בס"ד
אחד אחד.
מי שבאמת רוצה ללמוד לרוב עושה את זה. שנה לפני השירות, תוך כדי השירות, שנה אחרי השירות..
הרבה גם עושות רק שנה אחת ואז את השנה השנייה מקדישות למדרשה (הסדר לא משנה).
ומותר לך ללמוד תורה שאת רוצה כל עוד את לוקחת בחשבון את כל ההשלכות.
אני למשל החלטתי שיותר חשוב לי ונכון לעולם שלא אשב עוד שנה אלא אתחיל להתקדם.
כי כן, המציאות גם דורשת, לא חייבים להקשיב לה, אבל היא דורשת.
בקשר לזה שהבעל צריך לפרנס-
והיכן הסתירה?
אם את רוצה להתחתן עם בעל אברך זאת בעיה שלך בלבד, לי אין שאיפות כאלה.
בעלי יעבוד וגם אני אעבוד. שנינו מפרנסים. כיום להסתדר ממשכורת אחת זה לחיות מאוד מאוד בצמצום ואין לי שום כוונה לחיות ככה.
ואני מבינה שבנים יש להם צבא וכו' אז זה הגיוני שהם מתחילים ללמוד מאוחר.
לא אומר שלי אסור אבל כל עוד זה לא משהו שאני מרגישה שחסר לי ברמה אישיותית אני לא רוצה לעשות את זה ולהגיע למצב שאני נשואה עם ילדים בתואר ראשון (יש מצב שאגיע לזה אבל גם אז מעדיפה שזה יהיה מהשנה השנייה ואילך ולא בראשונה).
ושוב, זאת רק אני, אם את לא מרגישה ככה אז לכי ולמדי. תופעת המדרשות היום היא מאוד גדולה ומקובלת. אולי לא בחברה שאת גדלת בה אבל בכללי היא מקובלת.
ובקשר לזה שגברים צריכים לדעת שהם חלק מגידול הילדים:
אני לא מכירה הרבה כאלה שלא מבינים. בציבור הדתי זה די ברור וזה די החינוך.
אולי בציבור החרדי זה שונה, אני לא יודעת, אבל בציבור הדתי זה ככה. שוב, תלוי כמובן בפלג של הציבור הדתי שאת משתייכת אליו אבל רוב אלה שאני מכירה זה ברור מאוד שגם הבעל עוזר בבית ועם הילדים ושגם האישה עובדת.
זה אפילו לא עניין של מגדר, זה פשוט נקרא זוגיות.
ולסיום-
החברה הדתית היא מגוונת מאוד.
החברה בה אני גדלתי באמת מחנכת כמו שאמרת- תלמדי כדי שיהיה לך איך לפרנס ותטפלי בילדים (זה כמובן בהקצנה אבל אין בה מקום למימוש עצמי).
החברה אליה אני משייכת את עצמי היום היא הרבה יותר פתוחה, מקבלת, ומעודדת נשים לעשות מה שטוב להן.
אם לא מתאימה לך החברה הלוחצת והסגורה אז תעזבי אותה.
זה לא פשוט כמו שזה נשמע, ברור לי, אבל זה בהחלט אפשרי ולפחות אצלי זה גם בהחלט מספק.
אני הרבה יותר שלמה עם עצמי עכשיו.
תמצאי את המקום הנכון לך שאת שלמה איתו.
אם את לא רוצה להתחתן את לא חייבת.
אם את לא רוצה בעל אברך את לא חייבת.
אם את רוצה שנת מדרשה, או עשר, את יכולה, תוך שקלול ההשלכות כמובן, אבל את יכולה.
אם את רוצה/לא רוצה לעבוד זו בחירה שלך.
ואת תמצאי מישהו שיקבל אותך כמו שאת.
כי להדחיק את מי שאת ולהתנגד לו לא יעזור לאף אחד וגם כנראה יגרום לך להכיר מישהו שלא מתאים באמת לאישה שאת.
אלא לאישה שאת מציגה.
אז תהיי אמיתית עם עצמך ותוך שקלול כל האפשרויות והתוצאית תחליטי מי את ואיפה את.
ולכי עם זה. לכי עם עצמך.
אני לא אומרת להתעלם לגמרי מהסביבה, אם לא היה לי חבר יש סיכוי שהייתי הולכת לשנת מדרשה מלאה ולא רק משלבת עם לימודים, אבל יש לי חבר, ואני שמחה בו ואוהבת אותו ובשביל שנינו אני רוצה ומוכנה לעשות את זה.
לא כי כפו עלי או לחצו עלי, כי אני יודעת שככה נכון לי ושזה מה שאני רוצה.
זה היה מכורח המציאות, אבל זה מכורח מציאות שאני בחרתי בה.
תבחרי במציאות שמתאימה לך ולכי איתה. תחיי את החיים שלך, ולא את החיים שאחרים רוצים שיהיו שלך.
ותהני, זה הכי חשוב
.
מלא ב"הצלחה, באמת.
ואם יש דברים שלא רלוונטיים את מוזמנת לסנן.
אני לא באמת יודעת מה מצבך המשפחתי ומי את..
מקווה שבחלק לפחות הועלתי.
.
) אם תפתחי ספר לא יהיה כתוב אסור לך.... את זה לומדים בחיים תוך כדי תנועה.
)
