התחלתם רק אתמול!

זה לא קורה כ"כ מהר, תני לזה שבוע לפחות

אצל האחרים זכור לי שכבר היינו על המסלול ביום השני

תודה, הכנסת אותי לפרופורציה

משתמע , שאפילו בלי לרצות את מפעילה לחץ וזה לא עוזר לעניין . מקווה שאני לא פוגעת.

יש לך אפשרות להשאיר אותה שבוע בבית?

אני זוכרת ששמתי אותה מול המחשב עם רצף שירים , ולא עבד . אבל אח"כ ישבתי וסיפרתי לה סיפור וזה היה נחמד מאד . ככה כל פעם בבוקר , או אחרי ארוחת צהרים . יצא -יצא . לא יצא -לא נורא . זה נשמע שהיא פשוט לחוצה.

לא הבטחתי ולא נתתי שום הפתעה . הישיבה על הסיר הפכה להיות מה שבשבילי הישיבה בשרותים , שעת הרגעות כזו עם ספר נחמד -שדרך אגב לא קשור לשרותים (אליעזר והגזר , כספיון וכאלו) אני אוהבת לקרא עיתון בשרותים והילדה שלי אוהבת לשמוע סיפור בשרותים . עכשיו כשהיא כמעט בת 5 -לרוב אני מסרבת בנימוס.....

אמנם אני גומלת בגילאים צעירים יותר אך מדובר אצלי בחודשים..

צריך המון סבלנות ולהחליט שאין סיכוי שאת מחזירה ולא משנה כמה זמן זה ייקח.. זה משחרר מהעול של הלבטים והקונפליקטים לגבי זה..

ילדה בת שלוש צריכה שתשחררי לחץ.. בסוף הערב מכונה מייבש ונגמר..

להכין ערכות להחלפה כולל מכנסיים, תחתונים, מגבונים, נייר סופג ושקית בסלון כדי שלא תצטרכי לטרוח בכל פעם מחדש..

וממש לא יושבים שעות.. זה עלול (בלשון המעטה) ליצור אנטי או הימנעות או פחדים מבחינה פסיכולוגית וטחורים מבחינה פיזיולוגית (שמעתי על מקרים)..

הולכים על קטע טוב, חיזוקים והפתעות על כל ישיבה וכשכבר יושבת בקלות על כל הצלחה (עדשים זה רץ טוב).

בנוסף, זה שהקודמים נגמלו בקלות, לא אומר שהיא חייבת גם.. תמיד יש אחד שעושה בי"ס ומלמד אותנו שעור בסבלנות וקבלה ללא תנאים.. ואל תשכחי שנוסף תינוק למשפחה.. זה בטח לא עוזר למצב.. אז יש מצב שהיא עושה בכוונה ואם כך הלחץ שלך מתגמל מאוד וצפי המשך של ההתנהגות הנל..

ללכת בטוב, כמה זמן שייקח ייקח, בזמן פספוס לא לשאול אותה "למה" או "חבל" ולהתכוונן על כך שהקטנים/גדולים רוצה להיות בשירותים ולא על הרצפה וכדומה..

בהצלחה!!!

אפשר ב20 שקלים לקנות 5 תחתונים עם ציורים יפים...אז תקני כאלו 4- ככה שיהיו לך 20 זוגות תחתונים . ככה שלא יכאב לך הלב . זה לא תופס המון מקום במכונה , ואח"כ תמיד אפשר להעביר לילדה אחרת. 

וזה לא היה קל ועדיין אחרי חודשים לא קל

למה?

רק סיבה אחת- כי אנחנו לא סובלים לנקות אחריהם.

בוא נגיד ככה - אם היתה לך מנקה בבית שמחליפה לה ומנקה אחריה ומכבסת את הבגדים ותולה

האם היה לך קשה ככה?

ודאי שלא.

ברגע שתפנימי שתהליך גמילה כולל המוןןןןןןן פיספוסים

את תהי רגועה ומוכנה לגמול את הבת שלך.

תחשבי שבסוף זה יקרה והיא תיגמל

אל תתייאשי

תוציאי שטיחים תרחיקי אותה ממיטות או סלון מרופד

תהי איתה במקומות שלא נורא אם תפספס

ואל תתרגשי מהפיספוסים

כל פיספוס פשוט תתנהגי בטכניות - תחליפי לה וזהו.

אל תתאכזבי למרות שזה קשה

אבל אני פשוט מורידה טיטול, שמה תחתונים ומראה איפה הסיר

ומשתדלת לא לעשות מזה עניין לא לצד לחץ מצידי ולא מצד התלהבות והפתעות

כל ילד ומה שמתאים לו.

סבלנות

יש ילדים שהתהליך הריגשי הרבה יותר ארוך אצלם מאחרים

יתכן זהיא רגישה יותר

בכל אופן, לא מבין למה את משאירה אותה בבית ?

אם היא אכן מוכנה לגמילה, תני לה ללכת עם חיתול, וכל פעם שהיא רוצה שתוריד או תבקש ותעשה בסיר או שירותים.

כך זה יכול להימשך כמה זמן שצריך.

מנסיון של רבים, אם דוחקים היגמלות שלא הבשילה עדיין זה יכול לגרום לנזק ארוך - כלומר הפעם הבאה שתנסי לגמול אותה יכול לקחת הרבה יותר זמן ממה שהיה לוקח אם לא הייתם עוברים את החוויה של נסיון גמילה טרם זמנה.

בהצלחה

המון סבלנות, כל אדם עם הנפש שלו

כל ילד בקצב שמתאים לו, בלי קשר למה שהיה עם אחיו ואחיותיו.

הלחץ שלך סביב זה נראה לי לא מועיל.

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

הבן שלי היה "מוכן" לגמילה (מוריד טיטול, מבקש לשירותים וכו) אבל ברגע האמת לא עשה באסלה. הבנתי שהוא פשוט מפחד. שמתי סיר בסלון (קראוון, אז הבית ממילא לא גדול) וכשהוא רצה הוא ישב. הוא נורא התלהב. לא היה אכפת לי שיפספס- שופכת מים וסבון- וגורפת החוצה. 
וגם ספרים- ילדים מנסים לפעמים לחקות את הילד בספר- "טולי כבר בלי טיטולי", "הסיר של נפתלי" (המקביל לבנות) וכאלה. כמה חודשים לפני הגמילה הלכתי  לסופר וקניתי כמה ספרים (גם על גמילה ממוצץ)...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...