כי הוא חטא אולי

אסור לחפש סיבה, זה שורש האמונה. ה' מעמיד אותנו בנסיונות ואנחנו לא יודעים למה, להתחיל לחשוב מהי הסיבה למה שה' עושה זה להכנס לחשבונות שמיים ולא בריא לעשות את זה, בטח לא למי שרוצה להתחזק באמונתו.

שמשהו יודע לצטט את "יאיר" - אברהם שטרן

אך יש לזכור את התנ"ך - ספר איוב כדוגמה

או כעס על אלוקים?

אפשר לכעוס רק על מישהו שקיים. (בנ"א שכועס על ה' מודה בהכרח בקיומו)

תקופות קשות לעיתים משכיחות מהאדם את האחד שבאמת עוזר לו לעבור שלב שלב.

וזה בסדר. זה עובר.

אח"כ צריך לדעת איך לקום ולחזור לשיגרה.

יש לי חברה שהפסיקה להאמין כי סבא שלה נפטר והיא כלכך התפללה וניסתה להתחזק (היא ממשפחה  מסורתית..) והוא עדיין נפטר.. אז יצא לי לשבת איתה ככה ופשוט לאט לאט התחלתי להסביר לה איפה היה הקב"ה בכל הסיפור הזה... אמרתי לה שכנראה הוא לקח את התפילות האלה ואת כל ההשתדלות שלה בשביל משהו אחר (סיפרתי לה את הסיפור עם האיש שכל הזמן התפלל להצליח בלוטו ובסוף הוא לא זכה אבל ניצל מדריסת משאית אבל הוא אפילו לא ידע עלזה כי המשאית לא דרסה אותו )  ושגם כנראה ושסבא שלה אולי פשוט סיים את תפקידו בעולם ועשה את השליחות שלו בצורה הכי טובה שיש בכל מקרה זה תלוי מה המקרה אם תרצה - ב"ה אני טובה בשאלות באמונה גם בכל דבר קטן וגדול.. אתה יכול לכתוב את המקרה ומה היה ואני ינסה להגיד איפה היה ה' בסיפור הזה כדי שאותו אחד יחזור להאמין.. 

ישלי עוד חברה שבמקרה שלה היא הפסיקה להאמין כי היא אמרה שזה לא הגיוני ש-ה' יעשה שהרוע יהיה חזק יותר ושבדרך כלל הרוע ישלוט אז קודם כל הבאתי לה כמה דוגמאות מהחיים שמראים שהרוע לא הוא זה ששולט כי הרוע לא יכול להתקיים ללא הטוב וגם הסברתי לה שפשוט הרוע זה כנראה אנשים שאין להם מקום בעוולם הבא אז הקב"ה נותן להם כאן להשתולל ולפעמים זה השליחות שהוא נותן להם להיות רעים כי אולי אנחנו צריכים להבין משהו או להתגבר על משהו או להוכיח משהו והנוכחות שלהם והקיימות של הרוע עוזרת.. להכל יש בעולם הזה מטרה ושליחות...  פירטטתי לה גם יותר בנתיים סוגשל איבדתי כבר תפואנטה אז אני ישתשש (יענו יהיה בשקט בשפת השישושיםם)

אבל בגדול-

א- כמו שעובד אמר- קודם כל צריך לנקות את הכעסים והטראומה בכללי (טיפול?), אחרת אין באמת אפשרות להתקדם.

חוץ מזה - ברגע שמשנים את ההסתכלות על הקב"ה מסבא נחמד שמחלק מתנות (כמו שהנצרות מסתכלת על זה),למנהל של העולם, לאבא שאוהב בלי סוף ורוצה שיהיה לילדים שלו הכי טוב ולפעמים בשביל זה הוא גם צריך לתת סטירות- הרבה יותר קל לקבל את זה. 

אנחנו צריכים להבין- אנחנו לא פה בשביל לקבל כל מה שאנחנו רוצים, והחיים הם לא פיקניק.

כמו שכולם יודעים שהורים שנותנים הכל לילדים שלהם בלי גבולות ובלי עונשים הם הורים פושעים- ככה צריך להיות ברור שריבונו של עולם לא נותן לנו הכל, כי הוא אוהב אותנו ורוצה שנצמח הכי טוב שאפשר.

לא הכל יש לנו אפשרות להבין. חלק אנחנו מבינים עכשיו, חלק נבין בעתיד, וחלק לא נבין בכלל. אבל כן אנחנו צריכים להבין שאנחנו לא מבינים קמצוץ ממה שקורה בעולם הזה. חשבונות שמים גדולים ועצומים הרבה יותר מהשכל האנושי והקטן שלנו. ואם זה מה שקרה- אז זה מה שהיה צריך לקרות, וזה מה שטוב לנו, עם כל הכאב הגדול. כי ריבונו של עולם אוהב אותנו כל כך..

ומכאן- הניסיונות באים לא לשם הכאב- אלא לשם מה שהוא מוציא מאיתנו. כדי להגדיל את האדם, לטהר ולזכך אותו, לגלות בו כוחות חדשים שהוא לא הכיר, לגלות לא את העולם שלא מזווית חדשה ויפייפיה. (מי שמכיר את שטיסל- אז יש את הקטע ששולם נופל על הרצפה ושובר רגל, ואז דבורה פתאום גם שוכבת לידו ואומרת לו שזה מדהים איך רואים את כל הבית מזווית אחרת כשאתה על הרצפה.. אז לפעמים אנחנו לא יודעים לראות את הזווית מהרצפה בלי ליפול! ואין ברירה אחרת.)

אין אדם שלא עובר ניסיונות,וכל אחד זה לפי הגודל שלו..

אף אחד לא נהנה לקבל סטירה, בין אם זה לאבד מישהו קרוב ובין אם זה לקבל 40 במבחן. אבל אנחנו צריכים להשתדל להסתכל על הכל מנקודת מבט אמונית, שרבש"ע עושה הכל באהבה עצומה שאנחנו לא מסוגלים בכלל להבין.

שניסיון זה הרבה מעבר לכואב או לא כואב, חטא ועונשו.. לא תמיד מי שנראה שמגיע לו חוטף, ולא תמיד מי שחוטף אנחנו חושבים שמגיע לו. אבל מה אנחנו יודעים? מה אנחנו רואים בכלל בעיניים הקטנות שלנו?

אני חושבת שהכי חשוב זה להבין שריבונו של עולם כל כך כל כך אוהב אותנו. אותך באופן אישי. אתה הבן שלו, ולעולם הוא לא יעשה לך משהו שלא טוב לך.

תדבר איתו, הוא כאן לשמוע..

סורי שחפרתי. אני מקווה שזה עזר..

בהצלחה

גם לבן אדם מאמין יש לפעמים ספקות ורגועים שהוא לפעמים פחות מאמין

והרגש לא ישלוט על השכל ואז תוכלי לדבר איתו\איתה.

היי(:

קודם כל כתבת ''זה יכול להיות שהוא לא מאמין בכלל?'' אז אין דבר כזה שהוא לא מאמין.

דבר שני,אם הוא חזר בשאלה זה יכול להיות אפילו דרך טובה יותר אחרי זה לחזור להק''בה.

הרבה שחזרו בשאלה,חזרו אחרי זה אל הק''בה אפילו יותר מאמינים.

ואחד שממש ההפך מזה.. זה תלוי בבן אדם נראה לי

אז ככה. הבנתי שאני צריכה לתת לו זמן לבד שיעכל את הכל....(כמה זמן זה כבר עיניין שלו.) 

הבנתי שאין דבר כזה שבנאדם לא מאמין.אולי זה מוסתר בתחפושות אבל הוא מאמין.

אולי זה קשה לו לדעת שיש מישו למעלה שאחראי על הכל בגלל שהוא נותן לו רע.......(??)

וזה נכון שמישו אמר כאן שאחרי שהוא יתפקח אז השכל יכנס לתמונה ולא רק שהרגש יתפוס מקום (ותכלס להאמין באלוקים

אחרי הכל זה הרווח היחיד שלנו!!שאנחנו מודעים לזה שיש מי ששומר עלינו ואנחנו יכולים לסמוך עליו..זה משו פסיכולוגי

סתם משו שעלה לי פתאום...)

אז...זה לא אנוכי קצת...? שכאילו הוא בוחר להאמין ברע...(לוידעת איך הגעתי לזה..)

אשמח להבהרות......ושוב תודה לכל מי שנתן לי תובנות.....

שתגובה כזו הכי מוכיחה שהוא מאמין באלוקים. 

הוא מבין שיש מי שמנהל את העולם, ולכן כועס עליו שהוא גרם לו לעבור את מה שהוא עבר.

כי אם אין מי שמנהל את העולם, הוא צריך לבוא בטענות כלפי מי שהזיק לו/ עשה לו רע.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....