בס"ד
המצב לא קל ולא פשוט.
בד"כ כולנו רוצים חברים ואף אחד לא אוהב להיות לבד.
תנסי לחפש טוב טוב בנות אחרות בכיתה שת יכולה להתחבר אליהן: שגם אם לא היה נראה לך בהסתכלות ראשונית שהן מתאימות לך תנסי לחפש נקודה משותפת,תחביב משותף,אידאל משותף(פעילויות של חסד לדוג'), שפת צחוק משותפת ותיבני איתן קשר לאט לאט אבל בבסוף זה קורה. דווקא עם הבנות שלא היה נראה לך שמתאימות לך/שיהיה לך כיף בחברתן יכולה להיות חברות טובה וניפלאה.
או (או או/וגם) לבנות את הקשר עם הנוכחיות.
אז איך בונים קשר(בין עם בנות אחרות ובים עם הנוכחיות)?
תשובה ניפלאה מכיפה:
"שלום וברכה.
מצטערת על העיכוב בתשובה, היה עמוס...
כל הכבוד שאת שואלת בנושא חשוב זה. אכן קשרים חברתיים הם עניין חשוב שיש לשים אליו לב, חז"ל הדריכו אותנו במסכת אבות "עשה לך רב וקנה לך חבר" כלומר חז"ל אמרו לכל אחד ואחת מאיתנו להשתדל ל´קנות´ לעצמו חבר. מה הכוונה ל´קנות´ חבר? חברות היא דבר שמצריך השקעה. חוץ מזה בניית קשר אמיתי ויציב עם חברות חשובה מאוד בגיל הזה הן מבחינת פיתוח האישיות והן מבחינת הכנה והתכוננות לקראת יצירת קשר עם בן הזוג בע"ה...
חברות היא דבר טבעי שמתרחש מעצמו בין אנשים.
כששני אנשים חיים אחד ליד השני, מתעניינים אחד בשני, עוזרים אחד לשני, מספרים על עצמם ומשתפים אחד את השני בתחושות, במחשבות וברגשות שלהם, ממילא הם נעשים חברים. אין איזו נוסחה. לרוב החברות הבריאה לא באה מהחלטה ברורה של: ´אני רוצה להיות חברה של...´ אלא זה בא באופן טבעי. לאט לאט עם הזמן הקשר נוצר ומתפתח. זה לא בא ביום אחד, וזה גם לא בא עם איזו נוסחת קסם. אבל זה קורה.
בשביל שאני אוכל להיפתח לחברות טובה ובריאה אני צריכה שקודם כל הקשר שלי עם עצמי יהיה קשר בריא. הבסיס לבניית חברות יציבה הוא קודם כל אמון בעצמי, בלי תלות במה שהסביבה חושבת עלי. שיחשבו עלי מה שהם רוצים. אני יודעת שה´ אוהב אותי ובעיניו אני משהו מיוחד שלא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו. כשה´ ברא אותי, הוא נתן לי תפקיד מיוחד בעולם, שאף אחד לא יכול לעשות אותו במקומי. רק אני יכולה לעשות אותו. ובלי שאני אעשה אותו העולם לא יהיה שלם. את קולטת, השלמות של העולם תלויה בך!
ומתוך כך אני צריכה לגשת ליצירת קשר. צריך לגשת ליצירת קשר מתוך בטחון מלא בעצמי שאני מספיק מיוחדת בשביל שיהיה שווה לבנות אחרות להיות חברות שלי. צריך לבנות את הקשר מתוך אמון בעצמי שיש לי גם מה לתרום לחברה שלי ולא רק לקבל ממנה.ובעצם, זה מה שמיוחד בקשר בין חברות. אם אני חברה שלה ממילא היא גם חברה שלי. זה הדדי. לכל אחת ממנו יש מה לתרום ולקבל מהשניה. אם אני רק מקבלת והיא רק תורמת, זה אולי קשר מורה-תלמידה, אבל בוודאי שלא קשר של חברות.
לדעתי יש כאן פוטנציאל לקשר אמיתי ועמוק, אבל זה עדיין לא זה. כלומר הצחוקים שאתן עושות יחד בהחלט גורמים לכן להתקרב אחת אל השנייה, אבל קשר שהוא כולו מיוסד על דברים כאלו לא יחזיק מעמד הרבה זמן, כי הוא נוגע רק ברובד החיצוני של האדם. יש לנו עולם פנימי עמוק ורחב-תחושות, מחשבות, רגשות, ככל שאנחנו נותנים לחברה להיכנס יותר לעומק של האישיות שלנו ואנחנו מסוגלות להבין את העומק של האישיות שלה, הקשר מתהדק והחברות אמיתית יותר. הנפש שלנו בנויה מרבדים רבדים. אי אפשר בבת אחת להיכנס לכולם. יש שלבים וצריך להתקדם בהם לאט לאט. , אבל הקשר עצמו כמו שהוא עכשיו הוא די שטחי.
אבל לא צריך להיות לחוצים ולחשוב כל הזמן איך אני מקדמת אותו.
צריך בטבעיות בריאה, לפי איך שמרגישים בנוח, להפתח במשך הזמן. ללמוד להגיד דברים עמוקים לדבר על עניינים פנימיים; מחשבות, רגשות, דברים שמטרידים, התלבטויות בעבודת ה´ ובכלל. לשתף במה שעובר עלייך.
כמובן באופן בריא, לא תמיד צריך לומר כל דבר או לחשוב שאת מחוייבת לגלות לה הכל (וכמובן לא להלחיץ את החברה ולתת לה הרגשה שהיא מחוייבת לומר לך כל דבר או לשתף אותך בכל) אבל מה ששיך, טוב, משמח ומקדם כדאי ומומלץ.
הרבה הצלחה.
"http://www.kipa.co.il/ask/show/198257
ונכון שעכשיו קשה ולא קל אבל ב"ה מתוך ההתמודדות עם המצב תכירי את עצמך יותר טוב. תפתחי את אישיותך ותגלי בך עוצמות טובות שלא כל כך היית מודעת להן.
אם משהו לא ברור תגידי.
ה' איתך,ואם את מרגישה קצת בודדה לפעמים בתהליך(שבד"כ לוקח זמן) אז את יכולה להתפלל גם תהילים ולהתחבר לאבא מתוך הצער ולהרגיש ולהבין שבעצם את לא לבד גם אם זה הרגיש שכן.וב"ה גם עם הזמן יהיו לך קשרים חברתיים טובים וגם קשר טוב עם אבא.
בהצלחה.
אני לא יודעת מה לעשות
