הנוער שלנו, הנוער הדתי יודעים לדבר ויודעים להסביר טוב מאוד על כל נושא ביהדות כמה חשוב זה להשמר מלשון הרע, לא להעתיק במבחן, לא לשקר, צניעות ועוד הרבה דברים...
אבל בפועל- לא עושים את זה בחיים שלנו!
זה לא קצת חילול ה'? אני לא יודעת... אנחנו מדברים המון על ערכים גבוהים וכמה שזה חשוב.. אבל בפועל- אם משהו מבחוץ יראה אותנו בחיי היומיום אני לא בטוחה שזה יהיה קידוש שם שמיים... (במילים עדינות...)
אנחנו יכולים לדבר המון על זה שחשוב להתפלל ואסור לחלום בתפילה או ח"ו לדבר אבל בפועל (לפחות אצלינו אני לא יודעת איך זה במקומות אחרים...) אבל אדם מבחוץ שנכנס לכיתה בתפילה חושב שיש שם מלחמה... זה לא נראה תפילה (ושוב אני אומרת שאני מדברת על עצמי לא הכללתי אף אחד.. אבל אני בטוחה שיש עוד מקומות כאלה- תקנו אותי אם אני טועה...)
כמה נדבר על זה שלא מעתיקים במבחן אבל בפועל- בואו נראה מה יקרה אם נעשה מבחן בכיתה בלי מורה...
זה אפילו לא עניין של כל אחד לבד.. לדעתי זה יותר עניין של אווירה- יש (לפחות אצלינו) אווירה של אם המורה יצאה בתפילה אפשר לדבר ואם המורה יצאה במבחן- אפשר להעתיק...
למה זה ככה?! הרי אם נלך לחבר'ה חילוניים אני בטוחה ב1000 אחוז שנדע להגיד להם כמה זה חשוב שאסור להעתיק במבחן ושזה גניבת דעת וכו'... אבל בחיים שלנו אנחנו לא מתייחסים לכל האמירות האלה...
אנחנו פשוט עובדים על עצמינו!! זה צביעות (לדעתי)...
אפשר לדבר הרבה השאלה היא אם אנחנו מיישמים.. ונראלי שזה קצת בעייה בציבור שלנו (תתקנו אותי אם אני טועה)...
ואני אוסיף שלדעתי בעניין הזה אפילו חברה חילונית יותר טובה- יש הרגשה שמה שהם עושים- עושים מתוך הבנה.... הם שמחים במה שהם עושין ויודעים מה הם עושים.. ואנחנו??
זהו, אני סיימתי ואני מקווה שהייתי מובנת

אני אשמח שתגיבו אם אתם מכירים את התופעה או אם אתם יודעים ממה היא נובעת.. למה זה ככה?!
יום טוב









