לכל אחד יש את הפוביות שלו, אני משער שגם את תוכלי למצוא כמה מהרשימה להלן:

קלסטרופוביה - פחד ממקומות סגורים

אגורפוביה - פחד ממקומות פתוחים

אוסמופוביה - פחד מריחות מסויימים

אופידיופוביה - פחד מנחשים

אמטופוביה - פחד מהקאות

טכנופוביה - פחד מטכנולוגיה

ארכנופוביה - פחד מעכבישים

דנטופוביה - פחד מרופאי שיניים

המטופוביה - פחד מדם

זואופוביה - פחד מחיות

נומופוביה - פחד כשהפלאפון לא פועל או שלוקחים לך אותו.

ניקטופוביה - פחד מהחושך

נקרופוביה - פחד ממוות

טרייפוביה - פחד מחורים

כימופוביה - פחד מחומרים כימיים

מיזופוביה - פחד מלכלוך

פדופוביה - פחד מילדים

פוטופוביה - פחד מאור חזק

אקרופוביה - פחד גבהים

הידרופוביה - פחד ממים

קולורופוביה - פחד מליצנים

ויש מן הסתם עוד..

אני משער שהוא התכוון שיש לו כל מיני דימיונות שדברים רעים קורים או יקרו.

או שיש לו איזו חרדת נטישה.

תראי אם סה"כ נחמד לך איתו, אני לא בטוח שצריך כ"כ לחשוש.

אבל אם את בכל זאת חוששת, אולי תבקשי ממנו שיביא לך חוות-דעת פסיכולוגית.

אם קשה לך, הנה קישור.

נו נו, תביא פחד, ואני אמצא את ה-...פוביה שלו .

אלא- זה פחד מהתקף חרדה במקומות פתוחים= הומים אדם. 

כן גם אני חושבת שחלק מזה מומצא.. פחד מילדים? יש דבר כזה?

תעשי חיפוש קטנטן בגוגל או בויקיפדיה???

אחרי שתעשי את ההשתדלות הקטנטנה שלך, אז אולי אולי אולי יש מקום לזלזל..

איך הוא ביומיום...

אולי תנסי עוד כמה פגישות לנסות את הנושא הזה שוב,

ולראות איך זה משפיע על החיים שלו והיכן זה פוגש אותו.

תעשי זאת מתוך התעניינות, לא לחקור אותו.

הבן אדם כנראה החליט לספר לך משהו שהוא מרגיש שהוא משמעותי כדי לראות איך תגיבי.. ואולי לקדם את הקשר לאנשהו.

פוביה זה דבר שבהחלט ניתן לטיפול! רק אם רוצים.. (אי אפשר לחייב מישהו לטפל בזה) פוביה זה לא דבר שחייב להיות כרוני! ניתן ללכת לטיפול בחשיפה/ CBT לדוגמא. 

ומי שמטופל אצל פסיכולוג זה לא מחייב שהבעיה שלו גדולה, זה פשוט אומר שהוא החליט לטפל ולהתמודד עם משהו שכנראה ניתן לשינוי. תקחי לדוגמא פחד מכלבים: תכלס זה יכול ממש להטריד ולהפריע לשלוות החיים (כי לפעמים עולים לאוטובוס עם כלב, או הולכים ברחוב ויש כלב משוחרר וכו.. ) ומי שהחליט ללכת לפסיכולוג לטפל בפוביה מכלבים, כי בא לו ללכת ברחוב בלי פחד שכלב יעבור לידו.. זה לא כזה נורא! לעניות דעתי כמובן. 

מעבר לזה, אני מציעה לך לראות את המכלול שלו, כרגע מה שעומד לך בראש (ממה שאת אומרת) זה רק הפוביה שלו. זה מפריע לך לבדוק את האישיות שלו... 

שורה אחרונה: פוביה ניתנת לפתרון- בתנאי שהבן אדם רוצה בכך (ולא מקבל את זה כעובדה מוגמרת עד 120). וזו הנקודה שאת צריכה לבדוק.. אבל אל תלחיצי אותו כמו שעשית בפגישה הזו.. תתני הרגשה שהכל בסדר..

אם זו הפרעת חרדה כללית זה כבר משהו אחר...שגם ניתן לטיפול אבל זה טיפול ארוך יותר 

אם הוא שיתף, אז לדעתי זה משהו שקיים בחיים שלו ולא משהו סתמי כמו הפחדים שלך שתיארת שאכן יש  מהם לכולנו.

צריך לנסות לגשש מה בדיוק הבעיה, האם מטופל, במה זה מתבטא- האם משתלטת לו על חלק מהחיים או מקפיא אותו לזמן מסויים, האם לוקח כדורים, מאושפז?  האם מצליח לתפקד כמו כולם בחיי היומיום?

הכל בזהירות כי נראה שהנושא רגיש אצלו.

וכן זה יכול להשפיע על הבית ועל החיים.  תלוי מה זה ואיך זה.

לכל דבר יש השלכות, לאופי ליופי ולבעיות.

בהצלחה

לכל אחד יש את האתגרים שלו, במגוון רבדים ומישורים.

וחלק מחובתנו בעולמנו הוא העבודה בדיוק בנושאים הכואבים האלה.

ב"ה הקב"ה נתן כלים להתמודד גם עם דברים כאלה,

ואם זה מפריע לתפקוד, או סתם לקשר בינו לבין אשתו הספציפית - חייבים לטפל בזה.

זה לא שיפוטי!

אתם באים לבדוק היתכנות להקים בית יחד,

ומנסים לבדוק את ההתאמה ביניכם.

יש בנות שתסתדרנה עם זה,

ויש כאלה שיתחרפנו מזה.

תמשיכו, ותנסי לברר איתו ולראות איך הוא מתנהל עם זה.

אני לא חושב שכדאי ללחוץ עליו לספר - זה יכול לגרום לו (ולך) להרגיש רע ולפגוע בו ובקשר.

תני לזה את הזמן - אם את ממשיכה להפגש איתו זה לא אומר שאת מסכימה להתחתן איתו. חשוב שתבדקי בדיוק מה המשמעות של הפוביה הזו ואיך היא תשפיע לך על החיים, אבל זה לא חייב להיות כאן ועכשיו.

אם את עדיין מוטרדת - אני הייתי שואל פסיכולוג (בטח יש איש מקצוע שאת מכירה) לגבי המשמעות של להיות עם פוביה והמשמעות של להיות נשוי למישהו עם פוביה. ניחוש שלי - הוא יגיד שזה תלוי...

תזכרי שלהרבה אנשים יש קשיים נפשיים. פגשת בחור עם אומץ לספר את זה, גם אם באופן כללי, בשלב ראשוני של הקשר.

תבדקי את הבעיה הספציפית הזו מתאימה לך או לא.

בהצלחה!

אלא ההלכה. ויש הלכות מאוד מסודרות בזה, מי ומה ואיך ומתי לומר.

ולפי ההלכה בלבד אפשר לקבוע מי ומה בסדר

ומה טעון שיפור

בדרך כזאת נמנעים סרטים

תתיעצי\ו לגבי העניין אך ורק !! עם דמות מקצועית רבנית-טיפולית - שמבין\ה גם בדברים האלו וגם בהלכות השייכות לדברים כאלו בעניייני הכרויות.

אם את רוצה להתקרב להרס היחסים ביניכם - תשמעי לעצות באינטרנט, כולל כאן. או לעצות מכל מיני אנשים..

אם את נכנסת לעניין בעצמך, כפי שכבר חשת, את נכנסת לסרטים רגשיים שישפיעו גם עליו אחכ ! וחוזר חלילה

תישמרי. מנסיון

ברכה והצלחה

אתה פשוט הפנית אותה לדמות מקצועית.

מצטרפת. רק אוסיף דגש, דמות מקצועית רבנית, לא רק רבנית.

זה הדבר הכי גרוע בקשר...

זה הורס קשרים...

זה לא מתאים - תני לו להתמודד לבד עם הפוביה שלו...

תנסי לראות אם מתאים לך לחיות איתו גם עם פוביה, אחרי שתחוו סוג של קשר יותר ארוך מ-3 פגישות...

לטעמי הוא טעה כשהוא סיפר לך רק אחרי פגישה שלישית, כי, זה דבר שמספרים אחרי שבטוחים יותר בקשר, אחרי שבונים מערכת יחסים טובה ויותר בריאה, כשלא מפחדים לדבר על הפיל שנמצא בחדר במקרה זה הפוביה...

להתחיל עכשיו לדבר רק על הפוביה, ולא על האדם - זה דבר שכדאי להבין שהורס את הקשר...

כי, במקום לצאת עם האדם הזה, את יוצאת עם הפוביה שלו, וזה דבר  מאוד מסוכן למחשבות שלך עליו, ועל הרגשות הפחדניים שלו כלפי העולם...

אני חוויתי את זה מהמקום שלו עם בעיה אחרת משלו, אבל, אני כיום בהליך של "חשב מסלול מחדש"...

בהצלחה בקשר.

לא קראתי את התגובות האחרות אז אולי אני חוזרת על מה שנכתב אבל בכל זאת..

קודם כל, אני חושבת שאין יותר מדי מה להילחץ בשלב הזה. בסה"כ הוא הרגיש בנח להיפתח אליך בשלב הזה, וזה לא מחייב אותך בשום צורה. יש מקום לברר עוד מה זה אומר מבחינתו, איך זה משפיע עליו, למה בחר לשתף אותך בשלב הזה וכו'..

כשזה מגיע לפחדים יש שני סוגי פחדים- חרדות ופוביות.

חרדה- פחד מדבר לא מוגדר. פשוט תחושת פחד לא מוסברת.

פוביות- פחד מדבר מוגדר (כמו הדוגמאות שניתנו לעיל). לכן מעניין שהוא לא ידע להגיד לך ממה. יש מקום לברר..

אני חושבת שיש מקום לנסות להבין יותר לעומק למה הוא התכוון- האם זה משהו מוגדר, מאובחן או תחושה שלו? איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלו? איך הוא מתמודד עם זה בחיים? איפה זה מגביל אותו? האם הלך לטיפול?

התפקיד שלך, לעניות דעתי, הוא לא לטפל בו אלא להבין אותו יותר טוב וכשיהיה לך את כל המידע שאת צריכה- לקבל החלטה אם זה משהו שאת יכולה לחיות איתו או לא.

אני מבינה שלפתוח את הנושא בגוגל יכול להיות מבלבל ומלחיץ- כי זה נושא גדול. יש רמות שונות של פוביות- קלות יותר וקלות פחות. תני לו להסביר לך כמיטב יכולתו, ואם יש צורך וזה נראה לך רציני- פני לאיש מקצוע (מטפל רגשי) ותבקשי חידוד, הסבר ואולי גם הכוונה.

דעי לך שהרבה אנשים סובלים מחרדות ופוביות, ברמות שונות, ואפשר לחיות עם זה ולטפל (מדברת מנסיון אישי ). אל תילחצי. קחי את הזמן הדרוש לך לברר, מתוך נחת, ורק אז ואם יש צורך- עם הכוונה מקצועית, לקבל החלטה מרוגע ונינוחות.

וכמובן, תני לעצמך את הזמן הדרוש לבירור. תעשי רק מה שמרגיש לך נכון, בלי לחץ מאף אחד. ההחלטה צריכה לבוא ממך.

בהצלחה!

לדבר על הענין.

"גלגול בגוגל" בענין כזה, יכול להבהיל לשווא. זה כמו בערך לגלגל בערך "מחלות"...

תנסי לא להראות מתח מיוחד, אלא לשוחח עניינית, בנחת.

יש להניח, שכך יוכל יותר בקלות להסביר למה הוא מתכווין. לפחות מה התופעות ולמה הוא חושב שאלו "פוביות".

אחרי שיהיו לך הנתונים, תוכלי לשאול רופא מומחה בתחום, מה המשמעות. או לשאול אותו האם עומד בקשר עם איש מקצוע ומסכים שהלה יתן לך מידע.

[הרי גם פחד ממקומות סגורים למשל, זה נקרא "פוביה", נו.. וכן עוד. תלוי לגופם של דברים]

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳