נראלי אם תבואי בראש נקי ופשוט תיהי חברה שלה ותקשיבי לה כמו ילדה רגילה אולי מעל היא תתקרב אלייך ותקשיב לך והכי תרצה להיות בחברתך בעולם
ואם היא מתנהגת אלייך יום אחד רע תחשבי כאילו ילדה מיוחדת אמרה לך את זה אז אין מה להתייחס...ותמשיכי להיות חברה שלה...
מישהי אמרה לי פעם שעם אנשים עם בעיות התנהגות רציניות (והילדה הזאת נשמעת כזאת) אין כל כך מה לדבר. במקום זה, ברגע שהיא מתחילה להתייחס בצורה לא יפה, פשוט לקום וללכת (או אם את לא יכולה כי זה באמצע משהו ואת יושבת לידה לסובב את הראש) ולהתעלם ממנה לגמרי למשך עשר דקות. אחרי עשר דקות לחזור ולהתנהג רגיל כאילו שום דבר לא קרה. בלי שיחות ודיבורים.
היא אמרה שדי מהר אנשים לומדים איזו התנהגות גורמת לך "להיעלם".
בהצלחה, וכל הכבוד לך שאת מנסה לקרב ילדה בלי חברות, שדי ברור למה אין לה חברות...
לעולם לא יצא לך משהו טוב מזלזול באחרים.
אם את באמת חושבת אחרת-
תני רעיון משלך.
אם הוא כ"כ טוב, אין שום צורך לפסול אחרים, הוא כבר יעשה את שלו.
ייתכן ויש לה סוג של הפרעת התנהגות, שגורמת לה לשנות את אופי התקשורת עם הסובבים אותה.
כדאי שתשוחחי עם המורה, או עם היועצת - שידברו איתה ועם עם ההורים שלה.
במרבית המקרים, עושים איבחון ואז אפשר להתמודד עם האתגר בצורה בונה.
אני ממש לא בגיל - אבל תדעי שאת עושה מעשה טוב, וחשוב מאד. את מצילה נפש מישראל.
גם אני הייתי בבדידות ברוב שנות הילדות, ועד היום יש את הזכרונות המאד לא נעימים.
זכור לי איך כל הכתה לעגה לי בטיול השנתי לכרמל. ולא רק לעג כי לפעמים היו מכות.
היו פעמים בהן נמנעתי מלצאת לטיול בגלל שידעתי מה מחכה לי.
אלו "חוויות" שאי אפשר לשכוח.
ואת אלו שעשו את מעשי הרשעה, אעדיף שלא לפגוש לעולמים.
אולי עובר עליה משהו מבפנים.. אולי משהו עם המשפחה
אולי קרה משהו ששינה את המצב רוח שלה או שהיא חשבה על משהו או הסיקה מסקנה ממשהו
אי אפשר לדעת את הלב של האדם
וגם היא אפשר לראות את התמונה המלאה לכי תדעי קרה משהו במשפחה והיא בדיוק נזכרה בזה?
כמו שאני הייתי חולה שבועיים אבל המורים לא ידעו ובגלל שאני גמלא באה הרבה הם חשבו אני מבריזה אז רצו להעיף אותי מבינה?
לא תמיד אנחנו יודעים את כל התמונה המלאה
ואני יודעת שזה מעצבן וקשה אבל את חייבת להיות רגישה איתה וללכת לפי המצבי רוח שלה ולנסות לדבר איתה...
או להגיד לה ולהזכיר לה כל הזמן שאת באמת שם בשבילה לא משנה מה קורה...
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
