ברוב החסידויות ההורים בכלל מבררים לפני ומחליטים על השידוך, לזוג נשאר רק להפגש קצת ולהחליט.

שאהבה צריכה להגיע אחרי החתונה.

דבר שגם המגזר הד"ל צריך להפנים לפעמים. 

אז כמו שנאמר בודקים לפני שברמת העיקרון הכל בסדר, ושיש תקשורת בסיסית.

ובכל מקרה האהבה תגיע על ידי החיבור לדבר גדול לאט לאט.

הם לא מחפשים אהבה במובן שלנו

גבר ואישה שיש בניהם התאמה בסיסית, והם יהיו ביחד, ידברו, יצחקו, ישקיעו אחד בשני..

בטוח שתהיה אהבה בניהם. זה דבר פשוט ברור ובדוק!

ואהבה יש רק אחת. אין כמה מובנים בזה,  אהבה זו אהבה!

זה לא אהבה

זה לחבב מאוד ולאהוב את הקשר

זו לא אהבת נפש שבאה בלי השקעה , זו עובדה אני מדבר מניסיון

האהבה שאינה תלויה בדבר, שהאיש והאישה מאוחדים לקיים רצון ה' זה האהבה האמיתית.

עיין שער האהבה באורחות צדיקים  

ואהבת נשים תהיה על דרך זה:

שיחשוב שהיא מצילתו מן החטא ומרקחתו מן הניאוף, ובה מקיים מצות פרייה ורבייה, והיא מגדלת את בניו.  וכו'... 

ומתוך כך יהיה פנוי ללמוד תורה ולעסוק במצוות, והיא עוזרת לו לעבודת הבורא יתברך.

אחת הסיבות.

התאהבות יכולה לבוא מהכרות של חודש עם מישהי

אין לזה שום קשר לחתונה ולרצון לעשות רצון ה' ואין צורך שהם יהיו תחת קורת גג אחת

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

איך אומרים... לא כל מה שנוצץ - זהב

אני באמת לא הייתי מסתדר בשניים שלושה דייטים.

אבל כאחד שיצא עם אשתו במשך שלוש שנים עד שהתחתן איתה וברור שאהבתי אותה, אני אומר שהאהבה שבאה אחרי החתונה היא היא האמיתית.

לפעמים אנחנו מחפשים לפני החתונה איזה משהו שלא בטוח שאמור להגיע לפני שעושים את הצעד הגדול הזה וחיים ביחד על כל הרוודים של זה.

תאר לי בבקשה מזה "ברור שאהבתי אותה"

אשמח באמת לתשובה רצינית , אחרי זה נחשוב למה קראת אהבה..אוקי?..

אתה לא יכול להגיד אהבתי בזמן שיש מצב שלא

כלומר לפחות לא כמו שרוב העולם הזה מגדיר אהבה

בוא תספר לי מזה בישביל היה לאהוב אותה?

התאהבות = אהבה =

הרצון תמיד להיות בקרבתה , לא לשכוח ממנה בשום חלק של היום , להתרגש מכל דיבור שלה איתך

לדבר עליה ורק עליה כמעט כל היום , להרגיש שאין עוד אחת בעולם שבכלל בא לך לחשוב עליה חוץ ממנה

היא האחת והיחידה וכל השאר סתם מעפנות (סליחה על הביטוי) לחייך ולהרגיש נועם ענקי רק שמזכירים את השם שלה

זה נשמע שאת מכוונת לפן פחות עוצמתי לפן רגיל...מפגישה אחת לחוות את כל זה?

יש דבר שאת יכולה להצביע עליו במה שכתבתי שזה לא היה בידיוק בידיוק לפי התיאור שלי?..

אשמח לדעת

כבר מתחילת הדברים שלך כשאת אומרת "כשזה הבחור הראשון שאת פוגשת...בצורה רצינית..."

מכאן יש כבר בעיה לשייך את כל הסיפור שלך להתאהבות

שימי לב להגדרה שלך "הראשון שאת פוגשת בצורה רצינית.." כלומר פתאום הרגשת שיש על מה לדבר

בשונה מהבנים האחרים איתם נפגשת , מה שאומר שההתלהבות שלך נבעה לא בהכרח כי התאהבת

אלא בגלל שהרגשת שזה הדבר הנכון ויש פה משהו יותר אמיתי

גם עצם זה שהרגשת את כל זה כבר אחרי פגישה ראשונה..זה קצת סותר את מה שאני מכיר

בישביל להתאהב צריך גם זמן למרות שזה דבר שבא מהלב , גם זה מצריך הכרות עם מי שמולך

לגבי מה שכתבת שאת מחכה לפגישה הבאה..שוב זה לא בהכרח מעיד על מה שאני מתכוון אליו

שימי לב שבגלל זה שאלתי אותך אם זה בידיוק כמו שתיארתי כי יכולים להיות בזה טעויות שכשאני מגדיר משהו את מגדירה אותו באופן דומה למרות שזה שונה

לחכות לפגישות זה דבר טבעי כשאת מבינה שיש פה מישהו שאפשר לבנות איתו בית

"רציני" כמו שתיארת את זה ..

ואת צודקת זה רגש מסויים אבל לגמרי לא התאהבות

ואני יודע את זה ממישהו שגם אמר לי כשהוא התאהב שהוא לא הכיר את ההרגשה הזאת לפני כן

לגבי מה שאת אומרת שאחרי החתונה זו "האהבה האמיתית" זה כי הם מרגישים סבבה בהתחלה ומתאים

ואחרי זה במשך החיים שהשנים חולפות הם מרגישים שזה ממוסד יותר..זה לא אומר שזו אהבה..

אני בכללי לא נגד שידוך , אני נגד הזמן המוקצב והקצר

וגם עוד בעייתיות של מבנה שאלות מוגדרות מראש כמו "איך אתה רוצה לגדל את הילדים"

"מה אתה מסכים שיהיה בבית?"

כל מיני שאלות כלליות כאלה שלא תורמות להכרה של האישיות של הבחור/ה

אני לא טוען שאי אפשר להתאהב משידוך , זה כמו כל הכרות רגילה אבל מה

תלוי איזה שידוך ..יש שידוך שאתה מכיר בדרך צנועה ויש שאלות הכרות כלליות

ואחרי זה אתם ממשיכים יחד כמה חודשים ומחליטים שאתם מאוהבים וגם זה מתאים מבחינה שכלית ואפשר למסד את זה אבל נגד הכרות קצרה שמתחילה ומסתיימת רק בשאלות כלליות ובירורים על איפה לומד או כל מיני דברים כאלה

מה עם קצת זרימה? מה עם קצת להיות אתה כמו שאתה בלי הגדרות ?

איפה נעלמה לה ההכרות של הבנאדם ובמקומה נכנסה לה ההכרות של ההגדרות

תוהה לעצמי

רק לא מסכימה שאהבה זה לא דבר שנבנה ומתעצם כבר נאמר "ענבי הגפן" למה גפן? כי היא משתבחת עם השנים.ככה האהבה.

לגבי זמן ההכרות עד לחתונה זה כבר החלטה זוגית.

שיהיה בהצלחה.מאחלת לך שתמצא את זיווגך משורש נשמתך (עוד ביטוי שמחזק את ענין החיבור בין נשמות)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

התאהבות זה לא אהבה.

ואהבה זה לא מה אתה מתאר.

או נדייק- מה שאתה מתאר זה חלק מאהבה

לא נעים ליח לומר אבל אחרי כך וכך שנות נישואין א"א לומר שאני מתרגשת מכל דיבור שלו. אני הכי שמחה בעולם להיות איתו ומבחינתי רק לדבר כל היום. אבל ההתרגשות שאתה מתאר זה יותר התאהבות מאשר אהבה.

לדבר רק עליה כל היום? לא יודעת...אני מדברת הרבה על עוד כמה נושאים חוץ מבעלי. נושאים כמו מה חשוב שיהיה בבי"ס של הילדה, מתי בדיוק המסיבה בגן, כמה כורכום לשים במרק עדשים וגם עוד כמה נושאים חשובים לא פחות.

כך שנראה שמה שתיארת גם כאן יותר קשור להתאהבות.

טוב, נכון שהבנת מה אני מנסה להגיד?

אם לא, אז בקצרה: התאהבות זה הבזק ראשוני, אהבה זה תהליך, זה חיבור עמוק הרבה יותר. אפשר לפתח אהבה (כנראה) גם בלי להתאהב בפגישה או שניים. ואפשר שהתאהבות תדעך אחרי שלוש פגישות.

מה שכתבת יותר שייך ל"וואו" הראשוני הזה, שהוא הכי טוב והכי מקסים אבל פחות שייך לדעתי לאהבה. כי באהבה- למרות שאני עסוקה במליון דברים אחרים- תמיד בעומק, הוא איתי ואני איתו.

אני מסכים על כל מה שכתבת

הכל . זה בידיוק משקף את מה שאני חושב

אבל מה?

לקרוא לזה הבזק ראשוני זה לא , זה חלק מהמושג אהבה ואכן אני קורא לזה התאהבות

ואוהב לכנות את זה אהבה כי זה לדעתי הכי טהור שיש ..כי זה מגיע עוד לפני החתונה .

אחרי החתונה בוודאי שיש קשר הדדי ודברים אחרים בקשר , להגיד שהם יותר טובים ועדיפים מהתאהבות? לא יודע..אבל אני יודע שזה קיים וחושב שזה הכרחי ואני מסכים איתך

אני לא יודע לגבי ההתרגשות שלך מבעלך כי אין לי מדד לדעת מה הרגשת אליו לפני ומה היום

וגם לגבי הלדעוך..אני לא חושב שהתאהבות דועכת ..אני לא יודע כמה זמן צריך ומה צריך לקרות בישביל שהיא תדעך אני רק יודע שאם הם ביחד זה יתודלק להמון זמן ..ואם הם מתחתנים וחיים על פי התורה זה ישאר לעוד שנים ארוכות מאוד

מה המדד שלך לאהבה? מה שרוב העולם מגדיר אהבה?

אם כן אז אני מרחמת עליך...

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

מי שחי באהבה בנויה יש להם אחלה אהבה וזה זוג מאושר שלא תבינו לא נכון

רק מה? רוב העולם - מכיר בזה שהתאהבות זה משהו שבא ישר מהנפש ומהלב וזה החוויה הכי יפה

שיש בעולם , ולדעתי גם הדרך של בורא עולם לקשר בין נשמות זה לבטח לא קורה לחינם

אין מי שלא חווה את זה לא יודע על מה הוא מדבר וזו עובדה . אני שומע המון אנשים שחוזרים על קלישאות של זיקוקים וכו' זה פשוט לא נכון הם לא יודעים מה הם מדברים

זה אומנם מצוייר אבל יוצרי הסדרה הזו ידעו מהי אהבה כי הם מציגים את זה בצורה יפה ודי משעשעת

מומלץ לראות עד דקה 7:10

או שכבר חרשת על כל הפרקים?

לא ככה נראית אהבה אמיתית...

אנשים פשוט נמשכים לזה יותר כי זה בא בקלות וזה יותר כיף הפרפרים בבטן וכל החארטות.

אבל איך אומרים - מה שבא בקלות גם הולך בקלות.   זה לא מחזיר מעמד בנישואים

גם דברים שהגיעו בקושי רב.

בנאדם פתאום נדלק על מישהי ומרגיש פרפרים בבטן, ג'וקים בגב וכו'..

פתאום כל החסרונות שלה נעלמים... הכל אצלה מושלם..

דחילק מה זה השטויות האלה...

הוא לא אוהב אותה, הוא אוהב את עצמו... הוא מרגיש טוב לידה אז הוא רוצה אותה.

גם אני מרגיש טוב כשלאפה שווארמה נכנסת לי לבטן זה לא אומר שאני אוהב אותה

אחרי הנישואים, כשהוא יצטרך להקשיב לה, לפרנס אותה, לראות אותה גם בימים לא טובים כשהיא עצבנית...

 פתאום כל החסרונות יצופו חזרה ואז נראה מה יקרה..

תקשיב אחי אתה...

רגע מה לדעתך המשפט הזה מהתנ"ך אומר ?

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה

זה בידיוק המשפט של מה שכתבת "כל החסרונות נעלמים"

יותר נכון "על כל פשעים...ימשיייך כבווודווו"

אה אז אתה תגיד שלא זה אהבה אחרת וכו' כן בסדר...עכשיו תקשיב

אתה טוען שאני אוהב אותה כי? כי מה? כי אני חושב שהיא יפה?

שקר לא חושב שהיא יפה

דווקא יודע מה? חושב שהיא קצת מעפאנה...איך אני?..וואלק כן

מה חסר זוגות כאלה? אחת יפה הוא לא משהו ..אז נו? מעניין אותם משהו ? מאוהבים אחי!

זה רק מוכיח שזה לא תלוי בכלום..מזה טוב לי איתה? ברור שטוב לי איתה היא הנשמה שלי ! התאומה! הנפש המשלימה ! מזה תזכה לזיווג משורש נשמתך? לא תסביר לי אתה מה הקשר עכשיו נשמה?...אה אשריינו הגענו למסקנה שיש כאן קאץ' ...

אחרי נישואין אחרי נישואין ...מה אחרי נישואין? הכל עלי וילה עלי עבודה עלי...כפרה עלי הכל עלי ! מה עוד?...הכל בשליטה פה אחי..די תצא מזה אתה חייב לחשוב מחוץ לקופסא ונגד מה שהסבירו לך עד היום

שמה שמשיח בן דוד רוצה להדגיש זה שיש צורך שהבסיס של הזוגיות יהיה גם אהבה ולא רק התאמה.

כי כשיש אהבה אמיתית אז תמיד הרצון יהיה לגשר על הפערים.

נראה לי גם שכשאומרים אהבה לפני החתונה מתכוונים לרגשות שגדלים עם הזמן. וכן,לפעמים זה מתבטא בפרפרים בבטן... 

יש זוגות שמתחתנים על בסיס התאמה וכימיה ומקווים שהאהבה תבוא עם הזמן אבל גם אז יש איזושהי חיבה מסוימת כי אם אין שום רגש אז לא נראה לי שיש מישהי/מישהו שיסכים לקשור את חייו עם סתם אדם.

אז שניכם צודקים.

אבל גם שניכם צריכים למנן.

קצת מכל אחד.

הענין הוא שצריך להבין ולהפנים שזוגיות זו עבודה וצריך להשקיע בה ולטפח אותה. האהבה לא תפרח מאליה.

אתה בעצמך לא נשוי מאיפה אתה יודע שזה לא מחזיק לכל הרוחות ? סליחה על הביטוי

"אנשים פשוט נמשכים לזה יותר כי זה בא בקלות" ..מה אתה חושב שמישהו בוחר בזה? זה בא

וזה כאן וזה נעים וזה בריא וזה משהו שנקרא רגש , והבורא שאתה מאמין בו ומתפלל אליו

ברא את הבריאה הזאת בעולם , אז איך אתה יכול להגיד לנו שזה סתם ? לא אני לא מבין אותך

די לנסות להיות במודה ..להיות כמו הנשואים ולחזור אחריהם די צא מזה אחי

"מה שבא בקלות הולך בקלות" ..באמת? מניין לך? אתה יודע בוודאות שמי שהתאהב והתחתן זהו ? הפסיק לאהוב?...

אמרתי אלף פעם , ואני שוב אומר

יש בסיס שזו התאהבות לא מעניין אותי מחזיק לא מחזיק...אחרי זה תחיו באושר ותפתחו לי חוויות וזה ממש לא משנה , אי אפשר להתכחש למציאות שבורא עולם יצר בעולם הזה

תרבות השידוכים פשוט השכיחה מאיתנו שקיימת התאהבות ואהבה !

זה הכל

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני יודע שזה לא מחזיק מעמד

א. כי אני מכיר זוגות שהתאהבו בצורה כזאת.. לי בעצמי היו אהבות כאלה.  מה נראה לך שנולדתי אתמול...?   אני יכול ללמד אותך על אהבה

ב. אני קורא המון ספרים על שלום בית, ומי שכתב אותם יותר מנוסה ממך נכון?

יופי... שלב הבא

ה' ברא אהבה בכללי... ומזה מסתעפים כל מיני דברים - רעים וטובים.

יש אנשים שמתאהבים גם באשת איש.. ואפילו בגויה... אז מה זה רצון ה'? 

לכן ה' ברא שכל כדי שתשתמש בו ולא תעשה טעות שתעלה לך ביוקר. 

אני לא נגד אהבה.. וצריך להרגיש אליה משהו בפגישות, אנחנו לא רובוטים

  אבל נראה לי שאתה מחפש יותר מידי ברקים ורעמים וזיקוקים..

אתה בתור גבר צריך לחפש שותפה לחיים וקודם לבדוק שהיא באמת כזאת..

אח"כ על זה תבנה את האהבה - ע"י נתינה... תתן לה ותתן לה, וככה הקשר יתחזק.

אני אומר מה שאתה אומר ..

רק השוני בנינו שאתה מסרב להקשיב

ברור לי שצריך גם שכל ואני הדגשתי את זה המון פעמים !

והדוגמא שהבאת על הגויה לא כל כך נכונה ..כי יש אש בעולם והיא משמשת לדברים טובים וגם גורמת דברים רעים זה לא סותר שבמהות שלה היא דווקא חיובית , תכלס כל מה שהיה בעולם הזה לפי חטא אדם הראשון הוא חיובי ותכלס זה כנראה שזה ניסיון לאותו אחד שהתאהב בה וזה רק מוכיח כמו שאתה אומר שצריך לשתף את השכל בכל הסיפור

עכשיו העיקרון הוא - יש התאמה שכלית ..ויש אהבה? אפשר לצאת לדרך

אני לא מסכים עם חתונה רק עם חיבה מסויימת כמו שאתה מגדיר את זה

למה? מאותה סיבה שאתה מנסה לפסול התאהבות , מסיבה פשוטה שזה לא יחזיק

או לכל הפחות יגרום למסע של ספינת הנישואין להיות כבדה ולשקוע מהר יותר עם כל הקשיים שיש היום כמו שאמרה mp.

וזה שקראת ספרים אני לא מזלזל , אבל זה לא אומר לי הרבה

כי אני יודע את זה , יודע שצריך שכל וצריך התאמה אבל יותר מידי שמתי לב שלא לוקחים בחשבון התאהבות בסיפור , את כל הקטע מהקשר להוציא? למה מה קרה אני לא מבין? מישהו אמר משהו אסור? חטאנו? לא

וזה שאתה חווית את האהבה הזאת..תרשה לי לפקפק נשמה..

לגבי הסעיף השני... זה בדיוק מה שאני חולק עליך

אני אומר שמספיק התאמה וחיבה מסויימת.  לא צריך פרפרים בבטן.

ככה כל הדורות התחתנו והכל היה בסדר.  רק עכשיו התחילו עם היציאות האלה כמה חודשים ומחפשים שיהיה פרפרים בבטן וכל זה... חבל שלוקחים מוסר מסרטים הוליוודים.

לא אמרתי שזה אסור.. זה פשוט גורם לסינוור והתעלמות מהחסרונות.  ואז אחרי הנישואים הכל צף חזרה ואז מגלים שאכלת אותה.

שידוכים זה דבר נפלא אבל הבעיה היא ששכחנו את העיקר

זה דרך נפלאה להכיר את אישתך לעתיד בדרך הכי צנועה שבעולם

קודם כל מספיק להגדיר אהבה כפרפרים בבטן זה רק מראה את כמה אתם מזלזלים במושג הזה של האהבה זה דבר ראשון

דבר שני

אף אחד לא לקח כלום מהולוויד ומה שהיה בסרט ממש לא גרם לנשמה שלי לפתח רגשות אנושיים למישהי אוקי? צא מזה ו"כל הדורות התחתנו והכל היה בסדר" תגיד מה אתה חושב שאבות אבותיך לא התאהבו? הם כן ! לא היה להם הוליווד

סינוור ? התעלמות מהחסרונות? וואלה אחי יש מצב

אם הבנאדם חכם הוא ישליט את השכל אם לא הוא באמת יאכל אותה

אם הבנאדם מבין שהיא מתאימה לו הכל סבבה והוא משתוקק מרוב אהבתו אליה להתחתן ולחיות איתה לנצח נצחים אשריו שיזמין אותי והעיקר שיהיה בופה סבבה

לא צריך לחיות במושגים של פרפרים ולא של זיקוקים , תקבלו את זה שזה קיים

בואו ניקח את זה למקומות הנכונים כמו שאתה אומר ואני מסכים איתך

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

יש אפילו הורמון כזה - אוקסיטוצין - מה שנקרא "הורמון האהבה"

המצב הזה עוזר לחפות על כל ה"חסרונות והבעיות" בחיים ובזוגיות

באמת לחפות

אתה יכול לבחור מה העולם האמיתי - המצב הזה, או העולם ה"ראציונאלי"

ומה יחפה על מה

אנשים מתחתנים מתוך מצב כזה, ההורמון פעיל

ועם הזמן העולם ה"ראציונאלי" גובר בחיים - כסף, קריירה, עבודה, לימודים, ילדים וכו

והולכים ושוכחים וכבר לא חווים מצב כזה ושוקעים ב"בעיות".

ומכיוון שלא מתעלים את הכח הזה לכיוון הנכון, ממילא חווים את הבאסה שאחכ ומתדרדרים עד עשרות אחוזים של גירושין וכו'

שים לב

אפשר להתמכר למצב הזה, "ליפול באהבה", כמו שאומרים באנגלית,

להיות ברשות הלב (רשעים הם ברשות ליבם)

וזה יעלם

ואפשר לייעל את הכח הזה בקדושה (צדיקים ליבם ברשותם)

לדבר שלם

כשהכח משמש כדלק

הכח הזה קיים, הוא חשוב

והוא חלקי

תכף תגיד שאין נשמה והכל זה המוח נכון? הכל תגובות כימיות זה הסיפור?

אני טוען שלא !

ואם אתה טוען אחרת אז אתה מכחיש את הקיום של הנפש ושל הנשמה

ואז זה כבר סיפור אחר לגמרי

ומסכים איתך צדיקים ליבם ברשותם אשריך

אני גם אומר את זה אסור שהתאהבות תגבר על השכל

כשזה לא מתאים זה לא מתאים ! אבל מה הבעיה למה לתאר את זה כמשהו זמני וחולף?

יודעים מה? נגיד שזרמנו איתכם וזה חולף לא נכון אבל נגיד ..

מה רע בזה? שיתפנו שכל שיתפנו את בורא עולם ושיתפנו גם את הרב שקידש

עכשיו תסבירו לי מה הבעיה שלכם? אסור לאהוב? אין נשמה? זהו ? הכל הורמונים מטופשים?

תצאו מזה

אתה יודע מה הוא אומר לי כל שבוע שאני מתקשר אליו?

תמיד ללא יוצא מן הכלל.

שואל אותי איך הולך בחיי הנישואין ואז אומר "תעבדו על זה, זה לא מובן מאליו, זה לא מובן מאליו שיש אהבה, צריך לעבוד על זה"

את זה הוא בוחר להגיד לי כל שבוע.

ובאמת, זה לא מובן מאליו. זה שהתאהבת לפני החתונה והיית מאוהב עד מעל הראש אחרי החתונה לא אומר שתאהב גם אחרי 20 שנים אם לא תעבוד בצורה הנכונה.

דבר אחרון. סיפור על הרב 

סיפור על הרב אליהו, הנכד שלו הגיע אליו וביקש שיעשה גימטריה שלו ושל מי שהוא יוצא איתה שיבדוק עם מתאים.

הוא עשה ויצא שלא מתאים. הנכד שאל אותו אז מה לעשות? אז הרב עשה לו את הגימטריה של אברהם ושרה. ויצא לא מתאים. הנכד הבין והתחתן. הפשט הוא שהכל תלוי בעבודה קשה וברצון של בני הזוג לבנות את ביתם. ברור שצריך את הדברים הבסיסיים שיתאימו (לא כולנו אברהם ושרה) אבל בגדול זו עבודה עבודה עבודה.

אהבה צריך לשמר אני מסכים.

לא ליצור שים לב . לשמר . כמו קופסת שימורים

החיים הם לא קופסת שימורים.

אם אתה לא זז קדימה אתה הולך אחורה.

לשמר = לפתח להתקדם להגביר ולהעצים.

צריך להעצים אהבה קיימת ..לא לפתח שום דבר

בזה אני מאמין

סיפור אמיתי שקרה בבית כנסת החורבה לפני הרבה שנים- מתישהוא לפני שהירדנים הפציצו אותו, כשתושבי הרובע חיו בנחת בבתיהם.

היה בחור ישיבה אחד שהגיע לחתונה שנערכה בבית הכנסת- לא משום שהכיר את הזוג אלא מפני שהי עולה חדש, בודד, שלמד אצל הרב שהיה אמור לקדש את הזוג. הרב הזמין אותו כדי שיוכל לאכול ארוחה הגונה.

בבוא עת החופה- גילו שהחתן נעלם. פשוט נעלם, אף אחד לא יודע לאן. (אלו היו משפחות אשכנזיות שהשידוך בהן נקבע שנים לפני החתונה והזוג נפגש לראשונה מתחת לחופה).

כמובן שקמה המולה, ובתוך ההמולה, ניגש הרב אל הבחור העולה החדש שהתבונן על הכל מהצד ושאל אותו האם הוא מוכן להיכנס לחופה עם הכלה המסכנה והמבוישת... הרב אמר לו שהוא מכיר אותו ואת הכלה והוא חושב שזה יכול להצליח...

הבחור הסכים.

טבעת נתרמה לצורך הענין מאיזו גברת עשירה.

ואחרי שבע הברכות הרב ברך את החתן "שתזכה לשנים ארוכות וטובות".

את הסיפור הזה סיפר הרב ישראל גליס- נכדם של החתן והכלה, והעיד שהם היו מאוהבים זה בזה כל ימי חייהם, ושסבא שלו- החתן- זכה לראות 37 בני נינים, ונפטר בשיבה טובה.

לדעתי אפשר ללמוד מהסיפור הזה שני דברים: חייבת להיות מציאת חן לפני ההחלטה להתחתן (אחרת החתן לא היה בורח, מן הסתם), מצד שני- אהבה יכולה להתחיל מאפס הכרות, גם אחרי החתונה ולהיות חזקה וטובה.

בכל אופן- זה סיפור מקסים בעיני.

לא על זה שברח ,על זה שהתחתן

צריך להכיר את הבחורה שאחרי זה לא יהיה פרידה כואבת

הסיפור לא חידש לי הרבה ממה שידעתי

אהבה כללית אפשר להשיג בקלות במיוחד כשבחיים שלך בקושי דיברת עם בנות

ובמיוחד כשזה יום יומי ואין שום ענין לאסור נגיעה

זה משהו אחד והתאהבות שבאה מהלב זה משהו אחר

בזה אני רוצה בזה אני מאמין

ברור שמפתחים משהו קיים.

וכמו שכבר כתבו פה, אתה יכול לחלוק ולהגיד עד מחר שצריך אהבה לפני החתונה.

המציאות מוכיחה אחרת. אנשים אוהבים גם אם לא הכירו הרבה לפני החתונה. עם עובדות קשה להתווכח. יכול להיות שלך זה לא מתאים - או לפחות אתה חושב שאצלך זה לא היה קורה. אבל בפועל זה קורה.

שיאהבו בדרך שלהם

אני יאהב בדרך שלי , בדרך שרוב בני העולם אוהבים

איך החלטת? מה זה הדרך שרוב העולם אוהבים?

שוב אני אומר - אין דבר כזה להגדיר אהבה לכן אין 'דרך לאהוב'

אתה חושב שאהבה שלך שונה משלהם? 

אני חושב שאתה טועה. יכול להיות זוג שאהב עד השמיים לפני החתונה. ואחרי.... 

ויכול להיות זוג שהתחתן אחרי שבועיים רק עם התאמה רציונלית וקצת כימיה. ואוהבים אהבת אמת. 

אם זה לפני החתונה ואם זה אחריה

כן אני בטוח שהאהבה שלי שונה כי היא רומנטית יותר באופן מובהק

וכן , יכול להיות שהוא יאהב עד השמים ואחרי החתונה אם לא ישמרו את הקשר

זה עלול גם לההרס ..למרות שזה מאוד קשה להצליח לשבור את האהבה הזאת

אהבת האמת שלך היא לא אהבת האמת שלי

מה זה רומנטיקה? אתה יכול להגדיר? כל מיני מילים מפוצצות.

אבל אתה נותן פה ביקורת קשה על אנשים בלי להכיר אותם. בלי לדעת איך הם אוהבים כמה ולמה. אתה שומע את עצמך? 

מי אמר שאהבה שלך יותר רומנטית משלהם באופן מובהק? כי הם לא מראים את זה כלפי חוץ?מקווה שתתעורר מהסרט שאתה חי בו. קרא אולי סיפורי צדיקים שאני לא בטוח ש'האמינו והתחתנו בדרך שלך' שהייתה להם אהבה לאישה שלהם שאני מאחל שתהיה לך.

אין לי מילים מפוצצות לרומנטיקה -

אני מאמין שכל אחד גם בלי התאהבות יכול לחוות אותה ,

אבל הרומנטיקה נעשת יותר רומנטית כשמאוהבים = האהבה כמו שהצגתי אותה

בכל השרשור הארוך הזה .

אני לא מעביר שום ביקורת על אף אחד !

זה אתה מכניס לי את המילים לפה , אמרתי לא פעם שהם אוהבים

אך לא אהבה שאני רואה כאהבת נפש אמיתית זה הכל

ותודה על האיחולים

אני גם מאחל לך שתתחיל לנסות לחשוב קצת אחרת ולנסות לשמוע את הצד השני

במקום לחשוב שהוא מדבר שטויות , במיוחד ועל אחת כמה וכמה שאני לא סותר כמה מהדברים שאמרת וכבר הסברתי את עצמי בנוגע לכל הנושאים שהועלו כאן

"כן אני בטוח שהאהבה שלי שונה כי היא רומנטית יותר באופן מובהק"

"אמרתי לא פעם שהם אוהבים

אך לא אהבה שאני רואה כאהבת נפש אמיתית זה הכל"

"אני יאהב בדרך שלי , בדרך שרוב בני העולם אוהבים"

באמת באמת באמת - תגיד לי איך קבעת את האמירות האלו? וזה לא ביקורת קשה לצד השני? כל זה על סמך מה? על סמך זה שלפני החתונה הם לא הכירו והגיעו למשהו אותו אתה מגדיר כאהבת נפש אמיתית? 

אני גם הכרתי את אישיתי שלוש שנים לפני שהתחתנתי. ואני ממש לא חושב שהייתי מסתדר בשיטה הזו. אבל אני לא יכול להגיד את מה שאתה אומר בקשר לאהבה שלהם כי אני לא חי בתוך הזוגיות שלהם אז אני לא יודע. 

וגם שההרגשה ואהבה לא דומה בכלל למה שהיה לפני החתונה ולכן זה חידד לי יותר את הדרך שלהם.

אפשרי להגיע לאהבה אחרת - כמו שאמרתי שאני פחות מתחבר אליה.

אתה הכרת את אישתך שלוש שנים לפני ואתה מנסה להסביר לי למה זוג

שהכיר בשידוכים אוהב אהבה כמו שאני מגדיר אותה? כמו שאמרת אתה לא יודע

אז אל תנסה לדבר בשמם...

עכשיו שאלה לי -

האם הרגשת את המצבים שתיארתי פה בשרשור ?..

כלומר מה אתה מרגיש כשאתה רואה אותה מדבר איתה וכו'

זה באמת מעניין אותי

שאני אדע איפה עמדת ואיפה אתה עומד היום ואולי ממך נוכל ללמוד

שוב אני לא יכול להכנס לאף אחד לזוגיות ולכן אני לא שולל. לא יודע אם הם לא הגיעו לאותה אהבה כמו שלך.

ולשאלתך מה שתארת בשרשור הרגשתי לפני החתונה. ואני עדיין מרגיש אותם. פשוט לא חושב שזה מה שעונה להגדרה של אהבה. קשה לי לשים את האצבע על מה השתנה. 

קשה לי להגדיר את האהבה הגדולה שיש לי לאשתי. ואני חושב שמה שתיארת זה סימפטומים לאהבה אבל זה לא האהבה עצמה. זה כמו אדם חולה שיש לו חום. חום זה סימפטום של החיידק אבל הוא לא החיידק. 

יש משהו בחיים המשותפים ביצירה המשותפת שלא ניתן לתאר אותה בסימפטומים. 

מצטער שלא עזרתי לך יותר מידי. 

בעיקר בגלל זה, למרות שאני לא נמצא אצל מי שהכיר בשידוכים בתוך הזוגיות, אני יכול להאמין שקיים אצלם גם הסימפטומים שעליהם דיברת וגם האהבה הגדולה שעליה אני מדבר. 

על הכל אני מסכים..

רק שלדעתי האהבה הזאת לא יכולה לקרות עם כל אחת

אם היית אומר לי שאתה השתדכת והרגשת את התיאור שלי באופן מדוייק ,

הייתי מסכים עם זה . אבל זה לא המצב כי אתה הכרת אותה 3 שנים לפני ..

וסבבה אני יכול לתאר לעצמי שזוג שהוא בתוך חיים של ביחד ושל בית אחד

מצליחים להגיע לרמות שאני לא מכיר , אבל לדעתי זו אהבה שונה

אני מחפש אהבה רומנטית במיוחד בגלל העובדה שאני הבנתי שזה דבר נדיר

ולא יכול לקרות עם כל אחת לכן אני לא רוצה לקחת את הסיכון שבלהתחתן עם מישהי שאני לא יודע אם אני ירגיש אליה את אותה אהבה שאני דוגל בה.

אני חייב להגיד שבזכותם הצלחתי להבין ולדעת שיש משהו עמוק אחר שאני לא מכיר בקשר בין איש לאישתו לאחר חתונה

אבל זה עדין לא סותר את האידיאולגיה שלי

אני מסכים איתך. זה באמת קשה לחשוב על להתחתן עם מישהי שאני לא יאהב. ואני בטוח שלא עם כל אחת אתה יכול להגיע לדבר כזה. אני פשוט לא עושה מהשיטה שאני הכרתי את אישיתי אדיאולוגיה למרות שאני מאושר שככה זה יצא (לא כל אחד מכיר את אישתו בגיל צעיר שהוא יכול להרשות לעצמו את זה).

אבל הנקודה היחידה שלה אני לא מסכים היא שהאהבה מחוייבת להיות שונה כאשר מישהו נפגש עם אישתו שלוש פגישות. 

ראיתי את ההגדרה שלך על אהבה ושכחתי להגיב על זה.

אמרתי קודם סימפטומים לאהבה - זה מה שכתבת. 

לדעתי במה שכתבת:

"התאהבות = אהבה =

הרצון תמיד להיות בקרבתה , לא לשכוח ממנה בשום חלק של היום , להתרגש מכל דיבור שלה איתך

לדבר עליה ורק עליה כמעט כל היום , להרגיש שאין עוד אחת בעולם שבכלל בא לך לחשוב עליה חוץ ממנה

היא האחת והיחידה וכל השאר סתם מעפנות (סליחה על הביטוי) לחייך ולהרגיש נועם ענקי רק שמזכירים את השם שלה"

העיקר פה חסר מן הספר.

כל מה שכתבת (יכול להיות שמישהו כבר כתב את זה אני לא בטוח)

אלו דברים שקשורים רק אליך, שמת לב? הכל זה איך לך טוב. כשלדעתי הסימפטום הראשי של האהבה הוא הרצון התמים והפשוט שלבת הזוג שלך יהיה טוב. גם אם לך ממש ממש ממש זה לא בא בטוב כרגע. אבל ברגע שהגעת למקום שבו זה מה שאתה רוצה לדעתי הגעת לאהבה ואז ממילא אם לה טוב לך טוב.

גם אם זה על חשבוני , למה זה סותר?

זה דברים שחזרתי עליהם הרבה כשאהבתי מישהי

שאני מוכן לתת לה הכל ויש לי רצון ענק שבענקים להעניק לה

מכל הבחינות שרק אפשר

בכלל הצטערתי שהגבתי כי אתה פשוט מקשקש שטויות...

וזהו.

ברמת העיקרון אהבה זה לא דבר מוגדר. אין דבר כזה להגדיר אהבה. זה פשוט לא יעבוד לך כל הגדרה בעולם תהיה לא מדוייקת. וכל מה שכתבת בהמשך זה נכון. אבל לא מספיק.

אבל, ברור לי שמה שהרגשתי לפני החתונה ומה שהרגשתי אחרי לא דומה בכלל. ואחרי החתונה זה הרבה יותר עוצמתי.

ולכן לא צריך לשפוט את הזמן המוגדר שהחרדים עושים כי הם לא מחפשים את האהבה. ואני לא חושב יש מה לחפש את הדבר הזה כשאתה לא תמצא אותו שם. תמצא געגוע תמצא פרפרים ויכול להיות שגם תגיד שאתה אוהב אותה וזה יהיה נכון לאותו רגע. אחרי שתתחתן תגלה שחיית בחלומות וזה אפילו לא קרוב. 

תשמע , זה שאתה אומר לי מה שהרגשתי אחרי החתונה יותר עוצמתי

זה לא אומר לי הרבה כי אין לי שמץ של מושג מה הרגשת לפני !

דבר שני אמרתי כבר הרבה פעמים כל עוד תמשיכו לקרוא לאהבה פרפרים זה רק יגרום לי יותר להאמין

במה שאני חושב , כי עצם הזלזול שלכם במושג הזה מראה לי עד כמה אתם לא מבינים כלום

לכן גם אין לי מה להקשיב לכם אני יודע את האמת ,

אני מאוהב לפני חתונה אני יהיה מאוהב לאחר חתונה וזה נכון ותקף גם לאחר חתונה וגם לפני

לא חלום ולא וידאו ולא בטיח , אהבה חיה וקיימת ונושמת שאפשר רק להרוויח ממנה בחיי נישואין

קודם כל אתה מנסה להגדיר אהבה, אז אתה הראשון שמזלזל במושג.

אין דבר כזה להגדיר אהבה. אין נוסחה. מי שחושב שיש בידו את הנוסחה, סלח לי.. חי בסרט.

יכול להיות שאת מאוהב ושזה גם לפני החתונה. ווואלה אתה באמת מרגיש משהו. (ח"ו אני לא אומר שאהבה זה פרפרים בבטן כי זה באמת חרטה).

אני חושב שיכולה להגיע אהבה לפני חתונה - תלוי איך חייתם לפני החתונה. אבל אחרי החתונה ואחרי חיים של ביחד (שלפחות בחיים הלכתיים אין את הביחד הזה לפני החתונה) זה משהו אחר שגם אותו  אני לא יכול להגדיר.

ההגדרה אולי הכי קרובה שכמובן גם היא לא יכולה להיות מדוייקת למושג אהבה הוא נתינה - ולכן ככל שאתה נותן ומשקיע יותר אתה אוהב יותר. אין לי בכלל ספק שאחרי החתונה נותנים יותר ולכן גם אוהבים יותר.

אני מאמין לך לכל מילה. מאמין שאתה אוהב. אבל בגלל מה שכתבתי אני חושב שאין מה לפסול את שיטת החרדים.

רק הבאתי עניינים שמתארים מה האדם מרגיש כשהוא מאוהב זה הכל.

"אני חושב שיכולה להגיע אהבה לפני חתונה תלוי איך חייתם לפני החתונה"

תגיד אתה רציני? הוא לא צריך לחיות איתה מספיק לראות אותה כמה שעות ביום למשך חודש

והוא יכול להיות מאוהב בה עד לשמים .

אתה מדבר איתי עכשיו על ביחד שאפשר שיהיה מגע בניהם? חח נו אז לזה אתה קורא אהבה? זה לא אהבה חביבוס ..חבל שאתה רואה בצורה רדודה כל כך אהבה אחינו ..

ד"א שמתי לב שמי שמאוהב וזה כולל אותי פעם , לא יכלו לחשווב בכלל על דבר כזה..כי אין זה לא הולך ביחד ..נכון שאחרי שמתחתנים זה חובה..אבל זה קשה מאוד ! מאוד..זה רק מוכיח שהפן הפיזי תפל לאהבה שאנחנו דוגלים בה..

יש לך מושג מה זה ליצור משהו ביחד? ליצור משפחה? אתה באמת חושב שזה כמו לפני החתונה?

הרמב"ם הגדיר אהבת איש לאשתו "אהבה התלויה בדבר"

מפתיע נכון? אבל אבותינו חיו בעבר קודם כל ברמה הזו. הייתה אהבה מאוד גדולה שהייתה תלויה במה? ביצירה. יעקב בסופו של דבר אהב את לאה יותר מרחל. מוזר נכון? הרי ברור שאהב בהתחלה את רחל יותר. מה קרה? היא הביאה לו ילדים. וזה לא בצורה רדודה כמו שאתה חושב. זה היצירה שיש לזוג היא לא קיימת לפני.

הוא כותב שנישואין הם חברות של תענוג והנאה

הוא לא מזכיר עניין של אהבה תלויה

3 החברויות שהוא מזכיר:

חברות של שותפות - כמו שותפות עיסקית

חברות של הנאה - כמו עם אשה או מישהו שמרגישים פתוחים לומר הכל ללא חשש

חברות של מעלה - שיתוף פעולה בדברים נעלים 

של אהבת אמנון ותמר אהבה התלויה בדבר.

וגם שלפי מה שאמר פה החברות שאמורה להיות בין גבר ואישה היא של מעלה ולא של הנאה.

אני חושב שהרמב"ם דיבר על דורו, שנשים לא היו עם רמת משכל כמו היום ולא הייתה אפשרות לפתח איתם נושאים כאלו ולכאורה גם לא להגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר.

יש מימדי שותפות ו"מעלה" גם בנישואים

אך העיקר כדבריו

ו"הנאה" אצלו איננה "בילוי"

כשהרמבם כותב "עונג" הוא לא מכוון לדברים נמוכים

יש יעודים עילאיים גם עם אשה. וכדוגמת "עונג שבת" שזה יעוד ביתי

ולגבי "תלויה בדבר" - זה לא אומר שתלויה בדבר היא אהבה נמוכה

יכולה להיות אהבה תלויה גם באהבה לא נמוכה

ויכולה להיות אהבה עם איכויות "נמוכות" גם בלי שהיא תהיה תלויה

הוא כותב במפורש שזו החברות שישנה בין גבר לאישה.

ולא אמרתי בשום צורה שהיא שאהבה התלויה בדבר היא אהבה פחותה.

והעונג שיש בין גבר לאישה גם אם הוא פיזי הוא ממש לא נמוך. 

אבל ברור כשמש שהקשר שהיה בעבר בין גבר לאישה היה שונה לחלוטין מהקשר שיש לו היום. פשוט כי האישה עברה שינוי קיצוני. מאישה שיושבת בקרן זווית לאישה שיוצאת לעבוד וללמוד. 

אז אני פשוט אומר שכיום יכול מאוד להיות שתהיה אהבה בין גבר לאישה כאהבת דוד ויהונתן.

אני לא חושב שזה כמו לפני חתונה

אני חושב שאחרי חתונה זה פן אחר של איכות ועומק

אבל אני טוען שצריך אהבה לפני כן אהבה רומנטית על כל המשתמע מכך

אם הגישה היא שצריכים להיות דומים אחד לשני אז באמת צריכים להפגש הרבה זמן ע"מ לבדוק את זה אך אם הגישה היא שאנו לא מצפים שהשני יתאים לנו בדיוק אז אפשר להפגש פחות זמן ולהתחתן. אנחנו סגרנו אחרי 3 פגישות וזה היה מצוין. במבט לאחור אני חושב ששתינו הבנו שחתונה היא לא רק התאהבות וזיקוקים אלא הרבה עבודה של כל אחד. 

קצת קצר ולא ברור אבל אני מקווה שזה ענה

זיקוקים , אין מה להתרגש מזה..

זה רק מראה עד כמה הם לא יודעים מזה אהבת נפש שמגיעה לאו דווקא מלשבת שנים בבית אחד

שיסבירו לי חסידי האהבה שבונים ..(ככה הם קוראים לזה לא?)

איך זה יכול להיות שיש זוג מאוהבים שהכירו רק חודש והוא לא נתן לה כלום ולא היא לו ולא עברו שום חוויה משותפת?

אין להם תשובה לזה , הלכה התאורייה

אין פה שום זיקוקים ושום חרטות שלא יבלבלו אותך עם מילים שאמורים להגחיך את ההאהבה

הם פשוט לא מכירים משהו אחר וזו הטעות שלהם ...אז הם חושבים שזה מגוחך ..עצוב אבל אין מה לעשות נגד זה..

צריך להעביר סדנאות , הם חושבים שכל מה שלא נבנה לא יכול להיות יציב זה הגישה שלהם ,

והכי הכי מצחיק שהם דוגלים בכמה פגישות ואחרי זה נסתדר ..ככה הם טוענים..ואז אומרים שאהבה של "זיקוקים" לפני חתונה זה לא בסיס לקשר וזה יתפרק מהר...מה אני אגיד לך? מצחיק ..אבל זה המצב

לא ימשיך לשרוד...?

אני אומר לך שימשיך לשרוד כי הוא לא מכיר משהו אחר ,

וזה הדבר הכי נכון לו כרגע וגם להמשך החיים איתה/איתו

הוא מכיר אהבה של חיים משותפים כזאת שנוצרת "בעקבות.." ו"בגלל"

הם לא מכירים משהו אחר..והם לא אשמים בזה

למה הם טעו בבחירה? 8 פגישות זה לא מספיק בכדי להכיר את הבנאדם?..

אז את רואה שזה לא החלטי , כשאתה מתאהב זה משהו חזק כל כך שאין לך בכלל רעיון לסגת

נכון , אני לא יודע מה אחרי זה ..אבל אם אנשים מצליחים לחיות ביחד בלי התאהבות לפני כן

על אחת כמה וכמה שיצליחו להעצים אהבה קיימת

תראי , הלב רוקד וחיוך ענק עדין לא בהכרח מעידים על התאהבות

ולדעתי וגם לפי מה שכתבת לי למעלה בקשר לפגישה הראשונה שלך את מדברת על פן אחר של שמחה

שהינה יש פה משהו פשוט שמתאים לי והוא זורם ומצחיק ואיזה כיף לי להיות איתו - זה שונה מהתאהבות שאני מדבר עליה , וההגדרות האלה של ההתאהבות יכולות להיות מטעות , כלומר אם אני יתאר לך זה לא כמו שאת מרגישה את זה

ואז אפשר לטעות ולחשוב שזהו אני התאהבתי אבל זה לא בהכרח נכון ..

"חיבור בין נשמות" זה מושג שכתבתי פה במשך הזמן שאני כאן לגבי אהבה

הרוב לא הסכימו לקביעה הזאת ..

אני רק אמרתי שלדעתי הקטע הזה של הכרות מהירה מידי לא מוסיפה ליציבות ..

זו רק דעתי

וזו היתה אחת הסיבות שלי להיות נגד שידוך

זה רגש, ורגש הוא חמקמק...השאלה מה המטרה ומה האמצעי

אם המטרה לבנות בית להשרות שכינה ביננו צריך שיהיה בנוי היטב

על יסודות חזקים ולא רק רגש.. כי רגש סוער ומסעיר ככל שיהיה הוא חמקמק..

האם המטרה היא להתרגש ולחוות אהבה חזקה...אז אוי לו לאותו הבית שיבנה

על כך.. ו יעיד כל בעל ניסיון שאם כבר הרגיש את זה ולא התחתן.. מה יהיה אם ירגיש זאת אחרי החתונה עם משהי אחרת..

לכן ברא ה' את האדם כך שהראש מעל הלב והשכל שולט ברגשות ולא כמו בהמות שכל האברים באותו הגובה....

מסקנה :גם שכל וגם רגש והכי חשוב שהראש והלב ידברו בניהם.. סוד הקסם איזון.. שנזכה....

אני לא דוגל רק באהבה נטו

צריך לבנות בית כשר ונאמן עם דעת של קדושה ולא להמשך רק אחרי הלב

צודקת הכל עניין של איזון

מלכתחילה הגישה מה מצופה מפגישות שונה

מגיעים לפגישה אחרי הרבה ברורים שיודעים שיש כיוון בכלל.

בפגישות עצמם מתארסים מהשכל כמובן שגם הלב משתתף.

מה הכוונה? בפגישות בודקים האם יש זרימה  טובה וכימיה 

ובעיקר האם הכיוון שלנו בחיים דומה, השקפות שלנו דומות ושתינו רוצים להקים אותו בית

והאם אין משהו שמפריע 

זה ככה על קצה קצהו של המזלג

ב"ה החלטנו בפגישה השנייה ב"ה!

כבר בפגישה הראשנה ידענו שנסגור..

ואני מתפללת שלכולם זה יהיה ככה בלי בלבולים בע"ה!

למרות שאצלנו צריך להכיר את הסיטואציה כדי להבין איך זה יכול להיות, ואנחנו לא חרדים..

בקרוב אצל כל מי שצריך בע"ה יתברך!

איך בדיוק ידעתם?

כמה זמן הייתה הפגישה? 

(: 

הם לא מתדרדרים לפרטי פרטים של מחשבות רגשות דיבורים וחוויות - מה שגורם ליצרים וערבוב רגשות והצפות מיותרות 

זו מציאות שלא מסתדרת בלי מגע, הכלה במגע. ז"א שאי אפשר לקשר להתקיים בבריאות יותר מכמה חודשים בלי מגע

בזה חוטאים בציבור הדתי כמו בחילוני (אלא שבחילוני כביכול אין בעיה כי יש מגע אז יש יצרים)

בכללי

התכלית היא לתעל הכל מחולין לקדושה ולא להנמיך את האהבה והקדושה לחולין

שהם באים במטרה להקים בית. + יסודות נכונים לזה.

מה שחצי אם לא יותר מהאנשים הנשואים כיום לא יודעים בכלל מה הפירוש של זה. 

ולא נדבר על כל הקשרים הרגילים שמכניסים לתוכן הרבה דברים שלא צריך. שזה רק מפריע. 

לפחות עד לפני מספר שנים, אצל החרדים זה היה ברור איך המשפחה צריכה להיראות.

לבעל ולאשה היו תפקידים מאד מוגדרים, בד"כ המרקם המשפחתי של הבית שהגבר והאשה גדלו בהם היה מאד דומה,

ולכן לא הייתה צריכה להיות כימיה מי יודע מה כדי לפתור בעיות בבית.

אצל הדתיים הלאומיים, חלוקת התפקידים בבית הרבה פחות ברורה.

לכל אחד ואחת יש את הרצונות שלו, וברוב הפעמים המרקם המשפחתי שממנו כל צד מגיע יחסית שונה.

ובעקבות כך נדרשת הרבה יותר הקשבה, הכלה וכימיה בין בני-הזוג על-מנת שיהיה להם טוב ביחד.

ולכן, ההחלטה להתחתן היא הרבה יותר מורכבת, וזה לוקח יותר זמן לבנות את הזוגיות לפני שמחליטים להתחתן.

כיום, גם אצל החרדים מתחילים להיות יותר פתוחים, ככה שגם אצלם כיום המורכבות גדלה ולוקח יותר זמן להגיע להחלטות.

גם אצלם שמים היום יותר דגש על כימיה לפני ההחלטה להתחתן.

אמנם זה עדיין לא כמו אצל הדת"ל, אבל להערכתי תוך מספר שנים זה כבר יהיה יחסית דומה.

ממה שראיתי, בעקבות השינויים שעוברים על החברה שלהם,

אפילו זוגות שהתחתנו בשיטה הישנה, המרקם המשפחתי משתנה.

אני לא בטוחה לגמרי אבל נראה לי שיש גם הבדל בציפיות מהקשר.

נראה לי שמה שאני מצפה ורוצה מהקשר זה לאו דווקא מה שאישה מבית חסידי מחסידות סגורה מחפשת בקשר.

לא לעומק בכל אופן..

אבל אהבה היא לא עניין שצריך להתבשל הרבה זמן

אני דווקא חושבת שאו שזה מתלקח בשניות או שזה לא מתלקח בכלל..

ושילוב של גיל צעיר ובישנות שנובעת מחוסר היכרות מוחלט עם המין השני - שני אלה הם חומר דלק לאהבה ממבט ראשון.

"אהבה ממבט ראשון - הופכת לשנאה במבט שני."

לפחות לא אצל אנשים שגדלים על ערכים של משפחה ויציבות בזוגיות.

אני מעדיף שתהיה אהבה וחברות בזוגיות,

היציבות הזוגית מבחינתי זה רק דבר נלווה..

"לעצם דרכי השיקולים. הנה עצה ששמעתי ממו"ר מרן הגרש"ז אויערבאך. בכל שיקול ממרכיבי השיקולים בהצעות שידוכין - צריך להציב את ענין האי הבודד.

לו היו שתי המשפחות: שלך ושל המשודכת מושלכים לאי בודד - האם היית מעדיף לדוג לבד את דגיך, או לבא בברית הנישואין עם המשודכת האמורה - בתנאי כורח השעה.

למה אי בודד?

משום שכל עוד אתה מצוי בשכונה... ההיסוסים שלך נגועים בחשש - שהזמן, השדכנים, או אחרים - יביאו עימם הצעות מפוארות וקסומות יותר. סוג השיקול הזה מתאים יותר לשיקולי קניית עגבנייה. וסוג השיקול הזה גם מבוסס מדי על יסודות הקיום של ההשחתה: הקנאה התאווה והכבוד"

יש מגזרים שבהם מטרת הפגישות זה לקבל החלטה

ויש מגזרים שבהם מטרת הפגישות זה לבנות קשר

תלוי גם כמה בירורים עושים לפני וכו...

רגש. בדר"כ ההורים מציעים ויש ביטחון בהם שהם בוחרים את הטוב, ואם הבחור נראה סבבה-אז זה מספיק ודי. דרך אגב, גם במגזרים האלו לא תמיד שידוכים הולכים בקלות, ויש שם ביצה מתפתחת למרבה הצער.

שאם "השכל מסכים והרגש לא מתנגד", זה מספיק כדי להתחתן.

בהחלט יש בכך סכנה - שהקשר ביניהם יהיה "טכני" ולא יהיה חיבור... ויש כאלה שבוכים על זה.

אבל אני חושב שאחרי 10 פגישות אפשר להכיר את השני ולא צריך יותר

ותחשבו - אם הכרתם את השני חודש, ונפרדתם נניח אחרי 3 חודשים - האם הכרתם אותו טוב יותר אחרי 3 חודשים מאשר אחרי חודש? לרוב התשובה לא..

רק אם שני הצדדים הם אנשים שממש רוצים ומוכנים להשקיע בזוגיות, ומוכנים להכיל, ואין להם ציפיות גבוהות מדי...

אבל האמת שצריך ציפיות מאוד נמוכות, ובמגזר שאני מאמינה שרוב הקוראים פה משתייכים אליו זה מאוד קשה לשמור על ציפיות נמוכות כשרואים כל כך מקרוב זוגות אחרים.

במגזרים שבהם הכל הכל נפרד, זה יכול להסתדר. אצלינו אני לא חושבת שזה אפשרי.

אבל מי שיכול לשמור על ציפיות נמוכות, באמת יכול להסתדר ולשמוח מאוד. אבל לדעתי לא מספיק ציפיות לא גבוהות, צריך ציפיות מאוד נמוכות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.

באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.

תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..

ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.

וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.

איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!

להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!