גם בעולם ובמיוחד בתורה.

התורה תמיד משתמשת בלשון נקיה ומשנה סדרי פרשיות בהתאם לזמינות ולצירוף הנכון.

גם אנחנו צריכים לדעת איך לדבר ומתי להגיד מה.

לפעמים יש דברים שצריך לשמוע בגיל קצת יותר מבוגר מ-6/9/12 וביחידות.

ולפעמים יש דברים שדווקא חשוב לשמוע ולדעת עליהם בגיל קטן.

התורה שלנו מיוחדת. היא מורכבת משכבות רבות. יש בה רבדים מאוד עמוקים.

כל שנה קוראים את התורה מחדש (למרות שהסיפורים מוכרים כבר מהגן) וכל שנה מגלים דברים חדשים מכיוון שמוח האנושי מתפתח ומסוגל להכיל מורכבויות שונות וגם נוספות חוויות חדשות. שני המשתנים הללו תלויים בזמן ומשפיעים על התפיסה וההבנה של האדם במהלך העיניינים שבתורה.

ולכן, גם אם מאוד רוצים- א"א להבין ולהסביר את הכל בבת אחת.

צריך להתקדם בשלבים.

השאלה צריכה להיות לא על התורה אלא על החשיפה המיותרת שמעניק האינטרנט הפרוץ ו"תרומת" הטלוויזיה ללגיטימציה המעוותת שהוצמדה לנושא. חבל באמת.

(אגב, יש לזה פיתרון)

אנחנו בסופו של דבר מגלים הכל! לא חבל שזה נעשה בדרך של טומאה? אם אפשר לעשות אתזה בדרך טהורה?

(כולנו יודעים שההורים לא עושים אתזה)

ואני לא מדברת על גיל 8, אלא על סביבות גיל העשרה...

תוכלי להסביר לי?

כל עוד יש קשר טוב בין ההורים למתבגרים- אני לא רואה בזה בעיה.

אדרבה, עדיף שיפנו להורים מאשר שינברו באינטרנט או שיתבשלו עם השאלות והתהיות שלהם.

אם הילד לא מוכן מבחינה נפשית-שיכלית לשמוע את הדברים ולעכל אותם (אפילו אם הוא נחשף לחלקיקי מידע פה ושם ללא בסיס ברור) אז זה לא הזמן המתאים.

לחשוף ילד לעולם שלם בלי שיהיו לו את הכילים המתאימים להתמודד מולו זה עוול (קודם כל) לילד.

המציאות אכם עגומה. אגב- ניתנת לשינוי.

(אין שום סיבה לתת לילד בן 8 לנבור חופשי באינטרנט ללא הגנה וללא השגחה.)

נכון אמרת שילדים בני שמונה לא צריכים לדעת הכל ועצוב שהם יכולים לברר?

אז יש לי פתרון לזה,

מה הסיבה בעצם שהם הולכים לברר?

כי זה מעניין אותם, כי לא סיפקו להם תשובות...

אז מה צריך לעשות?

לספק תשובות.

ברור שלא צריך לענות בצורה מלאה. אפשר חלקית.

אבל לדעתי צריך להתייחס לשאלות כי אחרת הם פשוט יבדקו לבד בדרכים לא טהורות כמו שאמרו פה קודם.

אם כשילדים שואלים שאלות שהתשובות לא רלוונטיות לגיל שלהם רק יגידו להם שזה לא לגילם יש הרבה סיכוי שהם ילכו ויבדקו בעצמם ולכן צריך לענות תשובה שתספק אותם אפילו קצת ואז הסקרנות תתפוגג עד לגיל שהם צריכים לדעת יותר.

אני למשל גיליתי דברים בשלבים. כשהיתי קטנה שאלתי שאלה לתומי והסבירו לי בקטנה ככה. בלי הרבה פרטים אבל זה סיפק אותי. ולאט לאט כשגדלתי יותר קיבלתי עוד ועוד תשובות. 

מקווה שעזרתי...

בהצלחה!

ותראה\י מה שכתב הרב אהרן ראטה בהקדמת ספרו "טהרת הקודש" עמוד יב.

ותבין\ני כבר

צריך לדבר על הכל לדעתי- אבל במידה ובלשון נקיה.

באמת זה בעיה אצל חלק מהאנשים, אבל היו גם אנשים שענו לי ולימדו אותי איך עושים את זה נכון.. 

אבל זה לא נכון לכל הרבנים, אצלנו בישיבה הרבנים דיברו על זה באופן גלוי ומי שרוצה מוזמן לדבר איתם ולספר ולהתחזק...  משפט חזק - דקה אחת של עצבים זה ביזבוז של 60 שניות של אושר!

כל המקרים של האונסים זה מחוסר ידע של בנות שלא ממש הבינו מה הולך ואם הם הבינו כבר הם לא ידעו איך למנוע אתזה...

לכן אני חושבת שמאד כדאי שבגיל מסוים 14 או 15 שההורים יסיברו למה צריך לשמור על הגוף וכו' וגם ל-ה-ס-ב-י-ר כי אם בתכלס יבוא אליכם ככה לא תשימו עלזה פס... אם יסבירו אני בטוחה שיותר

בחורה שמפנימה את המסר: "הגוף שלך שייך אליך בלבד, ואין לאף אחד זכות לגעת בו ללא רשות"- לא צריכה להיות גאון כדי להבין שאם מישהו נוגע בה ללא רשותה ובצורה שלא נוחה לה זה מעשה אסור.

כנ"ל ילד.

בעייני זה כל כך חבל שלא מבינים את המשמעות הטהורה שבדבר!! ושבכלל מלכתחילה אנחנו צריכים לשמוע על זה ממקום טהור..

 ולא לשמוע אתזה כמעשה טמא, ולהגעל, ולא להאמן, ולהכחיש... זה קשה!!

אבל לא של התורה ולא של המחנכים.

זו בעיה של החשיפה.

נראה לך שפעם הכל היה סבבה?

מתבגרים ומבוגרים תמיד נחשפו למידע הזה בצורה לא טהורה.

זו המציאות של העולם. השטן לא יושב רגל על רגל ומתבטל.

יש אפשרות להבין את העומק הרוחני שבדבר. 

אבל כל דבר בזמנו.

שומרים על הילדים, נותנים להם כילים להתמודד עם מצבים דומים.

וכמובן פותחים את הדלת לשאלות.

גם אם ילד נחשף לנושא בצורה לא נכונה- תמיד אפשר לתקן את החוויה ולתת לו להיחשף לפן ההלכתי-השקפתי.

וגורמים נזק גדול לתלמידים.
אני בתור שמיניסט קלטתי שהחמשושים שלי עוברים שנה שלמה בלי שמישהו יותר איתם כמו שצריך על הנושא. אז החלטתי לקחת את הדבר לידיים כיון שאני אדם די בוטה והעברתי לחלק מהם חבור'ה על כל הנושא. יש קטעים שקצת פספסתי ואני מתחרט על זה אבל ככלל אני חושב שהיה ממש חשוב ואולי עזר להרבה חבר'ה שם. לעיתים הפחד מזה זה הדבר הכי גרוע, וברגע שהנוער רואים שזה לא משהו מפחיד ולא טאבו אז זה משחרר הרבה מהלחץ הזה ותורם הרבה. אני חושב שכל אחד צריך לקחת את זה לידיים- הורים מורים מדריכים שמיניסטים ואפילו אחים גדולים.
 אין ספק שהמצב בעייתי וזו חובתנו לדבר על זה. אפילו בין חברים.
אצלנו בישיבה סביב הנטספרק חסימה לטלפונים התפתח דיון סביב זה אם צריך או לא ואני פתחתי את הדיון לפסים האישיים של התמודדות ויצא מזה דיבור ארוך של שעתיים עם חבר שבא מרקע שונה לחלוטין ממני והחלטה משותפת שלנו שאנחנו במלחמת תרבויות חסרת רחמים וחייבים לצאת להלחם עם כל הכח. 

לדוגמה ש"הזהירו" את הכיתה שלי שאין לה ממש ראש על הכתפיים ולא הבינו מיזה ולכן צריך להסביר הכל ואין למה להסתיר חלק מהדברים

אולי כדאי ללמוד לשרשר נכון..

לרוב מה שכן מדברים מגיע מאוחר מדיי- כשיודעים כבר כמה דברים שהיה עדיף להחשף אליהם בצורה יותר טהורה.

וחבל.

לא כל שאלה שילד/נער שואל מסקרנות או בגלל שהוא נהנה לעסוק בנושא צריכה לקבל תשובה. יש חלקים בתורה שמומלץ ללמוד בשלב מאוחר יותר.

אבל יש הרבה דברים שבאמת צריך לדבר עליהם, [וגם בהם, צריך להזהר מהגזמה]. אבל זה לא פשוט.

ויש הבדל גדול בין כיתה בוגרת [זה לא רק עניין של גיל], שאפשר לדבר איתם על נושאים כאלה ברצינות, לבין כאלה שהתגובה שלהם תהיה צחקוקים וכדומה.

לדעתי-

בגלל שהכיתה שלי מיצתה את כל הציחקוקים בכיתה ט', עכשיו אנחנו יכולות ללמוד בית חינוך ומשפחה ברצינות ובבגרות.

כי תמיד בפעמים הראשונות יהיו צחקוקים, אז עדיף שזה יהיה בגיל צעיר אבל גם בוגר.

צניעות מבחינה הלכתית, היא כי אסור מבחינה הלכתית כי "לא מדברים על עניני עריות בפרהסיה"

כשאנחנו שאלנו את הרב בישיבה על הפרשה של "הרב מהצפון" הוא אמר ש"לא  מדברים על עריות בפרהסיה" ואם חושבים על זה יש בזה הגיון.

אני חושב שקודם כל הורה צריך לגרום שהילד לא יחשף לזה דרך אינטרנט וכו' ע"י סינון האינטרנט וכו' ונכון שעדיין יש חברים אבל נגד זה אין מה לעשות. והורה\רב שרואה שיש ילד\תלמיד שהשאלות מפריעות לו צריך לקחת אותו לאיזה שיחה ולהסביר לו באופן אישי, אבל לא בפרהסיה!

עניינית וצנועה.

 ובן שצריך עזרה בעניין מוזמן לאישי בשמחה. 

ושלא רואים סרטים למטרה הזאת!

אבל לא מקבלים את המידע בזמן, אז הוא מגיעה לאוזן בדרכים טמאות!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...