עד שהחיים שינו אותי ואת המציאות. ושוב- חיפוש, מציאה, וודאות, שינוי וחוזר חלילה.
מדובר בתהליך ארוך שהתחלתו עם תחילת הבגרות וסופו בקבר.
הוא לא מסתיים ותמיד יש גילויים חדשים ושינויים מפתיעים.

מבחינה מקצועית-
חשיפה למקצוע באופן חלקית היה מספיק כדי למשוך אותי פנימה.

אח''כ היו גם קורסים ולמידה עצמית בנושא שנתן לי להבין עד כמה הנושא חשוב לי ולהמשך חיי.

ובמילה אחת- התנסות.
ע''י התנסות ותהייה (גם במימד הלא מקצועי) הגעתי למסקנות ול'תוצר הסופי' שסיפקו אותי.

אני אישית בת 13 וחצי.

אני חושבת שבגיל הזה יש המון בלבולים ומעכשיו כבר מתחילים לבנות את עצמינו

(אני מרגישה ככה אישית לגילי)בדרך כלל מרגישים את זה בגיל 15.ומעלה.

התחלתי בסוף כיתה ח' ובכיתה ט' זה היה ממש חזק אצלי. היום אני בכיתה י"א. זה באמת תהליך של חיים שלמים, אין לזה סוף. אומנם יש פרקי זמן, קופות כאלה בחיים, שבהם יש איזשהו הפסקה.. אבל זה אף פעם לא נגמר לגמרי וכל הזמן אנחנו נחשפים לדברים שלא נחשפנו אליהם קודם או שמחזקים את מה שחשבנו והרגשנו או שבכלל משנים את דעתנו.. כל דבר שקורה לנו בחיים ושאנחנו עוברים ומגלים- משנה אותנו ואת המחשבות וההרגשות שלנו, ויוצרות ממנו אדם שונה מעט, ככה שכל הזמן אנחנו משתנים וברגע שאנחנו משתנים אז גם הרצונות והשאיפות משתנות.. קיצור זה דבר שמלווה אותנו כל החיים וזה תלוי בחוויות אישיות שאת עוברת כי זה מה שמשנה את השאיפות שלך. אבל בכללי כמו שאמרתי, זה תהליך שמלווה אותנו במשך כל החיים.. אולי יש לזה גיל התחלתי אבל אין לזה סוף

מכיתה ו' התחלתי לשאול את עצמי ומאז כל הזמן בתהליך. זה מסובך צריך לנסות לחשוב מה מיוחד בך? במה את טובה?

בס"ד

ב"ה משהו שהבנתי מהניסיון:

אם אתה מתלבט אם אתה טוב בזה או בזה או אוהב את זה או את זה

אז אתה פשוט חייב להתחיל לנסות לעסוק בדבר הזה ולראות איך אתה מרגיש

לדוגמא: חושב להיות מורה- תעבוד בתחום דומה של הדרכה - או בתור מורה מחליף

חושב שיש לך כושר מנהיגות/ניהול תנסה ותיבדוק ע"י עשיית מעשים טובים שדורשים מנהיגות וניהול

וכו'

וכו'

לדעתי ככה תכיר את עצמך וחבל לחכות אלא פשוט תנסה תנסה תנסה בכיף מה שאתה מתלבט בו/מה שלא ברור לך איך אתה בו

ולפני התחלת ההשתדלות וגם במהלכה - תפילה לה' שיתן לך את העצה הנכונה כפי מה שהוא יודע מה באמת טוב עבורך ומה באמת נכון לך

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....