לומר שאני אומרת סתם??

לא יצליח לי?

אני לא יודעת על מה הפולמוס אבל יש ילדים, ובעיקר ילדות, עם אינטליגנציה רגשית גבוהה, עם יכולת לחוש תחושות עמוקות של צורך באמהות, צורך בבן זוג. ולראות את עצמן בנות זוג לבן בגילן.

פיזית כמובן שלא.

יש לי חמישה בנים שיחיו, הם מתחילים להתבונן בי באופן מסויים רק בסביבות גיל 12.

אני חושבת גם שתלוי אם ילדים כאלה חשופים לחברה מעורבת או לחוסר צניעות בטלביזיה או באינטרנט.

מה הבעיה בזה?

אולי קצת לפני הזוי לחשוב שיש משיכה בכיתה ב' למשל

משיכה יש אולי ... בגיל 15.. ? 

אבל רגישות יש הרבה הרבה קודם

ממה שאני ראיתי בכמה מקומות-

בית ספר שהפריד כבר בכיתה ג, כי ראו שבכיתה ד לילדים כבר לא נעים

מקום אחר- העונש שהמורה איימה בו לילדי כיתה ד "מי שיפריע ישב ליד הבנות! " (ולהפך...) 

מקום אחר- כיתה ח'- התלמידים נכנסים לחדר פעילות, מתיישבים לבד, אוטומאטית יש חצי עיגול בנים חצי עיגול בנות, בי"ס מסורתי לא דתי. 

תבין לבד. 

תבדוק מאיזה גיל חלים דיני יחוד - כנראה שם קו הגבול אותו אתה מחפש

ב. פעם אנשים היו יותר בוגרים ומבינים בגיל צעיר יותר.

למרות שגם היום ילדים בכיתה א' יודעים דברים שלא אמורים לדעת....

מחשבות על חתן או כלה יכולות להיות גם בגיל 4, במיוחד כשדודים או אחים מתחתנים אז הם רוצים גם

בן שלי בגיל חמש רצה להתחתן עם ילדה של שכנים וזה היה הדדי, דווקא הייתי רוצה שבזמנו ובעתו יביא מישהי כזאת

יש שוני בין בנים לבנות, בפשטות בנים משחקים מלחמה וכדורגל ובנות בובות ותסרוקות, בדרך כלל

ילדה בת שלוש לא יכולה להתמודד עם ילד בן ארבע וחצי שלא הציבו לו גבולות בבית

בנים ובנות צריכים גישה קצת בפעילות, בלימוד, במשחק, בהצבת גבולות

אני נכנסת לגן ורואה ילדים משחקים ביחד כל הזמן, בנים ובנות, באותם משחקים.

הילד שלי שמחק גם עם הבנות וחבר טוב של לא מעט בנות. הוא פשוט לא עושה את ההפרדה- הוא מתיחס לילד ולא למגדר. והוא משחק עם מי שנוח לו לשחק איתו.. 

והם יכולים לשחק באבא ואמא ודוקא אחד הבנים יתעקש להיות אמא וללבוש מטפחת\אחת הבנות תהיה אבא.

או שהילד שלי בא אלי ומבקש שאני אקשור לו מטפחת והוא יהיה אמא של שבת..

הם מגלים את העולם, וזה יפה ומדהים. 

ואנחנו יכולים להשליך על התמימות הזו את התסביכים שלנו ולהבהל ("אוי וי זמיר, הוא רוצה להיות בת!!") ולגדל דור חדש מלא בתסביכים, או להבין שזה תמים ולתת להם לשחק ולחקור ולגלות את העולם ולהנות.

וכשהילד שלי רוצה להכנס לשירותים ביחד עם אורחת- אני מסבירה שכל אחד בשירותים לבד, ושזה פרטי ואישי. או שלא נוגעים בבגדים של ילד אחר- כל אחד משחק עם הבגדים של עצמו.

להוציא את עניין ה"כן צנוע" "לא צנוע" כי צניעות לא שייכת בזה במובן הרגיל של המילה.

ילדה בת 3-4 אין בה עניין של "צניעות" יש בה עניין של שמירה על מקומות פרטיים.

ותאמין לי שכבר ראיתי ילדים עדינים ורגישים וילדות אלימות ושובבות.

הילד שלי (שבהחלט לא פחדן ורב עם ילדים שגדולים ממנו) יכול לפחד מילדה שקטנה ממנו כי היא מרביצה לו ורבה איתו..

מרוב "צניעות!! צניעות!! צניעות!!" 

אנחנו בונים לעצמנו חברה מתוסבכת ומלאת מתח מיני.

נשים עם דימוי עצמי לא בריא

גברים עם דימוי עצמי לא בריא ודימוי נשי מחפיץ.

אימצנו לעצמנו בגלות את הגישות הנוצריות והמוסלמיות וערבבנו אותן עם היהדות. 

ושכחנו שהיהדות היא מעל כל זה ומעבר לכל זה.

אני שמעתי בגינה כמה אימהות שמתכוונות לשלוח בנים מאוד שובבים למעורב כדי בנות יעדנו אותם

גם בנים שלי מאוד שובבים ואני לא חושבת שבנות קטנות צריכות לעדן אותם או בת שלי שמהקטנות בשנתון צריכה להיות אמצעי בחינוך בנים של אותן אמהות

או לדוגמא עבודת מדבקות שבנות נהנות ומתלהבות מיופי אז לבן שלי הייתה עבודת פרך והוא ממש לא אהב גננת שבאה בגישה כזאת ורוב בנים בגן לא אהבו את הגננת הזאת

אבל גם מעורב זה גם בסדר גמור

בגיל הזה יש גם המון בנות שובבות וגם בנים עדינים.

אין עדיין אופי מגדרי מוחלט.

הילד שלי גבר גבר, אבל עדיין אוהב להיות אמא של שבת ולשחק עם החברות שלו בפליימוביל של נסיכות.

ויש לו לא מעט בנות בגן שיודעות להיות אלימות ולשחק ברובים.

לא רואה ש"הבנות מעדנות את הבנים" מה שמעדן את הילדים השובבים זה חינוך, מבית ומגן.

(הילד שלי מאד שובב, מאד אימפולסיבי, והיה מאד אלים. היום בעקבות המון עבודה שלנו ושל הגננת הוא כבר בקושי רב ומרביץ! הוא למד לדבר עם הפה ולא ם הידיים. וזה לא קשור לשום בת עדינה..)

כן רואה ילדים משני המינים עובדים ומציירים וגם מדביקים מדבקות (הבן שלי חולה על מדבקות!) ילד שלא אוהב מדבקות זה קשור לאופי ולא למגדר.

גם בנים גם בנות

ובגן בנות יש אווירה אחרת

בקשר לגן מעורב זה תלוי בפרופורציות

אני באמת לא חושבת שבנות מעדנות בנים אלא שיש הרבה הורים שחושבים כך ומה שיוצא יוצא

ואני לא הייתי מגדירה לשחק במלחמה כאלימות, מסכימה לגמרי שחינוך מבית ומגן מעדן את הילד

וכל הכבוד לך את נשמעת אימא טובה מאוד

אני אישית הרגשתי שגן נפרד יותר מתאים

וביצירה עם מדבקות היה שם מינון לא נכון

כמובן שיש עוד שיקולים כמו אופי הגן, תכנים בגן, לפעמים הורים רוצים רב הגן ומשהו מעבר, בעיקרון אני חושבת שבגן נפרד יותר קל להתאים פעילות לילדים

ואני חושבת שיש יותר בנות ביישניות ולא מדברות בגן מבנים ויש יותר בנים שאוהבים להרביץ מבנות

לפעמים ילד רוצה לשחק היאבקות, ללמוד לתת מכות, הוא לא מבין שאחות לא בקטע, זה לא הטבע שלה

עובדה שכבר בגיל חמש מכות של בנים נהיות יותר של בנים

הן "מעורבים", והן "נפרדים", הסגנון שונה כבר בגיל צעיר, ביחוד גיל חובה והלאה.

בתכנים תורניים זה יותר ניכר.

כלומר: בגן שכולו בנים, סגנון השיח ב"שיעור" כזה, שונה באופן משמעותי מגן שכולו בנות - אפילו כשמלמדים אותם תכנים.

המשחקים כמובן, בחלקם הגדול, שונים מאד - אלא שבזה יש פחות בעיה, כי אלו בשלהם ואלו בשלהן..

לגבי ילדים ספציפיים - זה לגופו של ענין. יש ילדים עדינים, וגננת שלא כ"כ משתלטת בגן של בנים - אז לא פעם יותר טוב להם גן "מעורב" עם גננת מנוסה ורגועה, מאשר "גוב האריות" של גן-בנים עם גננת פחות מוצלחת..

[לגבי משהו שהוזכר מקודם, יש לפעמים גם מציאויות של "סקרנויות מזיקות" בגן מעורב, לעיתים יותר מסקרנות בעלמא. ולעיתים גם חיקויים לא טובים שרואים במקומות אחרים.

הרב אברהם שפירא זצ"ל, אמר שבשעת הדחק, אפשר להקל עד גיל 9, כיתה ד' בערך]

הוא נפתח שם מאוד. הוא היה עד אז ילד עדין ממש. אני מרגישה שאופי הלמידה, הכללים, התקשורת של בנות פשוט לא התאימו לו, וקצת 'השתיקו' את הצד של 'הבן' שלו. הוא נעשה משוחרר הרבה יותר כשעבר להיות רק עם בנים.

יש לי ילדה בת שלוש, בגן מעורב.

לא שאני כל היום מפמפמת לה את המילה צניעות, אבל אני כן חושבת שזו מילה שבגדול יכולה להיות בלקסיקון (במיוחד אם ממילא המילה הזו באוויר בגלל שיש ילדות יותר גדולות בבית.

ילדה בת שלוש שמסתובבת בלי תחתונים ובלי חצאית (בקיצור- בלי כלום)- יכולה להבין בהקשר הזה מה זה צניעות.

וכשגננת אומרת לילדה "שבי בצניעות", הילדה מבינה יפה מאוד למה היא מתכוונת.

וחוצמזה- לדעתי לא נכון להגיד "זה לא צנוע". יותר נכון לומר- המקום הזה צנוע, ולכן אנחנו מכסים אותו.

למה גם נפרד הוא יותר משכן לקדושה מאשר גן מעורב?

אני רוצה שתרחיבי, אם את מסכימה, להסביר לי,

מה היתרון הרוחני של גן נפרד?

אצל מבוגרים, ההפרדה בין נשים לגברים, 

מונעת חטאים שקשורים לגברים ונשים, 

אבל הרי אצל ילדים זה לא שייך, 

אז מה היתרון של ההפרדה.

אני מבין את אלה שכותבים שההפרדה טובה בגלל האופי השונה

זה טיעון אמיתי שאולי באמת מצדיק הפרדה,

אף פעם לא חשבתי עליו לעומק,

אבל את לא טוענת שההפרדה טובה מהבחינה הזאת

אלא ש"גן נפרד אינו משכן הקדושה"

ואת הטענה הזאת אני לא מצליח להבין. 

ולא שאני יוצא נגדה, אלא שאני באמת לא מבין אותה.

לא יודעת באיזה גן זה יותר, כנראה תלוי בצוות הגן

בכל מקרה, זה מאוד תלוי ילד. אני רציתי שהבן שלי יהיה בגן מעורב כדי שהבנות אולי יעדנו אותו, בסופו של דבר כל האינטראקציה שלו עם הבנות (מגיל 4 ומעלה) היתה הרבצות מהצד שלו והצקות וחרמות מהצד של הבנות. ממש מיותר.

גם את הבת שלי שלחתי לגן מעורב, בעיקר כי זה מה היה, והיא די סבלה מהעניין וממש לא התחברה לבנים אלא רק לבנות השקטות. סה"כ היו להם פחות אופציות לחברים, כי מתוך הגן חצי לא היו מהמין שלהם+אלו שלא בגיל שלהם או ממש לא קשורים באופי=מעט מאוד אופציות לחברים.

ברגע שעברנו דירה והתחלתי לשלוח לגן נפרד, ראיתי רק ברכה מבחינת הקשרים שלהם עם החברים וההנאה בגן. זה גן שמותאם להם יותר, ויש הרבה יותר אופציות חברתיות.

הבנים שלי גם דברו על "הילדה הכי יפה בגן" וזה לא היה יופי חיצוני, אלא ילדה מקסימה במיוחד שנמשכו לאופי שלה.

כמובן שה"שידוכים" האלה לא יצאו לפועל. 

אפילו עשו מסיבת אירוסין. אבל בעצם יש לה מחשבות שניות על הבחור. "אולי כשאני אגדל אני אכיר חברים אחרים ואז אני ארצה להתחתן עם מישהו אחר". צודקת, אין מה לומר.

מתחיל ניצנים של משיכה שבאמת אפשר לזהות אותה בקונוטציה יותר מינית.

לפני זה - זה סתם תוצאה של סקרנות והבניה חברתית.

(לדוג'- מי שנתנה דוג' לעונש ש"ישב ליד הבנות" זה תוצאה של ההפרדה הרגילה, שהן נראות אחרת, מתנהגות אחרת, ובכללי השדר שמקבלים מהסביבה שיש הבדלים ומדרג)

סביב גיל 3 מתחילה סקרנות סביב הנושא- אבל היא בכלל לא בקונוטציה מינית. הם פשוט מגלים את החיים- אני בן, היא בת אבא בן אמא בת וכו' וגם אם יש לדוג' הסכלות או ניסיון להרים חולצה לאבא\אמא זה מתוך סקרנות ורצון להבין את העולם. אנחנו אלו שמלבישים על הסקרנות שלהם את ההקשרים שיש לנו בראש.

לפני גיל 9 זה נשמע לי עניין הזוי לקשר בין משהו מיני לילד. זה בא לו מקום תמים לחלוטין וסקרן.

(אני מלמדת בנים, בכיתה ג'-ד' ממש רואים איך זה לא קשור אליהם. איך בנות לא באמת מענינות אותם)

בידקו בבתי ספר חילוניים מעורבים

הם נחשפים לסרטים וספרים.

זה לא שיש משיכה מינית הבגיל הזה, זה חברתי.

כמו שיש שני בנים שחברים מאד טובים ומסתובבים ביחד.

ואני רואה מה מעניין את הילדים האלו- כדורגל, ספרים, חחלל, דינוזאורים. בנות?? זה לא באמת מעניין.

(אני רואה את זה הכי כשאני מתעסקת אתם בכתיבה יצירתית, בכיתה ה'-ו' אתה כבר יכול לראות כתיבה שמתעסקת בבנות או בחברויות, בכיתה ד'? מכות, קרבות, חלליות, כדורגל, מקסימות דרמות על שני חברים.

אצל בנות אפשר לראות יותר סיפורי אהבה- אבל שוב, זה ממקום חברתי, ועדיין דרמות בין שתי חברות שרבות וחוזרות זה יותר מעניין אותן..)

מצד "הקדושה והצניעות", גם לפני ה-ו. וגם מצד החינוך להם.

ויש גם שונות אינדיוידואלית בין ילדים.

מתעניינות בעצמם בעיקר.

וכשמתפתחת הבנה- יש גם יישומים בפועל, במעשה.

לא צריך לחכות ל"משיכה" במובן שאתה מתכוון אליה. יש בסיס, יש התעניינות,יש שאלות, זה הזמן

ומעבר לזה- לצניעות מחנכים מגיל קטן כדי שיורגלו בזה, ויחיו על פי הדרך הזו

לא מחכים לרגע האחרון

צניעות על שלל רבדיה.

לא הבנתי מה כתבת על ההרגל.

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.

אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!

תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.

תודה רבה. יום טוב.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.