שיתוף ושאלה אישיתאנונימי (פותח)

האם קרה לכם בתור זוג להקל באופן חדפ בימים שאסורים ולתת יד או חיבוק רגעי?

אנחנו בתקופה שמנסים להכנס להריון וכל סוף חודש המחזור דופק על דלתינו מחדש.

מקבלים הכל באהבה ובאמונה שלימה.

השבוע סתם נסענו לטייל בשמש רק שנינו בלי הילדים.

הטבע הכניס אותנו לאורות והיה לנו פרץ אהבה מטורף כזה שהיה פספוס לא לתת לו לפרוץ מעבר למילים.

לאחר התלבטות קשה החלטנו באופן חדפ לתת חיבוק על אף שאנו אסורים תוך כדי שאנחנו אומרים שזה לא יקרה עוד פעם..

אני מרגישה מצד אחד שזה מאוד חיזק אותנו ומצד שני שברור לי שזה לא יקרה שוב. בדוק.

עד כאן שיתוף.

אז שוב אני שואלת

האם קרה לכם  בתור זוג מצב כזה?

לא צריכה חיזוק או משו. אנלא בן אדם שמתחרט ובוכה על העבר. 

אבל כן מעניין אותי לשמוע את דעותיכם בנושא.

חן חן.

(נשואים 5 שנים..)

 

 

אני אגיד לך ת'אמתאנונימי (3)
בעלי הנהיג מאז חדר הייחוד בחתונה שאנחנו לא מגלים גילויי חיבה בפרסיה.
אז לא יכול לקרות לנו החזקת ידיים מחוץ לבית, אלא אם כן זה מקום ממש מבודד... (כשאנחנו מותרים כמובן).
אז הסיכוי שזה יקרה לנו כשאסורים קטן פי אלף... (מחוץ לבית).

אם את שואלת בכללי על החלטה חדפית שנוגעים (נניח אצלנו בתוך ביתינו), אז קרה שמאוד מאוד רציתי ואמרתי לו שאני עומדת להתנפל עליו.... אבל הוא תמיד מצא דרך לחזק אותי שאנחנו יכולים להתגבר ושהזוגיות שלנו במקום מספיק גבוה והיא לא תלויה בגופניות. שאנחנו אוהבים דווקא ולמרות שאנחנו כרגע לא יכולים לגעת...

כמובן שבגלל שזה היה קשה מאוד מאוד, אז גם טיפה התרחק (אם שניה קודם ישבנו זה ליד זו בספה), או קם להביא עוגיות, או משהו מפנק אחר כדי להפיג את החשק העז... ואני נזכרת שאני מתיישבת על הידיים שלי ברגע הקשה...

אצלנו זה ברור ובולט, בעלי הוא "החזק" מביננו. הוא זה שנותן לי כוח. ואני בשאיפה להיות ככה גם...
אה,אנונימי (3)
וגם אנחנו עברנו תקופת המתנה להריון (הראשון) די ארוכה וקשה...
יואו קראתי את מה שכתבת וזה כאילו נכתב על בעלי ועליי חלושאחרונה
לא קרה מעולם ב"ה. נשואים כעשור.אנונימי (4)

אני מודה שהיצר לפעמים חזק, אבל ההלכה חזקה עוד יותר.

שנזכה תמיד לדבוק בה' לבד, ולדבוק בבן זוגנו רק כשהוא מתיר לנו זאת.

[ואם אתם רואים שטיולים מהסוג הזה מביאים לקרבה כזו, אולי כדאי להימנע מהם בימים שאסורים.]

גם לנו ב"ה לא. נשואים יותר מעשוראנונימי (6)

כרגע אנחנו באיסור, ומתגעגעים מאוד מאוד, ממש מרגישים שזה גל חזק ששוטף אותנו, יותר מהרגיל.

אמרתי לבעלי אתמול שאני מרגישה שיש בזה המון עוצמה - שאנחנו שני אנשים אוהבים ונמשכים, וסגורים בחדר אחד, ולא נוגעים בקצה זרת בגלל דבר ה'. זה מה שנותן לי את התחושה ששכינה בינינו...

בדיוק בגלל זה יש בעיה לצאת לטיולים יחד בזמן זהאנונימי (10)
מדהים איך ההלכה כ"כ ודעת לכל הדברים הפנימיים האלואנונימי (9)


לנו זה קרה..אנונימי (5)

זה מאוד קשה לשמור על זה, מבינה אותך מאוד.. 

אנחנו נשואים 4 שנים וקרה שבחודש אחד היה ערב שלצערי חיפפנו, אחרי שנותנים ידיים או משהו כזה קשה יותר להתרחק, לא הגענו ליחסים מלאים, אבל כן ידיים וחיבוק. לאחר אותו ערב הצטערתי על זה מאוד והחלטנו להקפיד יותר ושזה לא יקרה שוב. (אם זה משנה אני ה"דוסית" מבין שנינו, בעלי שומר על הכל אבל זה פחות נורא בעיניו אם יקרה וניתן ידיים.

הפותחת- גם אצלנו אני החזקה ובעלי פחותאנונימי (פותח)

וגמלי זה ממש גרם להתחזק שזה לא יקרה שוב

לא נכשלנו בעוון החמור הזה ברוך ה'לשם שבו ואחלמה

ואני תפילה לה' שלעולם לא נכשל. 

כמובן שמי שעושה את זה שידע שעשה עברה חמורה 

והוא יענש על כך, וזאת מעבר לפגיעה הניצחית שעשה בקשר שלו עם ה'

(אלא אם כן עושים תשובה כמובן)

לי אישית התגובה הזו בכלל בכלל לא הייתה עוזרת. אני לא הפותחת.אנונימי (8)

ובקשר לשאלה של הפותחת-

בתחילת הנישואין יצא לנו כמה פעמים לגעת, ומאז החלטנו שזה לא נכון לנו והפסקנו. כיום נשואים כמעט 4 שנים ולא קרה שוב

אותי לימדו שחלק מהעלייה הגדולה יותר זה הירידאנונימי (10)
זו הירידה.

אל לנו לבוא לאישה ולהגיד לה. חטאת! את עוד תחטפי על זה. אנו לא אלוקים.
^^^אנונימי (7)


אשה שכותבת שהיא חטאה והיא לא מתחרטת על זה היא חצופהלשם שבו ואחלמה

וצריך למחות על החילול ה' שבדבריה כאילו לא אכפת לה שעשתה עברה. 

הדברים שלי לא כוונו אליה

ולא לעזור לה, אי אפשר לעזור למי שלא רוצה עזרה

אלא הם כוונו לשאר הקוראים והקוראות

 

גם מי שמבקש שילמדו אותו את כל התורה על רגל אחת הוא חצוףאנונימי (6)

אבל הלכה נקבעה כבית הלל ולא כבית שמאי.

גם הילל היה מכה יהודי אם הוא היה אומר שהוא עבר עברה ולאלשם שבו ואחלמה

אכפת לו. 

סבלנות היא דבר חשוב

אבל הגבול לסבלנות חשוב לא פחות. 

אני מאמינה שלשם שבו ו... זעקה מקירות ליבה את הזעזועאנונימי (9)

מעצם המעשה והחטא..

יש לה רגישות גבוה לענ"ד משלנו שקוראים וממשיכים כרגיל

באמת יש פה זעקה רצינית

אל תחכה שהדבר ייעשה לך כמותר ופספוס שקורה אפילו ברמת המחשבה...

המשך- ולהיפך- בנ"א אמור לזעוק ולבכות על הדבר!אנונימי (9)


יש גם מושג ביהדותאנונימי (12)
לא להתעסק עם חטאי העבר, אחרת בן אדם יכנס כל הזמן לעצבות ודיכאון מחטאיו, עצם ההחלטה שמכאן רק מתקדמים ועולים בדרך השם זה החרטה על המעשה
ואחד מעיקרי התורה זה בין אדם לחברו, קחו לתשומת ליבכם
ראשית אני זכר. שנית, הזעקה היא על כך שהיא לא מצטערת על החטאלשם שבו ואחלמה

גם אני חטאתי, אני לא מושלם, אבל אני כואב על זה ומתחרט. 

לא להתחרט על זה זה ממש נורא ואיום. 

אני חושבת שעדיף שאת החשבונות האלה נשמור לקב"ה.אנונימי (8)


אסור לשתוק על התרסה פומבית כלפי כל הקדוש והיקר לנו.לשם שבו ואחלמה


אהה, לכך התכוונתאנונימי (6)

אז כדאי לכתוב מלכתחילה בדיוק את מה שמתכוונים: אני מוחה בתוקף על חילול ה' שבאמירה שאת לא מתחרטת על חטאך. זהו. מסר מדויק.

במקום זה כתבת דברים שמהם משתמע שאתה יודע דעת עליון... ואפילו לא הובן על מה בדיוק מחית...

איך הבנתם שהיא לא מתחרטת?אנונימי (16)
אני הבנתי שפשוט העא לא רוצה לשקוע בזה ולהתקדם וזה גדטלה. לא נראה לי שסבבה לה עם זה..אחרת היא לא היתה מעלה את זה כאן.
וואו איזה מילים קשות!!אנונימי (5)

יש לך תשובות נורא נוקשות, את חורצת דינים במילותייך.

היא לא אמרה שהיא לא מצטערת על זה, עצם זה שהיא שיתפה מראה שהיא לא הכי שמחה שעשתה את זה. 

למה להגיב בכזו חומרה? ""אישה שחטאה ולא מתחרטת היא חצופה" "ומי שעשתה את זה תענש" 

ב"ה שאת לא מיושבי בית דין של מעלה, שם אני בטוחה הם שופטים קצת יותר לכף זכות ועם מידה מסויימת של רחמים.

תזהרי שלא יחמירו איתך למעלה כמו שאת מחמירה ודנה אנשים שאין לך מושג מהם תחושותיהם הפנימיות פה למטה.

לא דנתי אותה. ציינתי את העובדה שיש שכר ועונש.לשם שבו ואחלמה

היא כתבה שהחטא שעשתה חיזק אותה והיא לא מתחרטת

אז אם את כותבת שהיא לא אמרה שהיא לא מצטערת

כנראה שלא קראת את ההודעה שלה או שלא שמת לב. 

אני מגיב בחומרה כי יש פה התרסה כלפי מעלה ומחובתו של כל יהודי להגיב ככה. 

לשם צודק! מצוה למחות על חילול ה', בפרט שזה מקרר אחרים!איזו נחמה

כשמישהי כותבת ככה, זה גורם לאחרים להתקרר בעוון החמור הזה. זה טבעו של עולם. ולכן כתוב 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה'.

 

אדם צריך להתבייש במעשיו הרעים ולא לפרסם, בטח לא שכשלא עשה תשובה.

 

וכשהיא כותבת שהיא לא מתחרטת על העבר- זה אומר שהיא לא עשתה תשובה, כי תנאי ראשון לתשובה, היא חרטה.

 

איזה נחמד לראות אנשים שמחליפים את הקב"ה ויודעים כליות ולב..אנונימי (16)
היא שאלה את דעת הקוראים כאן+mp8
אמורים לתת לה רק דעות חיוביות??
בנאדם מבקש תגובות מאנשים ואת דעותיהם, וצריך לקחת בחשבון שלא תמיד ימצאו חן בעיניו.
זה לא היה אמור לעזור לה או לא.
קרה ליאנונימי (7)

אחרי הלידה האחרונה בעלי גויס ישר לצוק איתן והיה בעזה כמה שבועות

אני הייתי דיי ממוטטת וגם מאוד פוחדת בבית

כשהוא חזר פשוט קפצתי עליו וגם נישקתי אותו ואז לקחתי צעד אחורה ומשם חזרנו לשמור

 

פשוט כל כך התגעגעתי וכל כך דאגתי וכל כך הייתי צריכה אותו שם שמעדתי

מקווה מאוד לא לעמוד בסיטואציה הזאת, אבל מבינה את זה..

מעולם לא קרה נשואים יותר מעשר שנים..א..א..
נשואה מעל 12 שנה. ב"ה לא קרהאנונימי (9)


בהדרכה שלפני החתונההתאומה

לימדה אותי המדריכה שלא עושים טיולים בזמן שאסורים, אלא אם כן אן ברירה, בדיוק בשביל לא להגיע לנסיונות כאלו.

ולא, לא קרה לנו מעולם כזה דבר (לא בכוונה, כלומר, קורה שנתקעים עם היד בלי כוונה), ואני בטוחה גם שלא יקרה!!

ראוי לא להגיד "בטוח שלא יקרה"אנונימי (6)

חז"ל אמרו אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ויש הרבה סיפורים על רבנים גדולים וצדיקים שאמרו שבטוח שלהם לא יקרה דבר כזה או דבר אחר - וכן קרה. אדם צריך לחיות בידיעה שהוא בשר ודם ועלול ליפול, ודווקא בגלל זה להרבות תמיד בהשתדלויות ובתפילות, ולהישמר מן הגאווה.

לנו קרהאמא יפה
נשואים כשנתים וחצי וקרה לנו פעמים.
פעם אחת ממש אחרי החתונה ופעם אחת שחזרתי הביתה אחרי שהיתי יום שלם במקום אחר לבד והיתי ממש שבורה וכאובה מכל מיני דברים שקרו באותו יום.
בעלי הוא החזק מביננו ובפעם השניה שזה קרה רק אני חיבקתי אותו והוא לא ישה כלום. יש לצין שזה רק גרם לי להעריך אותו יותר.
ב'ה לא קרה.אבל אין ספק שזה קשה מאוד!!קראתיך
לכולם יש רגעים יותר קשים שפשוט בא לך להתנפל על הבעל.
אבל יש כל מני שיטות והסחי דעת למיניהם איך לברוח ממצב כזה שלא יגיע ח'ו לנגיעה..
לא נאמר מתוך גאווה אפילו לא בצחוק!!התאומה

זה נאמר מתוך השקפה של זעזוע מעצם הרעיון שקרה למישהו דבר כזה.

ובטוח לי ששנינו במקום כל כך חזק שלא יכולה להתרחש מציאות כזאת, וה' יעזור לנו שרק נעלה מעלה וחלילה לא נרד אף פעם.

(אני כותבת כאחת שעברה חוויות לא קלות בכלל ובזמנים שהיינו אסורים ומעולם לא גרם לנו שום דבר ליפול, ואפילו לא עלה במחשבתנו לחטוא באיסור נגיעה)

ואני אמרתי בחופזי בל אמוט לעולםלשם שבו ואחלמה

בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להורגו ואלמלא הקב"ה עוזרו  לא יכול לו

לא קרהאנונימי (11)

אולי זה בגלל שלצערי  זה לא ניסיון כ"כ גדול בשבילנו

אוי ממי..אנונימי (7)

הלואי והיחסים יפרחו ביניכם בקרוב.

תודהאנונימי (11)

היחסים דווקא פורחים והכל טוב בינינו, גם אוהבים מגע,

אבל אף פעם זה לא היה ברמה כזאת שקשה להתאפק

לי כואב לקרוא שרשור כזהתחיה דולה

ברור שכולנו נופלים כל אחד בדברים שקשים לו,

אין ספק שזוגות רבים נופלים בהרחקות, זה באמת קשה מנשוא.

 

ובכל זאת אני מרגישה שסתם לשתף מי נפל וכמה פעמים נותן תחושה של זילות במצווה החשובה.

הייתי שמחה לקרוא שרשור שמחזק אותנו,

אותי מחזק לקרוא על פעמים שלמרות קושי עצום זוגות עמדו בזה.

אותי מחזק לקרוא כשאישה כותבת שפעם היו נופלים ומצאו דרכים להקל על עצמם כדי שלא יקרה שוב ועמדו בזה.

הפותחת- תודה לכולם, עזרתם לי מאודאנונימי (פותח)

לא התכוונתי חלילה שהדיון הזה יוביל למקומות לא טובים אלא להפך רק למקומות מחזקים של עלייה והתקדמות.

עזר לי לשמוע את דברי החיזוק שלכם את השיתוף ובעיקר את ההכלה.

עזרתם לי להבין שהשנים שחלפו טשטשו לנו קצת את טעמי המצווה וחומרתה.

ב"ה קבלנו על עצמנו ללמוד שוב דיני הרחקה ולהתחזק בזה מאוד.

לגבי החרטה.. מרגישה שדברי הוצאו קצת מהקשרם ואם לא נסחתי נכון אז מתנצלת. 

אני מרגישה חזקה ונחושה היום יותר מאי פעם. חושבת שיצא מזה טוב. אפילו טוב מאוד. 

לא רואה טעם להתמקד עכשיו בחרטה להשבר ולבכות על העבר. (לזאת הייתה כוונתי.)

רוצה באמת להתקדם מכאן ובע"ה רק לעלות. המקרה הזה חיזק אותנו מאוד.

אנחנו בני אנוש. כל אחד ודרכיו הוא.

 

ה' יברך אותכם ויעזור לכם לעלות מעלה מעלה!!התאומה


שמחה לשמוע שהתחזקת מזה! <3תחיה דולה


יישר כח ואני מצטער מאוד אם פגעתילשם שבו ואחלמה

מדברייך הובן שאת עומדת מאחורי החטא ולא מצטערת עליו

ועכשיו אני מבין שלא התכוונת לזה אלא להתמקדות בעתיד וזה דבר מבורך כמובן

בהצלחה!

ירידה לצורך עליהאנונימי (14)

בס"ד

תודה ושוב תודה לפותחת 

השאלה הזאת היתה קריטית בישבלי

אנחנו לצערינו יצא לנו 

אבל מפה תצא הישועה

שדווקא ליקרוא בפורום הזה ששומרים מאד

אפילו כאלה שנשואים למעלה מעשור

זה מחזק אותי מאד

גם אם חשבתי שעוד יכול ליקרוא אצלינו כאלה דברים

עכשיו אני מרגישה שזה כבר לא יקרה

 

ונוסף לכך

הגם שמתוך הנפילה הרגשתי עד כמה שזה חמור

אבל כמובן שהייתי מעדיפה לא ליטעום את החטא

כי אחרי שפורצים גבול יש פחד שמא אולי ח"ו יפרץ עוד איזשהו גבול אחר

במקום לא נודע אחר. כמו שזה לא תיכננתי ליפרוץ

 

במאמר המוסגר: חיזוק למי שכן נפלו

שבע יפול צדיק וקם

יש כאלה שדווקא מהנפילות יש להם את אפשרות לקום למקום גבוה יותר

וחוץ מזה יש ויש סוגי נשמות

יש כאלה שנפלו ודווקא הם נשמות גבוהות ולכן הנסיון גדול פי כמה וכמה

אבל תמיד לדעת שיש לנו אבאל'ה בשמים שאוהב אותנו

ומחכה לנו גם אם אנחנו בדיוטא הכי למטה

ועל זה אנחנו צועקים עכשיו אבאאאאאאאאא

רוצים להרגיש אותך הגם שנפלנו 

לא רוציםםםםםם ליפול עוד דייייי

עכשיו רק עליההההההה

 

 

 

ושוב תודה לפותחת

לפותחת: מקווה שהיה לך לעזר התוגבה "ירידה לצורך עליה"אנונימי (14)


מילים כדורבנותאנונימי (9)


לא קרה לנו ב"האנונימי (13)

 

 

נשואים 3.5 שנים.

 

עד ההריון הראשון לקח כמעט שנתיים. (מכירים את הקושי מאוד מאוד)

היינו אסורים פעם גם חודש וחצי (ולא בגלל לידה..)

 

 

מקווה שגם הלאה נצליח לשמור.

 

 

 

 

בהצלחה לך יקרה בהחלטות וההבנות החדשות.

 

לדעתי צריך החלטה איתנה ומשותפת של שני בני הזוג שאין מצב שנוגעים כשאסורים. זה לא לגיטימי בכלל.

וכמובן לזהות את הזמנים שמועדים לנפילה ולחשוב איך להימנע. להביע את האהבה באמצעים אחרים.

לא קרה לנואנונימי (15)

גם אני וגם בעלי "חזקים" בנושא, וגם אנחנו מחכים להריון וכל חודש המחזור דופק על דלתינו מחדש... .
שנינו מנסים כמה שיותר לנצל את הימים שאסורים לדברים שצריך לעשות שלא יהיו לנו אחר כך- כמו לסיים משימות ללימודים ולעבודה, לסדר משהו בבית... וככה כשעסוקים לא מרבים לעסוק בזה.
אנחנו כן אומרים מילות אהבה וכותבים מכתבים אחד לשני כשאסורים- אבל יודעים מתי לשים את הגבול.
גם אם היה לי כמה פעמים קשה מאד וממש רציתי חיבוק ונשיקה- במיוחד כשנאסרים, ידעתי שה' מנהל את העולם ואני לא נוגעת ויהי מה. רק המחשבה על איך ארגיש אם אגע גרמה לי לזעזוע... . במצבים כאלה אני משתדלת להתפלל, להבין שהקשר בינינו מעבר לגוף, שהקדושה שורה בביתנו ולהיזכר בתחושת העונג שיש אחר כך כשחוזרים מהמקווה... החיבוק הראשון... ממש כמו בחדר הייחוד!!!.


כתבת:

"הטבע הכניס אותנו לאורות והיה לנו פרץ אהבה מטורף כזה שהיה פספוס לא לתת לו לפרוץ מעבר למילים."

יקירתי, יש דרכים נוספות!

יכלתם לקנות גלידה טעימה ולאכול,
לדבר על נושא בזוגיות,
לשחק משחק קופסה,

להמשיך להתפלל ולהודות לה' על הטוב!.
"לפרוץ מעבר למילים" זה לא רק מגע!. זה הרבה מעבר למגע, זה פשוט לרחף לשמיים ולהודות לה' יתברך על כל הטוב שיש. ואני שמחה מאוד לקרוא שחוויתם רגעים מדהימים ונפלאים כאלה.

אני בטוחה שיש בכם את הכוחות!.
תחשבי רגע מה היה קורה אם הרגע הנפלא הזה היה מתרחש בבית לפני שהולכים לישון ואי אפשר היה שלא לתת לו לפרוץ מעבר למילים?. הרי בדיוק בגלל זה חז"ל גדרו גדרים (וכותבת פה מי שכל היום כשאסורים מקטרת לבעלה למה חז"ל לא גדרו שמגע מותר וחיבוק אסור או שחיבוק מותר אבל מעבר לזה אסור.... הרי כמו שאני מקפידה על מגע כשאסור, כך הייתי מקפידה גם על חיי אישות כשאסור אם כן היה מותר לי מגע. אבל הבעיה היא שחז"ל יודעים יותר עמוק את נבכי נפש האדם ומה שהם החליטו זה מה שאעשה אפילו שזה קשה לי!) .

 

בהצלחה בכל

מחזק מאד תודהאנונימי (14)

המשפטים שדיברו אלי :

גם אני וגם בעלי "חזקים" בנושא, וגם אנחנו מחכים להריון וכל חודש המחזור דופק על דלתינו מחדש... 

גם אם היה לי כמה פעמים קשה מאד וממש רציתי חיבוק ונשיקה- במיוחד כשנאסרים, ידעתי שה' מנהל את העולם ואני לא נוגעת ויהי מה. 

תודה רבה! שמחה לקרוא!אנונימי (15)


לא. אסור.העני ממעש


והיום בפינת שאלות מטופשות של חמדמדה על הריון ולידהחמדמדה

לנשים שבחלק הריונות סבלו מבריקסטונים/ כאבי גב/ התכווצויות וכל כיף הזה ובחלק לא

כשהיה ילדתן מוקדם יותר מאשר כשלא?🥹🫠

חחח אני מתה עלייךרקאני

אני ב2 ההריונות הייתי משמיני בערך עם צירים

את שניהם ילדתי אחרי התאריך

לא היה לי כאלה שלא אבל להקדים זה בטוח לא הקדים

לא הקדים בכללפרח חדש

עברתי את התאריך מלא..

רק בהריון השלישי היו לי צירים כבר מתחילת תשיעי~מרמלדה

ילדתי בסוף ב 41+4. סליחה שלא מעודדת🤐

אבל גם בהריונות לפני שהיו בלי צירים ילדתי אחרי התאריך. אז כנראה זה לא מדד.

לא.... בהריון עם הצירים המוקדמים ברמת שמירה משבועאמא לאוצר❤

25 בערך ילדתי הכי מאוחר 🫣 שבוע 42+

כנ"לשמ"פ

שמירה משבוע 25-36

בסוף ילדתי ים זירוז בשבוע 40 כשהגעתי עם פתיחה 0

לא🫣טארקו

יותר מאוחרoo

בלי ב38

עם ב39 ו40

אני סבלתי כמעט בכל ההריונותשומשומונית

וילדתי בין 31-39. להגיע לתאריך אף פעם לא. אבל אצלי זה כנראה לא בריקסטונים אלא צירים אמיתיים

לא... שבוע אחרי התאריךואילו פינו

איזה מין קבוצת תמיכה אתן מה זה 🥴🤣חמדמדה

אופ

טוב נו

די אני בחיים לא הייתי בהריון עם כזה תינוק

בהערכת משקל שבוע שעבר הוא היה 2.600

את הגדולות ילדתי במשקל הזה

אני בראשון בעז"ה 37 וכבר מרגישה ליוויתן

חחח 2.600 זה פיצי בכלל לא ענקאמא לאוצר❤

^^^אצלינו הפיציים נולדה קצת 2800+יעל מהדרום

ולא היה אצלי קשר בין הגודל שלי לגודל של התינוקיעל מהדרום

זה פיצי כשהוא נולד ככהחמדמדה

מעניין כמה יוולד

אני אוהבת קטני חמודי פיצפוני

עכשיו גיסתי ילדה 3.850 היא אומרת לי את רואה אין לך מה לחשוב ץראי איזה פיצי הוא נראה

אמרתי לה חיים שלי את מתוקה אבל הוא ענקי😂😂

חחחחחרקאני

ניו בורן הוא תמיד פיצי

נכון, גם בעינייריבוזום

הם פשוט גדלים כל כך מהר בגילאים הפיציים שלא זוכרים את הגודל הזה

נכון124816

הגדול שלי נולד 2.800, שנה אחר כך ילדתי את השניה, זוכרת שראיתי אותה ואמרתי לעצמי, אני לא זוכרת שהוא היה כזה קטן (וסה"כ עברה שנה) ואז שקלו אותה והיא שקלה 3.500, כלומר היתה גדולה משמעותית ממשקל הלידה שלו וזה ממש הפתיע אותי.

בסדר אבל זה משקל קטן אפילו לשבוע שאת נמצאת בואמא לאוצר❤

אני בשבוע 37+5 ילדתי 3.300🤭

ואל תשכחי שהוא בן בנים שוקלים יותר הרבה פעמים

אני בשלב הזה ילדתיואני שר

2.300

יצאה בקלות אבל היה קשה אח"כ... 😅🤷‍♀️

ואני ילדתי חצי קילו יותר ממך בשבוע 41 בדיוקיעל מהדרום

זה לא קטן ולא גדולחמדמדה

אבל אני אומרת לעתמי שטוב דהוא גדול

כי אם יוולד במשקל כמו של הקטנה אז לא היה אפשר ברית בזמן

זה לא עובד לי אני עדיין מפחדת🤣

הבן שלי נולד במשקל 2577השם שלי

והיתה ברית בזמן.

אומרים שהם יונקים יותר טוב כשהם גדוליםשמש בשמיים

חח אצלי פיצי זה 3000פרח חדש

לרוב יותר קל עם תינוק גדול יותר..ואילו פינו

תינוק מעל 3 קילו בדרכ יונק יותר טוב, פחות ישנוני. יש לזה יתרונות

חחח לי בשבוכ כזה פעם הייתה הערכה של 4Never

מתי נולד? וכמה??יעל מהדרום

בשבוכ 38, 4 קילו.. טעו קצת למעלה בהערכה..Never

אז לא טעו בהרבה... זרזו בגלל הערכת המשקל?יעל מהדרום

לאלא אני לא מעןניינת לשמועעעעע😭😂😂😂😂חמדמדה

לא היה הבדלגפן36

ממש לאענבלית

כשהיה לי, ילדתי מאוחר יותר ולפעמים אפילו בזירוז כי עבר התאריך (סוכרת הריון)

בהריון הראשון לדוגמא לא היה כלום וילדתי 38+5

אבל זה נראה לי מקרי ממש

לאאא!באתי מפעם

פשוט חלק מהסבל של ההריון

אני הייתי עם בריקסטונים משבוע ממש מוקדפאהבה.אחרונה

לפני 30 לדעתי וילדתי ב41

ועכשיו אני גם כבר מלא זמן עם הריקסטונים ויש לי הרגשה שאני גם אלד אחרי המועד

אשמח לעזרה- לנשים בלבד!!אנונימית בהו"ל

אני בת 39 ב"ה בבית 6 ילדים בריאים ומקסימים.

פעם ראשונה שאני לא מונעת תמיד השתמשתי בנובהרינג תקופה ואז נקלטתי די מהר להירון.

בחצי שנה באחרונה אני מתמודדת עם תופעה כזו:

כל חודש אני מקבל מחזור מתנקה והכול ואז כשבוע אחרי הטבילה מקבלת מן כתם קטן מעצבן, שגורם לי להיאסר!!

אחר כך חמישה ימים 7 ימים טובלת ואז שבוע אחר כך מקבלת מחזור...

היה לי הריון כימי באחד מהמחזורים האלו מה שאומר שכנראה אני מבייצת.

יש לי תור לרופאת נשים בעוד כ3 שבועות.

אבל אשמח אם יש משהי כאן שמכירה ותוכל לעוץ לי עצות ואולי לפנות לרופאה קצת יותר מומחית כי אני לא יודעת כמה יש לה מומחיות בזה.

(ירושלים)

תודה רבה!

למה הכתם אוסר?השקט הזה

בצד הרפואי, המחזור כולו נשמע די ארוך אם את מספיקה פעמיים להיות מותרת לשבוע, יכול להיות שהכתם הזה מופיע סביב הביוץ? יש תופעה כזו.

אבל אם זה רק כתם, אם תנסי לא להאסר ממנו פשוט. תחתונים צבעוניות או אפילו שחורות כדי לא לראות, לנגב אחרי יחסים במגבת כהה בלי להסתכל..

ואם זה יותר מורכב אז גם להתייעץ עם רב

אין סיבה להאסר מכתם

לצערי הכתם אוסר לאחר התייעצות עם רב.אנונימית בהו"ל

(זה ממש הפרשה ולא רק כתם...)

פעם אחת היה חלש יותר ולא נאסרנו כל השאר היה כמות מידי גדולה.

איזה באסה זהנעמי28

יכולות להיות כל מיני סיבות.

השלב הראשון הוא באמת רופאת נשים.

יכול להיות דימום בביוץ, לאחוז נמוך מנשים זה קורה.

יכול להיות פוליפ/ציסטה או חוסר איזון הורמונלי ובגיל הזה אפילו התחלה של פרימנופאוזה.

הגיוני דימום ביו. שמגיע לראשונה בגיל 39אנונימית בהו"ל

לא היה צפוי שזה יקרה קודם?

אם זה התחלה של פרימנופאוזה אז הסיכוי שלי להריון הוא נמוך?

עשיתי פרופיל הורמונלי והיה תקין.

אני לא מספיק בקיאהנעמי28

הרופאה תענה לך, רק זרקתי כיוונים.

בהצלחה❤️

ממנ ששמעתי מכל הסביבה שלירק אמונההה

הנוברינג עושה ממש בעיות אחרי שמפסיקים איתו

לי ולעוד כמה חברות היה ממש כמעט שנה ואפילו יותר עד שהמערכת התייצבה.

לא לקחתי נובהרינג הפעםאנונימית בהו"ל

רק בלידות קודמות....

תשאלי רב לגבי שימוש בתחתונית ב7 נקייםפרח חדש

אני יודעת שזה לא היתר גורף לכולם

אבל במצב דומה הרב אמר לי ללבוש תחתונית כי רוב הכתמים אפשר להתיר בזה כי לא מקבל טומאה

אני חושבת שלפי מכון פועה זה גורף לכולםיעל מהדרום

לק"י

אז יש גם פסיקות כאלה.

אני יודעת שזה בוודאות לא גורף לכולםפרח חדש

אולי באמת כמו שאת אומרת לפי פסיקות מסויימות כן

אז לשאול רב תמיד כדאי

אצלי הרב שלנו התיר אחרי הלוך וחזור של הרבה פעמים ולא כקו ראשון

כן. התכוונתי שיש פסיקות שזה גורףיעל מהדרום

זה היה נשמע שהכתם מגיע כשהיא כבר טהורההשקט הזה

עכשיו קראתי שוב ואת צודקתפרח חדש

אם ככה אחרי הטבילה אז בכלל יש עוד הרבה דרכים שלא להיאסר!

ללבוש כהה

לא להסתכל

אחרי הטבילה אפשר להשמור להאסר רק אם יש דימום של ממש

לי לקח כ3 חודשים לגוף לחזור לאיזוןפרח חדש

ולקחתי את זה פעם אחד רק (חיברתי 3 טבעות) ובאמת זה עשה לי מלא דימומים בין לבין אחכ

קודם כל קו ראשוןעל הנס

תבדקי ביוץ בזמן שיש את ההפרשה הזו.

אם זה מביוץ תחזרי לרב ותשאלי שוב.

ראיתי שכתבת שעשית פרופיל הורמונלי.

פרופיל הורמונלי לא מעיד בהכרח על רזרבה שחלתית,

במילים אחרות יכול להיות שזה מתחיל בירידה לכיוון פרי מנופאזה אבל לא בהכרח יראו את זה בפרופיל הורמונלי.

אם רוצים תמונה מדוייקת יותר אפשר או לעשות בדיקת amh או אולטרסאונד מעקב זקיקים ואז גם לראות אם אין ציסטות שעלולות לגרום לדימום הזה.

תבדקי אפשרות של פוליפקנמוןאחרונה

היה לי ועשה כתמים כמה ימים אחרי סיום המחזור. סיוט.

נפסלתי פעם ביום השביעי של שבעה נקיים.

הוציאו אותו והכל הסתדר.

אגב, האולטרסאונד זה לא היה ודאי שיש פוליפ אבל בהסטרוסקופיה ראו והוציאו..

בריאות

יש לי מחר עקירה של שן בינהשירה_11

במרפאה של הקופה

אני

רועדת

משקשקת מפחדדדד

אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??

ואי עשיתי את זה לפני כמה חודשיםפצלושון

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

ישש כיף לשמועשירה_11

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

יש כמה זמן שאסור לאכול חם אחריפצלושון

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

בהצלחה!כבדה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

מזמן היא בחוץשירה_11

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

מאחלת לך שזה יהיה ממש בקלות🙏כבדה

תעדכני

זה ממש מעצבן שלא מטפלים בחורים בשיני בינה!!יעל מהדרום

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

למה סיטי?שירה_11

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

כי זה ליד העצב. ורוצים לדעת איך לטפל בזהיעל מהדרום

אני מאמינה שיש רופאים שיסכימו לטפלהמקורית

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

לפי מה שאמר לי רופא השיניים124816

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

נראה לי ששלי כלואה.יעל מהדרום

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

וואי בהצלחה!!shiran30005

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

חחח אוי ואבוי זה בדיוקקק הפחד שלישירה_11

עשיתי בעבר עם גז צחוק ועבר בסדראחת כמוני

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

גז צחוק? את ביקשת?שירה_11

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

הציעו לי ודווקא בעקירה זהעזר ליאחת כמוני

אם היא בחוץ יכול להיות שיעבור בקלותכבת שבעים

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

עשיתי 2ניק חדש2

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עשיתי עקירהשירה_11

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

וואוו סהצלחה ! החלמה מהירה!נפש חיה.

זה תחתונה או עליונה❤️

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

תרגישי טוב!אחת כמוניאחרונה

אני עשיתי 4 ביחד!!!מקרמה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

גם אני עשיתי 4 כלואות יחד 😄אחת כמוני

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

העדר קלינאית תקשורת בגן שפתי-התפתחותיshiran30005

המתוק שלי בן 3 וחצי בגן שפתי התפתחותי. יש לו קשיי שפה ממש בולטים, היינו מטופלים בקופה הפסיקו לנו שניה לפני 1/9 בטענה שיש בגן וזהו. לא ניה עם מי לדבר

בגן אין קלינאית יש מעשירת שפה שזה בכלל לא אותו דבר. אין לי יכולת כלכלית לשים בפרטי , בקופה הכניסו לתחתית הרשימה וזה לפחות שנה ++ המתנה

פניתי הבוקר למפקחות באזור שלנו דרך המייל, חיפשתי בגוגל ושלחתי מיילים. כמובן שלא קיבלתי מענה

יש מה ללחיץ על הפיקוח שיתנו מענה של קלינאית בגן? זה גילאי 3 שהכי קריטי

שווה להילחם על זה? להילחם מול הקופה זה חסר סיכוי במקרה הטוב אקבל טיפול עוד חצי שנה ואם הוא בגן כזה אין סיבה שלא יתנו להם מענה

אוך, אכן מצוקה מוכרתקל"ת

של צוותים פרא רפואיים בגני החינוך המיוחד..

אולי להפעיל לחץ כועד הורים אם לא קלינאית שתבוא בשוטף אז לפחות שתבוא קלינאית פעם בשבוע להדרכת הצוות

תודה,מאמינה שהצוות יודע וקיבל הדרכהshiran30005

אם הם בגן כזה, לא?

התכוונתיקל"ת

הדרכה יותר מכוונת של קלינאית תקשורת, בדגש איך להכניס יותר שפה בגן

הם לא מקבלות הדרכה בלי קשר?shiran30005

המהות של הגן הזה עיכוב שפתי אז לא מבינה איך אין שם, ולמה הקופה ככ מהר מבטלת טיפול?

עונהקל"ת
  1. ברגע שהילד משובץ לגן חינוך מיוחד אז הקופה יוצאת מנקודת הנחה שהילד יקבל את הטיפולים במסגרת ולכן לא תממן בנוסף גם טיפולים שלה. במידה והילג לא מקבל במסגרת אז ההורים צריכים להביא אישורים ולהגיש בקשה לקופה. אבל אכן אלה רשימות המתנה מטורפות.

  2. הצוות כאמור אמור להיות מוכשר וכל הלמידה היא יותר איטית ומותאמת אבל עדיין זה לא סותר שיש צורך בנקודת מבט וזוית של קלינאית תקשורת.

  3. היום הגנים האלה מוגדרים גני עיכוב התפתחותי ולא גני שפה כי הם יכולים לכלול ילדים עם קשיים אחרים שהמוקד שלהם לא בהכרח שפתי (התנהגותי, רגשי)

בשוטף הקלינאית של הגן112233445566

חוץ מלטפל היא גם מדריכה ועושה מודלינג לצוות

אבל כשאין אותה אז אין להם הדרכה

אם הם צוות ותיק ומנוסה אז כנראה שיש הרבה עקרונות שהם יודעים... אבל בסוף הם לא קלינאיות

בטח אם הם גם לא כאלו ותיקות אז זה לגמרי חסר.

אני גם חושבת ששווה לפנות ולשאול איזה מענה הוא מקבלבארץ אהבתי

קודם כל - זה באמת מצב כל כך מתסכל שעד שהוא נכנס לגן שמתאים לו, הוא לא יכול לקבל שם את המענה שמגיע לו.

וזה שהוא לא יכול לקבל מענה גם דרך הקופה זה באמת ממש מתסכל ובעייתי.

אני אכתוב פה בתור קלינאית תקשורת במשרד החינוך -

באמת יש מצוקה גדולה ומחסור גדול של קלינאיות במסגרות משרד החינוך (ובכלל בשירות הציבורי). כרגע לצערי אף אחד לא באמת מנסה לתת מענה ולראות איך משפרים את המצב, וזה באמת עוול לילדים ולהורים.

אבל בתוך המציאות הזו של המחסור, עדיין יש הבדל בין לקבל מענה חלקי כלשהו, לבין לא לקבל שום דבר.

אז קודם כל - זה שהוא בגן שפה זה בהחלט יתרון כי אני בטוחה שגם אם הצוות לא מורכב מקלינאיות תקשורת, הם כן מנוסות עם ילדים עם עיכוב שפתי, וכן למדו ברמה כזו או אחרת איך לתת דגש על למידת שפה וכו'. זה בטוח יותר טוב ויותר מותאם מאשר גן רגיל, גם אם אין קלינאית תקשורת בגן.

אבל ידע כללי איך לעבוד ולחזק שפה, שונה מאשר הדרכה קבועה שמתייחסת לילדים הספציפיים שיש בגן.

אולי הן כבר מקבלות הדרכה כזו. אבל בכל מקרה כדאי לשאול ולהתעניין. לא בקטע כועס או מאשים, אלא באמת בתור שאלה ודאגה לבן שלך - מה המענה שהוא מקבל בתחום השפתי?

(בכלל אני חושבת שעצם זה שתשאלי יעלה את זה יותר למודעות שלהן. אם יש להם הדרכה שבועית - לא תמיד מצליחים לדבר על כל הילדים כל פעם. אבל אם את שואלת, אולי יש יותר סיכוי שישימו לב לדבר ולחשוב עליו באופן אישי).

הגננת אמורה לקבל הדרכה מהמתיאואילו פינו

אבל זה לא הדרכה של קלינאית תקשורת.

בגן שלי שנה שעברה לא הייתה קלינאית. קיבלתי הדרכה די בסיסית מהמדריכת מתיא שלי. וההורים ממש לחצו על המועצה והם הביאו קלינאית תקשורת שהגיעה לשעתיים הדרכה שמאוד מיקדו אותי איך ומה לעבוד עם הילדים.

יש להורים הרבה כוח. ואני יודעת גם שהמועצה משלמת לה יפה.

תבקשי מהגננת דו"ח לקהילה שרשום שם שהוא לא מקבל טיפול של קלינאית בגן ושיש צורך דחוף בטיפול.

באמת אם הוא בגן שפהאיזמרגד1

הוא לא זכאי לטיפולים בקופה, צריך לבקש אישור בשביל זה (תבדקי עם התפתחות הילד אצלכם איך מבקשים אישור. אם אין קלינאית בגן אמורים לאשר.) ולהסביר את המצב לקופה ולבקש שיקפיצו אותו לראש הרשימה, כי הילד באמת צריך וכרגע לא מקבל...

גם אם יקח לכם חצי שנה לקבל בקופה עדיין זה אומר שעוד חצי שנה תקבלו וזה יותר טוב מכלום.

אולי כדאי לכם לבדוק קופה אחרת?דיאן ד.

אפשר היום לעבור קופות חולים מאוד בקלות.

תבדקו מול קופות אחרות אולי שם כן יתנו בגלל שהילד לא מקבל במסגרת.

סיכוי סביר שזה לא יעזורמתיכון ועד מעון

פוגשת ילדים מכל הקופות שלא מקבלים

אבל כן יש קופות יותר קשוחות מאחרותפאף

במיוחד אם יש אישור מהגן שאין קלינאית בגן, יהיו קופות שיהיה יותר קל למצוא תור, וגם מאוד תלוי איזור, אז כדאי להתייעץ עם אנשים מסביב

זה גיל ממש חשובמקקה

האמת שהייתי שוקלת אפילו מעבר דירה לאזור שיש בו שירותי חנמ טובים יותר

בכל הארץ חסר צוות פרא רפואישמש בשמיים

עדיין יש הבדלים מהותיים בין אזוריםמקקה

אם נלחץ על הפיקוח לא יתנו לנו לגן?shiran30005

אנחנו נמצאים בקופה הכי טובה פה באזור, הקופה השניה אין בה כלום באזור הזה, אני יכולה לריב עם הקופה ולהוציא על זה הרבה אנרגיה ואז יתנו לי משהו בשעה הכי תקועה ביום אבל גם זה יקח זמן

לכן מנסה לבדוק אם לחץ על המפקחים של הגן הזה יכולים כן לעזןר. זה ילד שגם מגמגם אז בכלל אני חסרת אונים לפעמים מולו וכם בקלינאית זה גיל עוד מוקדם לטפל בגמגום

אם את רוצהבארץ אהבתי

אני יכולה לתת לך קצת הדרכה לגבי הגמגום.

(לא עבדתי בתחום אף פעם, אבל כן יש לי ידע מהלימודים, וגם שני ילדים שהיה להם גמגום התפתחותי במשך תקופה, והתייעצתי עם חברה שעובדת הגמגום שנתנה לי הדרכה שמאוד עזרה אצלנו...).

מוזמנת לפרטי אם את רוצה. (בכל מקרה זה לא מחליף טיפול, אבל בכל זאת יתן לך משהו לפחות לבינתיים).

מה יש לעשות בנידון? לי אמרוshiran30005

רק להקשיב לו עד הסוף, לרדת אליו ממש ולהמתין , לא לקטוע ולא להשלים אותו

וזהו, בגלל שהוא בן 3 וחצי אז אין תרגול לעשות עם זה

ככה זה?

בלי קשר יש לו עיכוב שפתי גם אבל הגמגום זה עוד נדבך שמעיק עליו ועלינו כמובן

אכןקל"ת

לרוב עד גיל 4 הטיפול הוא אינו ישיר בילד אלא רק הדרכת הורים.

יש גישות שונות לגבי גמגום ביחד עם קושי שפתי. יש כאלה שאומרות להתמקד רק בשפה ואוטומטית גם הגמגום יופחת ויש כאלה שמטפלים במקביל.

כל מה שכתבת זה חשוב ממשבארץ אהבתי

מה שאני עשיתי (עם בני שנתיים) זה לתת להם הדגמה של דיבור איטי.

אצל גדולים יותר ממש מלמדים את זה. בגיל הזה אין מה ללמד אותם באופן ישיר, אבל ילדים באופן טבעי מחקים מה שהם שומעים, ולכן אם נותנים להם דגם של דיבור איטי, זה עוזר להם לחקות.

אצל הילדים שלי זה מאוד עזר (לקח זמן עד שעבר להם לגמרי הגמגום, וזה תמיד עם גלים של שיפור והחברה לסירוגין, אבל בתקופות שהצלחתי יותר להקפיד כן ראיתי שיפור).

אם אין להםמקקה

אז לא יעזור כמה שתלחצי

אבל לא יזיק לנסות

עונהנויה12345

אני מהתחום הפרא רפואי ורוצה להגיד לך שאני ממש מבינה אותך זה קשה מאוד. יכולה להגיד לך שאת הילדים בגן שלי שמתמודדים עם גמגום הפננו לטיפול בקהילה(למרות שיש קלינאית בגן אבל בגן עיכוב השעות של הקלינאיות הן ממש מוגבלות בערך 10 שעות טיפול ואין באמת זמן לתת לכל ילד מענה מיטבי) תתעקשי עוד, תבקשי מהגן דוח תפקודי שאין קלת ושיש גמגום משמעותי שפוגע בתפקוד הילד גורם לתסכול ועוד.. ומקווה שזה יקפיץ אותו לראש הרשימה.

חוץ מזה חושבת שאת יכולה להילחם על גן שיש בו קלינאית(היום כמות הילדים בגן עיכוב הולכת ופוחתת אם בעבר זה היה עד 12, היום זה יורד מאוד בגלל שהרבה מקבלים אבחון ועוברים למסגרת אחרת שתתאים להם יותר. אז מניחה שיש גנים שיש בהם פחות ילדים ואולי זה יסתדר..)

ובלי קשר אני ממש ממליצה לחפש עוד קלינאיות שעובדות בפרטי(בתקווה למצוא בפחות מ450 אולי תמצאי עם מחיר שנוח לך כי שוב הזמן שיש לקלינאית בגני עיכוב לא באמת נותן מענה מספק..)

***** משהו חשוב, אם בעלך עשה מילואים יש לכם סכום של 5000 בערך לטיפולים שאפשר לנצל לטיפולים אצל קלינאית ולקבל החזר*****

ועוד דבר שחשוב לי להגיד, לא חסרות קלינאיות וגם לא מרפאות בעיסוק, יש המון.

הבעיה היא שהשכר בקופה הוא מביש, פחות מ40 לשעה בלי הפרמיות וכו'.. שכדי להגיע אליהן צריך לעבוד בלי הספקה.

אף אחד שלמד 3.5 שנים וקרע את עצמו לא ילך לעבוד שם ולצערנו מי שנפגעים זה הילדים. הקופות לא לומדות לשלם כמו שצריך.

חולקת עלייךמקקה

גילוי נאות גם אני מהתחום הפרא רפואי

לפעמים אני מפנה ילדים עם גימגום לטיפול בקהילה, לא בגלל מחסור בשעות אלא כדי שילכו למישהי שמתמחה בזה.

אבל זה בגיל שש לקראת כיתה א

בגן עיכוב יש מספיק שעות לטיפול בכל הילדים בפרטני או בזוג. כמובן זה בתנאי שהקלינאית מנצלת אותן ביעילות.

בגיל שלוש וחצי גימגום יכול להיות לגמרי התפתחותי, ובטח אם יש קשיים נוספים לא יהיה יעיל לטפל בו מעבר להדרכת הורים.

וזה לא נכון שלא חסר קלינאיות ו רפאות, חסר המון. גם בפרטי התורים הרבה פעמים לא מידיים

זה ממש לא קשור רק לשכר

ולפותחתמקקה

יש לך כמה ילדים עם קשיים בכמה תחומים בגיל קריטי. יש גבול לגמה טיפוליםאפשר לקחת, לא רק מבחינה כלכלית. מעבר לרמה מסויימת גם הטיפולים כבר לא מוסיפים ביחס עלות תועלת, כי הילד צריך גם זמן לעכל את הדברים.

לכן ממליצה ממש לתעדף מה הכי חשוב ולא לירות לכל הכיוונים.

ולגמרי הייתי מחפשת גן עם צוות מלא

הפסקה האחרונה שלך נכונה מאוד!!טארקו

זה תחום שיש בו מחסור נקודה.

זה כן הגיוני שזה קשור לשכר- כי אם השכר נמוך, אז לא הולכים ללמוד את זה כי זה אומר שכל שנות ההתמקצעות יהיו במשכורת נמוכה מאוד ורק ביציאה לעצמאות אפשר איכשהו לקבל משכורת טובה יותר..

אם כי אחותי מרב"ע בגנים של עמותות והשכר שם קצת טוב יותר..

אבל התנאים לא טובים ברובןמקקה

וזה נכון שזה לא תחום שהולכים אליו רק בגלל שכר

כמו בכל התחום החינוכי

זו שליחות

דווקאקל"ת

אני מסכימה שבגני עיכוב פעמים רבות השעות שקלינאית מקבלת הן מעטות לעומת כמות ילדים מרובה (יכול להגיע ל11). מה שגורם שהקלינאית נאלצת לתעדף כך שמקבלת החלטות שלא בהכרח מקצועיות אלא אילוצי מערכת למשל- טיפול זוגי במקום פרטני, הקלינאית פחות יש לה זמן להיות במרחב הגן, טיפולים יותר קצרים וכדומה.

זו הסיבה שאני עזבתי גני עיכוב.

לעומת זאת לדוגמא בגני תקשורת, כמות הילדים גם יותר קטנה ןגם כמות השעות שקלינאית מקבלת היא יותר גדולה. כך שלרוב הילד מקבל פעמיים קלינאית בשבוע- גם פרטני וגם קבוצתי.

זה נכון שזה לא אידיאלימקקה

אבל לא שלא נותן מענה

לקצר טיפולים זה גם ככה בגיל הזה, לרוב טווח הקשב קצר יותר

אני עובדת גם בגן עיכוב וגם בתקשורת ומרגישה שאני נותנת מענה טוב בשניהם. נכון שהיה אפשר יותר, אבל בנתונים הקיימים זה מענה טוב. זה לא שבפרטי הולכים יותר מפעם בשבוע.

ההבדל הואקל"תאחרונה

שהמטרה של קלינאית בגן היא שהיא תראה ותחווה את הילד בסביבה הטבעית שלו, בשונה מהתפתחות הילד .

בעבודה בגני עיכוב אני הרגשתי שאני כמו 'קלינאית בהתפתחות הילד', צריכה להכניס לחדר שלי ילד אחר ילד במרץ כדי להספיק את כולם בלי זמן באמת ללוןת את הילד במרחב הגן ביומיום. בהתפתחות הילד בטיפול ההורה נמצא ועיקר העבודה היא בבית שההורים מיישמים מה שרואים בטיפול. בגן ההורה לא נמצא בטיפול ואני חוויתי שגם לא באמת היה לי זמן להדרכת הורים או הדרכת צוות.

בקיצור לכן לא התחברתי לסוג העבודה בגני עיכוב אבל אולי זה תלוי מתיא..

הפרשות בעיניים רק אחרי השינה אצל תינוק בן שנהיעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"א בחשוון תשפ"ז 10:58

לק"י

אז בשלישי היו לו מהבוקר הפרשות יבשות, ואחרי השינה ביום הפרשות דביקות. אתמול העין היתה קצת אדומה והיו הפרשות רק בבוקר. והיום בבוקר היו הפרשות בשתי העיניים, והוא קצת מנוזל.

אז היום אני בבית בכל מקרה עם ילדה אחת, אז השארתי אותו בכל מקרה.

בעז"ה מאמינה שעד ראשון זה יהיה בסדר.

אבל נכון שבדלקת אמורות להיות הפרשות גם במשך היום?

הבנתי. תודה! ובריאות שלמה לבנך!מתואמת

פתחתי ניק חדש להתייעצות... משכורת של מורהמורה מתוסכלת

אנחנו זוג מורים, עם 4 ילדים.

כבר חצי שנה קולטים שאנחנו אוכלים את החסכונות שלנו

ישבנו לנסות לעשות סדר

אמאלה

איך כולם גומרים את החודש?

זה פשוט חסר סיכוי

חסר לנו בערך 10,000 בחודש (כולל חישוב של חסכונות לאירועים בהמשך)

מאיפה מוסיפים את זה בהוראה?

הבית קטן אז אי אפשר שיעורים פרטיים כשהילדים ערים...

צודקת124816

בדקתי בתלוש וזה נכון.

מישהי שאני סומכת עליה אמרה לי פעם שזה אותו דבר אז לא בדקתי.

פסיכיאטר לגיל הרך - ביקור ראשוןshiran30005

הבת שלי בת 2.10 עם חרדות ואילמות סלקטיבית, קשיי ויסות חושים קשים. עשינו אבחון קלינאית והיא אמרה שזה ממש מתחבר אחד לשני הסבירה ןאז הקצוות התחברו לי

רופאת ילדים שלחה לפסיכיאטר לגיל הרך, יש לי תור ביום א' במסגרת ביה"ח.

אני גם עושה הדרכת הורים לא נראה שזה עוזר

אז עושים פגישה אחת ללא הילדה, פגישה שניה איתה ומה הלאה? מה בדכ עושים במקרים כאלה?

לאחרונה זה רק מחמיר והיא פשוט דבוקה אלי כל אחהצ / שבת ולא משחררת לשניה, כבר קשוח לי, אין לי אוויר...

יודעת שהכל קשור וזה נובע כנראה מחרדות

יש משהו שיכול לעזור במקרים כאלה בלי שיצא לי האויר? היא ככ מתוקה ומהממת ןאני משוגעת עליה אבל אין היא לא משחררת לזניה

חיבוק♥️המקורית

לא התנסיתי אבל כנראה כשתפגשי אותו תוכלו לשאול על זה אני מניחה.. כדאי כי זה יעשה לך סדר בתהליך

עוד חיבוק אמא אלופה שאת!

כי אם זה סתם אבחנה ומשאירים בלי טיפולshiran30005

למה ללכת בכלל? סתם יעשה לי שחור שיוסיף עוד יותר על הקושי וההתמודדות ביומיום

אני חושבת שאם יש דבר כזה פסיכיאטר לגילהמקורית

הרך זה אומר שהוא גם נותן טיפול כלשהו אחרת למה הוא שם? זה תחום התמחות ספציפי

אני לא מכירה מקרוב כאמור כן? אבל לכי בראש פתוח תשאלי אותו מה הטיפול המוצע במקרה שלכם במידה והיא מאובחנת עם חרדות

לדעתי זו השתדלות ראויה ונצרכת אם טיםול רגשי לא הניב תוצאות. בשבילך ובשבילה. שתיכן סובלות.

אני מכירה פסיכיאטריה לגיל הרך בבי"חיראת גאולה

שנותנים רק אבחנה.

אבל עם האבחנה כנראה אפשר לקבל טיפול במרפאות בקהילה / בהתפתחות הילד.

כן גם פה זה אבחנה, אבלshiran30005

בכללי לבעיות כאלה של קטנים יש איך לטפל חוץ מהדרכת הורים?

רוצה לכתוב קצתאפונה

מה אתם עושים בהדרכת הורים?

כי נשמע שהקטנטונת שלך באמת סובלת ואתם איתה, וממש מפתיע שאין שום התקדמות.

חרדה היא בסה"כ סימפטום ולא הבעיה עצמה. אם הנושא הזה לא התברר עדיין בהדרכה הייתי מחליפה מדריכה...

מוזמנת לפרט כאן או באישי אם תרצי

את כותבת את זה ספציפית למקרה?מתיכון ועד מעון

כי באופן כללי חרדה היא לא רק סימפטום היא הרבה פעמים הפרעה בפני עצמה

גם ספציפית וגם כלליתאפונה

אני יודעת שיש בDSM הגדרה להפרעת חרדה (ועוד שלל הפרעות נפשיות שונות) אבל הDSM מתאר סימפטומים ולא עוסק בסיבה שגרמה להם.

מה שאני יודעת ומבינה היא שחרדה היא דרך של המח "לכבות" בהלה גבוהה מידי. ולכן אין טעם להתעסק בטריגר שעליו התיישבה החרדה אלא לטפל בשורש שזה בהלה והיכולת להרגיש אותה.

בהדרכה פרטנית אפשר למפות ולהבין את גורמי הבהלה בחיים של הילד ולהפחית אותם, ובמקביל להכניס עיבוד של הרגש כדי להעלות את הסיבולת לבהלה.

אני אשמח לשמוע ממך באיזו דרך אחרת אפשר לעזור לילדה כל כך צעירה שסובלת מחרדה, הרי CBT לא רלוונטי בגיל הזה (בפרט שהיא סובלת מאילמות סלקטיבית), וטיפול תרופתי הייתי מנסה כקו שאחרי האחרון גם אצל ילדים גדולים ממנה...

מעניין אותי מה נעשה בהדרכה שלא עזרה עד כה.

עונהshiran30005

מטפלת 1 שהיינו אמרה תפחיתו לה גירויים וזה יצמצם את הפחדים וההסתגרויות בבית. סבבה ומה הלאה? איך אני עוזרת לה בחיים? מאופנוע שעובר ויש רעש חזק היא ממש נבהלת ונסגררת לכמה זמן אחכ- על זה אין לי שליטה כמובן שלא יעבור אופנוע , לא לשים לה בגדים קצרים/ארוכים בעןנה? לא שייך עכשיו במעבר לארוך זה םשוט סיוט סיוט - אז אי אפשר לא לעשות, אצל סבא סבתא לא ללכת? שם היא עוד יותר נהיית קפואה וננעלת

בקיצור עזבתי אותה. מטפלת שניה ונוכחית מנזה להסביר איך לעזור לה ולתווך לה מצבים מסוימים כדי להקל אבל זה לא עוזר, בגן נניח המטפלת קיבלה הדרכה קצרה ואולי זה עזר מעט אבל גם המטפלת עצמה מדהימה אז לא דוגמא, אבל בכל הסיטואציות בבית ובמרחב הציבורי זה לא עזר, שיש רעש פתאומי חזק אופנוע/מטוס אמרה לי לחבק אותה חזק כי המגע ירגיע אבל היא לא מוכנה למגע חזק בכלל, בריכה וים בקיץ אמרה לחשוף בהדרגה ממש אז רק הסכימה לשבת על החוף עם כף ודלי, אבל היןם היא אומרת כל הזמן" נכון בים אני בוכה? אני מפחדת " זה לא עזר לה

בבית בשבת שסבתא באה (קבוע) היא לא עוזבת אותי לשנייה, אמרה לנו המטפלת שהיא תדובב אותה /סיפור/תיקח לגינה או סיבוב הילדה לא מוכנה וזה יוצר מצב שעוד יותר היא ננעלת

להזמין חבר לבית זה סבבה כשזה 1 על 1 אבל כשזה מתרחב ויוצאים מעט לגינה אז זהו איבדתי אותה שוב

כאילו לא מצליחה, נתתי פה כמה דוגמאות אבל זה סביב כל היום

ךלנונקשה עוד בסדר מסכנה מה היא, אבל לפעמים היא הילדה הכי פורחת , הכי רוקדת ושרה אז לא יודעת מה הטריגר שגורם להינעל ככה פתאום

אולי תקופות?

וואו זה ממש קשוחאפונה

מבינה ממש את המצוקה..

קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות. את עושה כל כך הרבה בשבילה ולאורך זמן המצב לא משתפר.

ברור שזה לא מקרה לעצות על גבי הפורום, כן?

אני רק אגיד שבעיני צריך קודם כל להבין לאן חותרים.

כלומר יכול להיות שהילדה שלך היא לדוגמא עם רגישות גבוהה מאד, והעולם באופן קבוע הוא "יותר מידי" בשבילה. הדרכה טובה לא תוכל לשנות אותה, והיא תישאר עם רגישות גבוהה - אבל אתם תוכלו להתאים עבורה את הסביבה כך שבחלקים משמעותיים מהזמן היא תרגיש בטוחה, החרדה תרד והא תוכל להתפתח ולהבשיל.

או למשל אם את ו/או בעלך לא מאד פנויים כרגע מסיבות פנימיות א חיצוניות, אז בהדרכה טובה כמובן תהיה עבודה משמעותית על יכולות הויסות שלכם והביטחון שאתם יכולים לתת לה כי חרדה כמעט תמיד יושבת בעומק על פחד מפרידה. אבל גם בזה למרבה הצער אין קיצורי דרך ועבודה פנימית לוקחת זמן ככה שצריך לראות למה אתם מסוגלים כרגע בהורות שלכם, ולהתאים את הציפיות.

ויכול להיות שהמסרת שבה היא נמצאת גדולה עליה ועם כל הרצון הטוב שהיא תסתגל זה פשוט לא תואם את המצב שלה וכדי לראות שיפור צריך להוציא אותה משם.

אני יודעת שחרדה זה דבר מאד מבהיל וכמעט תמיד זה גם פוגש אותנו בכל מיני אזורים בנפש שהרבה יותר נח לא לפגוש... וטכנית זה מגביל ומעיק ומקשה מאד על החיים. וממש רוצים למצוא את הפתרון המושלם בשביל להיפטר ממנה. אבל רק הבנה מעמיקה של האירוע הזה תאפשר לך לבחור בדרך המתאימה לעזור לה ולכם.

שוב חיבוק ענק

אם תרצי עוד חומר בנושא אשלח לך בשמחה.

למה בעצם טיפול תרופתי הוא הקו שאחרי האחרון?שש וארגמן

אם היא קטנטונת אולי הייתי חוששת להכניס לגוף חומרים שאולי לא מותאמים לגיל במינון וכזה.

אבל בגיל גדול יותר למה לא בעצם?

הייתי חושבת שהתרופה תוכל להוריד במידה מסויימת את החרדה ותאפשר לעבוד עם הילד. לטפל מעבר.

אולי גולשת משאלת הפותחת, אבל מעניין אותי להבין.

כי ממה שאני ראיתי טיפול תרופתי יכול להיות משמעותי ולתת פניות לטיפול נוסף...

אני לא ששהאפונה

להכניס למערכת חומרים שמשפיעים על מערכת העצבים, בעיני זה מוצא אחרון.

אם אין ברירה ומוצו כל האפשרויות האחרות אז אפשר בצער לשקול את זה אבל זה כאמור קו אחרון.

הסיבה העיקרית היא שתרופות פסיכיאטריות לרוב מעמעמות רגש, ורגש שלא מורגש כמו שצריך הוא הסיבה העיקרית לבעיות נפשיות. אז לא רואה פה איזו תועלת מיוחדת חוץ מהנוחות שבניהול ההתנהגות של הילד, רק שהנוחות הזו למרבה הצער לא משרתת את ההתפתחות שלו.

סיבות נוספות - שלל תופעות לוואי

תלות לאורך זמן

חסר עוד?

DSM הוא אכן ספר תיאורימתיכון ועד מעון

ולא ספר שנותן בד''כ פרוגנוזה.

אבל אני לא חושבת שכל חרדה היא רק סימפטום לקושי, הרבה פעמים החרדה עצמה היא בעיה.

CBT מאוד רלוונטי, לא עבורה אבל בהחלט עבור ההורים, ועבדתי ועדיין עובדת עם הורים בהדרכה על CBT בגיל הרך.

לגבי טיפול תרופתי, זה בעיני מאוד תלוי במידת הסבל, לעיתים הטיפול התרופתי הוא מצא שמאפשר על גביו לעשות תהליך טיפולי שיאפשר עם הזמן הפחתה של הטיפול התרופתי, אני ממש חושבת שכל מקרה ומקרה לגופו

קשיי ויסות חושיים מאוד משפיעים על חרדהפאף

בוודאי אצל ילדים...

כשהמוח מעבד את המידע החושי סביבה בצורה מועצמת למשל, הרעשים יותר חזקים, המגע יותר חודרני, הריחות יותר מציפים וכו'-הילד חווה את העולם כמפחיד יותר .

במקרה כזה גם רק אבחנה יכולה לסייע כי היא תעזור למצוא דרכים טובות יותר להתמודד עם העולם ולהתאים עבורה את העולם, למשל מסגרת מותאמת, קטנה ועוטפת-כמו מעון שיקומי.

כל מיני עזרים, תלוי בדיוק מה הקושי בוויסות ואיך זה בא לידי ביטוי-אבל עבור זה את צריכה הדרכה מאיש מקצוע טוב ורלוונטי, וגם זה פסיכיאטר מקצועי מאוד יכול לכוון, למשל למרפאה בעיסוק שמתמחה בתחום. (למשל אוזניות שמפחיתות רעשים, שמיכת כובד בלילה, אפילו איך לגעת בה ולהבין איזה מגע נעים לה...)

בהצלחה וחיבוק, נשמע מאתגר מאוד!

עם הזמן זה באמת עובר ונרגע?shiran30005

זה חלילה יכול להעיד על הפרעה אחרת כמו אוטיזם וכאלה?

אי אפשר לדעת בלי להכיר אותה...פאף

אוטיזם מגיע עם קשיים בוויסות החושי, גם הפרעות קשב, ויש גם סתם אנשים שיש להם קשיים בוויסות החושי בלי קשר למשהו נוסף.

אני גם אגיד שהיא נולדה לתוך המלחמה, כל הילדים שאני מכירה שנולדו למלחמה-יש להם קשיים בוויסות (חושי או רגשי) הם נולדו למציאות מטורפת.

הגיוני שזה יתאזן עם הגיל, והיא גם יכולה ללמוד טכניקות שונות לוויסות , בגיל הזה היא עוד צריכה לזה המון תיווך מכם, אבל עם הגיל וככל שהיא תלמד לווסת את עצמה בכל מיני דרכים בתיווך שלכם-היא גם תוכל ללמוד לעשות את זה בעצמה.

ובעיניי מסגרת מותאמת זה הכי חשוב, כי במסגרת היא נמצאת המון שעות במהלך היום, ואם תייצרו לה גם שם סביבה בטוחה זה ישפיע עליהם לאורך כל היום, והגיוני שגם בבית היא פחות תיצמד אלייך, נשמע שכרגע את מהווה עבורה את המקום הבטוח, ויכול להיות, שוב, צריך להכיר יותר כדי לדעת, כשהיא נצמדת אלייך היא מווסתת את עצמה בדרכים שהיא יכולה להעתיק גם לאמצעים חיצוניים, לדוגמא-אם היא תופסת אותך חזק, יכול להיות שגם לתפוס כדור קוצים יכול לעזור לה כי הוא נותן פידבק חזק... או לחילופין-את תעזרי לה לווסת את עצמה בדרכים יותר מותאמות, למשל עיסויים חזקים לפרקי זמן מוגדרים כשאת יודעת שיש משהו שמלחיץ אותה....

תודה לכן על הכיווני חשיבהshiran30005

לא חשבתי שעד כדי כך זה עמוק ומסובך 😔

אני ככ אוהבת את הילדה הזאת שפשוט כןאב לי שהרבה פעמים היא "כלואה" בתוך עצמה מעין בועה ולפעמים היא הכי פורחת בעולם, לצערי הבןעה הזאת יותר קיימת מאשר הילדה השמחה שיש לי

אני גם בנקודה בחיים שהחלטתי לעשות "שינוי" והתחלתי פסיכולןגית טובה לטפל בעצמי קצת כי היה לי קשוח מבחינת הכל אז לא יכולה להעמיס עליי יותר מידי ולכן גם הורדתי כרגע את ההדרכות עבורה מה גם שלא סייעו לי בזה כמעט

אבל אני מבינה שזה הדרך היחידה לעזור לה אז אין לי ברירה ולהמשיך את זה ברגע שאתפנה נפשית לתהליך כי זה ממש התמסרות

ככה היא ילדה שכל כולה צומי אחד גדול כאילו חסר לה, מתכרבלת עליי בלי סוף ולא זזה ממני לשנייה בחוץ ובבית

בגן היא יחסית עוד בסדר אני חושבת שהפחד מול המטפלת זה מה שגורם לזה ,מה שהיא אומרת לה היא תמיד מבצעת גם אם זה לשים מוצץ בצד מה שבבית בחים לא קורה, אבל שוב אין דיבור בגן , אין משחק עם חבר וכואב לי לראות אותה ככה

נראה מה יגידו באבחונים

בכל מקרה תודה נתתן לי כיווני מחשבה ועצות!

לטפל בעצמךאפונה

יכול לעזור לילדה שלך מאד מאד.

ברכת הדרך...

קודם כל חיבוק ,זה לא פשוכ בכלל בתןר אמאעל הנסאחרונה

וכל הכבוד על הסבלנות,ואורך הרוח.

קראתי מה שכתבת,אם לא מתאים לך פשוט תדלגי,

אפשר לסיטואציות מסוימות להסביר ולנרמל לפני,

סתם בשיחה נכון לפעמים עובר בכביש אופנוע ועושה רעש חזק? זה מאד מבהיל,גם אני נבהלת לפעמים אבל זה עןבר הוא סתם לא נחמד ומרעיש,מה יכול לעזור לך ולי שנפחד פחות?

אם זה נשמע לך מופרך אז עשיתי את זה אם הבת שנתיים שלי.

היום סבתא תבוא,סבתא אוהבת אותך ורוצה לשחק איתך שיהיה לך כיף.ואמא לא יכולה כל הזמן לחבק,אז מה נעשה? (במאמר מוסגר כל הילדים שלי התביישו מסבתא שלהם עד גיל 3-4.אבל סביר להניח שנפגשו איתה פחות מאשר הבת שלך)

בגדים כל עונה זה קשוח בגילאים הללו אצלי לפחות,הילד קבוע הרים את השרוולים עד איפה שהצליח לו,כנ'ל מכנסיים.

זה באמת נשמע שיש לה סף רגישות גבוהה,יש לי בת רגישה מאד כלפי חוץ היא נראית מאד סגורה אבל הרבה מהזמן היא פשוט מוצפת.

האמת שהבת שלך ממש מזכירה לי את ההתנהגות שלה מגיל אפס,תארת אותה כתינוקת לא קלה,מאתגרת שבוכה המון,הבת שלי גם היתה כך.

כל דבר מציף אותה,הרגיש לי שגם כל דבר מעייף אותה מאד,היום אני פשוט מבינה עד כמה כל דבר דרש ממנה אין סוף אנרגיה,לווסת את העצמה להרגיע את עצמה,לעכל.

היו לה התנהגויות לא פשוטות,אצלי אומנם היא היתה בבית עד גיל 3 איתי אבל כשנכנסה לגן זה היה 3 שנים קשוחות ממש בכתה שם המון ולא יצרה חברויות בכלל(עד היום לא פשוט לה עם חברות)

היא קולטת הכל מבינה רגשויות בצורה יוצאת דופן.

הייתי בודקת כיוון כזה יותר.

פשוט נשמע לי שהבת שלך מאד מתוקה ומפותחת אם היא נזכרת שהיה לה מאתגר והיא בכתה ועוד יכלה לתמלל לך את מה שהיה והרגישה.

וכמה טוב שאת על זה ומשתדלת לטפל בזה.

וזה שאת מטפלת בעצמך ישפיע גם עליה בעז'ה

בהצלחה🫶

אוכל לתינוק גדולכורסא ירוקה.

אני ממש אבודה!

בן 8 חודשים שעדיין אוכל רק תמל למעט טעימות פה ושם כשמזדמן לנו ואנחנו זוכרים. הרופא אמר דחוף להתחיל להאכיל מוצק והרבה (מכל מיני סיבות לא רק גיל) וגם הילד די מעוניין.

אז איפה הבעיה? בי כמובן.

אני גרועה בבישולים, גם פיזית בבישול וגם טכנית לתזמן את זה בלוז וגם במוטיבציה להרים את עצמי לעשות משהו שהחלטתי (ושאני רוצה!).

עם הגדולים ניסינן הרבה והיה מאד קשה והם בררנים גדולים, אוכלים פסטה בלי כלום שחס וחלילה לא נעיז להציע משהו נוסף.

אז פחות או יותר האוכל שיש בבית זה שניצל ופסטה שזה לא רלוונטי עדיין לתינוק.

לבשל עכשיו כל יום-יומיים סיר קטן עם ירקות או עוף או לא יודעת מה ולעשות את כל הטקס השלם הזה של להושיב אותו ולאכול, בטח כשזה יגדל ליותר מארוחה אחת זה משהו שאני פשוט לא אעמוד בו ואם אעמוד כנראה אצא מדעתי.

אני בעומס מטורף מטורף בחיים ואני בקושי בעצמי מצליחה לאכול יש ימים שלמים שאני לא אוכלת כי אני לא מסןגלת לארגן לזה את הזמן עד הערב שהילדים ישנים וסיימתי מטלות דחופות. אין לי מושג איך אני מכניסה את זה עכשיו ללוז.

מה נותנים לו בכלל לאכול?

הרופא אמר לי אני לא מבין, אתם אוכלים בננה? תביאו לו בננה. אבל איך אני מסבירה לו שהפרי היחיד שיש בבית זה פירות שאנחנו קונים במיוחד כדי לשלוח לגן עם ילדה שטועמת וזהו (לגדול יותר בשלב הזה כבר לא טורחת לשלוח הוא לא אוכל גם ככה. היא לפחות נוגעת בזה)

וואי זה נראה לי צריך להיות באנונימי שלא ישלחו לי רווחה אני מותשתתת

ממש קשוחבאתי מפעם

מכירה את הרגישות אצלי נרעש, בלאגן , דיבורים הזאת אבל לא ברמות כאלה.

מה עם לבשל כמה סירים למשך השבוע בלילה , , בשקט כשכולם ישנים? דברים פשוטים כמובן..

אולי יעניין אותך