בלי להלחיץ.רב הסיכויים שזה כלום. אבל תמיד כדאי לבדוק מאשר לפספס.וגם

אבא?

אמא?

תול?-חתול

אור?

לאכול?

תודה?

נעליים?

לא?כן?

סבתא? סבא?

עדיין יכול להיות קשור לשמיעה?

היה חשש כשהיתה תינוקת וניתקו לה

היא גם בוכה הרבה ומרביצה, מאמינה שזה מתסכול ומאח חדש שהצטרף למשפחה לפני שבועיים

עשינו עליה מבדק

יום שלם לא אמרנו לה 'לא' אלא חיפשנו דרכים אחרות להסביר למה אסור לגעת והיא כמעט לא בכתה ולא הרביצה..

לאט לאט נתקדם עוד

אני לא יודעת אם זה רלוונטי בגיל הזה. זו בדיקה קצת מורכבת לילדים, ולא נראה לי בכלל שהגיל הזה מתאים לביצוע שלה. ואני כותבת מניסיון של 4-5 בדיקות שמיעה, החל מגיל 2.5 בערך, אולי 3. (זו בדיקה שבה הילד צריך לעשות משהו כשהוא שומע קול מסוים, כמו ציוץ ציפור, ושיתוף הפעולה בגיל כזה עלול להיות נמוך, פשוט בגלל שהילדה קטנה, ואז אין לבדיקה תוקף).

מבדיקה שעשו לילד אחר בגיל מבוגר יותר.

בבדיקה של שנה וחצי בכלל לא ביקשו שיתוף פעולה - פשוט תצפו בתגובות שלו. ונראה לי שהוא היה בלחי אוזניות, אלא במין חדר אולפן כזה.

בקיצור זה התאים לגיל. והתוצאה הייתה נכונה (לא שומע. הסתבר שהיו לו נוזלים באוזניים)

טוב לדעת.

אישית, זכור לי שנסענו למכון מקצועי שהומלץ ע"י הרופאת א.א.ג, בתל-אביב, והבת שלי לא ממש שיתפה פעולה (בגיל ארבע), ואחרי הבדיקה אמרו לי שאולי יש לה בעיית קשב וכו' וכו', שזה היה מרגיז למדי (כי חיכינו לבדיקה 40 דקות במרפאה, בגלל עיכוב שהיה, אז מה הפלא שלבת שלי לא הייתה הרבה סבלנות ויכולת להתמודד עם הסיטואציה? טוב, פרקתי קצת ).

דווקא בבדיקת שמיעה שאצלנו, עם בן שנה וחצי שסיפרתי לעיל, היה ממש נס גלוי: יצאתי מהבית מוקדם לסידורים, וכך פספסתי את השיחה שלהם שהבדיקה נדחית כי המחשבים שלהם קרסו. כשהגעתי לבדיקה זה היה בערך שתי דקות אחרי שהם הצליחו לתקן את הבעיה, והייתי היחידה שם כי כל האחרים כן קיבלו את ההודעה. קיבלנו המון יחס

בין הגדולים,

בדיוק היום המטפלת אמרה לי שהיא הכי מבינה והכי בוגרת מכל הקבוצה..

אני מנסה גם לקחת לה את המוצץ שלא תהיה איתו כל היום

כמעט בכלל. מגיל שלוש נפתח לו ומאז הוא לא מפסיק 

לא חשבתי לרגע להילחץ.. 

היועצת הפדגוגית מהמעון המליצה לי לחכות עד גיל שנתיים וחצי ואם עדיין לא מדבר לפנות לקלינאית תקשורת.

ב"ה בגיל שנתיים ושלוש פתח את הפה. 

כשהתחלתי ללמד אותה, הייתי אומרת לה "אי" והיא סיימה "מא". כעבור זמן היא הייתה אומרת בעצמה "מא" כשרצתה להגיד אמא. תקופה מסוימת היא הייתה אומרת את כל המילים שהיא ידעה בהברה 1, בדרך כלל ההברה האחרונה. לאט לאט היא למדה להגיד מילים שלמות.

בכלל, חשוב מאוד לדבר הרבה עם התינוקות. ככה הם לומדים לדבר

פתחתם לי את הראש

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....