זה הרגל לא טבעי לחלוטין.

ילד צריך לזוז, לשחק.. לא להתעסק עם הרדמת כחותיו ב"צפיה"..

כעקרון אם היתה אפשרות הייתי מצמצמת הרבה יותר.

(בעל בצבא כל השבוע, נמצאת לבד עם הילדים בבית ולעיתים אין ברירה זה מחזיק אותם כך שאוכל לעשות דברים דחופים..)

כדי להראות סרט לא צריך לשאול למה לא.

צריך לשאול למה כן...

הוא לא נותן לי לקצוץ לו ציפרניים בלי סרט. הוא לא יחכה שהספונג'ה תתייבש...פעם בשבוע-שבועיים הוא רואה סרט לרבע שעה-20 דקות. אני לא חושבת שזה נורא כמו שמציגים את זה-אם זה לצורך נקודתי ופעם ב... אז לא קרה כלום. 

הוא רואה שירי ילדים שרואים בהם ילדים מחופשים שרוקדים. קוראים לזה mother goose club ביוטיוב.

אצלנו רואים ברני וטוטיטו פעם בכמה זמן. לא חושבת שזה רע. גם כשלמדנו על צחצוח שיניים ראינו סרט שמראה את השיניים ואיך מנקים אותם. התחלנו אחרי גיל שנתיים (בגלל מחקרים כאלה ואחרים). תמיד כשאנחנו בחרנו מה רואים וכמה. 

הטלביזיה שולחת לך 50 תמונות כל שניה למוח!! בלי קשר לקצב של הסרט

וגם אני ראיתי טלביזיה, ויצא אפילו דיי טוב  אבל תמיד אפשר לשאוף ליותר..

ובכלל, למה לשבת מול מסך שמשדר תמונות? לכל דבר יש ספר, והספר משאיר לילד מקום לדמיון ומפתח את המוח.

צפיה בטלביזיה היא אחת הפעולות היחידות בהן המוח לא משדר כלום (אפילו בשינה המוח משדר!!)

אני מודעת לזה שהדעות שלי קצת "קיצוניות" בעניין, אבל לדעתי זה מזיק לילד- גם למוח, גם לגוף (ילד לגעתי צריך לרוץ ולטפס על עצים. אם הוא רוצה לנוח שיקרא ספר או ירכיב פאזל..) ובעיקר לנפש- כי קשה לעקוב אחרי כל התכנים שמשודרים מהקופסא הזאת, ואני לא רואה את עצמי יושבת ורואה כל פרק לפני שאני מראה אותו לילד שלי..

גם אני ראיתי טלויזיה, אפילו הרבה.

וכך גם בעלי ושנינו יצאנו "לא רע" כהגדרתך.

אך לחשוב שהטלויזיה של היום היא מה שהיה פעם זו טעות עצובה ותמימה.

התכנים רחוקים ממסורת יהודית

משולבים תכנים בעלי מסר מיני 

ויש המון אלימות פיזית ומילולית.

בעבר היה לנו רק את ערוץ 1 "החינוכית"  ואת ערוץ 2 "המסחרי".

היום מרבית הערוצים מסחריים ומשדרים 24/7 תכנים מסחריים כדי לגרום לילדים לדרוש מאיתנו לקנות להם מותגים ולהעשיר את עולם המסחר.

מה היה לנו? 

פרפר נחמד, בימבה, מרקו, מומינים, דנבר הדינוזאור האחרון וכדו'...

הדבר הכי אלים שהיה זה היה הפאואר רינג'ס וגם שם לא היו ניבולי הפה שיש היום בפריים טיים היום.

הכי רומנטי היה משמר המפרץ והיפים והאמיצים וגם שם היה גבול לפריצות, דבר שהיום לא קיים.

אבל היום, אפילו אם לא תסתכלי במרקע ורק תקשיבי תגלי שפס הקול תואם תוכן מיני ואלימות מילולית.

וכל זה כמובן בלי קשר לסברה שצפיה זמן רב במרקע עלולה להוביל לבעיות קשב וריכוז.

ואם חשבת שבתוכניות לילדים בני שנתיים אין את כל זה...תחשבי שוב...תקשיבי שוב ותסתכלי בעין ביקורתית.

עצוב לאיזו רמה הידרדרה הטלויזיה.

גם הקצב של התרחשות וגם הקצב של חילופי התמונות

תנסי לראות סרט מלפני 30 שנה, נגיד הסנדק (שהיה להיט מטורף)

הוא איטי בצורה בלתי נסבלת

אחרי אוכל ומקלחת אפשר לראות סרט לחצי שעה.

לרוב זה יוצא פחות זמן כלומר רואים לפי הזמן שנשאר בין סיום המקלחת לשעה 19:30 שאז הולכים למיטה לישון.

מה רואים?

בוודאי שלא טלוויזיה...

במחשב ביוטיוב לפי הזמן שנותר אחד מהשלושה:

- לולי מבית הופ (חצי שעה)

- שון כבשון (10 דקות)

- הדוב והילדה מאשה (7 דקות)

שון והדוב והילדה הם ללא דיבור או דיבור ברוסית כך שהילד לומד להבין דבר מתוך דבר ואני גם חוסכת קללות ואמירות שאני לא מעוניינת שיכנסו הביתה...

לולי, מטרתו היא לכאורה ללמד, לא חושבת שלומדים יותר מידיי מזה, מבחינתי זה יותר כדי להעביר את הזמן בזמן שאני מכינה עם הגדולים ש"ב...

* עם כל הילדים נהגתי כך וזה לא פגע ביכולות שלהם-

קשב וריכוז

לימוד

קריאה וכדו'.

הגדולים עברו בהצלחה מבחן מחוננים ולא נראה שיש להם בעיות לימודיות.

בנוסף הם תולעת ספרים לכל דבר ועניין, קוראים המון בכל הזדמנות.

אם הוא יושב עלי ואני בודקת משהו במחשב.

או כשהאחים רואים סרט.

אבל ממש לא שמה משהו שמכוון בישבילו.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות