זה כמו ללכת ולקבל מכה קטנה, ובפעם הראשונה מתעלמים ומתקדמים הלאה. בפעם השניה, המכה קצת יותר כואבת אך ממשיכים לצעוד.. ככה עד השלב בו אני נופלת! ונשברת! ומתחננת לקצת רחמים (שארגיש בהם).
ודווקא בתקופה כזו חשוכה יחסית, מגיעה איזשהי הצעה מעניינת והלב צועק שאין לו כח עוד והשכל אומר לעשות השתדלות ולסמוך על ד׳. אז אני שמה הכל בצד, מחייכת ומשתדלת לראות את האור. מצליחה להתרומם קצת ולהרגיש חיובי.
אז הפגישה הראשונה הייתה כל כך נעימה ודיברנו לא מעט (!!!) ומשום מקום אני מקבלת מסר שזה לא מתאים. ושוב אני מוצאת את עצמי נפולה וכואבת באותו המקום שהייתי לפני כן.
אני משתדלת לוותר, לנפות את המיותר ולהתמקד בעיקר, עם כל הקושי שבדבר!
מה אני צריכה עוד לעשות???
אשמח לתובנות

