התוצאה של מה שעובר עלינו היא טובה, אבל הדרך יכולה להיות יותר טובה

אבל האמת היא שהקושיה טובה מאוד

זו שאלה מסובכת. הרמב"ם בהלכות תשובה עונה עליה..

שהקב"ה עושה את זה כדי שנגיב, שנחשוב, שנלמד ושנתפלל, שנדבר איתו.. שנבקש!! משל יפה: (אני לא יודעת מה המקור)

לאיש אחד, עשיר, היו שתי נשים, אחד שאהב פחות, ואחד שאהב יותר.
זאת שאהב פחות באה אליו וביקשה אלף ש"ח לכל מיני דברים, אז הוא נתן לה מליון ש"ח, לא באמת היה איכפת לו למה, [כסף זה לא הבעיות שלו בחיים] רק שתקח מה שהיא רוצה, תעזוב אותו ותלך.

אשתו השניה, [שהוא אוהב יותר] באה וביקשה גם היא אלף ש"ח. אז הוא התחיל לשאול אותה מה היא רוצה לקנות,לאן היא הולכת וכו', ואז נתן לה רק מאה ש"ח!

אמרנו שכסף זה לא הבעיה שלו, וזאת האישה שהוא יותר אוהב, טבעי שיביא לה יותר ולא משנה למה, לא??

אז לא. הוא באמת אוהב אותה והוא לא התקמצן עליה. הכסף לא היה תלוי במה אשתו מתכננת ולאן היא הולכת, הוא כ"כ אוהב אותה שהוא מתענין בה, הוא רוצה לדעת מה היא חושבת ומה מענין אותה, רוצה לשמוע אותה, ולדבר איתה. הוא נותן לה רק קצת, חלק, כדי שתחזור!! שתבוא שוב!! שידברו אחד עם השני. הוא רוצה להרגיש את הקשר איתה, לחזק אותו. 

הוא שם, אוהב ורוצה לתת!!    זאת שהוא פחות אוהב, לא ממש איכפת לו מה איתה, שתקח מה שהיא רוצה ותלך, שתבלה.
אבל לה הוא מחכה שתחזור, מחכה לשמוע ממנה, רק שתבוא ותבקש!!, שתהיה קשורה אליו!

הנמשל די ברור זה דרך מאוד מעניינת להסתכל על המציאות. הקב"ה לא סתם זורק לנו קשים, התמודדויות ומקרים שונים בחיים. הוא לא מתקמצן. זה לא כי הוא רוצה שנלך ונסתדר עם זה לבד. הוא רוצה שנפנה אליו!! שנדבר, שנבקש, שנזכור שהכל בידיו והכל ממנו. שהוא באמת רוצה בנו. אוהב ומתענין. רוצה שנרגיש שהוא אבא!! שהוא קשור אלינו!

מקווה שזה עונה על השאלה שלך.. גם אם לא זה הסתכלות יפה על קשיים שלכולם יש בחיים

 

• היה היה מלך שהיו לו שני בנים. האחד היה גר בארמון. כל מה שבן זה רצה - היה צריך לבקש קודם מאביו, שגם לא תמיד הסכים. הבן השני חי מחוץ לארמון, ואף פעם לא ראה או תקשר עם המלך, אבל היה לו תקציב מכובד שיספיק לו לכל החיים אם לא יותר. כל מה שהוא רוצה - הוא מקבל, יש לו הכל. חוץ מקשר עם אבא שלו.
• הנחש (עפר תאכל כל ימי חייך - לכאורה זה טוב כי בכל מקום אליו הוא הולך יש לו אוכל)
• מצרים (שלא צריכים גשם)

שלפעמים ה' קובע לנו דברים לפי המעשים שלנו ואולי דבר אחד שהוא קבע לנו זה בכדי ללמדנו ובכך הטוב אך אם שינינו את מעשינו אנחנו יכולים גם לשנות את הגזרות עלינו. (אני יודעת שזה לא מספיק אבל זה מה שהצלחתי להוציא כרגע מהמוח הלא עובד שלי) אבל בתכל"ס השאלה טובה

"החושב בתפילה שמשנה את העניין האלקי, הרי זה מחרף ומגדף, והחושב שאינו משנה אלא את עצמו הרי זה מקטין את ערך התפילה, ועמה יחד את כל הערך של העבודה האלקית. אבל המכוין, שהוא פעל לשנות את עצמו לטוב, וע"י היחס שמעצמות הוייתו (אישיותו) משתנה, משתנה כל הערך של כל ההויה אליו לעילוי ולטוב, כי כל ההויה כולה מתפעלת מאחד מחלקיה הרוחניים בייחוד".

הרב קוק בעצם אומר שמי שמתפלל משנה את עצמו, וע"י כך את כל המציאות עקב הקשר הקיים לכל יחיד עם העולם. 

הרב יוסף אלבו (ספר העיקרים מאמר רביעי, פרק יח) מביא משל יפה.

מלך אחד גזר גזירה על כל הערלים במדינה, שיקבלו עונש. אם ערל ילך וימול - אזי הגזירה לא חלה עליו כלל. הגזירה נשארה בעינה, אך היא לא כוללת אותו! 

ואם נאמר - והלא נראה שאני נשארתי אותו אדם לאחר התפילה? אלא, שאפילו שלאחר התפילה אין הבדל (ניכר, כמובן), בזמן התפילה נהיינו לאנשים אחרים, וממילא ה"גזירה" שחלה עלינו כבר אינה תקפה לגבינו.

בנוסף אני מסכים עם התשובות של ירא ורך הלבב ו@david7031

ראיתי עוד משהו יפה שכתב הרב חרל"פ:

"יסוד התפילה אינו מפני שאנו זקוקים למה שנאמר בה, אלא מפני שהאמת כך היא, שהוא חונן לאדם דעת, רוצה בתשובה , מרבה לסלוח וכו'... ומפני שהאמת כך היא רוצים אנו בהפקת אמת זו. את עצמנו אנו מסלקים לצדדים ואך את האמת אנו מבטאים ולה מודים ומייחלים" (מי מרום חלק י"ג)

זו מעלה גבוהה מאוד להסתכל כך על התפילה, לכן כ"כ מתאים שהרב חרל"פ ז"ל כתב כן, אך יש בזה גם צד שאנו צריכים ויכולים להתחבר אליו. יה"ר שנזכה.

ה' טוב, והוא עושה הכל לטובה, אבל יש טוב שהוא כיף ומתוק, ויש טוב שהוא לא כיף ומר.

גם תרופה היא טובה, אבל אנחנו מעדיפים להיות בריאים או לפחות שהתרופה לא תהיה מרה.

לכן בראש השנה אנחנו לא מבקשים שתהיה שנה טובה, כי בכל מקרה השנה תהיה טובה, כי ה' מנהיג אותה, אלא אנחנו מבקשים שנה טובה ומתוקה.

לדוג': אם ה' רוצה שאדם יחזור בתשובה, הוא יכול לעשות שאמא שלו תהיה חולה במשהו מסוכן, והופ, האדם מתעורר, וחוזר, אבל ה' יכול גם להכניס את הבן-אדם "במקרה" לשיעור של איזה מישהו שיחזק אותו לחזור בתשובה, ויגע לו בדיוק בנקודה בנפש וככה האדם יחזור בדרך יותר נוחה.

ואין מה לדאוג, לה' לא חסרות דרכים...

הוא הביא דבר קשה, הוא החליט שהוא רוצה לתת "טוב מר",

אז אנחנו מבקשים שישתנה ל"טוב מתוק",

זה לא אומר שמה שהיה הוא רע, אבל הוא לא נעים לנו ואנחנו מבקשים שהוא ישנה, זה לגיטימי.

זו גם דרך התמודדות, כשה' מביא קושי, בדרך כלל זה כדי שנפנה אליו בתפילה.

(אם זה נסיון בעבודת ה', אז ברור שצריך להתמדד, אבל חייבים גם לפנות לה', כי "אלמלא אין הקב"ה עוזרו - אינו יכול לו"

ואם זה קושי אחר, אז גם, ה' רוצה שחוץ מההתמודדות איתו, נפנה אליו שיעזור.)

לגבי הד"א, אשמח לשמוע, אבל בעיקרון אני חושב שזה די אותו דבר, קשה לחלק בין אותה מילה בזכר ובנקבה...

שהטוב המתוק זה הטוב, והטוב המר זה לטובה..

כי כרגע זה מר, וייצא מזה משו טוב.

לא ממש הצלחתי להסביר, מקווה שהבנת

ממתי טוב זה הווה וטובה זה עתיד?

אולי לטובה זה הטוב המר, אבל זה נכון גם על לטוב.

כי זה מר  אבל בסוף זה מביא לטוב/ה.

מהסיפור על נחום איש גמזו, שאמר על כל דבר "גם זו לטובה", אבל אתה צודק שאין הבדל טכני בין המילים. משהו שהשתרש - "לטובה" זה התוצאה, "טוב" זה ההווה.

זה לא העניין אם זה טוב או טובה.

ההבדל הוא טוב וטובה או לטוב ולטובה.

טוב וטובה זה ההווה, לטוב ולטובה זה התוצאה.

טוב לבין לטובה.

זה מה שהיא שאלה. וזה ההבדל.

טוב זה הווה,

ולטובה זה עתיד.

אנחנו רוצים שיביא בדרך אחרת, שאנחנו מעדיפים. 

לא בגלל שהדרך שאנחנו מתפללים היא יותר טובה

אלא פשוט היא דרך שאנחנו מעדיפים. היא נעימה לנו יותר. 

זה כמו שאדם חולה...

לטובתו הוא לא יכול לאכול דברים מסויימים.  

לטובתו הוא חייב לקחת תרופה מרה מסויימת. וכו'

אחרי שהוא מבריא זה משתנה... עכשיו הוא יכול לאכול את מה שהיה אסור קודם, וזה גם לטובתו.

ככה גם פה..

במצב הנתון כרגע יש דברים שאם יביאו לאדם זה יזיק לו.  או שבלי הייסורים הוא היה שוכח את הקב"ה

אבל התפילה משנה את המצב של האדם ומקרבת אותו לקב"ה.

 ואז אפשר להביא לו את מה הוא ביקש. ולא רק שזה לא יזיק זה יקרב אותו. ועכשיו זה נהיה לטובתו

כל מה שעובר עלינו זה מהשם 

ולפעמים הקדוש ברוך הוא קצת מנער אותנו וזה לא נעים אז... 

אנחנו מתפללים שיגמר מקבלים על עצמינו לחזור לתלם ועושים זאת..

אבל, למה שדברים יקרו בדרך הקשה??

לקב"ה יש מספיק דרכים לנהל את העולם (סופסוף אני מסכים עם הירא ורך הלבב במשהו...), 

צריך להתפלל למיתוק הדין, וחוץ מזה, יש סיפור חסידי לא מוכר כ"כ,

שמספר על איזה אדמו"ר עשה "עליית נשמה" לבטל איזו גזרה קשה,

ופגש בעולמות העליונים גדולי ישראל שנהנים מזיו השכינה, ולא נראה שמפריעה להם הגזרה,

שאל אותם אותו אדמו"ר: רבותינו, אתם ודאי יודעים על הגזרה למה אתם לא פועלים לביטולה?

ענו לו, שמעולם האמת רואים שהכל לטובה, שאל אותם: אם כן רבותי, למה שאנו בעלמא דשקרא נתפלל לביטול הגזרה??

ותשובתם היתה, שבעולמם שלנו צריך להתפלל על מה שנראה רע, חשבונות שמיים, משאירים לקב"ה, ואנו נתפלל לביטול הגזרה.

ברור שזה טוב. אבל אנחנו לא יודעים לראות את הטוב שבזה

אז למה אנחנו רוצים שישתנה?

אם זה הכי טוב, ואנחנו רק לא יודעים לראות את זה, אז שנבקש לראות את זה, לא שישתנה.

עונש שניתן לילד בעקבות חוצפתו מועיל ותורם לחינוך שלו.

אבל (ברוב הפעמים) זה לא נעים.

אז במקום לקבל עונש לפעמים בקשת סליחה מועילה, והיא באה במקום העונש. ולפעמים זה לא מספיק. (למשל- ילד שמתנצל מאה פעמים על כך שהתגנב לארון תרופות ולקח כמה כדורים בלי רשות. זה לא יעזור. הוא עדין יובהל לבי"ח ויצטרך לעבור פרוצדורות לא הכי נעימות.)

בנוסף- 

במקרים רבים הקב"ה מכניס את האדם למצבים לא נוחים בכדי שהוא יפנה אליו בבקשה לשנות את המצב. (דוגמה- שרה, רחל ולאה היו עקרות).

הרמח"ל, הרמב"ן והרמב"ם מדברים על זה. (מכיוונים שונים).

מומלץ לעבור על החיבורים שלהם.

בהצלחה!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....