קצת מפחיד אותי המחשבה של דקירה באפידורל והתופעות לוואי השכיחות מאוד

והדקירה קצת מלחיצה אבל זה עובר מהר.

כי סיכונים כמו שכתבו כמעט ולא קורים. והדקירה הרבה פחות כואבת מהצירים.

מה שיכול להרתיע זה המצב בו אשה לא יכולה להפעיל את הגוף שלה. מחוברת לאינפוזיה, עם קטטר ורגליים משותקות, במקום זר, מול אנשי צוות שלא מכירים.

חוץ מזה שיש נשים שזה מאט להן את הלידה ולכן הייתי מנסה קודם בלי ורק אם זה הולך לאט אז הייתי לוקחת.

לעומת זאת, יש נשים שכל מה שכתבתי בכלל לא מרתיע אותן והכאבים מרתיעים אותן הרבה יותר.

לכן זה שיקול אינדיבידואלי לכל אישה. כל אחת מכירה את עצמה ויודעת מה טוב לה.

רוב הנשים שדיברתי איתן אמרו לי שאסור לקום מהמיטה, שלא מרגישים את הרגליים, שגם אחרי הלידה אי אפשר לקום מיד ושאם צריך לשירותים שמים קטטר.

הרבה מאותן נשים מדווחות גם על מה שאת מדווחת (שהאפידורל האיץ להן את הלידה), ויש כאלו שבדיוק הפוך, שהוא תקע להן אותה וגרם לסיבוכים.

שוב, זה אינדיבידואלי. יש נשים שמסתדרות עם זה ויש שלא.

מה שבטוח שאם אישה נמנעת מלקחת אפידורל כי זה עלול לגרום לשיתוק וכו' אז לדעתי זה לא השיקול שצריך לקחת כי המקרה של שיתוק הוא כ"כ נדיר ויותר סביר להיפגע בתאונת דרכים (ובכל זאת אנשים יוצאים מהבית...)

נכון שגם אישה בלי אפידורל היא מול צוות זר אבל היא לא מרותקת למיטה. היא יכולה להסתובב, להתקלח, להתעמל, וגם להגיע יותר מאוחר לבית חולים מאישה שרוצה אפידורל (אני משתדלת להעביר את רוב הצירים בבית בדיוק בגלל זה שלא נעים לי להיות מול צוות זר כשאני כל כך כאובה)

לידה ראשונה

אני לקחתי גז צחוק בפתיחה 9 

והרגשתי שזה ממש מטשטש אותי וגם לא עזר לי לאורך כל הציר

נגיד בהתחלה הרגשתי ציר שאפתי מהגז ואז עזר 

אז ככה שעדיין כאב לי 

פתיחה 10 החלטתי לקחת אפידורל

פקעו לי המים אבל עדיין הייתי דבקה בהחלטתי

גם ביקשתי שיעשו לי את כל מה שצריך בשביל האפידורל לפני 

כדי שאם אבקש לא ייקח הרבה זמן

הם התמהמהו קצת נראה לי כדי לראות איך זה מתקדם

ונתנו לי....ב''ה שלקחתי ממש עזר לי הייתי מאופסת

וגם שמו לי מינון מצויין (שערי צדק אגב) ככה שהרגשתי הכל ולא כאב לי כ''כ

אחרי 3/4 שעה הקטן היה בחוץ ב''ה!!

הרגשתי שעשיתי ממש טוב שלקחתי כי זה גם מעכב קצת 

אז ככה שהראש ירד לאט לאט

והמיילדת שמה לי מלא שמן שקדים וב''ה יצאתי ללא כל תפר ישתבח הבורא

יש כבר שירשור על כאלה שלא לקחו משככי כאבים

מה עזר לכן לעבור את הצירים בלי משככי כאבים? - הריון ולידה

כשהייתי במחלקה נכנסה אחריי מישהי שזו לידה חמישית שלה

היא סיפרה שבקודמות היא לא לקחה אפידורל או שלקחה רק לקראת הסוף

ועכשיו ישר שהיא הגיעה היא ביקשה אפידורל

כי היא ראתה בקודמת שהיא לקחה בה רק לקראת הסוף שזה פשוט גן עדן והיא הייתה מפוכסת 

ועירנית ורעננה

נראה לי שאצל כל אחת זה שונה...

אני הגעתי בגישה פתוחה אם אני רואה שאני בסדר אשאר בלי 

אבל כשראיתי שכואב לי מידי ואני משתוללת אז לקחתי

לכל אחת יש סף כאב שונה, זה נכון.

ובכל זאת יש הרבה דרכים להקל על הכאב ולסייע לתהליך הלידה.

ברור שאישה ששוכבת על הגב במיטה וזהו- תסבול מאוד מהכאבים, אבל אפשר ללמוד מראש מה כדאי לעשות במהלך הלידה כדי שהכאבים יהיו פחות נוראיים וגם-עיסויים, תנועות, תנוחות וכו'.

גם הצד הנפשי חזק מאוד ביכולת להתמודד. מי שמראש מרגישה שהיא לא יכולה- אז סביר שהיא באמת לא תוכל. ומי שמראש מוכנה לעבור את הכאב ובתוך הכאב הזה גם לעבור איזה מסע נפשי קטן- סביר שתתמודד יותר בקלות.

(כמובן בלי הכללות)

ילדתי 3 לידות טבעיות (אחת עם גז צחוק שמאוד עזר לי) ואחת עם אפידורל. הלידה עם אפידורל גרמה לי לא לרצות את זה עוד לעולם. הרגשתי שהלידה מתקדמת "בלעדי", היו לי סחרחורות והקאות 8 שעות אחרי הלידה, כאבי גב לחודשיים והתאוששות קשה יותר.

בלידות בלי אפידורל הייתי נוכחת לגמרי, (גם עם גז צחוק), ובכל לידה עברתי גם איזה משהו נפשי ורוחני עמוק יותר.  גם ההתאוששות מהירה יותר

ובכל אופן- אם זו לידה ראשונה כן הייתי ממליצה על אפידורל. , לידה ראשונה שלי בלי אפידורל היתה ארוכה וגררה התערבויות שלא רציתי בכלל.

היית בפוקוס שהתינוק יצא?

בלחיצות- האמת שלא לחצתי הרבה כי הייתי גמורה מעייפות (24 שעות בלי שינה), וגם כי ידעתי שבסוף היא תצא גם אני לא אלחץ. (יש כאן שרשורים בנושא "ללדת בלי ללחוץ").

מה שכן לחצתי- לא היה לי שום בעיה. הדבר היחיד שהגז עשה לי זה להרחיק ממני את הכאב כך שיהיה לי יותר קל להתמודד איתו, וגם עזר לי להתפקס על הדברים החשובים: הייתי מאוד מודעת למה שקורה, לגמרי במודעות שה' לידי, ושבעלי לידי, ועוד כמה דברים חשובים כאלה.

היתרון- שברגע שאת מורידה את המסכה תוך 20 שניות את חוזרת לעצמך לגמרי, בלי תופעות לוואי ובלי כלום.

אחרי לידה אחת עם אפידורל  מתוך אילוץ

ה-4 הבאות ברוך השם בלי..

צריך להירגע להתכונן נפשית לפני

ולהרגיש קרובים לאבא ..

בהצלחה ולידה קלה עם עובר בריא ושלם

לידה ראשונה

ב"ה לא ארוכה מדי

ידעתי על ההתחלה שרוצה לקחת גז צחוק

היה לי מעולה 

כששאפתי את הגז הייתי מטושטשת מעט ולא הרגשתי מה קורה

וכשרציתי להיות בעניינים הפסקתי וחזרתי להיות כרגיל.

היו גם פעמים ששאפתי עם הפסקות אז הייתי מטושטשת קצת

אבל כשתפרו אותי , למשל, לא הורדתי את המסיכה בכלל מהפנים והתמקדתי בנשימות בה ולא הרגשתי את הכאב

הבעיה שהם נלחצות המיילדות ואחרי חצי שעה מנסות להוציא אותך משם...

בשתי לידות נכנסתי למקלחת עם פתיחה בסביבות 3, אחרי שעה במקלחת שגם הלכתי בתוכה ונענעתי את האגן לזרז תהליכים, יצאתי עם פתיחה 8-9, ישר פקיעת מים לחיצות והתינוק בחוץ...

מדהים!!!!

כדאי לבקש אם ממש חשוב לך.. אפילו שלא בטוח שבכל בתי החולים יש

אותי הכריחו לצאת 20 דקות אח"כ בשביל מוניטור... ואז כבר לא יכלתי לקום אחרי המוניטור וביקשתי אפידורל... כ"כ מעצבן

וגם כל פעם ביקשתי להישאר עוד ועוד ואז עבר שעה (אולי קצת יותר אפילו)

פעם אחת בשערי צדק (לא מתאים להם...)

ופעם אחת בעין כרם- והמיילדת עודדה אותי להתקלח כשחשבתי כבר לקחת אפידורל...

מזל שהקשבתי לה...

אני גם ילדתי בעין כרם ובאמצע הלידה היתה החלפת משמרת. המיילדת הראשונה היתה נחמדה אבל ממש התעקשה על המוניטור והיה נראה שהשניה דווקא יותר זורמת עם גישה טבעית...

שמתי בצירים הכואבים יותר

פסיכולוגית זה גם עזר לי להתלות במשהו חיצוני

והרפיות כמה שיותר לפני הלידה.

אותי זה פשוט הציל! בצירים זזתי, עשיתי סיבובי אגן ועשיתי נשימות.

הייתי במקלחת קרוב לשעתיים (העומס בשערי צדק עבד לטובתי, שכחו אותי בקבלה בערך ולא פתחו לי וריד שזה היה הדבר הכי מציק מבחינתי בכל הלידה)

כדור פיזיו זה גם דבר נהדר, במיוחד למישהי כמוני שלא הצליחה לשבת רגע מתחילת הצירים. אני ביקשתי לעשות מוניטור עליו ונתנו לי.

כשבסוף נכנסתי לחדר לידה (פתיחה 7) לקחתי גז צחוק וזה מעולה!! 

רק צריך לנסות כמה דקות כי בהתחלה זה עושה סחרחורת ויובש בפה ולוקח זמן להתרגל לתחושה.

אבל חוץ מזה זה ממש עוזר, מרחיק את הכאב אבל לא מוציא אותך משליטה.

בזכותו הצלחתי לנוח קצת במיטה עד שהגיעו הצירי לחץ.

בצירי לחץ עצמם הייתי בלי הגז, ומה שבאמת עזר לי זה בעלי.

לדעתי הדבר הכי חשוב הוא, שאם את חושבת על כיוון של לידה טבעית לעשות הכנה משמעותית עם מדריכה טובה, לתרגל הרבה לפני ולבוא בראש הכי פתוח ללידה, ככה שאם תחליטי על אפידורל תקחי את זה בשמחה. 

וגם לדאוג שיהיו איתך אנשים תומכים בלידה- בעלך, אמא, חברה. מי שאת יודעת שירגיע אותך ויאפשר לך להתרכז 100% בלידה.

בהצלחה!

בגלל החיסרונות של הטישטוש ובעיקר בזה שהחומר עובר לעובר הרבה בתי חולים כבר הפסיקו להשתמש בזה.

לצערי לא יכולתי לקחת אפידורל בלידות.

הלידות הכי מהירות, טובות ומצמיחות היו אלו שלמדתי לקראתן בקורס של שיטת ימימה.

ממליצה בחום רב!!

גם ברשת יש המון חומר ללידה טבעית, ניראה לי שקוראים לדולה שנותנת טיפים, אימהית, השם שלה, עד כמה שאני זוכרת זה יעל גריינר. או אולי מיכל גריינר?

לא זוכרת.

בהצלחה! שתהיה לך ידה מצמיחה!!

אם את לוקחת, תתחילי מקל לכבד: מגז צחוק, ואם לא אהבת - לטשטוש, ואז אם תרצי - תבקשי אפידורל.

פחדתי בקטע מטורף מאפידורל ובנוסף לקחתי בהריון תרופה לקרישיות דם והייתי צריכה לחכות 12 שעות מהלקיחה האחרונה כדי שיהיה מותר (כמובן שיש לי מזל מדהים כי לקחתי אותה בדיוק שעה לפני שהתחילו צירים ). אז יצא שהייתי עם צירים חזקים במשך 11 שעות שבמהלכן כלכך הצטערתי שאסור לי.. בפתיחה 8 סופסוף יכולתי לקחת ואיכשהו החלטתי שאני ממשיכה ומסיימת בלי אפידורל.

היה קשה, היה כואב, אבל בדיעבד אם הייתי לוקחת אפידורל סביר להניח שהלידה הייתה מסתיימת בקיסרי חירום, בגלל שרק המגע של הרופאה במקום גרם לי להבין איפה אני צריכה ללחוץ, אחרי כמה שעות של תסכול...

אני אישית שמחה מאוד שלא לקחת אפידורל, אבל כמובן שכל אחת והבבחירה שלה.. זו חתיכת החלטה וכדאי לא להגיע מקובעים מראש.

לגבי הגז צחוק, התחלתי איתו אחרי כמה שעות טובות.. בציר עצמו לא הרגשתי שהוא מקל עליי בכלל.. אפילו עשה לי סחרחורת. הייתרון הגדול שהוא ממש מרדים ולמרות שהיו לי למשהו כמו 3 דקות בין ציר לציר הצלחתי לישון בהפסקות האלו. וזה היה נפלא בהתחשה בעובדה שלידה ראשונה היא בדרך כלל לא קצרה (אצלי 14 שעות שהתחילו בלילה= לפני השינה...). 

אם את מתכננת לידה בלי אפידורל אני ממש ממליצה לנסות גז צחוק. בניגוד למשככי הכאבים האחרים הוא מתפוגג ממש תוך כמה דקות, ולכן אם את מרגישה שלא מתאים לך את יכולה להפסיק בכל רגע ואם מתאים לך אז הרווחת

ואיך מתמודדים עם הכאבים?.. מתפללים לבורא עולם שישלח כוחות ומשתדלים להתרכז במתנה המופלאה והמדהימה שהכאב הזה מוליד. 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום

הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

אומרת עלייך פרק תהילים עכשיו

קחי את הזמן שלך להתבאס ולנשום...

שה' ישלח לך אותו בקרוב ממש!