אתכם.
