לכל אחד יש את הפוביות שלו, אני משער שגם את תוכלי למצוא כמה מהרשימה להלן:

קלסטרופוביה - פחד ממקומות סגורים

אגורפוביה - פחד ממקומות פתוחים

אוסמופוביה - פחד מריחות מסויימים

אופידיופוביה - פחד מנחשים

אמטופוביה - פחד מהקאות

טכנופוביה - פחד מטכנולוגיה

ארכנופוביה - פחד מעכבישים

דנטופוביה - פחד מרופאי שיניים

המטופוביה - פחד מדם

זואופוביה - פחד מחיות

נומופוביה - פחד כשהפלאפון לא פועל או שלוקחים לך אותו.

ניקטופוביה - פחד מהחושך

נקרופוביה - פחד ממוות

טרייפוביה - פחד מחורים

כימופוביה - פחד מחומרים כימיים

מיזופוביה - פחד מלכלוך

פדופוביה - פחד מילדים

פוטופוביה - פחד מאור חזק

אקרופוביה - פחד גבהים

הידרופוביה - פחד ממים

קולורופוביה - פחד מליצנים

ויש מן הסתם עוד..

אני משער שהוא התכוון שיש לו כל מיני דימיונות שדברים רעים קורים או יקרו.

או שיש לו איזו חרדת נטישה.

תראי אם סה"כ נחמד לך איתו, אני לא בטוח שצריך כ"כ לחשוש.

אבל אם את בכל זאת חוששת, אולי תבקשי ממנו שיביא לך חוות-דעת פסיכולוגית.

אם קשה לך, הנה קישור.

נו נו, תביא פחד, ואני אמצא את ה-...פוביה שלו .

אלא- זה פחד מהתקף חרדה במקומות פתוחים= הומים אדם. 

כן גם אני חושבת שחלק מזה מומצא.. פחד מילדים? יש דבר כזה?

תעשי חיפוש קטנטן בגוגל או בויקיפדיה???

אחרי שתעשי את ההשתדלות הקטנטנה שלך, אז אולי אולי אולי יש מקום לזלזל..

איך הוא ביומיום...

אולי תנסי עוד כמה פגישות לנסות את הנושא הזה שוב,

ולראות איך זה משפיע על החיים שלו והיכן זה פוגש אותו.

תעשי זאת מתוך התעניינות, לא לחקור אותו.

הבן אדם כנראה החליט לספר לך משהו שהוא מרגיש שהוא משמעותי כדי לראות איך תגיבי.. ואולי לקדם את הקשר לאנשהו.

פוביה זה דבר שבהחלט ניתן לטיפול! רק אם רוצים.. (אי אפשר לחייב מישהו לטפל בזה) פוביה זה לא דבר שחייב להיות כרוני! ניתן ללכת לטיפול בחשיפה/ CBT לדוגמא. 

ומי שמטופל אצל פסיכולוג זה לא מחייב שהבעיה שלו גדולה, זה פשוט אומר שהוא החליט לטפל ולהתמודד עם משהו שכנראה ניתן לשינוי. תקחי לדוגמא פחד מכלבים: תכלס זה יכול ממש להטריד ולהפריע לשלוות החיים (כי לפעמים עולים לאוטובוס עם כלב, או הולכים ברחוב ויש כלב משוחרר וכו.. ) ומי שהחליט ללכת לפסיכולוג לטפל בפוביה מכלבים, כי בא לו ללכת ברחוב בלי פחד שכלב יעבור לידו.. זה לא כזה נורא! לעניות דעתי כמובן. 

מעבר לזה, אני מציעה לך לראות את המכלול שלו, כרגע מה שעומד לך בראש (ממה שאת אומרת) זה רק הפוביה שלו. זה מפריע לך לבדוק את האישיות שלו... 

שורה אחרונה: פוביה ניתנת לפתרון- בתנאי שהבן אדם רוצה בכך (ולא מקבל את זה כעובדה מוגמרת עד 120). וזו הנקודה שאת צריכה לבדוק.. אבל אל תלחיצי אותו כמו שעשית בפגישה הזו.. תתני הרגשה שהכל בסדר..

אם זו הפרעת חרדה כללית זה כבר משהו אחר...שגם ניתן לטיפול אבל זה טיפול ארוך יותר 

אם הוא שיתף, אז לדעתי זה משהו שקיים בחיים שלו ולא משהו סתמי כמו הפחדים שלך שתיארת שאכן יש  מהם לכולנו.

צריך לנסות לגשש מה בדיוק הבעיה, האם מטופל, במה זה מתבטא- האם משתלטת לו על חלק מהחיים או מקפיא אותו לזמן מסויים, האם לוקח כדורים, מאושפז?  האם מצליח לתפקד כמו כולם בחיי היומיום?

הכל בזהירות כי נראה שהנושא רגיש אצלו.

וכן זה יכול להשפיע על הבית ועל החיים.  תלוי מה זה ואיך זה.

לכל דבר יש השלכות, לאופי ליופי ולבעיות.

בהצלחה

לכל אחד יש את האתגרים שלו, במגוון רבדים ומישורים.

וחלק מחובתנו בעולמנו הוא העבודה בדיוק בנושאים הכואבים האלה.

ב"ה הקב"ה נתן כלים להתמודד גם עם דברים כאלה,

ואם זה מפריע לתפקוד, או סתם לקשר בינו לבין אשתו הספציפית - חייבים לטפל בזה.

זה לא שיפוטי!

אתם באים לבדוק היתכנות להקים בית יחד,

ומנסים לבדוק את ההתאמה ביניכם.

יש בנות שתסתדרנה עם זה,

ויש כאלה שיתחרפנו מזה.

תמשיכו, ותנסי לברר איתו ולראות איך הוא מתנהל עם זה.

אני לא חושב שכדאי ללחוץ עליו לספר - זה יכול לגרום לו (ולך) להרגיש רע ולפגוע בו ובקשר.

תני לזה את הזמן - אם את ממשיכה להפגש איתו זה לא אומר שאת מסכימה להתחתן איתו. חשוב שתבדקי בדיוק מה המשמעות של הפוביה הזו ואיך היא תשפיע לך על החיים, אבל זה לא חייב להיות כאן ועכשיו.

אם את עדיין מוטרדת - אני הייתי שואל פסיכולוג (בטח יש איש מקצוע שאת מכירה) לגבי המשמעות של להיות עם פוביה והמשמעות של להיות נשוי למישהו עם פוביה. ניחוש שלי - הוא יגיד שזה תלוי...

תזכרי שלהרבה אנשים יש קשיים נפשיים. פגשת בחור עם אומץ לספר את זה, גם אם באופן כללי, בשלב ראשוני של הקשר.

תבדקי את הבעיה הספציפית הזו מתאימה לך או לא.

בהצלחה!

אלא ההלכה. ויש הלכות מאוד מסודרות בזה, מי ומה ואיך ומתי לומר.

ולפי ההלכה בלבד אפשר לקבוע מי ומה בסדר

ומה טעון שיפור

בדרך כזאת נמנעים סרטים

תתיעצי\ו לגבי העניין אך ורק !! עם דמות מקצועית רבנית-טיפולית - שמבין\ה גם בדברים האלו וגם בהלכות השייכות לדברים כאלו בעניייני הכרויות.

אם את רוצה להתקרב להרס היחסים ביניכם - תשמעי לעצות באינטרנט, כולל כאן. או לעצות מכל מיני אנשים..

אם את נכנסת לעניין בעצמך, כפי שכבר חשת, את נכנסת לסרטים רגשיים שישפיעו גם עליו אחכ ! וחוזר חלילה

תישמרי. מנסיון

ברכה והצלחה

אתה פשוט הפנית אותה לדמות מקצועית.

מצטרפת. רק אוסיף דגש, דמות מקצועית רבנית, לא רק רבנית.

זה הדבר הכי גרוע בקשר...

זה הורס קשרים...

זה לא מתאים - תני לו להתמודד לבד עם הפוביה שלו...

תנסי לראות אם מתאים לך לחיות איתו גם עם פוביה, אחרי שתחוו סוג של קשר יותר ארוך מ-3 פגישות...

לטעמי הוא טעה כשהוא סיפר לך רק אחרי פגישה שלישית, כי, זה דבר שמספרים אחרי שבטוחים יותר בקשר, אחרי שבונים מערכת יחסים טובה ויותר בריאה, כשלא מפחדים לדבר על הפיל שנמצא בחדר במקרה זה הפוביה...

להתחיל עכשיו לדבר רק על הפוביה, ולא על האדם - זה דבר שכדאי להבין שהורס את הקשר...

כי, במקום לצאת עם האדם הזה, את יוצאת עם הפוביה שלו, וזה דבר  מאוד מסוכן למחשבות שלך עליו, ועל הרגשות הפחדניים שלו כלפי העולם...

אני חוויתי את זה מהמקום שלו עם בעיה אחרת משלו, אבל, אני כיום בהליך של "חשב מסלול מחדש"...

בהצלחה בקשר.

לא קראתי את התגובות האחרות אז אולי אני חוזרת על מה שנכתב אבל בכל זאת..

קודם כל, אני חושבת שאין יותר מדי מה להילחץ בשלב הזה. בסה"כ הוא הרגיש בנח להיפתח אליך בשלב הזה, וזה לא מחייב אותך בשום צורה. יש מקום לברר עוד מה זה אומר מבחינתו, איך זה משפיע עליו, למה בחר לשתף אותך בשלב הזה וכו'..

כשזה מגיע לפחדים יש שני סוגי פחדים- חרדות ופוביות.

חרדה- פחד מדבר לא מוגדר. פשוט תחושת פחד לא מוסברת.

פוביות- פחד מדבר מוגדר (כמו הדוגמאות שניתנו לעיל). לכן מעניין שהוא לא ידע להגיד לך ממה. יש מקום לברר..

אני חושבת שיש מקום לנסות להבין יותר לעומק למה הוא התכוון- האם זה משהו מוגדר, מאובחן או תחושה שלו? איך זה בא לידי ביטוי בחיים שלו? איך הוא מתמודד עם זה בחיים? איפה זה מגביל אותו? האם הלך לטיפול?

התפקיד שלך, לעניות דעתי, הוא לא לטפל בו אלא להבין אותו יותר טוב וכשיהיה לך את כל המידע שאת צריכה- לקבל החלטה אם זה משהו שאת יכולה לחיות איתו או לא.

אני מבינה שלפתוח את הנושא בגוגל יכול להיות מבלבל ומלחיץ- כי זה נושא גדול. יש רמות שונות של פוביות- קלות יותר וקלות פחות. תני לו להסביר לך כמיטב יכולתו, ואם יש צורך וזה נראה לך רציני- פני לאיש מקצוע (מטפל רגשי) ותבקשי חידוד, הסבר ואולי גם הכוונה.

דעי לך שהרבה אנשים סובלים מחרדות ופוביות, ברמות שונות, ואפשר לחיות עם זה ולטפל (מדברת מנסיון אישי ). אל תילחצי. קחי את הזמן הדרוש לך לברר, מתוך נחת, ורק אז ואם יש צורך- עם הכוונה מקצועית, לקבל החלטה מרוגע ונינוחות.

וכמובן, תני לעצמך את הזמן הדרוש לבירור. תעשי רק מה שמרגיש לך נכון, בלי לחץ מאף אחד. ההחלטה צריכה לבוא ממך.

בהצלחה!

לדבר על הענין.

"גלגול בגוגל" בענין כזה, יכול להבהיל לשווא. זה כמו בערך לגלגל בערך "מחלות"...

תנסי לא להראות מתח מיוחד, אלא לשוחח עניינית, בנחת.

יש להניח, שכך יוכל יותר בקלות להסביר למה הוא מתכווין. לפחות מה התופעות ולמה הוא חושב שאלו "פוביות".

אחרי שיהיו לך הנתונים, תוכלי לשאול רופא מומחה בתחום, מה המשמעות. או לשאול אותו האם עומד בקשר עם איש מקצוע ומסכים שהלה יתן לך מידע.

[הרי גם פחד ממקומות סגורים למשל, זה נקרא "פוביה", נו.. וכן עוד. תלוי לגופם של דברים]

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.