במשנה ברורה?

[וגם מה שיש בכיפה שחורה "שתי שכבות", זה לא בגלל כל מיני כוונות, אלא פשוט כי טכנית זה מיוצר כך, שיחזיק מעמד]

ומה שהלך הרצי"ה זצ"ל ככה, ועוד רבנים, כי למה שילכו אחרת?.. הם מעל ה"רמה" הזו שילבשו כיפה כזו או כזו מ"חשש" שיזהו אותם כסטיגמה כזו או אחרת. הלכו, כי כך גם הלכו אבותיהם, ולא היתה להם כל סיבה לשנות.

יש חסידים מסויימים, שהולכים דווקא עם כיפה מצמר, ואצלם זה באמת חלק מ"תג הזיהוי".

אבל אכן ב"ציבורנו", התפשט הדבר הזה, שרבים הולכים בכיפה סרוגה. נחמד. הרצי"ה זצ"ל היה מעיר רק על הגודל, שיהיה בגודל ראוי.

[עפ"י הסוד, יש משהו כזה שנקרא "תרי מקיפין", שני מקיפים. בחב"ד שמים לב לכך. אבל זה ע"י חבישת כובע מעל הכיפה]

ומה אכפת לכם איך זה יישמע???

ללכת עם האמת שלכם , ושהעולם יעשה מה שהוא רוצה. 

על הדרך תרוויחו ילדים עם חשיבה עצמאית . 

קחי בד גזרי אותו בצור עגולה

ותתפרי לחלק התחתון של הכיפה

ופתרת את הבעייה

כיפות שחורות מארבעv חלקים זה כמו צלב. הכי גרוע. לכן הרבה דואגים ל 6 חלקים.

במעבר לכיפה שחורה מהסיבה שציינת קיים חשש לאיסור דאורייתא של "בל תוסיף".

אי אפשר לעבור על חשש דאורייתא בשל עניין שהוא בגדר מנהג ישראל או מקסימום עניין מדרבנן.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לא מופיע במשנ"ב שני כיסויים, מה שמופיע שלא להסתפק בכיפה אלא ללבוש גם כובע כי ככה עומדים לפני אנשים חשובים.

היום לא הולכים ככה לפני אנשים חשובים ואין בכך שום עניין.

הדרשה המוזרה שעשו שכיפה שחורה נחשבת שני כיסויים, היא וורט לא מוצלח ולא מעבר לכך.

אגב, חב"דניקים שמקפידים על עניין שני כיסויים על פי הקבלה, במקרה שאין להם כובע לובשים 2 כיפות ולא מספקים בכיפת הקטיפה.

אין שום עניין הלכתי בכיפה שחורה או סרוגה. יש עניין הלכתי בגודל הכיפה (ויש בכך כמה דעות).

יש עניין שתהיה כיסוי ראש שמרבה יראת שמים (ולכן אין שום טעם בכיפות עם דברי ליצנות).

רבנים גדולים שמו כיפה שחורה כי זה מה שהיה נהוג כשהם היו ילדים.

בפירוש שמעתי כך מהרב זלמן מלמד שהוא עצמו לא מחליף את הכיפה, אבל יש צד של הידור דווקא בכיפה הסרוגה כי היא יותר יפה...

הרב בניהו ברונר על שני כיסויי ראש.

אין עניין בשתי שכבות אלא רק משום עמידה לפני מלך. ואנחנו עומדים בכבוד היום עם כיפה סרוגה לכבוד ולתפארת. וגם זו כיפה יותר יפה ובדרך כלל יותר יציבה על הראש.

הראש זה לא לחם משנה שצריך שתי שכבות להיות דומה למן במדבר !

גם לאוזניי גונבה השמועה על הצורך בשני כיסויים, אבל אף אחד עדיין לא הראה לי מקור לדבר, אולי זאת טעות שמגיעה ממה שהמשנה ברורה כותב לגבי הטלית, שלא כדאי שיסיר את הכיפה

(הכובע הקטן- כלשונו) מתחת לטלית כי לפעמים הטלית נשמטת ואז מתפלל בגילוי הראש. ברור לכל בר דעת שמכאן אין להוציא שיש ענין בשני כיסויים.

מעבר למה שהזכירו כאן בדיון שלא ברור שכיפה שחורה טובה יותר מכיפה סרוגה, גם אם נניח שזה נכון, אני לא חושב שילד צריך ללכת עם כיפה שחורה "כמו המשנ"ב" כשאביו ממשיך ללכת עם כיפה סרוגה.

לדעתי, לא ראוי להחמיר על ילדים בדבר שההורים עצמם לא מקפידים עליהם לגבי עצמם.

הדיון בנושא הזה הוא אחר, וזו פעם ראשונה שאני נתקל בזה בהקשר של כיפה, אבל כבר יצא לי כמה פעמים להיתקל בהורים לילדים עם פאות ארוכות "כי זה נחמד \ יותר יפה" או "כי ככה פיאות באמת צריכות להיראות", בעוד האבא לא חושב לרגע שזה יפה על עצמו, או שככה צריכות להיות הפיאות שלו.

אני לא מדבר על ילד שמבקש דבר כזה, האם לתת לילד "להחמיר" בדבר שההורים לא מחמירים, אלא על מקרה כמו פה, שההורים עצמם באים ויוזמים דבר כזה, שיפול על הילד, ואולי גם יגרום לו סבל חברתי (אני לא יודע לאיזה בית ספר הוא הולך ואיך יתייחסו שם לכיפה שחורה), כשהם עצמם לא חושבים לשלם את המחיר הזה.

להחמיר. אין פה החמרה, רק משהו שלטעמם יפה. 

לא עניין דתי בכלל. 

אם הילד לא מתנגד וזה לא גורם לו שום סבל,

נניח שלא אכפת לו, 

אז אין עם זה שום בעיה גם אם לאבא אין. 

אבל אני מסכים איתך שלא נכון להטיל על הילד חומרות שההורים לא עומדים בהם. 

ואז גם שחור וגם ציוני.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...