קצת מפחיד אותי המחשבה של דקירה באפידורל והתופעות לוואי השכיחות מאוד

והדקירה קצת מלחיצה אבל זה עובר מהר.

כי סיכונים כמו שכתבו כמעט ולא קורים. והדקירה הרבה פחות כואבת מהצירים.

מה שיכול להרתיע זה המצב בו אשה לא יכולה להפעיל את הגוף שלה. מחוברת לאינפוזיה, עם קטטר ורגליים משותקות, במקום זר, מול אנשי צוות שלא מכירים.

חוץ מזה שיש נשים שזה מאט להן את הלידה ולכן הייתי מנסה קודם בלי ורק אם זה הולך לאט אז הייתי לוקחת.

לעומת זאת, יש נשים שכל מה שכתבתי בכלל לא מרתיע אותן והכאבים מרתיעים אותן הרבה יותר.

לכן זה שיקול אינדיבידואלי לכל אישה. כל אחת מכירה את עצמה ויודעת מה טוב לה.

רוב הנשים שדיברתי איתן אמרו לי שאסור לקום מהמיטה, שלא מרגישים את הרגליים, שגם אחרי הלידה אי אפשר לקום מיד ושאם צריך לשירותים שמים קטטר.

הרבה מאותן נשים מדווחות גם על מה שאת מדווחת (שהאפידורל האיץ להן את הלידה), ויש כאלו שבדיוק הפוך, שהוא תקע להן אותה וגרם לסיבוכים.

שוב, זה אינדיבידואלי. יש נשים שמסתדרות עם זה ויש שלא.

מה שבטוח שאם אישה נמנעת מלקחת אפידורל כי זה עלול לגרום לשיתוק וכו' אז לדעתי זה לא השיקול שצריך לקחת כי המקרה של שיתוק הוא כ"כ נדיר ויותר סביר להיפגע בתאונת דרכים (ובכל זאת אנשים יוצאים מהבית...)

נכון שגם אישה בלי אפידורל היא מול צוות זר אבל היא לא מרותקת למיטה. היא יכולה להסתובב, להתקלח, להתעמל, וגם להגיע יותר מאוחר לבית חולים מאישה שרוצה אפידורל (אני משתדלת להעביר את רוב הצירים בבית בדיוק בגלל זה שלא נעים לי להיות מול צוות זר כשאני כל כך כאובה)

לידה ראשונה

אני לקחתי גז צחוק בפתיחה 9 

והרגשתי שזה ממש מטשטש אותי וגם לא עזר לי לאורך כל הציר

נגיד בהתחלה הרגשתי ציר שאפתי מהגז ואז עזר 

אז ככה שעדיין כאב לי 

פתיחה 10 החלטתי לקחת אפידורל

פקעו לי המים אבל עדיין הייתי דבקה בהחלטתי

גם ביקשתי שיעשו לי את כל מה שצריך בשביל האפידורל לפני 

כדי שאם אבקש לא ייקח הרבה זמן

הם התמהמהו קצת נראה לי כדי לראות איך זה מתקדם

ונתנו לי....ב''ה שלקחתי ממש עזר לי הייתי מאופסת

וגם שמו לי מינון מצויין (שערי צדק אגב) ככה שהרגשתי הכל ולא כאב לי כ''כ

אחרי 3/4 שעה הקטן היה בחוץ ב''ה!!

הרגשתי שעשיתי ממש טוב שלקחתי כי זה גם מעכב קצת 

אז ככה שהראש ירד לאט לאט

והמיילדת שמה לי מלא שמן שקדים וב''ה יצאתי ללא כל תפר ישתבח הבורא

יש כבר שירשור על כאלה שלא לקחו משככי כאבים

מה עזר לכן לעבור את הצירים בלי משככי כאבים? - הריון ולידה

כשהייתי במחלקה נכנסה אחריי מישהי שזו לידה חמישית שלה

היא סיפרה שבקודמות היא לא לקחה אפידורל או שלקחה רק לקראת הסוף

ועכשיו ישר שהיא הגיעה היא ביקשה אפידורל

כי היא ראתה בקודמת שהיא לקחה בה רק לקראת הסוף שזה פשוט גן עדן והיא הייתה מפוכסת 

ועירנית ורעננה

נראה לי שאצל כל אחת זה שונה...

אני הגעתי בגישה פתוחה אם אני רואה שאני בסדר אשאר בלי 

אבל כשראיתי שכואב לי מידי ואני משתוללת אז לקחתי

לכל אחת יש סף כאב שונה, זה נכון.

ובכל זאת יש הרבה דרכים להקל על הכאב ולסייע לתהליך הלידה.

ברור שאישה ששוכבת על הגב במיטה וזהו- תסבול מאוד מהכאבים, אבל אפשר ללמוד מראש מה כדאי לעשות במהלך הלידה כדי שהכאבים יהיו פחות נוראיים וגם-עיסויים, תנועות, תנוחות וכו'.

גם הצד הנפשי חזק מאוד ביכולת להתמודד. מי שמראש מרגישה שהיא לא יכולה- אז סביר שהיא באמת לא תוכל. ומי שמראש מוכנה לעבור את הכאב ובתוך הכאב הזה גם לעבור איזה מסע נפשי קטן- סביר שתתמודד יותר בקלות.

(כמובן בלי הכללות)

ילדתי 3 לידות טבעיות (אחת עם גז צחוק שמאוד עזר לי) ואחת עם אפידורל. הלידה עם אפידורל גרמה לי לא לרצות את זה עוד לעולם. הרגשתי שהלידה מתקדמת "בלעדי", היו לי סחרחורות והקאות 8 שעות אחרי הלידה, כאבי גב לחודשיים והתאוששות קשה יותר.

בלידות בלי אפידורל הייתי נוכחת לגמרי, (גם עם גז צחוק), ובכל לידה עברתי גם איזה משהו נפשי ורוחני עמוק יותר.  גם ההתאוששות מהירה יותר

ובכל אופן- אם זו לידה ראשונה כן הייתי ממליצה על אפידורל. , לידה ראשונה שלי בלי אפידורל היתה ארוכה וגררה התערבויות שלא רציתי בכלל.

היית בפוקוס שהתינוק יצא?

בלחיצות- האמת שלא לחצתי הרבה כי הייתי גמורה מעייפות (24 שעות בלי שינה), וגם כי ידעתי שבסוף היא תצא גם אני לא אלחץ. (יש כאן שרשורים בנושא "ללדת בלי ללחוץ").

מה שכן לחצתי- לא היה לי שום בעיה. הדבר היחיד שהגז עשה לי זה להרחיק ממני את הכאב כך שיהיה לי יותר קל להתמודד איתו, וגם עזר לי להתפקס על הדברים החשובים: הייתי מאוד מודעת למה שקורה, לגמרי במודעות שה' לידי, ושבעלי לידי, ועוד כמה דברים חשובים כאלה.

היתרון- שברגע שאת מורידה את המסכה תוך 20 שניות את חוזרת לעצמך לגמרי, בלי תופעות לוואי ובלי כלום.

אחרי לידה אחת עם אפידורל  מתוך אילוץ

ה-4 הבאות ברוך השם בלי..

צריך להירגע להתכונן נפשית לפני

ולהרגיש קרובים לאבא ..

בהצלחה ולידה קלה עם עובר בריא ושלם

לידה ראשונה

ב"ה לא ארוכה מדי

ידעתי על ההתחלה שרוצה לקחת גז צחוק

היה לי מעולה 

כששאפתי את הגז הייתי מטושטשת מעט ולא הרגשתי מה קורה

וכשרציתי להיות בעניינים הפסקתי וחזרתי להיות כרגיל.

היו גם פעמים ששאפתי עם הפסקות אז הייתי מטושטשת קצת

אבל כשתפרו אותי , למשל, לא הורדתי את המסיכה בכלל מהפנים והתמקדתי בנשימות בה ולא הרגשתי את הכאב

הבעיה שהם נלחצות המיילדות ואחרי חצי שעה מנסות להוציא אותך משם...

בשתי לידות נכנסתי למקלחת עם פתיחה בסביבות 3, אחרי שעה במקלחת שגם הלכתי בתוכה ונענעתי את האגן לזרז תהליכים, יצאתי עם פתיחה 8-9, ישר פקיעת מים לחיצות והתינוק בחוץ...

מדהים!!!!

כדאי לבקש אם ממש חשוב לך.. אפילו שלא בטוח שבכל בתי החולים יש

אותי הכריחו לצאת 20 דקות אח"כ בשביל מוניטור... ואז כבר לא יכלתי לקום אחרי המוניטור וביקשתי אפידורל... כ"כ מעצבן

וגם כל פעם ביקשתי להישאר עוד ועוד ואז עבר שעה (אולי קצת יותר אפילו)

פעם אחת בשערי צדק (לא מתאים להם...)

ופעם אחת בעין כרם- והמיילדת עודדה אותי להתקלח כשחשבתי כבר לקחת אפידורל...

מזל שהקשבתי לה...

אני גם ילדתי בעין כרם ובאמצע הלידה היתה החלפת משמרת. המיילדת הראשונה היתה נחמדה אבל ממש התעקשה על המוניטור והיה נראה שהשניה דווקא יותר זורמת עם גישה טבעית...

שמתי בצירים הכואבים יותר

פסיכולוגית זה גם עזר לי להתלות במשהו חיצוני

והרפיות כמה שיותר לפני הלידה.

אותי זה פשוט הציל! בצירים זזתי, עשיתי סיבובי אגן ועשיתי נשימות.

הייתי במקלחת קרוב לשעתיים (העומס בשערי צדק עבד לטובתי, שכחו אותי בקבלה בערך ולא פתחו לי וריד שזה היה הדבר הכי מציק מבחינתי בכל הלידה)

כדור פיזיו זה גם דבר נהדר, במיוחד למישהי כמוני שלא הצליחה לשבת רגע מתחילת הצירים. אני ביקשתי לעשות מוניטור עליו ונתנו לי.

כשבסוף נכנסתי לחדר לידה (פתיחה 7) לקחתי גז צחוק וזה מעולה!! 

רק צריך לנסות כמה דקות כי בהתחלה זה עושה סחרחורת ויובש בפה ולוקח זמן להתרגל לתחושה.

אבל חוץ מזה זה ממש עוזר, מרחיק את הכאב אבל לא מוציא אותך משליטה.

בזכותו הצלחתי לנוח קצת במיטה עד שהגיעו הצירי לחץ.

בצירי לחץ עצמם הייתי בלי הגז, ומה שבאמת עזר לי זה בעלי.

לדעתי הדבר הכי חשוב הוא, שאם את חושבת על כיוון של לידה טבעית לעשות הכנה משמעותית עם מדריכה טובה, לתרגל הרבה לפני ולבוא בראש הכי פתוח ללידה, ככה שאם תחליטי על אפידורל תקחי את זה בשמחה. 

וגם לדאוג שיהיו איתך אנשים תומכים בלידה- בעלך, אמא, חברה. מי שאת יודעת שירגיע אותך ויאפשר לך להתרכז 100% בלידה.

בהצלחה!

בגלל החיסרונות של הטישטוש ובעיקר בזה שהחומר עובר לעובר הרבה בתי חולים כבר הפסיקו להשתמש בזה.

לצערי לא יכולתי לקחת אפידורל בלידות.

הלידות הכי מהירות, טובות ומצמיחות היו אלו שלמדתי לקראתן בקורס של שיטת ימימה.

ממליצה בחום רב!!

גם ברשת יש המון חומר ללידה טבעית, ניראה לי שקוראים לדולה שנותנת טיפים, אימהית, השם שלה, עד כמה שאני זוכרת זה יעל גריינר. או אולי מיכל גריינר?

לא זוכרת.

בהצלחה! שתהיה לך ידה מצמיחה!!

אם את לוקחת, תתחילי מקל לכבד: מגז צחוק, ואם לא אהבת - לטשטוש, ואז אם תרצי - תבקשי אפידורל.

פחדתי בקטע מטורף מאפידורל ובנוסף לקחתי בהריון תרופה לקרישיות דם והייתי צריכה לחכות 12 שעות מהלקיחה האחרונה כדי שיהיה מותר (כמובן שיש לי מזל מדהים כי לקחתי אותה בדיוק שעה לפני שהתחילו צירים ). אז יצא שהייתי עם צירים חזקים במשך 11 שעות שבמהלכן כלכך הצטערתי שאסור לי.. בפתיחה 8 סופסוף יכולתי לקחת ואיכשהו החלטתי שאני ממשיכה ומסיימת בלי אפידורל.

היה קשה, היה כואב, אבל בדיעבד אם הייתי לוקחת אפידורל סביר להניח שהלידה הייתה מסתיימת בקיסרי חירום, בגלל שרק המגע של הרופאה במקום גרם לי להבין איפה אני צריכה ללחוץ, אחרי כמה שעות של תסכול...

אני אישית שמחה מאוד שלא לקחת אפידורל, אבל כמובן שכל אחת והבבחירה שלה.. זו חתיכת החלטה וכדאי לא להגיע מקובעים מראש.

לגבי הגז צחוק, התחלתי איתו אחרי כמה שעות טובות.. בציר עצמו לא הרגשתי שהוא מקל עליי בכלל.. אפילו עשה לי סחרחורת. הייתרון הגדול שהוא ממש מרדים ולמרות שהיו לי למשהו כמו 3 דקות בין ציר לציר הצלחתי לישון בהפסקות האלו. וזה היה נפלא בהתחשה בעובדה שלידה ראשונה היא בדרך כלל לא קצרה (אצלי 14 שעות שהתחילו בלילה= לפני השינה...). 

אם את מתכננת לידה בלי אפידורל אני ממש ממליצה לנסות גז צחוק. בניגוד למשככי הכאבים האחרים הוא מתפוגג ממש תוך כמה דקות, ולכן אם את מרגישה שלא מתאים לך את יכולה להפסיק בכל רגע ואם מתאים לך אז הרווחת

ואיך מתמודדים עם הכאבים?.. מתפללים לבורא עולם שישלח כוחות ומשתדלים להתרכז במתנה המופלאה והמדהימה שהכאב הזה מוליד. 

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

עשיתי פעמיים בדיקה ביתית בהפרש של כמה ימים יצא שלילי שום זכר לפס נוסף

בה אני בחודש חמשי

לא תמיד זה סיבה ספציפית שמראה על בעיה. לפעמים זה סתם משהו אקראי.

כמה זה "כמה ימים"? אני אישית לא הייתי מתחילה לחשוש וללכת לרופא לפני שבוע פלוס של איחור.

זה קורה גם בלי שום סיבה מיוחדת

כי הגוף שלנו לא מכונה מתקתקת תמיד תמיד אותו דבר

כמו שגם מערכת העיכול משתנה לפעמים ועוד כהנה וכהנה

עדיין זה לא אומר שאין הריון

אבל זה אומר שמבחינת הביוץ עדיין לא היה איחור (לא עברו 14 יום מהביוץ)

הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.

בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡

תלוי גם אם את יודעת מתי הביוץ, וזה תואם לתאריך ווסת אחרונה.

או שיכול להיות שההריון בעצם יותר צעיר.

עדיף לחכות קצת, או להיבדק מתוך ידיעה שיכול להיות שזה מוקדם מדי.