אני לא סובל את "הרבניות" ברגע שאני קולט אחת כזאת אני רץ

חחחח - לקראת נישואין וזוגיות

אין לי בעיה שבחורה לומדת אמונה והלכות בסיסיות אבל זהו. וכבר אמרתי שאני שונא את הרבניות האלו?

ענייני אמונה וכד' אז כן, זה טוב ונכון אבל לא להיסחף

הרבניות האלו מביאות לי עצבים

זה הכל שאלה מאיפה היא לומדת תורה? כדי להידמות לגברים?? או לשמה כמו שאומרים..

אני חושבת שברגע שזה בא מלימוד לשמה.. אין עניין של  התנסות או משהו כזה ותכלס זה 

נכון גם לגבי בנים....

כי הם חושבים שרק ללמוד גמרא זה מספיק...

מה לעשות שפחות לומדים שם תנ"ך, ויותר גמרא וכו'....

כנראה

דוסים מחוץ לישיבה, בגלל שפתאום הם מבינים את המשמעות האמיתית של מה שהם עושים... הכל תלוי ברקע, ברצון ובאישיות

הי,

אני אגיד לך מה- כשבנות רווקות אז הן סומכות על אבא שלהן בנוגע לרוב ההלכות ואני מדגישה רוב כי כמובן שיש הלכות שבנות חייבות לדעת, ואז הן מחכות להינשא וללמוד עם הבעל שלהן, אבל כשהבעל מתעכב ולא מגיע אז הן נשארות קרחות מכאן ומכאן וזה מה שהכי עצוב,

אני יודעת שהחלום שלי לפחות לשבת וללמוד עם בעלי הלכות כי אני מרגישה שזה התחום יחסית חלש שלי כי....

ותורה כל פעם שאני לומדת קצת, אני מתאהבת בה מחדש!! ואני מבינה כל פעם איזה זכות זאת! וסליחה על הפלצנות אבל זה באמת ככה! זה זכות ללמוד תורה ולדעת אותה!!! 

תתחתן עם אחת שמחזיקה בנשיות בריאה, ותהפוך אותה לתלמידה חכמה עם הרבה ידע כללי.

נזכרתי שיצאתי עם בת ישראל.

ונדהמתי מידעתה בתורה.

עדכנה אותי שהיא לומדת איסור והיתר טור בית יוסף וכו'.

.

סיפרתי לה איזה מדרש שהיה קשור לפרש השבוע.

פאף

היא- "חגיגה".

אני- מה?

היא- זה בחגיגה!!

.


באמת משמח כשבת בקיאה בהלכה ואמונה. 


לפחות שאחד מאיתנו ידע הלכה טוב.

אז שיערב לה.

למרות שלא נראה לי המקום של נשים.

יכול להיות שגם מקרין על האופי.

 לחיי

שאסור לבשל בשר בחלב? שצריכה להדליק נרות שבת? שאסור לחלל שבת?

שאסור לחלל שבת או משהו אחר?

לא ידעת שאסור לברור בשבת? שיש מוקצה? שאת קמה בבוקר את מברכת ברכות השחר?

זה חלק מהחינוך ילדים שאבא חייב לעשות

והמשכת באכול בחדר מדרגות, שצריך לברך שוב. איך בלי ללמוד היא או הוא ידע?

יש מוקצה מחמת מלאכתו לאיסור / בסיס לדבר האסור

יש מוקצה מחמת מיאוס

יש מוקצה מחמת גופו

יש מוקצה מחמת חסרון כיס..

הלכות שבת , בלתי אפשרי (כמעט) שלא יחלל שבת. 

למשל : קריאה בחוברות בשבת , פרסומות, דיבור על מה שמתוכנן השבוע, מוקצה( למשל: עטיפה של חטיף אחרי השימוש היא מוקצה)

מה את חושבת תלמדי שנה הלכות שבת את תדעי משהו? את תדעי המון סיפורים אבל שיגיע יום ואת תעמדי מול סיטואציה את לא תדעי מה עושים.

לדוגמא: קרש גיהוץ עם מגהץ עליו נשאר פתוח בחדר מותר לך לשים את המגהץ בצד ולקפל את הקרש? הוא מפריע לי מסיבה מסויימת. כן או לא ולמה?

זה במקרה הדוגמא שעומדת לי מול העיניים (משבוע שעבר ) אם תפתחי ספר לא יהיה כתוב אסור לך.... את זה לומדים בחיים תוך כדי תנועה.

החיים מלמדים אותך יותר מכל דבר אחר. יש את ההלכות הבסיסיות שכל אחד ואחת חייבים לדעת ואם לא זה בעיה. מצטער מאוד ילדה בגיל 13 שלא יודעת ששומרים נגיעה מגבר ההורים שלה לא חינכו אותה זה א-ב של בית יהודי וילדה בכיתה א' שלא יודעת שמברכים ברכת המזון צריך לתהות מה ההורים שלה עושים

אחד הדברים החשובים שהרב עובדיה לימד זה חשיבות לימוד ההלכות האקטואליות. לימוד שמביא לידי מעשה ולא בפלפול. שואלים שאלה פשוטה מותר או אסור לא מעניין אותי כעת את שורשי המחלוקת ואת מחלוקת רב ושמואל. מעניין אותי אם מותר לאכול גבינה 4 שעות אחרי שאכלתי עוף או לא.

אדם יכול להיות איכותי מאוד אבל להישאר עם חור או שניים בהשכלה.
ההורים של אותה הילדה אולי יולדים כרגע...מצד שני אולי הם חזרו בתשובה....
בגדול אני נגד פזילות לכיוון אחרים, זה פוגע בפוזל הרבה

אם מדובר פה על בורות אז זה לא מופנה לבנות זה מופנה למין האנושי 

אם זה על  חוסר לימוד תורה אז זה מופנה ליהודים

אם זה הרצון לגרום לנשים ללמוד תורה - אז זו לא ממש הדרך.

סיפתח של שיחה זה לא הכאב שלך והצער שלך לשמוע את הירידה הרוחנית וחוסר התורה שבהם - זה הנכחה של דעותיך על אוכלוסיה (כמעט) שלמה - אתה רוצה באמת לעשות משהו בעניין, מעולה! 

יש דרך, יש מילים והכי נכון יש כיון ומטרה לשאוף אליה,

אני מעריך מאוד את מחשבותיך, נכון יש כאלו שאין להם ידע תורני אבל מנגד יש כאלו שיש להם נשמת תורה כל כך גדולה שזה אפילו עשרות אלפי דפים לא יקנו...

נסה לגלות את האש הלבנה שיש בבחורה - את העולם התורני המדבר מתוכה - ואליו תתחבר, תאיר אותה מהכיוון הזה. לא מהדעה שלך, ולא מהעולם התורני שלך, (אל תדון את חברך עד שתגיע [ולעולם לא תגיע ] למקומו)

**הדברים נכתבו ברצון לעזור וחס וחלילה לא מהטפה או התקפה 

ראית מה זה, עד פה הגעתי בשביל לכתוב...

תקשיב, בתור בחורה, מי שאני ראיתי בורים הם הבנים ולא הבנות.

לצערי...מחוץ מכמה נדירים.

קיצר, בנים תפקידכם ללמוד תורה, בנות תפקידכן לדעת את ההלכות שקשורות אליכן.

כדאי לכן מאוד מאוד להעשיר את עצמכן בתורה 

אבל לא בשביל שום בחור

וקחו בחשבון שהבחור ידע פחות מיכן....

הן לומדות את זה ברצינות באולפנה, ואילו בישיבות התיכוניות, בהסדר ובגבוהה

מסתפקים בגמרא, שגם אותה לא לומדים עם ההשתלשלות ההלכתית

ואיך הגעת למסקנה מי יותר יודע ומי פחות?

או היו בשוק מהידע שלי

או כשהם דיברו על עניין תורני הם דיברו ברמה די רדודוה לצערי.

החברה העמוקים הם היו אחרי הרבה הרבה שנות ישיבה גבוהה. (למעלה מ7 שנים)

אז כדאי לך לשמוע לו 

אלא כללית בהכירותי עם בנים

תסתכל כמה אופציות טובות יש לך

רק תיקח בחשבון שזה בא ע"ח הנשיות הבריאה

@חסדי הים 

אני רואה כבר את הדיונים שיבואו אח"כ

במטרה להיות תלמיד חכם מפסיקים עם הטיפוח כי צריך להיות עם שפם וזקן. ואז מרגישים גם הרב של הבעל (כי הוא בור ועם הארץ^^^) ומתחילים לפתוח לו ספרי הלכות להוכיח לו שהוא טועה....

אני חושבת שיש להבחין בין אחת שלומדת מתוך שאיפה ל"שיוויון" , ללמוד כמו גברים וכד' לבין אחת שלומדת מתוך "לשמה" ,כי באמת היא רוצה לדעת וכו'. במקרה האחרון אין שום סיבה שזה יפגע בנשיות או משהו כזה... אם כן, זה כבר עניין של אופי.. וכל אחד ומה שמתאים לו/ה..

בעד- כדי לדעת

נגד- מתוך שאיפה לשוויון

ז"א אם בחורה הולכת לשעורי תורה בנושאי אמונה או בנושא לשון הרע אז בשמחה אבל אם היא הולכת לשעורי גברים, גמרא אז שונא את זה.

שלא הגבלתי לגמרי את נושא השיעור...כמובן שיש תחומים שלא מקובל לנשים ללמוד, אבל הדגש הוא על הכוונה, מאיפה מגיע הרצון ללמוד.

שגברים לא מחפשים רבניות, מחפשים נשים אמיתיות.

תראה, זה דיי הגיוני, לרוב הבנות אין את הזמן ללמוד ולהעמיק את ידיעותיהן בתורה, ישנן מעטות שאכן עושות מדרשה אבל רובנו לא זכינו ל"מתנת" ההסדר שמאפשרת הזה, נוסיף לכך שמצופות מאיתנו שנתיים שירות, לימודים אקדמיים (גם בשביל להיות מורה צריך ללמוד 4 שנים...* ולהתחתן בגיל סביר ככה ש...

עם זאת אכן ישנן כאלה שמשלבות לימוד רציני עם השירות, הלימודים או במסגרת עצמית- אבל ברור לך שזה לא מגיע לאותם עומקים, בטח שלא לאותה רמה

ובתור אחת שכן שילבה קצת מדרשה עם השירות וגם ממש חשוב לה ללמוד בעצמה אני יכולה להבין על מה מדובר ולהסכים שאכן קיימת בורות מסויימת. 

נאמר "כל המלמד בתו תורה, כאילו לימדה תיפלות". נכון, זאת איננה הדעה האחת והיחידה, אבל זאת היתה הגישה היותר נפוצה. יש לזכור שעם כל הכבוד -- ויש הרבה כבוד -- זאת היתה חברה פאטריארכאלית עם כל מה שהולך עם זה. יש אפילו מחשבה שאם בת תהיה בקיאה בתורה ותהיה תלמידה חכמה, זה יבריח שידוכים פוטנציאליים. הרבה בעלים ירגישו שדבר כזה מערער את מעמדם. הרבה גברים אוהבים להיות "כל איש שורר בביתו". לפחות להיות הפוסק האחרון בכל דבר וענין, ובמיוחד -- במשהו כמו תורה, כי התורה נחשבת לממלכתו הבלעדית של הגבר. וכי איך יכלו נשים ללמוד תורה? הרי לא קיבלו אותן לישיבה או לבית המדרש. אפילו לא לחדר. רק אותן שזכו שאביהן לימד אותן ידעו קצת תורה. אומנם אמרו שנשים ניחנו ב"בינה יתירה" אבל באמת לא חשבו שיש להן אינטליגנציה מספיקה כדי ללמוד גמרא למשל.

מכל מקום, מכיוון שאתה כל כך נהנה מלימוד תורה, אולי תמצא בחורה אינטליגנטית שתהיה מעוניינת ללמוד -- ואתה תהיה המורה שלה. אם היא מאוד חכמה, ואם יהיה לכם מספיק זמן להקדיש לזה, יש להניח שלאחר זמן -- היא תוכל להיות החברותא שלך. כמה נפלא ! הצרה היא שהרבה זמן לא יהיה. די מהר יבואו הילדים והם אינם משאירים הרבה זמן לשום דבר... חוץ מזה, מישהו צריך לפרנס את המשפחה שתקימו. אם אתה תקדיש את כל זמנך ללימוד תורה, אז אישתך תצטרך לפרנס. גם אם גם אתה תתרום את חלקך ביצירת מקורות פרנסה, הרי שתהיה עסוק בזה, ולא יהיה לך זמן ללמד את אישתך תורה. בקושי תוכל לקבוע עתים לתורה עם איזה תלמיד חכם מחבריך.

החוויה שלי היתה שבכל פעם שאני מדבר עם בת על נושא שקשור לתורה, אני מראש יודע שאני חייב לפרט הרבה ולהקדים הקדמות, כי ברור לי שאם לא כן היא לא תבין..
התחושה היא כאילו אתה מסביר לילד קטן. ממש אבל ממש ככה. תקין? לשיפוטכם בלבד.
(וכן אמרתי למציעים שאני מחפש מישהי עם חוכמה מסויימת)

ובאמת אני לא מחפש תלמידת חכמים שאין לי מה לחדש לה.. 
אבל חשוב לי שיהיה לה מה לומר ואולי אפילו מה לחדש לי, כי ברור לי שאת אשתי אני אעריץ (במובן החיובי), והדברים שהיא תאמר ומאמינה בהם יכנסו לי ישירות ללב אבל ממש.

ובכוונה לא דברתי על בנים ואני לא רוצה לדבר עליהם.. ונכון לפעמים גם עם בנים שאני מדבר איתם אני מרגיש שאני מסביר לילד, הרי למדתי 6 שנים בישיבה. אבל בן שלא לומד אמור לדעת איפה שהוא שהוא לא בסדר. אבל לבנות מי יגיד שלימוד תורה המתאים להם יכול להאיר להן את החיים?
לבנים השארתי לעשות ק"ו לבד, רק מסר עקיף יכול להשפיע עליהם. אני חושב.

וברצינות לפעמים אני מדמיין את עצמי בתור בת לומד כ"כ הרבה ספרי אמונה, וביטחון ומידות, ופסקי הלכה... יש המון ספרים מרתקים! אבל יש לי תפקיד ללמוד עיון, והאמונה רק חצי שעה-שעה ביום.

והבנות שלא לומדות תורה כי הבעל הפוטנציאלי לא יאהב את זה? חבל עכשיו הן מפסידות גם תורה וגם בעל עניו.

ההיפך.. אני מכיר את המעלות וההתמודדויות שלכן ואני יודע שאתן פשוט נפלאות. הדגשתי שאני לא בא לתת ביקורת, אלא רק אמרתי דבר שאני חושב שיוסיף מאוד.

כתבתי שהרגשתי שאני מסביר לילד קטן לא בגלל חוסר הערכה ח"ו, אלא כי - 

את מכירה את הפנים של ילד כשאת נותנת לו צעצוע מסוג חדש שהוא בחיים לא ראה? מבט מלא סקרנות ועניין? כך היו הפנים של הבנות..

והגילוי עניין הזה הוא דבר מאוד חיובי לדעתי. והרגשתי חבל בשבילן - אם הן כ"כ מתעניינות, איך זה שהן לא לומדות?

ושיחה שיש בה גם דברים מחז"ל לא צריכה להיות כבדה ובלי רגש! בת אחת אמרה לי שבסוף הפגישה "וואי אני לא זוכרת פגישה ראשונה שדברתי בה כ"כ הרבה..."
(היא אולי פחות מוחצנת בדר"כ)      
 

מה הקשר בין לימוד תורה ללימוד תואר לשירות לאומי להסדר של הבעל לתפקיד של הבעל לפרנס ושאת גם צריכה לפרנס וגם לגדל ילדים לפתיחות לשוק העבודה לטורח ולעומס של קריירה ומשפחה במשרה מלאה

אני לא יודעת בת כמה את ומה מצבך אבל הרבה פעמים אנחנו לא עושים דברים בגלל "מה יגידו"..

תעשי מה שטוב לך ולימוד תורה [כל אחת בדרכה שלה] לא אמור להידחק הצידה בגלל מה שיגידו או בגלל תואר וכד'..

היום בגלל הפמיניזם [לטוב ולרע] הגיע מצב שאישה גם אחראית לפרנס, לטפל בילדים, לנקות, להיות משכילה עם תואר, להיות "נשית" וכו'... ואז אומרים למה הן כ"כ ממומרמרות כשהן לא עושות משהו באמת בשביל הנפש שלהן.. העיקר "שיגידו".

מאחלת לך ולכל הצדיקות עם הנפש הטובה הזאת למצוא אדם שבאמת ידע להעריך את זה ושתרגישי הכי מלאה ומאושרת בעולם

צריך רק לדעת איפה לחפש ולכוונן את עצמך למקום הזה.. לפעמים גם לא תראה את זה במבט ראשוני.

 מצד שני, אפשר לומר שגם בנות יכולות להרגיש את זה כשפתאום נפגשת עם מישהו והוא לומד בישיבה ונשמע שהבן אדם ממש רציני בתורה וכו' ולפעמים יש הרגשה שהבת יודעת יותר ממנו וזה יכול גם לתסכל הרבה פעמים שהשיח לא כמו  שהבת\הבן שואפים לו..

לדעתי, יש מקרים שזה יכול להיות חוסר התאמה ויש מקרים שאולי הצד השני עוד לא נפתח לזה, זה באמת תלוי אופי יותר מאשר כמה הוא יודע.. אדם שמתחבר למקום הזה שיש ב זיקה ואהבת התורה גם אם הוא לא יודע הכל פרפקט ואוהב ללמוד זה כבר יהיה חלק ממנו וגם אם הוא עכשיו לא יודע אז הוא ירצה להתקדם לכיוון וכן להעמיק אבל כשיושב מולך בן אדם שאדיש לזה וזה לא כל כך מעניין אותו כמו שזה מעניין אותך זה כבר יכול להרגיש רחוק ממך ואם זה מתפתח אולי גם לתסכל, אם השאיפות והמטרות שלו הם לא כמו שלך ושהשיח כ"כ רחוק משלך..

קיצור חח אל  תדאג לא חסר בנות שאוהבות ללמוד ב"הה היום יש בשפע במיוחד בעידן המדרשות  בהצלחה!

בס"ד

אמרו חז"ל ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים וכבר פסק הרמב"ם שאשה לא מלמדים אותה תורה ובפרט לא תורה שבעלפה

ובעל הטורים כתב לא תלבש אישה עדי איש מכאן שלא ילמד אדם את ביתו תורה

ויש סיבה לכך הגמרה אומרת מפני שמציאות דברי תורה לדברי הוייי

אשתו של רבי מאיר בעל הנס למדה המון תורה וסופה היה שהיא לא יכלה לקבל את דברי חז"ל והתאבדה ופירשו שיתכן שאין לה חלק לעולם הבא כי כל המתאבד אין לא חלק לעולם הבא

מחפש אתה כלה חפש אשה כמו אשת רבי עקיבה שבמקום ללמוד תורה  בעצמה שלחה את בעלה ללמוד תורה

ואמר שלמה המלך ותורת חסד על לשונה אשה מה שצריך להיות שגור בפיה זה כמה חסדים עשתי היום כמה צדקה עשתי כמה כלות שמחיתי זוהי תורת האשה היהודיה  צניעות מלאה וחסד

בברכת התורה לך ובברכת המון חסד לאישתך לעתיד  רחמים

 [יג] אישה שלמדה תורה, יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו.  ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה:  מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן.

 אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות.  במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה.  אבל תורה שבכתב, לא ילמד אותה לכתחילה; ואם לימדה, אינו כמלמדה תפלות. 

הקיצר האבא עדיף שלא ילמדה. ואם לימד אותה בפועל (תורה שבכתב) לא לימדה תיפלות.

אבל היא עצמה יכולה ללמוד ויש לה שכר על זה!

הרמב"ם  פסק כרבי אליעזר,

אבל דעתו של בן עזאי היא שחייב אדם ללמד בתו תורה.

הגר"א גם פסק שהמלמד את האשה תורה בכתב אינה כמלמדה תיפלות.

ובמסכת נדרים דף לה:  "אבל מלמד הוא את בניו ובנותיו מקרא"

וגם לא מראה רצון ללמוד הלכה - מדליק אצלי נורה אדומה. גם (ואולי בפרט) כשהיא מגדירה את עצמה כ"תורנית".

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה