אשמח שתספרו לי מה אתם אומרים לילדים בנושא של הטרדות מיניות, אם אתם מתרגלים איתם סיטואציות או מזהירים אותם, עד כמה מפרטים את התרחישים האפשריים, איך נכנסים לנושאים האלה, מאיפה מתחילים...
רק כדי שהשרשור לא יגלוש לאלף מקומות לא קשורים, מדגישה: אני לא שואלת על דיבור עם ילדים על נושאים צנועים באופן כללי, אלא רק על הנושא של זהירות מהטרדות. אני צריכה רעיונות.
תודה.
אפשר ממש מגיל קטן:
ללמד ילד על סודות טובים ורעים,וההבדל ביניהם
יש הצגה לקטנים של נעה אריאל על זה-לא ראיתי אבל שמעתי דברים טובים
יש ספר "מוטב להזהר ולא להצטער",לצערי לא זוכרת כרגע שם הכותבים.ספר מצויר חמוד והותאם לציבור חרדי
כשאני מקלחת ילד או עוזרת לו בשירותים וכד' , הוא ישמע ממני בנוסף לשמות האמיתיים של איברי הגוף את הכינוי "המקומות הפרטיים" וכך זה נכנס לתודעה באופן בסיסי
ללמד אותם על המרחב האישי ושיש לכבד את המרחב הזה אצל האחר,וגם אצל עצמך-דרך זה אפשר להכנס גם למצבים שצריך להגיד "לא" תקיף, רק באופן כללי בלי תיאורי מצב ספציפיים כדי לא לגרום חרדות איפה שלא צריך..
אצלנו בבית ממש סיסמה "הגוף שלי ברשותי - אל תיגע/י בי" - הם יודעים שזה טיעון מנצח במריבות
ושוב-אם קורה משהו (לא רק בהקשר הזה)לספר תמיד לאמא -או במקרה הצורך למבוגר משמעותי אחר
בצורה מפושטת-
'הגוף שלך הוא שלך בלבד, ואין לאף אחד זכות לגעת בו בלי רשות'.
(^^משפט ששמעתי מגיל 0 וגם מעבירה אותו הלאה לדור הבא).
זה^^ לא בא מהמקום המיני אלא מהבנה פשוטה שיש כללים וגבולות. ומי שחוצה אותם עושה משהו לא בסדר.
ילדים מבינים גבולות. אם זה בציורים בגן/בי"ס. ואם זה כלפי הסביבה או סמכות.
כמו שילדים מודעים לכך שיש קווים ואסור לחצות אותם (מדברים פשוטים כמו קווי המחברת ועד דרך ארץ וכיבוד הורים)
כך גם לסביבה יש קווים וגבולות ואסור להם לחצות אותם ולהיכנס אל תוך המרחב הפרטי-אישי של הילד.
לתרגל ולשנן את הסיסמה: לצרוח, לברוח ולספר לאבא ולאמא (הקרדיט לחיים ולדר).
בערך פעמיים שלוש בתור ילדה ..
קצת הסתבכתי עם זה . אמרתי לילדה -"אם מישהו מציע לך סוכריה - את לא צריכה לדבר איתו , אלא פשוט לברוח. וגם אם מישהו אומר לך שהוא מחפש את הכלב שלו וצריך עזרה "...זה התברר כלא כל כך טוב , ונכון לעכשיו היא קצת פוחדת ממבוגרים.
בכלל צריך למצוא דרך לא מפוחדת לשוחח על זה .
במקרה שלנו , אני מרגישה שלא יעזרו שיחות . ילדים הם מאד מאד תמימים וצריך פשוט להיות שם כמה שיותר.
פעם ראיתי ספר שמדבר על זה בצורה יותר יפה . משהו עם ג'ירף . הסיפור היה על ילד , שהבייביסיטר שלו , שהיה ילד גדול בן 14 נגע בו באופן שלא היה לא נעים . אני דיי מצטערת שלא רכשתי את הספר. נדמה לי שבסיפור אמא שלו שמה לב , שהוא עצוב , והוא סיפר לה.
את הילדים לומר "אני צריך לשאול את רשות" על כל דבר שמבוגר זר (ולצערנו גם מוכר) מציע לילד שלא בנוכחותנו.
מציעים לך סוכריה - אני צריכה לשאול את אמא.
מבוגר מבקש עזרה כלשהי - אני צריכה לשאול את אמא רשות.
ככה זה גם פחות מפחיד את הילד וגם מציב תמרור אזהרה למבוגר המטריד - 
יש מי שמשגיח על הילד גם אם כרגע הוא לא נוכח.
גם כי לילד שעובר הטרדה קשה יותר לבטא את עצמו אם אין לו מילים,
וגם כי אלה איברים בדיוק כמו ידיים. מלמדת שמות (בעברית ובאנגלית- אני מדברת איתם אנגלית) ומלמדת אותם גם "למי מותר לגעת". הם יודעים יפה ועונים- רק לאמא ואבא במקלחת ובשירותים.
אז הם מכירים גם שמות "מדעיים" וגם איך שקוראים בגן.
בולבול וטוסיק.
לא מבין מה הסיפור.
אבל אם את רוצה צנוע יותר את יכולה ללכת על פיפי וישבן או אחוריים.
תראי, אני יכול להבין אותך, אבל זה רק בהרגשה שלך,
בשביל הילדים כל האברים האלו וגם קקי ופיפי הם חלק מהחיים
בדיוק כמו ידיים ורגליים ובדיוק כמו לאכול ולישון, זה הכל חלק מהחיים
מבחינת הילדים הטהורים והתמימים שלנו אין בזה שום דבר מיוחד
תנסי להיכנס לראש של הילדים ולבוא בגישה שלהם,
אצלם זה לא אברי מין, אלא סתם חלק מהגוף החמוד והמתוק שלהם.
אפשר גם להמציא לזה שם חיבה, אפשר לקרוא לו "פושפוש" וכדו
המקום? זה נראה לי להכניס לילדה שזה אסור, שהיא צריכה להתבייש, שזה "המקום-שאין-לומר-את-שמו". יש לזה שמות. כמו שלא תגידי "המקום, על הזרת. זה איברים בגוף. אפשר ללמד עם הסיר של נפתלי-
לנפתלי יש גוף, כמו לך. ובגוף הרבה איברים יפים ושימושיים. ראש לחשוב, פה לדבר ולאכול... פיפי לעשו פיפי, ישבן לשבת ובו חור קטן לעשות קקי.
אין בזה שום בעיה, ובבקשה אל תלמדו את הבנות שזה "המקום", שאסור אפילו לקרוא לו בשם. ברור שבנות יתביישו בזה שהם בנות וירצו להיות בנים...
לבנים- פיפי, בולבול או פין.
לבנות- פיפי, פושפוש או פות.
עם זה גם מדברים על מה עושים איתם- פיפי. ומי אמור לראות- אמא במקלחת, בשירותים או כשמתלבשים, או המטפלות במעון.
חשבתי על זה בשבתמודדת כובעיםעם כל ההערכה לאיילת בוכניק, אבל אני לא מסכימה עם הגישה הזו.
יש עניין לדבר בלשון נקיה.
הגישה שלנו לא נגמרת בשמות, אפשר לקרוא בכל שם לאברי המין ובכל זאת להיות סגורים ועצורים בנושא.
ואפשר להפך - לקרוא בכל שם אחר ולהיות סופר פתוחים וטבעיים לגבי הנושא.
ואני מכירה את שתי הגישות (הגישה בה גדלתי מול הגישה שאנחנו נוקטים עכשיו).
ואנחנו לא משתמשים בהם.
אני לא מציעה שמות, שכל אחד יבחר לעצמו מה שנוח לו.
(ואני לא מגלה את השמות הסודיים שלנו 
)
והילדים שלי יודעים שיש שמות אחרים.
"שפה נקיה" - לא קשור ל"ניקיון", אלא למשלב דיבור.
אגב, אם את האנונימית ששמעה את איילת בוכניק- גם היציאות שלנו זה לא דבר "מלוכלך" או "מגעיל", כמו שכתבת. וזה לא נכון ללמד את הילדים כך.
זה הכי טבעי שיש. זה שלא נוגעים ושוטפים ידיים זה קשור לחיידקים ולא ללכלוך. זה מעיד ב"ה על גוף בריא. זה הכל.
נקודה למחשבהאנונימי (6)לדוגמא - לשים דברים במקום
מצוות בין אדם למקום
הייתי באיזה שהוא מקום
אני חושבת שדיבור עם ילד קטן אמור להיות ברור
אותו דבר עם גדולים וקטנים - מילים כל כך נפוצות, משתמשים בהם בכל מיני משפטים וילד יחשוב שמדברים על שירותים
מטפלת או מישהי אחרת לא תבין מה הוא אומר
או ילד אחר או סתם בן אדם יגיד משהו שזה במקרה מילה סודית ואז אותו ילד לא יבין אותו כמו שצריך
לא מזמן לקחתי ילד של שכנה מהגן ועברו ליד יציאות של כלב, אז בן שלי אומר -קקי! ואותו ילד צוחק ואז מסתכל עלי פתאום באי-נוחות ומחכה למשהו ועכשיו אני מבינה שבבית שלהם כנראה לא אומרים את המילה
תלוי כמובן מה נהוג בסביבה, אבל אם בסביבה בדרך כלל אומרים מילה רגילה או מילה מסוימת אחרת אז ילדים ירגישו טיפה שונים שאצלם בבית יש מילים שונות. לא יודעת איך לנסח את זה טוב- כשבהתנהלות של משפחה או בשפה בתוך משפחה יש הרבה דברים שונים מהסביבה זה כאילו מפריד אותם מכולם.
אנחנו מתייחסים מאוד בטבעיות לגוף ולכל שאלה שיש לילדים.
קוראים לכל דבר במילים שמיוחדים למשפחה שלנו.
הילדים יודעים גם שמות אחרים: גם "רפואיים" וגם שמות רחוב.
ואני חושבת שזו דרך נהדרת.
בבית אנחנו שומרים על נקיות הדיבור ולא משתמשים במילות רחוב, אבל גם יודעים ומכירים ומדברים ושואלים חופשי.
בגלל שזה עניין כל כך רגיש אני לא רוצה שיהיו לילד משקעים בעקבות כך. הבן יודע מה זה קקי ופיפי כי כך קוראים לזה לפעמים המטפלות אבל בבית אנחנו קוראים לזה גדולים וקטנים וכך הוא רגיל וזה גם יותר יפה בעיניי.
יצא לי לשמוע ילדים שמכריזים בקולי קולות בקניון- יש לי קקי" וסליחה אבל זה הגעיל אותי.
לא עצם זה שיש להם אלא שמעורר משהו לא נעים...אני צריך להתפנות, או יש לי גדולים יותר עדין ומכבד בעיניי.
אבל שוב אני לא רוצה שיהיה לילד תסביך על איברי הגוף שלווו מה עווששייםםםם??
אוכל משובח בכלים נאים בתוספת חיוך 
ותשתמשי בהם. אבל תשתמשי בהם- אל תתעלמי מהאברים האלה...
אגב, גם ילדים שרגילים לדבר ב"פיפי וקקי"- כשהם גדלים אפשר ללמד אותם להגיד "אני צריך ללכת לשרותים"....הם מבינים את זה מעצמם מתישהוא...
איך מלמדים ילד גם את השמות הרפואיים וגם שמות צנועים? הבן שלי הגדול אוטוטו בן שלוש ועדיין לא דיברתי איתו על שם המקום.
האמת שלא היה צורך להגיד לו משהו שקשור לזה אבל באמת שאני לא יודעת מה לעשות ואיך להתיחס לזה.
אם מישהו שמע גם שיחה של רב או דמות תורנית שמדברת על זה יהיה נחמד להחכים.
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
