על החיים שלך, על מקרים שקרו לך היום, עם החברים או העבודה...

יש רבדים עמוקים שכנראה לא פתחת...

על החששות שלך דברת כבר?

על החולשות שלך?

על הרצונות הפנימיות שלך?

והעתק ממשהו ששלחתי למישהו פעם:

פערים (זה נכון לשני המינים, אתה זכר אז אני פונה אליך ככזה):

דתית,

יסודיות או חפיף (בשטיפת כלים, למשל...)

מהיר או איטי

מסודר או בלגניסט

רגוע או עצבני

ציני או רגיש (זה לא הפכים, אבל...)

אקטיביסט או אדיש

עיר או ישוב

מה מעצבן אותך?

מה מרגיע אותך?

מה נעים לך?

מה נותן לך חיות?

מה אתה מצפה מבן הזוג שלך?

כאדם? כרעיה? כהורה?

חלוקת תפקידים בבית:

כלים, בישול, לקיחת ילדים מהגן, ניקיון, קימה בלילה לילד

נראה לי זה מספיק בינתיים.

תם וממש לא נשלם.

בהצלחה!

מה אתה חושב כל הנשואים יושבים ומדברים כל היום? מותר לשתוק

אתה גבר. אינך צריך להפוך לדברן בשביל להתחתן. תשאיר לה את זה

תלמד איתה

תהיה עמה

טיילו

תדברו על נוף, על חוויות בהווה

תהיו במה שאתה עושים.

תהיו בהווה.

תהיו יחד.

ותהיו גם בדממה

[דברים של "מח ימין". ה"ברברת" נמצאת ב"מח שמאל"..]

תהיו.

מותר להיות

.

על מה אתה מדבר עם החברים שלך

טוב לכם יחד?

אתם מתאימים מבחינת ציפיות לחיים?

למה לא לסגור עניינים?

(כמובן שתמיד יש על מה לדבר ואחרי שהקשר חזק זה כבר זורם לבד)

הכין רשימת נושאים לפגישות.

אני לא נוהג ככה כי אין לי ראש לזה.
 

וגם אני חובב שתיקות (ולוואי וגם הן היו חובבות שתיקות)

אבל אם זה יכול לעזור נהדר.
 

בכללי יש המון ואשים- צריך למצוא את ערוף החיים שלך- מה שמחייה אותך אתה יכול לדבר עליו שעות.

אותי מעניין רפואה נניח.

אפשר לדבר על זה שעות.

תבדוק מה מעניין אותך ומה מעניין אותה ותעלו על נתיב השיח. נוא שביל החיים.

ויהי האדם לנפש חיה "לרוח ממלא".

בא נגיד,  שלא זכיתי במדליית השרשור הנכון..

חפרן מדרגה ראשונה. אחד כזה שהבחורה חוזרת מדייט והחברות שאלות אותה איך היה? נחמד, אבל חופר

על הדברים שהזכרת מדברים רק לאחר שפחות או יותר מחליטים להתחתן.

בחודשים הראשונים מדברים על הדברים הכיפיים, על התחביבים, אקטואליה, חוויות שעברתם וכל מה שמעניין אתכם בחיים.

הולכים לטיולים, עושים סדנאות, וכל הדברים הכיפיים.

רק כשכבר רואים כימיה ושטוב לכם ביחד, אז מדברים על הדברים שהזכרת.

בסופו של דבר, אחרי שתתחתנו, כבר כמעט ולא תדברו על איך יראה הבית, והשבירת שגרה תהיה הדברים הפשוטים והחוויות שתצרו לעצמכם ביומיום ו/או בחופשות.

    כדי לדעת מה המראה, לא צריך לדון בכלל בשום נושא.

    לגבי השאר, יהיה הרבה יותר קל לגלות את הדברים האלו באמצעות קשר זורם,

    בקשר שקודם כל "התאמה שיכלית", את תקבלי תשובות לא אמיתיות

    (בייחוד אם הוא/היא מעוניינ/ת בך או רוצה לשמור על כבודו/ה).

ב. עדיין מדובר בהתאמות רגשיות, כי את יודעת שאת מתחברת בד"כ יותר לאנשים מסוג מסויים.

    ובאופן כללי, את השאלות התחקרניות, אמורים לשאול בבירורים, בפגישות כבר עובדים על בניית הקשר הרגשי (בהנחה שזה מתאים).

    החריג היחיד, זה ענייני דת, שאפילו אם יש זוג שהכי מתאים בעולם, והם כבר אוהבים אחד את השני,

    זה דבר שאמורים להיפרד עליו (מבחינה שכלית).

א. הרבה הצעות נופלות כבר בבירורים.

ב. אפשר גם לראות אחרי פגישה או שתיים שאין סיכוי לכימיה.

ג. לפעמים גם יש פערים דתיים, שאז גם וודאי חותכים שיכלית.

מצד אחד, אין עניין להתיש את עצמך בפגישות עם אנשים שאינם בכיוון שלך.

מצד שני, אין עניין לעשות דייט כמו ראיון עבודה, אח"כ גם החיים שלכם כזוג ייראו ככה..

החשש שלך לא קיים!

כי את זה פשוט מגלים מהר (בייחוד אצל בנות).

ועוד יותר, את חושבת שתיפגשי עם אדם יותר מארבע פגישות,

ואת לא תדעי את התשובות האלה מתוך האופי שלו (בהנחה שאת לא אותן ישירות)??

את חושבת שהבן-אדם השני יסתיר את החיים שלו ממך במשך חודשיים,

ורק באמצעות השאלה שלך הוא פתאום יחשוף את עצמו??

הבית יראה לפי הכימיה שתיווצר ביניכם,

וממש ממש לא עפ"י הדיבורים שמדברים בפגישות הראשונות..

את יכולה לשאול כל אדם נשוי בעולם..

לגבי גילוי הכימיה:

לגלות שאין כימיה, אפשר פחות או יותר מייד (לרוב זה לוקח 1-3 פגישות),

לגלות שיש כימיה טובה, זה אכן לוקח זמן..

ולכן, רוב ההצעות תיפולנה לאחר 2-3 פגישות, אפילו אם רק בודקים כימיה.

כבר בבירור מקדים בודקים התאמה כזו, שהכוון והשאיפות בכללי מתאימים... אחרת, אם זה סותר או ממש רחוק אחד מהשני, מאוד קשה  להתגבר על הפער בלי לוותר על דברים חשובים בהמשך,  כמו רמת רוחניות לדוג'.   בדייטים מוודאים את זה ובמקביל בוחנים אם יש כימיה.. כך לדעתי בינתיים..

בחיים לא דיברתי על זה. גם לא אחרי שהתארסנו... הבית נראה כמו שאנחנו נראים, אני מניחה...נבנה עוד ועוד עם השנים.

מדברים מהלב על מה שקורה בחיים. "כך וכך קרה לי היום. הרגשתי עם זה כך וכך." וכו'.

ב. משתפים .... 

בערך כמו בשיחה עם החבר הכי טוב  

ג. אם ההרגשה היא שאין מה לעשות ביחד אז נראה שבאמת לא כדאי להמשיך....

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳