ואני פשוט כל היום ע-י-פ-ה...
אני לא עובדת לכן אין לי חיוב לקום בשעה מסוימת אבל אם אני רוצה שהבית יהיה מתוחזק פחות או יותר זה רק בבוקר שאז הגדולה במעון,
ואני פשוט לא מצליחה לקום, אני מכוונת שעון מעורר אבל ברגע שהוא מצלצל אני מרגישה שאין לי כוחות אפילו להתרומם,
שונאת את המצב הזה מרגישה ככ גרוע בעלי קם כל יום ב-6:30 ואני כמעט ב-11,12 ואני יותר עיפה,
ממנו נמאס לי!! אני מרגישה שהימים נמרחים לעיסה אחת דביקה ואני לא עושה כלום!
הבית במצב זוועה ואין לי מתי לסדר אותו בבוקר אני כמובן במיטה, בסביבות 12:15 אני צריכה כבר לקחת את הגדולה מהגן בצוהרים אני עם שתיהן לבד אז אין מצב לעשות משהו, ובערב אני שוב שפוכה שבקושי ללכת למיטה יש לי כח...
מרגישה ממש כישלון גם לא עובדת גם הגדולה במעון וגם הבית במצב ג'יפה.
אני חיבת לצין שבעלי ממש מבין אותי ותמיד מנסה לעודד אותי אבל עדין ההרגשה לא עוזבת אותי..
הוא עוזר מתי שהוא יכול אבל גם הוא קם מוקדם ועובד קשה אני לא יכולה יותר מידי לבקש ממנו, מה גם שרב הדברים הוא לא יודע לעשות כמו לשטוף כלים לקפל כביסה להפעיל מכונה לקלח את הבנות ולהחליף טיטול רק אם המצב ממש קריטי,
בקיצור הבו לי עיצות מה לעשות איזה שיטות יש להצליח לקום מהמיטה, ולתפקד פחות או יותר
יש לצין שאם אני מכריחה את עצמי לקום אפילו שאני שוטפת פנים שותה נסקפה וכו אני עדין עיפה וחוץ מלשבת על הספה ולבהות אני לא עושה כלום!!!
סליחה על החפירה ותודה על המקום לשתף
אשמח לעיצות...
רק לא עיצות של להביא ביביסיטר ,מנקה ,אבא,אמא ,אחים וכו כי אין לי אפשרות לשום דבר.




