כן, נשמע לי שלא צריך בכלל למהר לחתוך על מראה. בכלל בכלל בכלל.

מישהו הרגיל אותנו שלא להאמין בעצמנו.

האופן שבו אני מכיר את האדם, הוא שאדם יכול להשתנות.

יש השפעה מהצד הפנימי של האדם על הצד החיצוני.

כשיש חיבור בצד הפנימי, ובאמת פחות מקשיבים לצד החיצוני, פחות מתעכבים עליו, פחות משתעבדים אליו - זה עובד. יש גם חיבור חיצוני.

אני לא אומר שזה כלל בל-יעבור. ייתכנו מקרים חריגים.

אבל באופן כללי, צריך להתמקד בחיבור פנימי, והחיבור החיצוני מגיע בעקבות זה.

קרה לי יותר מפעם אחת שלא התחברתי למראה בהתחלה, ומהר מאוד אח"כ התחברתי.

בטח כשמדובר שראית רק תמונה...

ואם לנסח בצורה יותר מסודרת, בע"ה.

יש כאן שתי בעיות.

בעיה ראשונה, שאנחנו מקשיבים בכלל לקול החיצוני הזה, שאומר לנו "לא התחברתי לצד החיצוני".

צריך להקשיב לו - אבל לא בפני עצמו. אין לו כ"כ ערך לפני החיבור הפנימי.

הוא משתנה מאוד לפי החיבור הפנימי, לטובה ולרעה.

אז אני לא אומר. זה טבעי מאוד שהקול הזה עולה בתוכנו.

אבל לא צריך להקשיב לו, בינתיים.

צריך להגיד לקול הזה - "לא נורא, נכיר את האדם, ותחזור אח"כ לבלבל לי את המוח".

ובאמת פשוט לא לייחס לזה חשיבות רבה מדי, כי זה יכול להשתנות.

בעיה שניה, שאנחנו לא מאמינים שזה יכול להשתנות.

חידוש גדול - העולם מורכב מרוח וחומר. החומר, מטבעו, הוא בר שינוי... מתחלף כל הזמן, משתנה.

רגשות גם כן ככה - באים והולכים, היום נדלק, מחר נכבה.

הצדדים הפיזיים משתנים בקלות...

משום מה התרגלנו לחשוב שאם מלכתחילה לא היה קליק חיצוני, אין לו סיכוי לבוא. זהו, נגמר.

חידוש? לקליק החיצוני הרבה יותר קל להגיע מאשר לקליק הפנימי.

בשביל הקליק החיצוני לא צריך הרבה.

לעומת זאת, בשביל קליק פנימי - צריך הרבה עבודה...

בקיצור... מה אתם מתרגשים כ"כ ממראה חיצוני.

זה לא אמיתי מספיק.

התמקדו בתוכן, בפנימיות.

קדימה, מוזמנים לתקוף אותי

אבל זה רק בגלל שהדגשתי את הצד השני, הוא העיקר בהתחלה.

אני כן חושב שאם אחרי ניסיון רציני אין חיבור בצדדים החיצוניים יותר של החיבור, זו בעיה. וזה יכול גם לגמור את הקשר.

רק שלדעתי זה מאוד קשור... לדעתי, אדם שמספיק מסתכל על המציאות מבפנים, זה יילך אצלו יחד.

אם לא יהיה חיבור חיצוני, זה בגלל ורק אחרי שגם חיבור פנימי לא יהיה...

אנחנו בני אדם, יצור משולב. יש אצלנו קשר עמוק בין הצדדים החיצוניים לצדדים הפנימיים.

ויש השפעה הדדית. פשוט צריך לדעת לכוון אותה נכון, שהפנימיים ישפיעו על החיצוניים, ולא להיפך.

ולהאמין שזה אפשרי... כי זה באמת כך

שתמונה לא משקפת.

הרבה פעמים ולא אגזים אם אומר שאפילו לרוב, תמונות מאוד מאוד לא משקפות. תמונות יכולות לייפות או לכער ברמות אחרות... וזה בדוק... במיוחד עם כל האפליקציות והאפקטים שיש היום בפלאפונים.

אם אחרי שתיראי אותו ותדברי איתו, הוא יעורר בך דחיה - זה כבר משהו אחר. כי כשיש דחיה אסור להמשיך.

יש אנשים שחיצונית מאוד יפים אבל משהו בהתנהגות שלהם/ מה שהם משדרים, הופך אותם לכל כך לא יפים ולא כיף להיות לידם ולדבר איתם. 

לעומתם יש אנשים שהם חיצונית לא יפים בכלל אבל יש להם חן מיוחד, כיף להיות לידם ומתחברים אליהם מאד מהר.

לכן לדעתי כדאי לנסות.

ואני מאוד מבינה אותך (בתור מישהי שמאוד מאוד מאוד חשוב לה המראה חיצוני של הבחור), אבל אני חושבת שלא כדאי לקבוע עפ"י תמונה. כדאי לנסות, ואז להחליט.

זיכרי - אם נפגשת עם בחור זה לא אומר שהתחתנת איתו! את רק בודקת התאמה, ואם לא נראה לך, את אומרת לא וזהו

בהצלחה יקרה!

אני יכולה להבין את ההתלבטות, אבל האמת היא שזה שטות לפסול ככה.

תפגשי איתו, תבואי בראש משוחרר ואז תחליטי. אולי הבנאדם כ"כ יקסים אותך שלא תשימי לב לסגנון שלו? אולי בפועל הוא בכלל נראה אחרת?

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.