את המילים. את הסגנון. 

וזה דבר שהיה חסר מאוד בזמן האחרון.

אני ממש מתחברת למילים, לא יודעת למה, אממ... אולי כי זה מילים שנשמעות כזה רגילות וסבבה אבל הם והמשמעות עמוקים וזה גם ממש רלוונטי לחיים שלי.. והקצב וזה.. קיצר, לא ממש מצליחה להסביר את עצמי.. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....