את לא צריכה לספק תירוצים לאף אחד.

קודם כל את צריכה לדאוג לבריאות שלך, הנפשית והפיזית כאחד.

צריכה מנוחה? קחי אותה. אני גאה בך שהרשית לעצמך.

את פשוט אדירה בכמה שאת עושה ומספיקה. את צריכה להרגיש מצוין עם עצמך.

(זוכרת את הפתרון הקבוע שלי? ללכת לישון זה תמיד טוב במצבים כאלה. נסי למצוא לעצמך לפחות שעה-שעתיים. נראה שאת זקוקה לזה).

אם את מרגישה שכשתדברי איתם סתם יצאו לך עצבים עליהם - עדיף שתנסי להתרחק ולשתוק.

הלוואי שתרגישי שהלחץ קצת מתפוגג.

אוהבת אותך מאוד מאוד 

חושבת שאת באמת לא מתאימה לאולפנה? או שזה סתם כי זה נובע מעצבים?

אני מזדהה עם הרגשות שלך נורא, והלב שלי יוצא אלייך.

שולחת חיבוק אמיץ והמון כח.

ואת יודעת?

אני חושבת שאת מתאימה, מתוקה שלי.

אני לא חושבת שיש בכלל מקום כזה בעולם שלגמרי מתאים למישהו.

אבל יש כמעט. ויש כמעט כמעט.

וכשלא מתאים, כשדוחק או מעצבן,

לא יעזור לנו לברוח למקום אחר.

כי אין מקום אחר.

מקום אחר יהיה פחות דוחק במשהו אחד, אבל יותר באחר.

(על בשרי אני יודעת את זה. ויותר, על לבבי.

זה שיעור שרק בריחות חוזרות ונשנות ומכאיבות מאד יכלו ללמד אותי.)

נראה לי שבננית לגמרי צודקת. תקחי מנוחה, תתרחקי,

ותזכרי תמיד, שרק לקב"ה את חייבת הכל.

לאף אחד אחר את לא חייבת לתת אותך. קודם כל את.

ותזכרי גם, שלא משנה מה יגידו ומה יקרה, חוה היא טובה ויקרה ושווה הכי בעולם,

הכי הכי.

בלי קשר לאף דבר ושום אחד.