במשנה ברורה?

[וגם מה שיש בכיפה שחורה "שתי שכבות", זה לא בגלל כל מיני כוונות, אלא פשוט כי טכנית זה מיוצר כך, שיחזיק מעמד]

ומה שהלך הרצי"ה זצ"ל ככה, ועוד רבנים, כי למה שילכו אחרת?.. הם מעל ה"רמה" הזו שילבשו כיפה כזו או כזו מ"חשש" שיזהו אותם כסטיגמה כזו או אחרת. הלכו, כי כך גם הלכו אבותיהם, ולא היתה להם כל סיבה לשנות.

יש חסידים מסויימים, שהולכים דווקא עם כיפה מצמר, ואצלם זה באמת חלק מ"תג הזיהוי".

אבל אכן ב"ציבורנו", התפשט הדבר הזה, שרבים הולכים בכיפה סרוגה. נחמד. הרצי"ה זצ"ל היה מעיר רק על הגודל, שיהיה בגודל ראוי.

[עפ"י הסוד, יש משהו כזה שנקרא "תרי מקיפין", שני מקיפים. בחב"ד שמים לב לכך. אבל זה ע"י חבישת כובע מעל הכיפה]

ומה אכפת לכם איך זה יישמע???

ללכת עם האמת שלכם , ושהעולם יעשה מה שהוא רוצה. 

על הדרך תרוויחו ילדים עם חשיבה עצמאית . 

קחי בד גזרי אותו בצור עגולה

ותתפרי לחלק התחתון של הכיפה

ופתרת את הבעייה

כיפות שחורות מארבעv חלקים זה כמו צלב. הכי גרוע. לכן הרבה דואגים ל 6 חלקים.

במעבר לכיפה שחורה מהסיבה שציינת קיים חשש לאיסור דאורייתא של "בל תוסיף".

אי אפשר לעבור על חשש דאורייתא בשל עניין שהוא בגדר מנהג ישראל או מקסימום עניין מדרבנן.

.

לא מופיע במשנ"ב שני כיסויים, מה שמופיע שלא להסתפק בכיפה אלא ללבוש גם כובע כי ככה עומדים לפני אנשים חשובים.

היום לא הולכים ככה לפני אנשים חשובים ואין בכך שום עניין.

הדרשה המוזרה שעשו שכיפה שחורה נחשבת שני כיסויים, היא וורט לא מוצלח ולא מעבר לכך.

אגב, חב"דניקים שמקפידים על עניין שני כיסויים על פי הקבלה, במקרה שאין להם כובע לובשים 2 כיפות ולא מספקים בכיפת הקטיפה.

אין שום עניין הלכתי בכיפה שחורה או סרוגה. יש עניין הלכתי בגודל הכיפה (ויש בכך כמה דעות).

יש עניין שתהיה כיסוי ראש שמרבה יראת שמים (ולכן אין שום טעם בכיפות עם דברי ליצנות).

רבנים גדולים שמו כיפה שחורה כי זה מה שהיה נהוג כשהם היו ילדים.

בפירוש שמעתי כך מהרב זלמן מלמד שהוא עצמו לא מחליף את הכיפה, אבל יש צד של הידור דווקא בכיפה הסרוגה כי היא יותר יפה...

הרב בניהו ברונר על שני כיסויי ראש.

אין עניין בשתי שכבות אלא רק משום עמידה לפני מלך. ואנחנו עומדים בכבוד היום עם כיפה סרוגה לכבוד ולתפארת. וגם זו כיפה יותר יפה ובדרך כלל יותר יציבה על הראש.

הראש זה לא לחם משנה שצריך שתי שכבות להיות דומה למן במדבר !

גם לאוזניי גונבה השמועה על הצורך בשני כיסויים, אבל אף אחד עדיין לא הראה לי מקור לדבר, אולי זאת טעות שמגיעה ממה שהמשנה ברורה כותב לגבי הטלית, שלא כדאי שיסיר את הכיפה

(הכובע הקטן- כלשונו) מתחת לטלית כי לפעמים הטלית נשמטת ואז מתפלל בגילוי הראש. ברור לכל בר דעת שמכאן אין להוציא שיש ענין בשני כיסויים.

מעבר למה שהזכירו כאן בדיון שלא ברור שכיפה שחורה טובה יותר מכיפה סרוגה, גם אם נניח שזה נכון, אני לא חושב שילד צריך ללכת עם כיפה שחורה "כמו המשנ"ב" כשאביו ממשיך ללכת עם כיפה סרוגה.

לדעתי, לא ראוי להחמיר על ילדים בדבר שההורים עצמם לא מקפידים עליהם לגבי עצמם.

הדיון בנושא הזה הוא אחר, וזו פעם ראשונה שאני נתקל בזה בהקשר של כיפה, אבל כבר יצא לי כמה פעמים להיתקל בהורים לילדים עם פאות ארוכות "כי זה נחמד \ יותר יפה" או "כי ככה פיאות באמת צריכות להיראות", בעוד האבא לא חושב לרגע שזה יפה על עצמו, או שככה צריכות להיות הפיאות שלו.

אני לא מדבר על ילד שמבקש דבר כזה, האם לתת לילד "להחמיר" בדבר שההורים לא מחמירים, אלא על מקרה כמו פה, שההורים עצמם באים ויוזמים דבר כזה, שיפול על הילד, ואולי גם יגרום לו סבל חברתי (אני לא יודע לאיזה בית ספר הוא הולך ואיך יתייחסו שם לכיפה שחורה), כשהם עצמם לא חושבים לשלם את המחיר הזה.

להחמיר. אין פה החמרה, רק משהו שלטעמם יפה. 

לא עניין דתי בכלל. 

אם הילד לא מתנגד וזה לא גורם לו שום סבל,

נניח שלא אכפת לו, 

אז אין עם זה שום בעיה גם אם לאבא אין. 

אבל אני מסכים איתך שלא נכון להטיל על הילד חומרות שההורים לא עומדים בהם. 

ואז גם שחור וגם ציוני.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....