היא גדולה ממני בשנתיים אבל היינו פשוט שמחות אחת בשניה.
(הכרנו כי הם היו שכנים שלנו)(יש לציין שאנחנו חברות מאוד טובות מאז שאני בכיתה א'!!!)
היה לנו באמת טוב, החברות הזאת.
לפני שנה בערך, היא עברה לרחוב אחד לידינו אבל בכל המשכנו להיות בקשר ממש כל יום.
בזמן האחרון היא פשוט, בוא נאמר- מתרחקת ממני, כאילו שאני קטנה מדי כדי לדבר, לצחוק ולשחק איתה.
וזה נורא חסר לי שהחברה הכי טובה שלי, הזכרונות המשותפים המדהימים שיש לנו, סוגשל - כבר לא רצויים,
אני רואה את החברות שלה מהכיתה משחקות וצוחקות איתה, על דברים שגם אני יכולה להנות מהם ולשמוח בהם. אבל היא "לא חברה שלי", אז זה לא קשור אלי, והיא כבר לא משתפת אותי.
היא באמת חסרה לי, והיא בנאדם מדהים. ממש.
נראה לי שחלקכם הייתם חושבים שאני מגזימה קצת, אבל זה ממש ככה.
אנחנו נפגשות בהסעה, ובקושי שהיא אומרת לי "שלום"
זה היה בהדרגה, בחופש עוד נפגשנו קצת, אבל אז בתחילת הלימודים, היא ספרה לי נגיד משהו שהיה לה בשבוע האחרון.
אח"כ הי! בוקר טוב...וכו' וכו'
אז בקצרה: יש לי חברה שהיא כבר ממש לא בקשר איתי, עכשיו ממש קשה לי נפשית לצור קשרים חדשים. איך לשנות את היחס ביניינו ואת התחושות הלא נעימות??
תודה מראש לעונים!! סליחה על האורך,הבלאגן והחפירות!!
) אבל זה אומר שמי שאת מקיפה את עצמך איתו משנה אותך, ואת צריכה אנשים שיחזקו אותך ויהיו שם בשבילך ואם הם לא שם נטו בשבילך וכי הם אוהבים אותך.. עדיף שלא יהיו
) 
